עד גיל 14 היה ליאב טיב ילד רגיל, ספורטיבי, שמשחק עם החברים, שוחה ורץ – ואז הכבד שלו קרס באופן פתאומי וחייו השתנו לבלי הכר. "ביום אחד התהפכו עליי החיים ונהיו כמו של קשיש סיעודי", הוא מספר. בשבוע שעבר, כשהוא מאושפז ובסכנת חיים, יצא מרכז ההשתלות הלאומי במרוץ נגד הזמן להצלתו – מבצע מורכב מאין כמותו להבאת תרומת כבד עבורו מקפריסין. ההשתלה המסובכת התבצעה לפני כעשרה ימים במרכז הרפואי בילינסון, ולפי שעה מסתמן שעברה בהצלחה.
קראו עוד:
לפני שבוע פגשנו אותו במחלקת ההשתלות. הוא היה כאוב, עצוב וניסה לגייס כוחות כדי לעודד את עצמו. "אני זוכר טוב מאוד את אותו יום שבו הכל התחיל", מתאר טיב, תושב עוטף עזה, "זה היה ממש בתחילת החופש הגדול, הלכתי לבריכה עם חברים שלי. השתוללנו ושיחקנו והרגשתי נהדר, אבל כשחזרתי הביתה הרגשתי פתאום חולשה ורציתי רק לישון".
את ההמשך מתארת אמו, רחל, שצמודה אליו 24/7. "נראה לי מוזר שהילד הבריא שלי פתאום חלש", היא מספרת, "הסתכלתי עליו, ופתאום הבחנתי שהעיניים שלו מעט צהובות. הרגשתי שזה מחייב ביקור אצל רופא ואמרתי לליאב, 'אתה לא הולך לישון', ומיד לקחתי אותו להיבדק".
רופא המשפחה התרשם שמצבו הבריאותי של טיב מחייב בדיקות מעמיקות, והפנה אותו לחדר המיון של בית החולים סורוקה. הוא עבר שם סדרת בדיקות מקיפה, שהעלתה כי הכבד שלו מדמם ומצומק. "הצוות בסורוקה התייעץ עם המומחים בבית החולים שניידר לילדים, שהורו להעבירו אליהם בדחיפות באמבולנס", מספרת האמא, "איך שהגענו לשם עשו לו בדיקות דם, ובמקביל הרופא שאל אותי איזה סוג דם יש לי. לא הבנתי מה זה קשור, ולכן שאלתי אותו למה הוא מתמקד בי ולא בסוג הדם של הילד שלי. עוד הייתי תמימה ולגמרי לא הבנתי את התרחיש המסתמן".
2 צפייה בגלריה
"לבד בחדר, בלי חברים, בלי מסגרת, בלי שום דבר שמזכיר חיים של נער". ליאב טיב אחרי השתלת הכבד הרביעית
(צילום: טל שחר)
ואז, כך היא מספרת, הטיל עליה הרופא את "פצצת האטום", כהגדרתה, כשהסביר לה שהם נערכים להשתיל לליאב כבד. "נרעשתי וטולטלתי", היא מספרת, "לא הבנתי מאיפה פתאום צצה מחלת כבד סופנית אצל הבן הספורטאי שלי, מה גם שבמשפחות שלי ושל בעלי אין חולי כבד".
בבירור נוסף שערכו הרופאים נמצא שדווקא סוג הדם של האב, אבי, זהה לסוג הדם של הבן, מה שהפך אותו לתורם פוטנציאלי. "הסבירו לי מה זה אומר, לעבור השתלת אונת כבד שאבא שלי יתרום לי, אבל הייתי כל כך מבוהל שלא ממש הבנתי את המשמעות של לחיות עם איבר מתורם", מספר ליאב.
מאחר שחלון ההזדמנויות להצלתו של הנער עמד להיסגר, החליטו הרופאים לבצע את ההשתלה באופן מיידי. "הוכנסנו יחד לחדרי ניתוח סמוכים, ובגמר הניתוח אני הועברתי לבילינסון וליאב ליחידה לטיפול נמרץ בשניידר הסמוך, שם היה חודש וחצי", מתאר האב. יש לציין כי בהשתלת כבד ראשונה נתרמת אונת כבד מהחי, פעמים רבות מקרוב משפחה, ואילו בהשתלות הבאות מושתל כבד בשלמותו, שנלקח מאדם שמת.
"אונת הכבד שקיבלתי מאבא החזיקה חמש שנים"
אחרי החלמה ממושכת באשפוז חזר ליאב הביתה, מקווה לשחזר את חייו הקודמים, אבל לצערו הוא כבר לא חזר לבית הספר. למעשה, חייו נעצרו. הוא חלה בסוכרת נעורים לא מאוזנת, שגרמה לרשויות הצבא לוותר על גיוסו. בין שלל התרופות שנטל הייתה כמות אדירה של סטרואידים, שהחלישו את עמוד השדרה שלו. כתוצאה מכך הוא סבל מפריצת דיסק, ונותח.
"מה שהכי שיגע אותי זה שאף רופא לא ידע להגיד לי למה הילד הבריא שלי חלה פתאום באופן כל כך קשה", מספרת האם, "לא ידעו להסביר לי ממה פרצה אצלו אי־ספיקת כבד חריפה, שהפכה אותו בפתאומיות לבובת סמרטוטים חלשה ועצובה. אז גם עוד לא הבנתי לאיזה סרט אימה נכנסנו".
"הוא לא הספיק לחוות כלום, כי בגיל 14 נגמרו לו החיים הנורמליים. שלא כמו בני גילו הוא לא חווה בילויים, לא לומד, לא מכיר נשים, לא טס לחו"ל. מסוגר בחדרו, שממנו הוא יוצא רק לבית החולים. אני מתפללת שהמצב ישתנה"
כחלק מבדיקות שגרתיות שעבר, התגלה כבר אחרי שנה שתפקודי הכבד של ליאב בירידה, תהליך שהחמיר עם הזמן. "אונת הכבד שקיבלתי מאבא החזיקה חמש שנים, אבל מאחר שהיא בקושי תיפקדה השתמשתי בתרופות רבות, התפתחו לי זיהומים ואושפזתי המון פעמים בשניידר", הוא מספר.
בגיל 18, טיב נחשב לבגיר, והועבר לטיפולו של ד"ר אסף יששכר, מנהל שירות השתלות מתורם חי בבילינסון. "הוא הגיע אליי אחרי שכבר עבר השתלה ראשונה ותפקוד השתל הולך וכושל", מתאר ד"ר יששכר, "ניסינו למשוך זמן עם טיפול תרופתי, עד שהוא הגיע להרס מוחלט של הכבד וכבר לקה בזיהומים מסכני חיים שנוצרו מהרעלים שהכבד כבר לא פינה, ושקעו באיברי גוף אחרים. מקריסת הכבד גם התפתחה צהבת".
2 צפייה בגלריה
השתלת כבד. לפני שלושה חודשים, אחרי שהכבד הנתרם השלישי קרס, טיב שוב הוקפץ לראש רשימת הזקוקים להשתלה
(צילום: shutterstock)
במהלך השנה וחצי הבאות הושתלו בגופו של ליאב שתי תרומות כבד. בשתיהן הכבד נקלט, אך באיזה שהוא שלב – קרס. ואז הגיעה ההשתלה השלישית, "ואחריה התרחש אירוע נדיר של חסימת עורק הכבד, שגרם לדחייתו", מסביר ד"ר יששכר.
אחרי כל השתלה שעבר קיעקע ליאב על זרועותיו קעקוע שמיצה את תחושותיו. "הראשון היה life, שביטא את הרצון שלי לחיות. השני היה של זאב בודד, כי ככה הרגשתי. לבד בחדר, בלי חברים, בלי מסגרת, בלי שום דבר שמזכיר חיים של נער", הוא מספר.
מקפריסין הודיעו: יש לנו כבד
לפני שלושה חודשים, אחרי שהכבד הנתרם השלישי קרס, טיב שוב הוקפץ לראש רשימת הזקוקים להשתלה, וחייו היו על חוט השערה. ד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הלאומי להשתלות במשרד הבריאות, מספרת: "בנר הרביעי של חנוכה התקשרה אליי מתאמת ההשתלות מקפריסין ובפיה הבשורה שיש להם כבד להציע לנו. כיוון שעודכנתי בשוטף על מצבו של ליאב, זה היה ממש נס חנוכה, הטלפון הזה", היא מתארת.
ד"ר תמר אשכנזי: "כשמכניסים איבר ארצה חייבים לעבור דרך ביקורת המכס, כשכל אחד מהרופאים והאחות נדרשים למלא טופסולוגיה. כל כך פחדתי מכל שניית עיכוב, כי חייו של ליאב, בחור צעיר כל כך, היו כבר על חוט השערה"
באותו רגע התחיל מרוץ נגד הזמן: "כמו לפני קבלת כל שתל, ביקשנו את פרטיו הרפואיים של התורם, לרבות סוג הדם שלו. אחרי שנמצאה התאמה עבדנו נגד הזמן. בקפריסין תיזמנו את ניתוח כריתת האיבר לשמונה בבוקר ביום למחרת. מיהרתי להזמין מטוס פרטי שיטיס שני רופאים ואחות חדר ניתוח מבילינסון. במקביל, ראיתי שהזמן פועל לרעתנו כי המטוס נוחת בלרנקה, מרחק שעה נסיעה מבית החולים בניקוסיה, ולכן חזרתי לקפריסאים וביקשתי לדחות את הניתוח בחצי שעה", היא מספרת.
כשהצוות הישראלי הגיע ואישר שאיכות הכבד טובה, עידכנה ד"ר אשכנזי את מחלקת ההשתלות בבילינסון. "עקבתי אחרי מסלול הטיסה חזרה לארץ וקרוב לנחיתה הקפצתי אמבולנס לשדה התעופה", היא משחזרת. אבל לא הכול עבר חלק כמו בסרטים, "כי כשמכניסים איבר ארצה חייבים לעבור דרך ביקורת המכס, כשכל אחד מהרופאים והאחות נדרשים למלא טופסולוגיה. כל כך פחדתי מכל שניית עיכוב, כי חייו של ליאב, בחור צעיר כל כך, היו כבר על חוט השערה".
ליאב טיב: "פחדתי שאולי הפעם לא אשרוד את ההשתלה ויש מצב שלא אצא ממנה בחיים. הייתי על הפנים, גופנית ונפשית"
הרבה לחץ היה גם בבית משפחת טיב. ערב לפני ההשתלה התקבל שם הטלפון מעורר התקווה: "צאו מיד לדרך. נמצא לליאב כבד רביעי". למודי ניסיון ומתורגלים נערכו בני המשפחה במהירות ויצאו לדרך מביתם בעוטף, מרחק שעתיים נסיעה מבית החולים בילינסון בפתח־תקווה. "כל הנסיעה הייתי עצוב ומודאג. עברו עליי מחשבות קשות, ממש נשברתי", מתאר ליאב, "פחדתי שאולי הפעם לא אשרוד את ההשתלה ויש מצב שלא אצא ממנה בחיים. הייתי על הפנים, גופנית ונפשית".
הוא אושפז, עבר הכנה לקראת ההשתלה, ולמחרת, כשהמטוס היה קרוב לישראל, הובהל לחדר ניתוח. את ההשתלה ביצעו ד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת ההשתלות בבילינסון, וסגנו, ד"ר ולדימיר טנק, שנעזרו בצוות מתוגבר.
לאחר ההליך הועבר טיב ליחידה לטיפול נמרץ, ואחרי שהתאושש הוחזר למחלקת ההשתלות, והוריו לא זזו ממיטתו אפילו לרגע אחד. "אני כבר לא מדברת על זה ששמנו את החיים שלנו על הילד, שבעלי, שניהל מפעל והיה המפרנס העיקרי במשפחה, יצא לחופשה ואנחנו חיים מהחסכונות שלנו. את זה אני שמה בצד", אומרת האם, "אבל נשבר לי הלב על הילד, כי מה הוא כבר הספיק בחיים שלו? הוא לא הספיק לחוות כלום, כי בגיל 14 נגמרו לו החיים הנורמליים. שלא כמו בני גילו הוא לא חווה בילויים, לא לומד, לא מכיר נשים, לא טס לחו"ל. מסוגר בחדרו, שממנו הוא יוצא רק לבית החולים. אנחנו הקיר התומך, החברה היחידה שיש לו, ואני מתפללת שהמצב ישתנה".
