שעות הלילה והשינה, כאשר הגוף נמצא במצב הרפיה, יכולות לייצר חלומות קסומים ורגועים, אך גם רגעים מפחידים, כאלה שמובילים לחרדה של ממש. לרוב אנחנו מתעוררים ומשאירים את החלום מאחור, אבל מה קורה כשאנחנו מתעוררים והגוף נשאר עמוק במצב של שינה, בלי יכולת להזיזו? למצב הזה קוראים "שיתוק שינה".
"נרדמתי כרגיל והתעוררתי באמצע הלילה. אני רואה ערפל שחור שנכנס לחדר ומרחף מעליי, ויש כוח שמרתק אותי למיטה. זה היה כמו חוויה חוץ-גופית. אני לא יכול לזוז, אבל בכוח הרצון ניסיתי להתנגד לכוח שניסה להיכנס אלי. זה חזר על עצמו כל לילה. אחרי כמה לילות, בשלב כלשהו התחלתי להרגיש שבמקום לחזור לישון במיטה אני ממשיך ליפול לתוך המיטה, וכשאני נופל אני מתחיל לשכוח את כל מי שהכרתי, את כל מה שאני יודע. הזיכרון הנרטיבי התחיל להתפוגג לאט-לאט. הבור נהפך ליקום ואני הייתי חלק ממנו. הייתי בטוח שאני מת אבל התחושה הייתה חיובית. זה היה מפתיע לקום בבוקר ולהרגיש שהכול כרגיל". כך מתאר יאיר לביא את חוויות שיתוק השינה שלו. "זו חוויה משנה מציאות, עם כל המחשבות על עצמי ומה שקורה מעבר לגבולות הגוף. זה היה משהו מאוד עוצמתי באותה תקופה. מאז חוויתי עוד חוויות כאלו - אבל לא באותה עוצמה".
קראו עוד:
יציאה מהגוף, הסתכלות מלמעלה על הגוף הגשמי, ערפל, ישויות שמנסות להיכנס לגוף, דמויות שחודרות וחונקות ללא אפשרות להתנגד - אלו רק חלק מהסיפורים של אנשים בכל העולם כשהם מתארים את התופעה, שיש הרואים בה מיסטיקה בהתגלמותה.
פרופ' אביב גולדברט, מנהל מחלקת ילדים בבי"ח סורוקה, אומר שהתופעה מוכרת כבר שנים רבות. "התלונות האופייניות הן של אנשים שמספרים שהתעוררו בבוקר ולא יכלו להזיז את הגפיים, הגוף לא נשמע להוראות המוח. חוץ מהשיתוק, לעיתים הם מרגישים שמישהו יושב להם על החזה וקשה להם לנשום. רוב האנשים מספרים במקביל על הזיות מוזרות. יש כאלו שאומרים שראו מישהו בפתח הדלת, או נחשים וחרקים על כל הגוף.
"רוב החוקרים בעולם סבורים שכל הדברים המפחידים האלו קורים כשהאדם נכנס לסטרס ולמגננה בגלל השיתוק, והוא מתחיל לייצר תחושה של הזיות. הדיווחים הם על כך שאירוע התחיל בהתעוררות מהשינה, נמשך מספר דקות וחולף עצמו. אין דבר כזה שזה יהפוך לשיתוק".
לדבריו, חווית שיתוק שינה יכולה לערער, אבל אין למעשה ממה לחשוש. "מדובר בחדירה של שלב השינה לשלב הערות. אנשים שסובלים משיתוק שינה נמצאים בשלב החלום, למרות שהתעוררו. כשנמצאים בזמן חלום המוח מונע מהשרירים לזוז, למנוע מצב שבו נרוץ באמצע הלילה והחלום אחרי המורה למתמטיקה. המטרה היא שנהיה משותקים ולא נוכל לזוז".
"התחלתי לחוות שיתוקי שינה בגיל 16, זה היה אינטנסיבי, כמעט כל לילה - חוויות מאוד עוצמתיות", נזכר יאיר לביא, פסיכותרפיסט בן 45 מגן נר שבגלבוע. "זה היה לפני האינטרנט, לא היה לי כל מידע על זה וניסיתי להבין מה קורה לי, כמו הרבה אנשים שחווים את זה. חששתי לספר לעוד אנשים כי זה לא נשמע הכי בריא. חקרתי וחיפשתי בהרבה תחומים, גם ברפואה וגם בתרבויות אחרות, רוחניות ומיסטיקה. חיפשתי הסבר למה שקורה. רק אחרי עשר שנים מצאתי את זה על דיסק של להקה שקוראים לה דרדג' (Dredge el cielo) הדיסק מוקדש לתופעה ויש על העטיפה כתבי יד של אנשים שחוו והסבר על הנושא. גם אז לא היו חומרים וגם היום אין יותר מדי. זו חוויה שעדיין לא ממש מוסברת".
החיפוש שלו אחר הסברים הוביל אותו לחפש גם בפייסבוק אנשים שחווים משהו דומה בישראל וכך הוא הקים לפני כשלוש שנים את הקבוצה "שיתוק שינה - sleep paralysis israelשבה חברים היום כבר 5,584 איש, שמשתפים חוויות על שיתוק שינה, חיוביות יותר או פחות, וגם מוצאים אוזן קשבת לתופעה שמטרידה את מנוחתם. "כמעט בכל לילה מצטרפים אנשים שמחפשים תשובה למה שהם חווים. אני רוצה שאנשים יהיו יותר מודעים לתופעה הזאת, שאני עדיין חווה, אבל בתדירויות פחותות.
"זה יכול לייצר תחושת פחד ומחשבות של סוף החיים. בחוויות חוץ-גופיות לפעמים יש תחושת אופוריה, משהו פתוח ומשוחרר. אני רואה גם בחלקים המפחידים משהו חיובי, כי זה נותן לאנשים יכולת להתמודד עם פחד מאוד גדול ולשרוד אותו. בסוף, זה האדם עצמו מול החוויה, ללא אמצעי עזר ויש משהו בלהתמודד באופן תדיר עם חוויית מוות, איך לא לתת לפחדים לשלוט אלא לצמוח מזה".
לדבריו, אנשים עדיין חוששים לשתף בחוויות שעברו. "אני התחלתי לספר על זה לראשונה רק ב-2012, כשכתבתי את עבודת המחקר. אני חושב שישראל היא אחת המדינות עם יותר מודעות לחוויה הזאת". לביא ניסה לא פעם לקבל תשובות, אבל התקשה למצוא אותן. "בדקתי עם אחותי שנמצאת בלימודי הרפואה. גם אשתי לומדת על הפרעות שינה ויש על זה בקושי פסקה אחת בספרות, וזה מתואר כסימפטום של מחלה אחרת בכלל".
40 שניות שהרגישו כמו נצח
בין האנשים שחוו שיתוק שינה ניתן למצוא גם את אמבר קורן מראשל"צ, מעצבת ומאיירת מהחוג לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון. היא גם החליטה לקחת את החוויה שלה צעד אחד קדימה וליצור אוסף אנתולוגי, "ביקור לילי", המאגד שלושה סיפורי אימה של אנשים אשר חוו את התופעה על בשרם.
אמבר קורן, "ביקור לילי"
(צילום: אמבר קורן)
"ב-2018 באחד הלילות שכבתי במיטה. אני זוכרת שאחי הקטן היה בחדר ליד, ראיתי אותו מציץ מהחור בדלת והתעוררתי מתחושה של נשיכה חזקה מאוד ברגל וסוג של כוח שמושך אותי לתוך המיטה, דוחף לי את הרגל לתוך הקרש של המיטה. לא הצלחתי לזוז והרגשתי תחושה חזקה של חנק, שמישהו יושב לי על החזה. אני זוכרת שניסיתי לצעוק לאחי הקטן, לא הצלחתי להוציא אף צליל. בסופו של דבר אני מפסיקה להיאבק וזה משתחרר אחרי כמה שניות. אני לא יודעת כמה זמן זה לקח, אולי 40 שניות אבל הרגיש כמו נצח.
"לא התעוררתי, פשוט השתחררתי מהשיתוק והגוף שלי היה תפוס כולו. זה הרגיש כל כך אמיתי וזה כאב. אני זוכרת ששלושה ימים לאחר מכן הגוף שלי היה עדיין תפוס מהמאבקים. חיפשתי סימנים וקראתי על זה המון אבל לא חשבתי שאני ארגיש כך . זה היה מפחיד שלא הצלחתי להוציא קול, זה היה חוסר אונים. זה לא היה רק חלום שחלמתי".
באותו הלילה קורן לא רצתה לחזור למיטה. "בלילה אחרי זה קרה שוב, וזו הייתה חוויה יותר נעימה ופחות מאיימת, קצת יותר רוחנית. התעוררתי במיטה. אני לא יכולה לזוז אבל התחושה סביבי לא הייתה של איום אלא משהו יותר נעים, זרמים שעברו לי בגוף. אולי אחרי ההבנה שאני יודעת מה קורה לי, הגוף קיבל את זה יותר בהבנה. החדר היה חשוך לחלוטין וזה היה אפילו מעט מיני, היו שם תחושות בגוף שהרגישו נעימות ותחושה שהגוף הפיזי על המיטה ואני יוצאת מתוכו ויכולה לראות מה קורה סביבי, לראות את עצמי ישנה ברדיוס מאוד נמוך".
החוויה השאירה בה חותם גדול למרות השנים שעברו. "כל החיים סבלתי מהפרעות שינה, נדודי שינה, חלומות מאוד אינטנסיביים. בכלל בלילה אני אוהבת ליצור, כי אני מקבלת הרבה השראה מכל הפרעות השינה, אלו דברים שעיצבו אותי ונתנו לי המון. זה לא קרה לי כבר כמה שנים אבל לעיתים בא לי שזה יחזור - כי זו חוויה מיוחדת, גם המפחידה וגם הנעימה. זו הצצה לממד שאנחנו לא יכולים לגשת אליו ביום-יום שלנו, וזה נתן לי המון השראה, עשיתי מזה פרויקט שלם. זה לגשת למקומות הלא נודעים".
6 צפייה בגלריה
"כל חוויה היא ייחודית ומשאירה חותם על החווים אותה"
(איור: אמבר קורן, החוג לתקשורת חזותית המכון הטכנולוגי חולון)
מתוך החוויה האישית שלה ובנוסף למחקר אקדמי שביצעה, לקראת הכנת הפרויקט, הבינה קורן שיש עוד רבים כמוה. ברשת החברתית נתקלה בסיפורים של אנשים אשר משתפים את החוויה שלהם עם שיתוק שינה והרגישה שזו הזדמנות מצוינת לצלול לעולם עם פוטנציאל אדיר של תוכן ואווירה, אליו התחברה מתוך החוויה האישית שלה והאהבה שלה לז׳אנר המתח והאימה. "מה שחשבת שאת יודעת ומכירה - פתאום הכול משתנה. הייתי בתקופה מאוד קשה נפשית, עם בעיות שינה. מאז עברו שלוש שנים וזה לא קרה. תמיד כשאני אכנס למיטה אני אזכר באותם לילות".
בנוסף, מכיוון ששיתוק שינה היא תופעה מוכרת בעולם המדע וקיים לה הסבר נוירולוגי, פעמים רבות החוויות האישיות של אנשים לא נלקחות ברצינות או מפורשות כחלום רע - אבל כל חוויה היא ייחודית ומשאירה חותם על החווים אותה. "כשהייתי מספרת לאנשים, הייתי תוהה האם הם לוקחים אותי ברצינות או חושבים שאני משוגעת". לכן, בפרויקט שלה, בחרה אמבר לשים בקדמת הבמה את הסיפורים, לתת מקום לחוויה הייחודית של מי שחווה שיתוק שינה, לעורר הזדהות ולהעלות גם את המודעות לתופעה. "יש פה מפגש בין שני העולמות, גם המדעי-רפואי וגם המיסטי".
הספר שלה מחולק לשלושה סיפורים שמובדלים זה מזה על ידי צבעוניות ייחודית. שלושתם מבוססים על סיפורים שאספה מראיונות שערכה עם ישראלים שחוו שיתוק שינה, ועברו התאמה עם הדגשים שהיו חשובים לה להציג בהקשר של התופעה. הסגנון לוקח השראה מקומיקס ומנגה מז׳אנר האימה.
6 צפייה בגלריה
"הייתי תוהה האם הם לוקחים אותי ברצינות או חושבים שאני משוגעת"
(איור: אמבר קורן, החוג לתקשורת חזותית המכון הטכנולוגי חולון)
"יש אלמנטים משותפים בחוויות. זה יכול לקרות בכל מצב ולא רק בשכיבה אלא גם בהירדמות על כיסא. זה ריתק אותי לראות אותם מדברים על זה ולראות כמה זה השפיע עליהם ואיך הם לקחו את החוויה הזאת. ראיינתי עשרה ישראלים מגיל 21 עד 40, כי היה לי חשוב ליצור משהו מקומי. אנשים רצו לדבר על מה שקרה להם. חלק לוקחים את זה למקום מאוד מיסטי ורוחני - מלאכים ושדים, ויש שמסתכלים על ההסבר המדעי. אני מרגישה שאני בין לבין. אני מבינה שיש הסבר מדעי, אבל אי אפשר לקחת ממני את התופעה המיוחדת הזאת. החוויות האישיות של האנשים לא יכולות להתבטל, זה משאיר חותם, משהו שקרה. היה לי חשוב לתת לסיפורים האלו במה".
הסיבה: חוסר בשינה
פרופ' גולדברט מסביר שיש כמה גורמים שיכולים לעורר את התופעה. "הסיבה הקלאסית היא חוסר בשינה. כל המחקרים מראים שבישראל, בשנים האחרונות, יש ירידה בשעות השינה. אנחנו ישנים פחות מהאירופאי או האמריקאי הממוצע, ויש יותר ויותר תלונות על שיתוק שינה. אם בעולם שכיחות התופעה היא סביב שבעה-שמונה אחוזים, בישראל ההערכה היא שהשכיחות גבוהה יותר וזה נפוץ בדרך כלל אצל צעירים, כי הם עובדים יותר קשה ויותר שעות".
הטיפול, מסביר פרופ' גולדברט, הוא סידור מחדש של שעות השינה, "שיהיו מסודרות יותר וארוכות יותר - קל להגיד וקשה לעשות". הוא מספר שרבים מגיעים למעבדת השינה בסורוקה כדי למצוא תרופה, אבל אין כזו. "מתח יכול לגרום לזה, אז אנחנו מנסים להבין מה הרקע של האדם. אם מישהו תחת מתח או דיכאון - נפנה לפסיכיאטר שיעזור לו, אבל אם זה מישהו שישן חמש שעות בלילה, אז הפתרון הוא היגיינת שינה. שזה אומר שלא יהיה שעון מעורר בלילה ושהטלפון לא יהיה בחדר, לא לעשות מאמץ גופני לפני השינה וללכת לישון בזמן, לישון שבע שעות בלילה".
פרופ' גולדברט: "אנחנו ישנים פחות מהאירופאי או האמריקאי הממוצע, ויש יותר ויותר תלונות על שיתוק שינה. אם בעולם שכיחות התופעה היא סביב שבעה-שמונה אחוזים, בישראל ההערכה היא שהשכיחות גבוהה יותר"
לדבריו, כאשר מגיע אדם כזה לבדיקה ע"י שאלון פשוט מה שהכי חשוב להם זה קודם כל לפסול מחלה גנטית נדירה ביותר בעולם ובישראל עוד יותר נדירה שנקראת נרקולפסיה (נִרְדָּמוּת) הפרעה נוירולוגית כרונית הנגרמת בדרך כלל בשל חוסר יכולת של המוח לווסת את מחזורי השינה והערות, ודפוסי שינה לא רגילים גם במהלך שעות היום. בכל מקר, פרופ' גולדברט מסביר שמי שחווה שיתוק שינה צריך להגיע לבדיקת רופא שמטפל בהפרעות שינה. "יש מידע ומחקר בעניין. יש למי לפנות בכל חלקי הארץ: במרכז הרפואי סורוקה, באיכילוב, בבית חולים כרמל ובשערי צדק. אפשר להגיע למרכז שינה ולהתייעץ איתנו. העניין המרכזי הוא לראות שאין ברקע בעיה נפשית שדורשת טיפול, כמו חרדה. אם מדובר רק בסידור נכון של שעות שינה או מתח זמני - אפשר לסדר את זה".
לדברי לביא, למרות ההיכרות עם הנושא במעבדות השינה, עדיין יש צורך בהכרה רחבה יותר בעולם הרפואה וגם בשינוי ההתייחסות לתופעה ולטיפול בלוקים בה. "היום יודעים יותר, אבל ההתייחסות היא שזה אולי קצת מטריד, אבל אין התייחסות מעבר לזה שנותנים קצת טיפים. צריך שאנשים יכירו את התופעה ושיהיה נרמול, שיבינו שהם לא היחידים שחווים אותה. זו גם המטרה של הקבוצה – שאנשים לא יהיו לבד. זה מוריד את סף החרדה ואת הפגיעות החברתית והנפשית.
6 צפייה בגלריה
שיתוק שינה. יש פער גדול בין מה שאנשים חווים לבין איך שהרפואה מתייחסת לתופעה
(צילום: shutterstock)
"הצעד הבא הוא לא להנחית על האדם את עולם האמונות והערכים של האחר. יש כאלו שחושבים שזה הזיות ויש הבטוחים שזו תופעה אמיתית. אני חושב שזה לא משנה, כי בסופו של דבר אי אפשר להתווכח עם אמונות, אין דרך להוכיח את זה. יותר חשוב ללכת עם האדם ולראות איך האמונות שלו יכולות לעזור לו להתגבר על התופעה. יש כאלו שקריאת שמע עוזרת להם, יש כאלה שהידיעה שהמוח שלהם משחק עוזרת להם להוריד את אפקט הפחד. ויש שלא ירצו להפסיק אותה - אלא לצלול עמוק למצב התודעה.
"צריך להגדיל את השליטה על התופעה, כולל יכולת להיכנס מבחירה ולדעת לצאת מזה, לצאת מקורבנות ומחוסר אונים, לתרגל פתיחות וחוויות חדשות כמו מיינדפולנס: אני מפחד מאוד אבל מסוגל להתבונן בפחד ולהתמודד איתו ומתוך כך החוויה הופכת למשהו חיובי. היום הטיפול עוסק רק במניעה: לא לעשות ספורט לפני השינה ולקחת כדורי שינה. במקום זה, צריך לתת כלים לשליטה ולהיפתח לחוויות חיוביות. זה אפשרי עם תרגול ולפעמים עם ליווי".
לביא מסכים שיש היום מעט שינוי בתחום. "כבר מבינים שזו תופעה בפני עצמה ושיש לזה השלכות נפשיות וחברתיות, ומבינים היום שיש צורך להתייחס לזה ברצינות. ברוב המקרים, הרופאים מפנים לפסיכיאטר. אני פניתי לרופא משפחה, שלא חשב שאני פסיכוטי אבל נתן לי הפנייה לפסיכיאטר. זה קורה הרבה ויש פער גדול בין מה שאנשים חווים לבין איך שהרפואה מתייחסת לתופעה. רוב האנשים שחווים אותה מגיעים לרופא אחרי שהם מצאו בעצמם את ההסבר על התופעה והם באים עם הידע לרופא, וזה הפוך ממה שצריך להיות".
10 אחוז מהאוכלוסייה יחוו את התופעה לפחות פעם אחת ואין להם מענה, טוען לביא ומסביר איך צריך לשנות את ההתייחסות: "גורמי רפואה שלא מכירים לעומק וכל מיני שרלטנים מנסים לנצל את המצוקה של אנשים. צריך להעביר השתלמויות לרופאים ולמטפלים, שיכירו את התופעה והתסמינים שלה. שמי שמגיע יקבל את האבחנה הנכונה, להפנות למידע שינרמל את התופעה ומצד שני לא למחוק את הלגיטימציה שלה. להגיד למישהי שפונה לטיפול אחרי שכמעט בכל לילה היא עוברת חוויה של אונס, שזה בדמיון שלה - זה לא עוזר. צריך להכיר שיש כאן השפעות נפשיות ושיש לה התמודדות אמיתית. ושתהיה יותר מפסקה אחת על שיתוק שינה בספרי הרפואה".
