אלמה אברהם בת ה- 84 עדיין מאושפזת בבית החולים סורוקה בבאר שבע, מאז ששוחררה משבי חמאס לפני 49 יום. היא אושפזה במצב קשה מאוד עם סכנה לחייה, ולמרות שמצבה השתפר, היא עדיין נמצאת במחלקה פנימית בבית החולים, ולא ברור מתי היא תשוחרר.
היא אחת משתי חטופות שנמצאות עדיין באשפוז ויש לפניה עוד דרך ארוכה עד לשיקום מלא. אורי רביץ, בנה של אלמה: "אימא שלי עדיין בסורוקה מאז השחרור. היא במחלקת שיקום במחלקה פנימית. היא עוברת פיזיותרפיה, שיקום בדיבור וריפוי בעיסוק. היא עדיין סיעודית כמעט לגמרי. היא לא אוכלת הרבה ולא מסוגלת ללכת בכוחות עצמה. היא מאוד חלשה. ויש לפניה דרך ארוכה.
"היא חזרה מהחטיפה שלה, אבל לא חזרה לחייה. היא מאושפזת כבר אותו מספר ימים שהייתה בשבי. כל מי שחוזר משם חוזר עם הרבה אתגרים. היו שבויים שחזרו, היו יומיים שלושה בבית החולים וחזרו לקהילה, למשפחה. והיא פה. היא המקרה הכי חמור שחזר מבחינה בריאותית. היא אמרה לחברה שההישרדות שלה הייתה קשורה לכך שהיא ידעה שאנחנו צריכים אותה בחיים".
הוא אומר שקשה לו להבין כיצד שרדה את זה. "זה לא נתפס. היא רוצה לחזור לקהילה. היא מתגעגעת לבית שלה. והיא אמרה שהיא רוצה לחזור לגור בנחל עוז. זה הבית שלה. אבל היא מבינה שרוב הוותיקים נמצאים בדיור מוגן בבת ים ולא חוזרים לגור שם. אנחנו מקווים שמתישהו היא תצא מבית החולים אבל לא לבית.
ביום ה-100 למלחמה התייחס הבן לחטופים שעדיין בעזה: "ראינו מה מצבה אחרי 50 יום בלי מספיק תרופות. היו לה תרופות בממ"ד שלקחה איתה. 100 ימים בלי תרופות? יכולים להיות בצרות גדולות. זה נחמד שמכניסים תרופות. אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי. ומי נותן את התרופות? המחבלים? אלה תרופות מורכבות, בוודאי עם אנשים שלא קיבלו את התרופות לאורך זמן. רופא צריך לנהל את זה, לא הנוחבה. אבל לא כבר מאוחר מדי?".
עוד אמר: "אנשים הגיעו פצועים, ירויים. אנחנו כבר יודעים מה תנאי התברואה שם. עד כמה התרופות יעזרו? ומי שעוד חי עדיין בשבי. אי אפשר לתפוס את זה שאנשים נמצאים שם כפול מהזמן שאימא שלי הייתה. איך אפשר לשרוד את זה בכלל? כמה זמן אתה יכול להחזיק את עצמך? יש אנשים שהיו עם אחרים שהשתחררו. מה זה עושה לחוסן שלך? זה נורא ובלתי נתפס שהם עוד שם. הכותרת היא שסוף סוף מביאים להם תרופות במקום שהם ישוחררו ויקבלו את הזריקות פה".
