"נכשלנו", אומרת פרופ' איריס שי מאוניברסיטת בן-גוריון, שנחשבת לאחת מחוקרות התזונה המובילות בעולם, ופורסת את ידיה לצדדים כדי להמחיש שהיא ממש לא צוחקת. וזה באמת לא מצחיק. אפילו הפוך. כי למרבה הצער, שי מתכוונת לתוצאות הדיאטה המיוחלת של כולנו. "נכשלנו בלהוריד אנשים במשקל כמו שציפינו", היא מצהירה בצער. "רואים את זה בכל מחקר שערכנו במשך 15 שנה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בשבוע שבו מפרסם המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות נתונים דרמטיים, לפיהם כמעט 60 אחוז מבני ה-20 עד 64 בישראל סובלים מעודף משקל ומהשמנת יתר, ושיעור ההשמנה גדל מאוד גם בקרב ילדים ובני נוער, מבקשת שי להבהיר כי היא ממש לא ממליצה לכם להיות שמנים. "אנחנו צריכים לרדת במשקל", היא ממהרת לומר. "לא בריא להיות ילד או מבוגר שמן. אולי רק כשאתה זקן מאוד".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
והנה מגיע "אבל".
"אבל כל זה חייב להיות באינטגרציה של שינוי סגנון חיים. לא רק הירידה במשקל חשובה אלא מה אתה מכניס לפה".
ועדיין את מצהירה בפה מלא: נכשלנו. מה זה אומר? שבלתי אפשרי לרזות?
"נכשלנו בזה שאי-אפשר לרדת במשקל ולחזור לגיל 18. זה לא עובד. אנחנו, בתור חוקרים, שעובדים עם האסטרטגיות הכי מתקדמות, ראינו איך אנשים יורדים מהר במשקל, ואז נתקעים במשקל מסוים או עולים חזרה. חשבנו שככל שנשקיע יותר - יהיה אפקט מצטבר. לצערנו זה לא עובד, כי יש הרבה גורמים שפועלים נגדנו.
"החלום לרדת 20 קילו בחצי שנה הוא אולי נחמד, אבל הוא לא ייראה אותו דבר אחרי שנתיים או שלוש. במו עיניי ראיתי אלפי אנשים שזה לא מצליח להם".
אם חלומות היו מתנפצים בקול, העולם היה מתחרש עכשיו. התקווה לחזור למידה שלבשתי בגיל 18 מתעופפת לה החוצה דרך אותה דלת שדרכה נכנסים המלצרים בקפה שאנחנו יושבות בו, וידיהם עמוסות במגשי מזון כבדים. מי שמפנטזות ומפנטזים להחליף את מכנסי הסבתא עם הגומי בליוויס משופשפים במידה קטנטנה מוזמנים להמשיך לחלום על זה. אבל רק בלילה. כי בבוקר, מתברר, זה כבר לא יקרה.
"הירידה המהירה במשקל מתרחשת תוך חצי שנה", אומרת שי. "אחרי זה, במקרה הטוב, יש פלאטו, כלומר שימור המצב הקיים, אין ירידה ואין עלייה, ובמקרה הרע, אם לא נשמור על עצמנו היטב - עלייה מחודשת במשקל, לתוצאה שהיא לרוב גרועה יותר מזו שהתחלנו בה את הדיאטה".
זו בדיוק הסיבה, היא מסבירה, לכך שכל מחקרי הדיאטה הנפלאים שאתם שומעים עליהם מסתיימים תוך חצי שנה מרגע שהתחילו, לרוב אחרי ירידה ממוצעת של שמונה קילוגרמים. "בתוך חצי שנה, אנשים בשיא ההצלחה שלהם", היא קובעת. "אחרי זה, עדיף לא לדווח".
למה זה קורה?
"הגוף שלנו חי באיזון, ויודע לתקן את עצמו. הוא רגיל לניצול אנרגטי מסוים, גם בהכנסה וגם בהוצאה. כשעושים חסך קלורי, הוא מופתע ואז באמת יורדים במשקל. עם הזמן קורים כמה דברים. יש אנשים שקצת משחררים התנהגותית. יש הסתגלות פיזיולוגית. עם הזמן יש שינוי במאזן של מנגנוני הרעב והשובע בגוף. זה מנגנון ניצול שהיה טוב באבולוציה שלנו, אבל היום הוא כבר לא טוב לנו. צריך לזכור שאנחנו חיים בעודף קלורי רק מאה שנה. הגוף עוד לא הסתגל לזה".
מה הסיכוי של מי שרזה עשרה או 15 קילו להישאר רזה בעוד שנה? או בעוד חמש שנים?
"לא גבוה. גם אם תמשיך לשמור, תוך חמש שנים יש עלייה של בין 30 ל-50 אחוז במשקל. זה עדיין יותר טוב מאיך שהתחלת".
אבל למרות הכישלון המפואר בניסיון למצוא את הנוסחה המנצחת בקרב שלנו על המשקל, שי, פרופסור לתזונה בשלוש אוניברסיטאות - בן-גוריון שבנגב, הרווארד בבוסטון ולייפציג בגרמניה ומי שנחשבת לגורו של התזונה בישראל, זו שנסמכת על מדע של ממש, לא על כריזמה ורזומה מפוקפק של דיאטה אישית מוצלחת, לא מרימה ידיים.
אחרי שניפצה את התקווה האנושית הבסיסית ביותר, להחזיר את השעון לאחור, ולנצח את השנים שחלפו, היא מסמנת את המטרה הבאה: לשכנע אותנו שהדיאטה שלכאורה לא עושה את העבודה תאפשר לנו להאריך ימים בבריאות טובה גם אם הכרס מסרבת לרדת.
בקיצור: משקל אאוט, בריאות אין. או, במילותיה שלה: לחיות טוב עד גיל מאה. וזה, תאמינו או לא, דווקא אפשרי, ואפילו נמצא לטענתה בהישג יד, גם אם המראה לא מחייכת אלינו.
לגביע הקדוש הזה, שעדיין לא מבטיח לנו חיי נצח אבל בהחלט עשוי קצת לקרב אותנו לשם, אם נתמיד בו לאורך זמן, יש שם כחול-לבן, גם הוא מבית מדרשה של שי: תזונה ים-תיכונית ירוקה. מדובר על דיאטה מופחתת פחמימות, עתירת פוליפנולים (תרכובות אורגניות מהצומח שיש להן השפעה מיטיבה כנוגדי חמצון ודלקת) ודלת בשר אדום ומעובד.
ב"מופחתת פחמימות" - שלא יהיו אשליות - הכוונה היא בלי לחם ובצקים למיניהם, ולמעשה גם ללא בשר בקר. מעט הפחמימות שכן מומלצות בדיאטה הזו מגיעות מירקות ופירות.
אחרי שבמשך עשרות שנים חונכנו שאם אנחנו רוצים לרזות רצוי להפטר מהשומנים בתזונה שלנו, המחקרים האחרונים של שי מובילים לא מאוד רחוק מהמקום שאליו כיוון אטקינס המושמץ לפני 20 שנה, או בגרסה העכשווית - דיאטת קיטו (קטוגנית) הקיצונית והשנויה במחלוקת. ושוב, למרבה הצער, מצביע המחוג העדכני ביותר במחקרי התזונה האלה על האויב הישן-חדש הנצחי: הפחמימות.
סדרה של מחקרים שערכה שי בשנים האחרונות גילתה כי דיאטה כזו, בשילוב פעילות גופנית מתונה, משהו שלא יחייב אתכם לרוץ מרתון אלא רק לקום מהכורסה ולזוז קצת, לא יותר מהליכה יומית נמרצת עם מוזיקה באוזניים, תוריד את השומן התוך-בטני הרעיל שלכם. זה שמצטבר בכרס ועל איברים פנימיים חיוניים שהוא לא אמור להיות בהם, כמו הכבד הלבלב או הלב, ומפריש חומרי דלקת, הורמונים לא רצויים ורעלנים הקשורים בעלייה במחלות לב וכלי דם, סוכרת, דמנציה ובסיכון לתמותה מוקדמת.
המחקר האחרון שלה בתחום, יחד עם ד"ר הילה זליכה פאר וחוקרים נוספים מבן-גוריון, מהרווארד ומלייפציג, שפורסם בעיתונות המדעית לפני חודש, עקב במשך שנה וחצי אחרי 300 משתתפים, והשתמש במכשיר MRI על מנת למפות את הצטברות השומן העודף באזורים שונים בגוף, לפני ואחרי התערבות תזונתית.
החוקרים חילקו את משתתפי המחקר, כולם סובלים מהשמנה בטנית, לשלוש קבוצות: הראשונה קיבלה הנחיות כלליות לתזונה בריאה וביצוע פעילות גופנית, השנייה - דיאטה ים-תיכונית קלאסית מופחתת פחמימות יחד עם פעילות גופנית והשלישית ניזונה מדיאטה ים-תיכונית ירוקה, מוכפלת בכמות הפוליפנולים מצמחים ירוקים, מופחתת פחמימות ודלת בשר אדום ומעובד. גם הקבוצה השלישית הונחתה לבצע פעילות גופנית מתונה. כל הקבוצות קיבלו מינוי חינם לחדר כושר עם הדרכה לכל תקופת הניסוי.
בתום 18 חודשי התערבות שלוש הקבוצות ירדו במשקל באופן דומה, אולם התברר כי הדיאטה הירוקה האיצה פי שניים את ירידת השומן התוך-בטני הרעיל, לעומת הדיאטה הים-תיכונית הקלאסית (14 אחוז לעומת שישה אחוזים). "לאורך השנים ובכל המחקרים שעשינו מצאנו שהדיאטה הים-תיכונית תמיד ניצחה", אומרת שי. "חשבנו שאם נכפיל את כמות הפוליפנולים, אולי נעזור יותר לאנשים".
הרעיון הזה, כמו רבים אחרים, הגיע מהטבע. "פוליפנולים מיוצרים אך ורק על ידי צמחים", אומרת שי. "יש 8,000 סוגים שלהם, שמשמשים למעשה כמנגנון ההגנה של הצמח נגד סטרס. מקרינת שמש חזקה עד לחום גבוה, הצמח לא צריך קרם הגנה וכובע - יש לו את הפוליפנולים ששומרים עליו".
את המרכיבים המועילים האלה ניתן למצוא במגוון מוצרים, מיין אדום, דרך תה ירוק, שמן זית, פולי קפה וקקאו, תפוחים ירוקים, ברוקולי, שוקולד מריר ועוד.
"כשבודקים פוליפנולים במעבדה רואים שיש להם הרבה אפקטים. יש להם אפקט אנטי-דלקתי, הם משמשים כמגן עצבי, ואנטי-אוקסידנטים ויכולים בחלקם לחדור למוח. אמרנו, 'בואו נכפיל את הכמות באדם, ונראה מה קורה'".
הקבוצה שקיבלה את הדיאטה הזו צרכה פוליפנולים בכמות כפולה רק מתזונה. כלומר לא דרך כדורים או תוספים אחרים. את התוצאות המדהימות אתם כבר יודעים.
"שתי הקבוצות, זו שאכלה דיאטה ים-תיכונית דלה בפחמימות וזו שקיבלה את הדיאטה הירוקה ירדו במשקל אותו דבר", מפרטת שי, "אבל בקבוצה הירוקה הייתה נסיגה של פי שניים בכמות השומן התוך-בטני והשומן הכבדי. כשאתה מפחית בשר אתה מכפיל את הניקיון של השומן התוך-בטני".
מה המשמעות של הירידה בשומן התוך-בטני?
"יש לנו בבטן שלוש רקמות שומן: השומן התת-עורי השטחי, שהתאים שלו קטנים, בהירים ונקיים. 20 אחוז מהאנשים שיש להם עודף משקל, בעיקר נשים, הם לא ממש חולים, כי רוב השומן שלהם שטחי. השומן התת-עורי העמוק, שנמצא שכבה אחת מתחת, שהוא יותר חולני וקשור יותר להתפתחות סוכרת, עוד לא ברור לנו לחלוטין למה.
"השכבה הכי מיותרת והכי רעילה של השומן נמצאת עמוק בבטן. התאים שם הרבה יותר גדולים ואפורים. הם מפרישים חומרי דלקת שמגיעים בסוף לדם, ומשפיעים על הגוף כולו. כשאנחנו יורדים במשקל הפעולות המזיקות האלה פוחתות. השומן התוך-בטני עולה ראשון בהשמנה ויורד ראשון בהרזיה".
יחד עם כל תענוגות החיים. מלחם עד להמבורגרים.
"אני לא מדברת על תזונה קיצונית. צריך לראות מה עושה טוב לגוף, כי הקיצוניות לא מחזיקה לאורך זמן. הגוף שלנו תוכנת לחיות עד תום גיל הפוריות, וכדי להגיע בבריאות טובה עד גיל כפול מזה צריך להתאמץ".
מה עם דיאטות אופנתיות כמו צום לסירוגין או קיטו, שמתבססת גם היא על מה שאת מציעה, בלי פחמימות בכלל ועם הרבה שומנים?
"לפעמים טוב להפתיע את עצמנו באסטרטגיות חדשות, כי הגוף סתגלני יותר ממה שאנחנו יודעים. קיטו היא מאוד קיצונית, כי אסור לוותר על פירות וירקות. זה מנוגד להנחה שאנחנו צריכים הרבה פוליפנולים. במשטר קיצוני גם קשה מאוד להתמיד. זו לא דיאטת חתונה. אנחנו רצים למרחקים ארוכים".
מה לגבי זריקות להרזיה, שצברו לאחרונה פופולריות עצומה? אולי הן יעשו את העבודה?
"לזמן מוגבל בלבד. גם אצל מי שייקח את הטיפול התרופתי לנצח, מה שכנראה לא יקרה אצל רוב האנשים, ברגע מסוים הירידה תיעצר. יש גבול למה שהגוף מוכן לספוג מבחינת חסך אנרגטי".
את רוב המידע בנושא תזונה, שפורסם בשנים האחרונות בעיתוני הרפואה הנחשבים ביותר ומשמש כיום להרצאות פותחות שהיא נותנת בכנסים מובילים בתחום הלב והאנדוקרינולוגיה בעולם, אספו שי וצוות המחקר הבינלאומי שלה, שכולל עשרות חוקרים מארה"ב ומאירופה, במקום אקזוטי ומסתורי: הקריה למחקר גרעיני בדימונה. דווקא כאן, במקום הסודי הזה, התגייסו אלף איש, כולם עובדי הקריה, לסייע בפיצוח סודות התזונה והמשקל שלנו.
הרעיון לבצע ניסויים כאלה בדימונה צץ אצל שי לפני 15 שנה, כשהייתה דוקטורנטית צעירה בהרווארד. "שם שמעתי בפעם הראשונה את הרעיון שלא כל השומנים רעים", היא נזכרת. "היום זה ידוע. עד אז הייתה דיאטה אחת בלבד: נטולת שומן. כל צרה שלא תהיה, מסוכרת עד לכבד שומני, אמרו לך 'תוריד את השומן'. לא הייתה שום אופציה אחרת. זה היה כמו להכריז שחזיר הוא כשר".
"הדיאטות הקיצוניות לא מחזיקות לאורך זמן. הגוף שלנו תוכנת לחיות עד תום גיל הפוריות, וכדי להגיע בבריאות טובה עד גיל כפול מזה צריך להתאמץ"
באחת ההרצאות האלה שמעה על תזונה דלת פחמימות חדשה: דיאטת אטקינס. "לקחו מעט מאוד אנשים והראו עליהם סימנים ראשונים לכך שהדיאטה הזו הרבה יותר טובה בהורדת של הכולסטרול הרע והמשקל. הבשורה של אטקינס הייתה רעידת אדמה. אמרתי לעצמי בלב 'וואו'.
"הייתה לי הברקה. רצתי למשרד של ראש המחלקה, אמרתי לו 'אני מכירה את המקום הכי טוב בעולם שאפשר לעשות בו ניסויים מעולים בתזונה". המקום הזה היה הכור הגרעיני בדימונה, בו עבדה שי בעבר כדיאטנית.
למה דווקא שם?
"יש שם מרפאה, יש שם קפטריות שניתן לנהל את האוכל שמוגש בהן, והעובדים אוכלים רק בהן. אפשר לנהל בו ניסוי בצורה מושלמת".
שי מיהרה להזמין את הספר של אטקינס יד שנייה באמזון, והחליטה לנסות את הדיאטה המשונה והחדשה הזו על עצמה. "הקילוגרמים עפו", היא מעידה מניסיונה. כשחזרה לישראל, ב-2004, כבר עמדו לרשותה מימון של מיליון דולר ו-350 משתתפים באחד ממחקרי התזונה הדרמטיים ביותר בעולם, שנערך יחד עם אוניברסיטת הרווארד היוקרתית.
המחקר הזה זיכה אותה בפרופסורה בתזונה לפני גיל 40, ושלושת המחקרים שהגיעו אחריו, ונמשכו למעשה עד לאחרונה, הניבו מאמרים בעיתוני הרפואה המובילים בעולם, במה שהיא מכנה "תזונה מבוססת מדע". "מה שמאפיין את כל הניסויים האלה הוא שהשתמשנו בטכנולוגיות הכי מתקדמות כדי לענות על השאלות הכי פשוטות".
אי-אפשר להתעלם מזה שהמידע בנושא תזונה מאוד מבלבל. כל יום מתפרסם מידע חדש וסותר.
"אף אחד לא מבין מה לעשות, כי רוב המידע בנושא תזונה בעולם מגיע מתצפיות וממעקבים, שבמקרה הטוב מצביעים על קורלציה בין דברים, או בקיצור שטויות. קשה לעשות ניסוי בתזונה, במיוחד ניסוי ארוך טווח. כמו שהתעלמנו מהאקלים עד היום התעלמנו גם מהתזונה, או שנפלנו למיתוסים ואיבדנו אמון.
"אנחנו, להבדיל, לא מתמקדים בהשפעת המזון על איבר אחד, אלא חוקרים את ההשפעה שלו בצורה רב-ממדית, בתקשורת בין האיברים".
מתוך מאות אנשים שגויסו למחקר, 86 אחוז נשארו בו עד תומו, שיעור חריג בגובהו. "שמרנו על אינטנסיביות גבוהה מאוד בגיוס. אחוזי הנשירה היו מאוד נמוכים בגלל האופי של המקום", מסבירה שי, "יש שם דאגה גדולה לבריאות העובד".
שי וצוות החוקרים שלה הגיעו לכור אחת לשבועיים, לסירוגין במשך 15 שנה, כדי לקיים סדנאות בנושא תזונה ופעילות גופנית ולערוך למשתתפים בדיקות דם. פעם בתקופה הגיעו המשתתפים לבית החולים סורוקה לבדיקות נוספות, וכן נערכו סדנאות הסברה גם למשפחות שלהם שהצטרפו למאמץ המשותף.
המחקר הראשון בסדרה בחן האם יש אלטרנטיבה טובה לדיאטה דלת שומן שהייתה בימים ההם ה"מרשם" היחיד להפחתה במשקל. "מצאנו שלדיאטה ים-תיכונית ולדיאטה דלת פחמימות יש אכן הרבה יותר יתרונות מדיאטה דלת שומן, שלמעשה כמעט לא קיימת היום. זה שינה את ההנחיות המקצועיות בכל העולם".
המחקרים הבאים בדקו מה קורה למאגרי השומן שלנו בגוף תחת דיאטות מסוגים שונים. הם העלו ממצאים מטרידים. לא רק שהירידה במשקל אצל המשתתפים בהם הייתה מוגבלת מאוד, ולא שרדה לאורך זמן, חלק לא מבוטל מהמשתתפים - כשליש ממשתתפי המחקרים השונים - שנהגו בדיוק לפי ההנחיות ושמרו על משטר קפדני של תזונה עם פעילות גופנית מתונה, כפי שנתבקשו, לא ירדו כמעט במשקל כלל, או שירדו ועלו מהר מאוד, עד תום הניסוי.
"זו בהחלט תעלומה וזו המשימה הבאה שלנו, לחקור את זה", היא אומרת, "מיהם האנשים שמגיבים מעט? למה הם עמידים? מה מאפיין את רקמות השומן שלהם? כשהולכים לעתיד של תזונה מותאמת אישית, שתאפשר להתאים לכל אחד את המזון שמתאים לו, חייבים להתייחס לפרופיל של האנשים האלה".
אבל לצד הבשורה המאכזבת הזו בתחום המשקל, הניבו מחקרי הקמ"ג הרבה בשורות טובות. המחקרים של שי מוכיחים מעבר לכל ספק כי שינוי משטר התזונה וסגנון החיים שלנו משפיע על הגוף בשורה של מדדים בריאותיים, ונמשכים גם כאשר המשקל נעצר או חוזר לעלות.
בין השאר, היא גילתה כי דיאטה ירוקה מורידה את הערכים של הכולסטרול הרע, דבר שמתרחש ברוב המקרים רק באמצעות תרופות. אחד המחקרים הראה בהדמיית אולטרסאונד תלת-ממדית כי דיאטה דלת פחמימות מצליחה להפחית את טרשת העורקים, אותו משקע שומני מסוכן בעורקי הגוף, שגורם להתקפי לב ולשבץ מוחי.
במחקרים אחרים שערכה, נראתה ירידה ברורה במדדים השונים שמקושרים למחלות לב, לסוכרת, למוח ואפילו לגנים. "גם מי שלא ירדו במשקל עשו שינוי דרמטי בחיים. הם זרקו את הממתקים ואת הג'אנק פוד והתחילו לזוז. כלומר הגוף קשוב לשינוי הזה גם כשהוא לא בא לידי ביטוי במשקל".
זה אומר שאפשר להיות שמנים ובריאים?
"סגנון חיים בריא לאורך זמן משתלם לגוף יותר ממה שחשבנו. אם אתה אוכל בריא ואתה עדיין שמן, זה לא אומר שאתה חולה. יש כאלה שלוקחים את כל הקופה ויורדים גם במשקל וגם בשומן התוך-בטני הכבדי ובשורה של מדדים נוספים. אבל המדדים האלה משתפרים גם אצל מי שממשיכים לאכול בריא ולא יורדים במשקל. יותר ויותר אנחנו מתרחקים היום מהמשקל כפרמטר יחיד.
"יש אנשים שאומרים, 'קיבינימט, אין תוצאות'. אני אומרת: בואו נחליף את התוצאות. התוצאות הן לא במידת המכנסיים, אתם עושים אנטי-אייג'ינג".
עוד שני ממצאים פורצי דרך ששי חושפת הם שימוש באלכוהול במידה מתונה כתרופה, והתועלת במהפך תזונתי לאנטי-אייג'ינג של המוח.
מחקר היין שלה, שגילה כי שתייה יומית של כוס יין אדום בערב עשויה להפחית משמעותית את רמות הסוכר אצל חולי סוכרת, התקבל בחשש גם אצל מומחים רפואיים מהשורה הראשונה.
שי, הרהוטה והבוטחת בדרך כלל, נזהרת כשהיא חולקת את ממצאיה מהמחקר הזה, שפורסם בעיתון החשוב ביותר לרפואה פנימית בעולם, אך נדחה מכתב עת מוביל אחר. "זה טאבו שלא מדברים עליו ואני מבינה את זה, כי נורא מסוכן לשתות אלכוהול, בעיקר בקרב סוכרתיים. גם אני נזהרת בנושא הזה, ובכל זאת העזנו ובדקנו מה קורה במצב כזה".
לצורך המחקר הגדול מסוגו בעולם בתחום הזה, גויסו 224 חולי סוכרת מכל המדינה, שלא שתו אלכוהול עד גיל 40. כולם הועברו לדיאטה ים-תיכונית, והונחו לשתות כוס אחת של יין, לבן או אדום, או מים מינרליים, מדי ערב. הממצאים היו מפתיעים: תוך חצי שנה, העלו כל המשתתפים את רמות הכולסטרול הטוב שלהם.
"אחרי שישה חודשים ועד שנתיים היין האדום תפס פיקוד. לאכזבתי, כי אני אוהבת יין לבן. הוא העלה את הכולסטרול הטוב, הוריד הכי טוב את כל השומנים, והפחית את הסיכון לתסמונת מטבולית. המסקנה עד כה הייתה שלאורך זמן, יין אדום במידה מתונה טוב ללב".
אבל החוקרים, כזכור, בכלל ביקשו לבדוק את ההשפעה של שתיית אלכוהול יומית מתונה על סוכרת. הממצאים כאן היו מפתיעים עוד יותר. אצל 80 אחוז מהמשתתפים ששתו יין אדום או לבן ירדו כל מדדי הסוכרת - גלוקוז, המוגלובין מסוכרר וגם הרגישות לאינסולין.
אבל הממצא המפתיע מכולם הוא זה שגילתה דווקא באיבר שאולי הכי פחות מעניין אותנו כשאנחנו חושבים על תזונה נכונה - המוח. כאן ביקשו שי וצוות החוקרים שלה לבדוק האם באמצעות תזונה מסוימת ניתן למנוע ירידה קוגניטיבית המתרחשת כשאנחנו מתבגרים.
"עם הגיל, באופן טבעי, יש לנו התכוונות של איברים במוח שקשורים לזיכרון. אחד מהם הידוע ביותר ההיפוקמפוס, שהולך ומתכווץ. מצד שני יש התרחבות של חדרים במוח. כלומר, יש תהליך טבעי של התכווצות האזורים שיש בהם חומר אפור, לעומת התרחבות של אזורים אחרים, שמתמלאים בנוזל עמוד השדרה", היא אומרת, ומוסיפה בהומור: "מגיל 50 אנחנו טוטאל-לוס".
בבדיקת MRI מוח שערכו ל-300 נבדקים הם הצליחו להדגים את הירידה הטבעית במצב המוח, שמתרחשת עם ההתבגרות. "הכנסנו את כל הנבדקים לשעה למכשיר, והשתמשנו בתוכנה חדשנית, שיודעת לכמת את הנפחים של המוח בצורה אוטומטית", מתארת שי. "נדהמנו לגלות באופן ברור את הירידה. זה היה מטלטל".
הנבדקים חולקו שוב לשלוש קבוצות: כאלה שעשו ספורט בלבד, כאלה שעשו ספורט עם דיאטה ים-תיכונית דלת פחמימות, ואלה שהתעמלו עם דיאטה ים-תיכונית ירוקה. אותו חסך קלורי, אבל שוב - יותר צמחים ופוליפנולים ופחות בשר אדום.
"גילינו שבהתערבות תזונתית אפשר להחליש את ההזדקנות הגנטית בשמונה חודשים, שזה המון. זה מחזיר אותנו לנקודת המוצא: שלהוריד במשקל זה חשוב, אבל גם אם מחוג המשקל לא זז - לא לוותר"
בדיקות הדמיה חוזרות בתום הניסוי אישרו שאצל רוב האנשים אכן חלה הרחבה בנפח של חדרי המוח. "תוך 18 חודש יכולנו לראות בבירור ש-60 אחוז מהמשתתפים במחקר שלנו הזדקנו באופן טבעי. מגיל 50 ראינו האצה של פי עשרה בירידה בנפח המוח. זה קרה תוך חודשים, לא תוך שנים".
אבל מדהים יותר - אצל כמעט מחצית מהמשתתפים המגמה השלילית הזו נעצרה עם השינוי שעשו בתזונה. "כשהצלבנו את ממצאי ההדמיה מול התזונה, ראינו שהדיאטות הים-תיכוניות, במיוחד הירוקה, אבל שתיהן, הפחיתו ב-50 אחוז את ההזדקנות המוחית".
זה אומר שתזונה טובה יכולה להפחית את הסיכון שלהם לאלצהיימר?
"זה אומר שוב, שפעילות גופנית יחד עם תזונה בריאה יכולה להאט את ההידרדרות הרגילה של המוח. אנחנו עדיין לא יודעים יותר מאשר יודעים כיום על המנגנון הזה. מתברר שהצמחים יותר חכמים מאיתנו. תמיד ידענו שלאכול ירקות זה בריא, עכשיו אנחנו מבינים יותר למה. לא מדובר רק בירקות עצמם, אלא גם בתוצרים שלהם. שמן זית, אגוזים, שקדים. דברים שפעם לא הערכנו כל כך".
סיירת הדוקטורנטים שסביבה מורכבת מרופאים ומדענים צעירים, שסיימו זה עתה שנות מחקר אינטנסיביות: ד”ר גל צבאן, ד”ר אהוד רינות, ד”ר אלון קפלן, ד”ר ענת יסקולקא-מאיר וד”ר הילה זליכה-פאר. עכשיו הם חוקרים האם יאפשרו לנו התערבויות נוספות לשמר את הישגי הדיאטה לטווח ארוך, גם אחרי שהירידה הראשונית במשקל נבלמה. הם בודקים למשל האם תזונה עשויה לשפר את הגנטיקה שלנו.
"גילינו שבהתערבות תזונתית אפשר להחליש את ההזדקנות הגנטית בשמונה חודשים, שזה המון", היא אומרת. "שוב זה מחזיר אותנו לנקודת המוצא: שלהוריד במשקל זה חשוב, אבל גם מי שעובר לסגנון חיים בריא ומתוסכל מכך שהמחוג במשקל לא זז, שלא יוותר".
באופן טבעי, מיישמת שי, בת 54, אם לארבעה ילדים, את מה שהיא לומדת במחקרים שלה על עצמה. היא כמעט לא נוגעת בפחמימות, למעט ירקות ופירות. את הלחם בטוסט גבינה האהוב עליה החליפה בלחם פשתן עתיר חלבון, ואת בצק הפיצה - בקמח שקדים דל פחמימות.
"אני לא בשלנית גדולה", היא מודה, "אבל חלק גדולה מהאוכל אני מכינה לבד, כי אין ברירה".
בשנים האחרונות, כשהבינה שפעילות גופנית היא המפתח להצערת המוח, התחילה לרוץ. מדי יום היא גומעת 12 ק"מ ובשבת, כן, כל שבת, לא פעם בחודש או בשנה - חצי מרתון. זה קרה אחרי שעברה בדיקות MRI מהסוג שהיא עורכת לנחקרים שלה בעצמה. "הריצה ללא ספק שיפרה את מבנה המוח שלי", היא אומרת. "יש לי אפילו תמונות של זה".
ולמרות זאת היא מדגישה שוב ושוב שהמסר שלה מתון: "אצל רוב האנשים, גישה מתונה ולא קיצונית של פעילות גופנית מתונה ושל דיאטה ים-תיכונית, עם הפחתה בבשר אדום ובפחמימות והכפלת הפוליפנולים מהתזונה תהיה מאוד פוטנטית. המוח, הגלוקוז, החיידקים שלנו - זה עובד על הכול".
מאחורי העשייה הנמרצת שלה בארץ ובעולם מסתתר גם כאב גדול. לפני ארבע שנים קרה לה אסון: בעלה גב (55), מהנדס שהיה ממפתחי כיפת ברזל, ובעצמו "איש ברזל" ספורטיבי ובריא התמוטט במהלך משחה בכנרת, ומת בבית החולים. לטענת המשפחה, באירוע שנידון גם בהליך המתנהל בבית משפט, אנשי כוחות ההצלה שהיו במקום לא פעלו להחיות את גב בזמן, פעולה דחופה שהייתה עשויה להציל את חייו.
"גב היה הגבר הכי חזק, הכי בריא והכי אתלט שהכרתי, הוא תמיד עסק בספורט קיצוני", היא אומרת. "איש ברזל מרגע שנולד. מלח הארץ. בזמן שהוא שכב על החוף אחרי שחילץ את עצמו מהמים והתחנן לאוויר, אנשי הרפואה שהיו במקום העדיפו לשתות קפה ואיש מהם לא טרח לעזור לו.
"מה שמוכיח שיכלו להחיות אותו זה ששלושה איברים מרכזיים שלו, הריאות הכליה והכבד, מושתלים כבר ארבע שנים וחצי בהצלחה רבה אצל אנשים שהם היום חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו. הבן הצעיר שלנו היה רק בן שמונה כשזה קרה. אי-אפשר לסלוח על דבר כזה".
איך ממשיכים אחרי כזה אסון?
"מה שמנחם אותי הוא שגב מיצה את חייו בצורה יוצאת מהכלל. הוא טייל ארבע שנים בחו"ל אחרי הצבא וטיפס על הרים כמו האוורסט. הוא השאיר לי מורשת של ארבעה ילדים מלאי שמחת חיים, עם עמוד שדרה מאוד חזק. אני כאן כדי להמשיך לשמור עליהם".
ולמרות הקריירה שלה, שמוקדשת למצוא את המפתחות לחיים ארוכים בבריאות טובה, האסון הזה לימד אותה שלא תמיד הכול בשליטתנו. "זה חידד לי את ההבנה שיש הפתעות שלא מצפים להן. צריך לחיות כאן ועכשיו, לא לחכות לפנסיה".
