"רק עכשיו אני מבינה איזה סיפור מטורף עבר עליי", אומרת טטיאנה כהן, כשלושה שבועות לאחר הלידה שבה כמעט איבדה את חייה ואת חיי התינוק שלה.
זה קרה ביום השישי האחרון של חודש יולי. כהן (38) ובעלה פרשאן יצאו מביתם שבמושב ירדנה בעמק המעיינות, לחגוג בתל אביב את יום הנישואין הראשון שלהם. בבית נשארו שני הבנים שלה מנישואיה הראשונים (13 ו-11). "הייתי בשבוע ה-32 להיריון והרגשתי מצוין", היא מספרת, "אחרי שבילינו כל היום ואכלנו במסעדה חזרנו לחדר המלון. שם, תקפו אותי פתאום כאבים חדים במותן שמאל. בעלי ניסה להרגיע אותי ואמר שכנראה אכלתי יותר מדי, אבל באותו רגע הרגשתי כאב עצום, כמו שלא הרגשתי בחיים, שהתפשט למרכז הבטן, עד שהתקשיתי לנשום, הכאבים ממש קרעו אותי".
עוד בנושא:
צוות מד"א שהוזעק למלון לא מצא מדדים חריגים ובכל זאת פינה את כהן למיון נשים בבית החולים איכילוב. "טטיאנה הגיעה אלינו כשהיא מתפתלת מכאבים. הבדיקות הראשוניות היו תקינות, כך שכלום לא הסביר את הכאבים הקשים שמהם סבלה", מספרת ד"ר איילת דנגוט, רופאת נשים בכירה באיכילוב שהייתה באותו ליל שבת בתורנות.
"קיבלתי משככי כאבים והצלחתי להירגע ולנמנם בערך שעתיים ואז התעוררתי בצרחות עם כאב בלתי נסבל", מספרת כהן. למיטתה הוזעקה ד"ר דנגוט. "ראיתי שהיא מתפתלת מכאבים ומזיעה. באולטרסאונד זיהיתי האטה בדופק העובר והעלינו אותה בדחיפות לחדר הלידה.
בחדר הלידה ניסתה ד"ר דנגוט לייצב את מצבה של כהן, כשמדדי לחץ הדם ודופק העובר ממשיכים לרדת. "חשדתי שנקלענו למצב הקריטי של היפרדות שליה. במצבים כאלה, כשכל חלקיק שנייה הוא קריטי להצלת חיים, הדהרנו אותה לחדר הניתוח כשבדרך הזעקנו עוד צוותי מרדימים, כירורגים ורופאי ילדים מהבית.
ד"ר בוריס אפטקמן, מנהל שירות ההרדמה בחדרי לידה, שהיה תורן באותו לילה, הוקפץ לחדר הניתוח. "הזעיקו אותי לקיסרי דחוף, כמעט עניין שבשגרה, אבל כשהגעתי ראיתי יולדת במצב הלם, עם הכרה מעורפלת כשהיא מדממת באופן מסיבי".
ד"ר חשביה: "אני גר במגורי הצוות, כמעט בתוך בית החולים, כך שהגעתי בתוך שניות, בתחתונים וכפכפים. ראיתי את המטופלת עם בטן פתוחה כשהכירורג מנסה לעצור את השיטפון בעזרת האגרוף שלו"
ההרדמה בלידות קיסריות היא אזורית במרבית מהמקרים, אבל כאן המצב לא אפשר זאת, וד"ר אפטקמן נערך לבצע הרדמה כללית. "החדרתי שני עירויים גדולים והתחלתי להריץ מנות דם שנשמרות אצלנו במקרר למקרי חירום ונוגדי קרישה. היא התייצבה לשנייה ושוב הידרדרה. הטלטלה נמשכה כשהיא ממשיכה לדמם כמויות דם רבות ובכל שבריר שנייה אנחנו עלולים לאבד אותה".
הצוות הרפואי שהוזעק למקום המשיך להיאבק על חייה של כהן ועוברה. "מיד עם פתיחת הבטן ראיתי שהיא מוצפת דם, אבל לא מהרחם", מסבירה ד"ר דנגוט. "ושלפתי את התינוק כשהוא במצוקה ומתמחה מהפגייה הנשים אותו".
אבל הדרמה בחדר הניתוח רק התעצמה. "כשהבנתי שמקור הדמם המסיבי הזה לא קשור לרחם אלא לחלל הבטן העליונה, הרחבתי את החתך הקיסרי לזיהוי המקור שעל פי הספרות הרפואית נובע מהטחול, היא המשיכה לדמם", שחזרה ד"ר דנגוט את המלחמה על חיי היולדת, "הרצנו לגופה 13 מנות דם ומוצרי דם שונים שמיד נפלטו ממנה, כך שסכנת החיים הייתה מיידית".
חדר הניתוח תוגבר ברופאים כוננים נוספים שהוזעקו מביתם. "בשעה שש וארבעים בבוקר שבת הזעיקו אותי למרות שלא הייתי כונן, אבל אני גר במגורי הצוות, כמעט בתוך בית החולים, כך שהגעתי בתוך שניות, בתחתונים וכפכפים", סיפר ד"ר אייל חשביה, ממלא מקום מנהל מערך הטראומה ומנהל תחום הכירורגיה הדחופה. "ראיתי את המטופלת עם בטן פתוחה כשהכירורג מנסה לעצור את השיטפון בעזרת האגרוף שלו".
75% מהנשים ומעל 95% מהיילודים לא שורדים
ד"ר חשביה נאלץ לבצע פעולות דחופות, "ביקשתי שיביאו לי סט לפתיחת בית חזה שיאפשר לי להיכנס מיידית לאבי העורקים ולסגור את השיבר. עשינו כריתה של הטחול מחשש שהוא מקור הדימום ובמקביל הכנתי את המקום לבדיקת מומחה כבד. סגרתי את אבי העורקים ולחץ הדם המריא ל-150/80, הדופק ירד, פעילות הלב הסתדרה, הריאות קיבלו דם ואספקת החמצן למוח חודשה. נשמנו לרווחה. כך שמאותו רגע, סכנת החיים הושהתה".
כעת, לצוות הרפואה הרבים שהתכנסו בחדר הניתוח נותר לפתור את התעלומה: מהו מקור הדימום שכמעט הביא למות היולדת ועוברה? "גילינו שהמקור הוא בעורק הטחול", מסביר ד"ר חשביה, "אך החשש היה שכשאפתח את השיבר ואספקת הדם תתחדש - יתפוצץ מקום אחר בעורק הטחול, התיקון הושלם בנטרול הפצצה המתקתקת, כשכרתנו גם את זנב הלבלב".
כהן הועברה מונשמת ומורדמת למחלקה לטיפול נמרץ ולמחרת הוכנסה באופן יזום לחדר הניתוח, לתפירת החתך בבטן, שנסגר זמנית כדי לוודא שהדימום לא חוזר. "ממה שאנחנו יודעים מהספרות המקצועית, 75% מהנשים שמגיעות למצבים כאלה מתות, וגם גם מעל 95% מהיילודים", מציין ד"ר חשביה.
כשלושה שבועות אחרי האירוע הדרמטי, כהן מתרגלת פיזיותרפיה נשימתית ומתחזקת. תינוקה, שנולד במשקל שני קילוגרם ו-200 גרם, כבר הגיע למשקל שלושה קילוגרם וכבר לא מטופל באינקובטור. "אני עוד לא מעכלת את הנס, איך שרדנו את כל הטלטלה הזו ויצאנו ממנה שנינו - בלי אף נזק", היא אומרת.
