מיחס של הערכה לאלימות: עם תחילת משבר הקורונה זכו אנשי הצוותים הרפואיים להערכה רבה בקרב הציבור הישראלי, שיצא למרפסות, כמו רבים בעולם, ומחא כפיים לכבודם. ואולם, ממחקר חדש שנערך במרכז הרפואי ברזילי עולה כי שנתיים לאחר מכן, אנשי צוות רפואי רבים מתמודדים עם שיעור גבוה של אלימות כלפיהם, ונראה כי לא רק שלא נותר הרבה מהתשואות של תחילת משבר הקורונה – האלימות אף הסלימה.
עוד על אלימות כלפי צוותי הרפואה:
המחקר שערכה ד"ר קרן דופלט, מרצה בכירה בחוג לבריאות הציבור במכללה האקדמית אשקלון, יוצג היום (ד') בכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות.
המחקר התבצע בחודשים נובמבר-דצמבר 2021 בקרב 486 עובדי בית החולים ברזילי, ומממצאיו עולה כי 93% מעובדי המלר"ד (מחלקה לרפואה דחופה – חדר המיון) וכ-71% מעובדי בית החולים מעידים כי נחשפו לאלימות. 64% מהנשאלים דיווחו שהאלימות הסלימה בתקופת הקורונה. השכיחות של אלימות מילולית ופיזית הייתה 69% ו-11% בהתאמה.
הכי מסוכן: להיות אחות או רופא בחדר המיון
הסיבות המרכזיות לאלימות, על פי משתתפי המחקר, היו מגוונות: זמני המתנה ארוכים (70%); חוסר שביעות רצון מהיחס של הצוות (57%); בירוקרטיה (49%) וסיבות נוספות. לתפיסתם התנהגות המלווה היא הגורם התורם ביותר להיווצרות של אירועי אלימות בבית החולים. זאת ועוד, כשליש מהמשתתפים במחקר ציינו כי חוו שלושה-ארבעה סוגי אלימות שונים בחצי השנה שקדמה למחקר. 5% המשתתפים במחקר נאלצו להעדר מהעבודה בעקבות אלימות נגדם, ואחוז דומה של אנשי צוות פנו לסיוע רגשי.
בנוסף, המחקר מצא כי העבודה בחדרי המיון מעלה את הסיכון להיחשף לאלימות ב-630%; עבודה במחלקה פנימית מעלה את הסיכון ב-105%; הסיכון של אחות להיחשף לאלימות עולה ב-258%, ובקרב רופאים הסיכון גדל ב-229%.
63% המשתתפים חוו אלימות מילולית בחצי השנה שקדמה למילוי השאלון, 55% חוו התנהגות "אגרסיבית פסיבית", ו-40% חוו אלימות "מילולית מאיימת". 17% מהנשאלים היו עדים להשחתת רכוש כמחאה, 11% חוו אלימות פיזית על ידי מטופל או מלווה. הטרדה מינית נחוותה על ידי 9% ושיימינג באינטרנט על ידי 6% בלבד. 32% מהנשאלים נחשפו לסוג אחד או לשני סוגים של אלימות, 31% נחשפו לשלושה-ארבעה סוגי אלימות, ו-8% נחשפו לחמישה-שבעה סוגים שונים של אלימות. בסך הכול, רק 29% לא נחשפו לאלימות בעבודה, בעוד ש-71% נחשפו לאירוע אחד לפחות בששת החודשים שקדמו למחקר.
"חברי הצוותים טענו שהאלימות הסלימה בזמן הקורונה. הסיבה לכך, לטענתם, היא שבנוסף לטענות המוכרות נגד מערכת הבריאות בדבר עומס, זמן המתנה ארוך, בירוקרטיה – נראה שכל אלו הסלימו בזמן משבר הקורונה משום שהרבה משאבים הועברו לטיפול בקורונה", מסבירה ד"ר דופלט. "כתוצאה מכך במיון נוצר מחסור בכוח אדם וזמן ההמתנה התארך עוד יותר. מה שעוד היה מיוחד לקורונה זה שהרבה אנשים הגיעו בחרדה לבתי החולים. הם רצו לבוא, להיכנס ולקבל טיפול מיד. זה לא קרה בגלל מצוקת כוח האדם.
"גם חוסר היכולת לבקר חולה קורונה גרם לאלימות, וזאת לצד העובדה שמאז שהתחילה הקורונה נאסר על הגעה של יותר ממלווה אחד למטופל – וזה גרם לחיכוך. אנשים נאלצו לחכות בחוץ וזה יצר קונפליקטים ומתחים שהביאו לאלימות".
