לפני שנה, באוגוסט 23, חייל צה"ל לשעבר, בר כלף ז"ל נפטר יומיים לאחר שהצית את עצמו לאחר שלא הוכר על ידי משרד הביטחון כנכה צה"ל. כלף הגיע לבית של אחד ממכריו מכר בנתניה עם חומר דליק בבקבוק, והצית את עצמו במקלחת. הוא פונה במצב קשה לבית החולים שיבא בתל השומר כשהוא מורדם ומונשם.
אמו של בר, כוכי כלף, סיפרה לאחר שהצית את עצמו כי היה בתפקוד מלא לאחר שחרורו, עד "שהיה איזשהו טריגר ומשהו התנפץ". היום, כמעט שנה אחרי, אומרת אמו בריאיון ל-ynet, כי משרד הביטחון עדיין לא הכיר בו כמתמודד נפש, והיא לא מקבלת כל סיוע כדי להתמודד עם האסון. גם חברו, נדב וירש, יו"ר פורום "יהלומי קרב", אומר כי "יש הרבה מאוד דברים שהובטחו בוועדות הכנסת השונות, שלא בוצעו עבור הלומי קרב". צפו בריאיון המלא איתם:
כוכי כלף אימו של בר ונדב וירש חברו של בר ז"ל בראיון
(צילום: מיקי שמידט)
אתם אחרי שנה קשה, שהייתה גם קשה במישור הציבורי. איך אתם מתמודדים?
"האסון הציבורי לא מקל עלינו. זו עוולה גדולה שאני לא ממש מצליחה להכיל. אז אני מתמודדת בעצם יום יום, אומרים לי לחיות, להמשיך לחיות, ולקבל עזרה מכל מקום שאני יכולה רק. רק שאין לי כל כך מאיפה לקבל אותה".
אנחנו יודעים שבר לא קיבל הכרה כנפגע נפש ממשרד הביטחון לפני שהצית את עצמו. ומה קרה מאז?
"עדיין לא קיבל. אני נעזרת בעמותה שנקראת 'לא מפקירים פצועים בשטח', ונעזרתי בה גם בזמן לפני עוד שקרה האסון של בר. אני נעזרת גם בנט"ל, ובעמותת אילן, והולכת לשיחות, נעזרת בכל מה שאני יכולה".
כוכי כלף: "לחבר'ה שהיו לוחמים או היו מפקדים, פתאום להיות במקום כל כך חלש, זה מאוד מאוד קשה. קשה להסביר את עצמם, והם מרגישים שהם צריכים להוכיח את עצמם. בעצם אני חושבת שבר לא צריך היה להוכיח שום דבר, ואף לוחם לא צריך להוכיח"
התחושה הייתה שקודם התנערו מבר בצבא, ואחר כך התנערו גם מכם.
"נכון. את יודעת מה זה לחבר'ה שהיו לוחמים או היו מפקדים, פתאום להיות במקום כל כך חלש, זה מאוד מאוד קשה. קשה להסביר את עצמם, והם מרגישים שהם צריכים להוכיח את עצמם. בעצם אני חושבת שבר לא צריך היה להוכיח שום דבר, ואף לוחם לא צריך להוכיח. אני נמצאת בעמותה 'לא מפקירים פצועים בשטח', ואני רואה הרבה חבר'ה. וכל אחד רוצה להיות חזק ולהמשיך לחיות. צריך לעזור למי שמתקשה".
זה לא שמישהו קם יום אחד ומחליט שהוא מודיע כבר עם ויודע שיש לו איזושהי בעיה נפשית כתוצאה מהשירות ורץ לקבל עזרה, אף אחד לא מתגאה בזה.
"בוודאי שלא. מי רוצה בזה? הם לא רוצים את המילה נכה צה"ל. זה טייטל שלא נשמע טוב. אני רוצה לספר על הבן שלי, איפה הוא גדל ואיפה הוא למד, שהוא היה ערכי מאוד. הוא גדל בתל אביב, למד בבית ספר א', ד', גורדון. הרבה יותר קל לספר את זה ולדבר על זה מאשר לדבר על החולשות שלך.
"החבר'ה אמרו לי, כמה הוא גיבש את כולם, כמה הוא היה איש של אנשים. בן אדם מאוד ערכי, מאוד ממש אוהב שלום ורודף שלום. אפשר לשאול את המפקדים שלו, את החברים בצבא, גם בכיתה, גם בכל מקום, בעבודה. זה פשוט בן אדם מיוחד, עם נפש מיוחדת, שראה לנגד עיניו את השלום, את החיבור בין בני אדם, ובן אדם כזה שפתאום צריך להגיע למצב של חופשת נכות זה נורא קשה. כאמא את רוצה גם לראות את הבן שלך חזק, קשה לך לראות אותו חלש".
נדב וירש, כיו"ר פורום "יהלומי קרב", בשנה האחרונה, קיבלתם הרבה פניות?
"היום אנחנו כבר לא נמצאים במה שאנחנו חווינו בשנים הקודמות. יש איזה שינוי מסוים שעובר על אגף השיקום, אבל יש הרבה מאוד דברים שהובטחו בוועדות הכנסת השונות, שלא בוצעו עבור הלומי קרב, עבור פגועי נפש. אני חושב שדברים כן השתנו, אבל לא מספיק, זה עדיין לא מספיק. יש היום הרבה מאוד פצועים שיבואו אלינו וגם פצועים מהעבר שחוו קושי מאוד מאוד גדול דרך המערכת והמערכת עכשיו מנסה להשתלט על האירוע.
"לצערי, אנחנו עדיין לא בהשתלטות של האירוע, אנחנו מתמודדים עם הרבה מאוד קשיים. יש הרבה מאוד אנשי מילואים, שחוזרים מהקרבות במצב נפשי מאוד מאוד לא טוב, וזה משפיע על הסובבים, זה משפיע על הבית, זה משפיע על הילדים. אותו דבר גם לגבי הסדיר, חיילים שמשתחררים. רואים את הקושי הגדול הזה מאוד".
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "משרד הביטחון משתתף בצערה של משפחת כלף, על מותו הטראגי של בר ז"ל. במסגרת בחינת בקשתו של בר לא נמצא כי מחלתו הנפשית נגרמה משירותו הצבאי ומשכך לא הוכר כנכה צה"ל". לדברי משרד הביטחון, בר שירת בצה"ל בשנים 2011-2008 ופנה להכרה בו כנכה צה"ל, אך בקשתו "נבחנה לעומק ונדחתה לאחר שאובחן כסובל ממחלת נפש, שאינה פוסט טראומה ואינה קשורה לשירותו הצבאי".
