מספר ימים לפני ה-31 ביולי השנה תושבי הערבה היו במתח. מועד הפרישה של הרופא הוותיק שאייש את המרפאה המרכזית ביישוב ספיר, היה ידוע מראש כבר חודשים רבים, אבל לא נמצא רופא שיחליף אותו. ואז, מספר ימים לפני התאריך המדובר התבשרו התושבים על-ידי שירותי רפואה כללית, שמאיישת את המרפאה – נמצאה רופאה. אלא שהשמחה הייתה מוקדמת מדי. שלושה שבועות בלבד לאחר שנכנסה לתפקיד, החליטה הרופאה לסגת, והתפטרה. עכשיו נמצא אזור הערבה כולו ללא רופא קבוע אחד, והמצב הזה מסוכן.
איך הגיע חבל ארץ זה למצב החירום הנוכחי? ההסברים מספרים בצורה הטובה ביותר את ההבדלים התהומיים בישראל בין שירותי הרפואה הניתנים באזור המרכז לבין אלו בפריפריה, ובעיקר בפריפריה המרוחקת.
כשראו תושבי הערבה התיכונה כי המדינה לא דואגת להם לרופא, החליטו להתגייס ולחפש רופא בעצמם. ממש כמו בסרט הצרפתי המוכר, "רופא הכפר". התושבים אף הכינו סרטון שמח ועליז שמספר על עצמם, על ילדיהם ועל החיים בערבה, עם פנייה ובקשה לרופא או רופאה נחמדים, לבוא לחיות איתם יחד באחד משבעת יישובי הערבה ולהיות רופא האזור. את הסרטון הפיצו לבתי חולים וקופות חולים בכל הארץ, לחברים ומכרים, לבוגרי סטאז' מבתי הספר לרפואה, וגם לקהילות יהודיות בחו"ל. אולם ניסיון זה לא צלח, ואף רופא לא היה מוכן להעתיק את מגוריו לערבה.
הסרטון שהכינו תושבי הערבה כדי לנסות ולמצוא רופא:
דרוש רופא לערבה! הסרטון שהכינו תושבי המקום כדי למצוא רופא
(צילום: המועצה האזורית ערבה תיכונה)
"במשך שנים היו כאן שני רופאים שהתחלקו בעבודה במרפאות, וזה עבד בסך הכול בסדר גמור", מספרת ל-ynet עירית שחר רווה, מנהלת מחלקת הבריאות, גיל שלישי ויועצת ראש המועצה למעמד האישה. "לפני שנה הרופא הוותיק שעבד 25 שנה פרש לגמלאות, במקומו נכנסה רופאה צעירה, תושבת האזור, משפחה צעירה, אבל עם פחות זמן, שכרגע נמצאת בחופשת לידה. הרופא השני, הוותיק, פרש בסוף יולי לפנסיה, הרופאה שבאה להחליף אותו ממש ברגע האחרון - התפטרה. כרגע יש לנו רופא המחליף את הרופאה שבחופשת לידה עד אוקטובר, אבל בגדול - אנחנו בלי רופא".
זו לא חובת קופת החולים להציב רופא במרפאה שלהם?
"לגמרי. והם בהחלט מתאמצים לסייע, אנחנו כל הזמן במגעים עם קופת חולים כללית אבל מבחינתנו, רופא הערבה חייב לגור כאן. רצף השירותים של הרופא לא נגמר בלהעניק רפואה שוטפת במשך שעות היום לתושבי האזור. צריך גם מענה רפואי בשעות שהמרפאות לא פתוחות".
וכאן בדיוק טמונה הבעיה המרכזית של תושבי הערבה. גם אם יימצא בסופו של דבר רופא למרפאת הקהילה של כללית, אבל אחד כזה שלא יהיה זמין גם בשעות שאחרי סגירת המרפאה, יהיו נתונים חייהם של אלפי תושבי האזור לסיכון של ממש אם במקרה יזדקקו לשירותי רפואת חירום בשעות הערב או הלילה.
הבעיה הזו היא לגמרי לא תאורטית וקיימת בשטח. קחו למשל את סיפורו של מיכה (שם בדוי), גבר בשנות השישים לחייו שלילה אחד, קצת אחרי חצות, לא חש בטוב עם לחץ באזור הלב. הוא התקשר לפארמדיק במוקד הרפואה ודיווח שהוא חושב שהוא במהלך התקף לב. אם אותו טלפון היה מתרחש בתל-אביב, נתניה, גבעתיים או בת-ים, או אפילו באר-שבע, לא היו חולפות 20-10 דקות עד שניידת נט"ן הייתה מגיעה לפנות את החולה לבית החולים להמשך טיפול.
השבץ המוחי לא טופל בזמן - המטופל הפך לסיעודי
אלא שכאן, בערבה, כללי המשחק שונים. על-פי הנוהל, התקשר הפארמדיק לקב"ט האזורי, שתפקידו לחפש מתנדב נהג אמבולנס מהאזור שיוקפץ לבית החולה. במשך חצי שעה ניסה הקב"ט להשיג סיוע, אבל אף אחד לא היה זמין. בסופו של דבר הוקפץ מסוק של מד"א, שממש במקרה היה פנוי, והמטופל הגיע לבית החולים בזמן כדי לעבור צנתור שהציל את חייו.
והיו גם מקרים שהסתיימו פחות טוב. אשר (שם בדוי), בשנות ה-70 לחייו, חווה באחד הלילות סימנים של שבץ מוחי. גם הוא כמובן התקשר למוקד הרפואי, גם כאן נוצר קשר עם הקב"ט, שאפילו הצליח להזניק מתנדב לביתו. בפעם הראשונה זה נגמר בטוב. חודשיים אחר-כך חווה אשר אירוע דומה, אלא שאז מזלו פחות שיחק לו ועד שהגיעה העזרה, כבר היה נזק והוא הפך מאיש שמתפקד באופן מלא לסיעודי מורכב עם נכות שלא אפשרה לו להמשיך ולגור בערבה, והוא נאלץ לעבור לישוב מרכזי יותר בארץ. זמן קצר אחר-כך הוא נפטר.
וישנם המקרים הפחות חמורים, שאינם חיים או מוות, ועדיין, מעיקים כמעט כל יום על תושבי הערבה. כשאני מבקש מעירית שחר רווה דוגמאות, היא לא צריכה ללכת אחורה יותר מדי ומייד עולים מקרים רק מהחודש האחרון: "אישה מבוגרת בת 60 עם בעיות גב חמורות התקשרה בערב ודיווחה על כאבי תופת. זריקת וולטרן היתה פותרת את הבעיה, אבל מי בדיוק יזריק לה? אז במוקד אמרו לה שתמתין עד שבע בבוקר כשתפתח המרפאה, או שתיסע לדימונה למוקד רפואה דחופה, ואנחנו מדברים על נסיעה של למעלה משעה לכל כיוון.
המתנדב שכמעט איבד את השמיעה
במקרה נוסף, ילד שנפל ונפתחה לו הגבה ביום שישי בשלוש בצהריים. לא היו רופאים או אחיות והוא נאלץ להתנייד במשך שעה לדימונה כדי שיתפרו לו את הגבה. במקרה אחר, לבחור צעיר, חבר גרעין שנמצא כאן, נתקע משהו באוזן, והוא סבל מכאבים. גם הוא נאלץ להגיע למרפאה בדימונה, אבל מאחר שאין לו רכב, הוא הגיע לשם בטרמפים. במרפאה אמרו לו שאם היה מגיע קצת יותר מאוחר, הוא היה עלול לאבד את השמיעה. ויש כמובן את כל הנשים בהיריון שזקוקות למעקב מוניטור כל יומיים-שלושה. "מוניטור יש, והאחיות יכולות לתפעל אותו אבל אם אין רופא שיקבל החלטות, לעיתים דחופות, לא עשינו כלום".
כ-4,000 איש מתגוררים בכלל יישובי הערבה באופן רשמי, אבל בפועל קיימים עוד למעלה מ-3,500 עובדים זרים שמתגוררים במקום וצורכים שירותי רפואה כמו כולם. אלו אינם נספרים ברישומי המדינה. כך קורה שבפועל, נאלצים הרופאים לטפל בכ-7,500 איש, וזה עוד לפני שדיברנו על טיפול בפצועי תאונות הדרכים הרבות שמתרחשות באזור, או פצועים אחרים מקרב הטיילנים בערבה. 95% מהתושבים מבוטחים של קופת חולים כללית ולכן היא אחראית לתפעול המרפאות.
"העובדים הזרים אינם נספרים בתקנים של המרפאות", מדגישה שחר-רווה, "על כן כל התקנים לא מתייחסים אליהם. אבל בפועל, אותם עובדים זרים מקבלים שירותי בריאות זהים בדיוק לאלו של התושבים, באמצעות חברות הביטוח שמשלמות לקופת חולים כללית. כך יוצא שכללית מקצה רופא ל-4,000 תושבים, אבל הרופא והאחיות מטפלים בעצם במספר כמעט כפול של אנשים".
נדב איילון: "יצאנו במכרז בו השתתפו 25 רופאים, אבל אף אחד מהם לא הסכים לעבור לגור כאן ונאלצנו לסגור את מרפאת המוקד ולהפעיל מענה טלפוני בו רק הפארמדיק עונה. הם הפכו להיות כוננים טלפוניים המנתבים שיחות כשהרופא האזורי הוא הסמכות הקובעת. אלא שעכשיו, כאמור, אין לנו רופא ואנחנו נותרים ללא מענה. אם לא נמצא פתרון לרופא, נהיה בבעיה מאוד גדולה"
"במקומות אחרים בישראל", מוסיפה שחר-רווה, "למשל בדרום תל אביב, שם יש ריכוז גדול של עובדים זרים, הקופות או חברות הביטוח מקימות מרפאות ייעודיות לאנשים אלו ולכן הם לא מהווים מעמסה על מרפאות הקהילה האחרות. אצלנו הם פשוט מכפילים את העבודה של הצוותים הרפואיים, בלי באמת לקבל סיוע משום גורם במדינה".
והיה דווקא פיתרון שפעל מצוין ונתן מענה הולם למקרי חירום באזור. "עד לפני שנתיים הפעלנו בעצמנו מוקד רפואה דחופה", מספר נדב איילון, מרכז משק מושב חצבה, בעברו קב"ט המועצה חובש במד"א, חובש ביחידת חילוץ וכבאי לעת צורך ("אתה כל יום מחליף כובע במשימות שהמקום הזה דורש כי אין כאן מספיק כוח-אדם"). "למרות שהדרישה הייתה שרופא יעמוד בראש הצוות, לנו אפשרו להפעיל את המוקד עם שני פארמדיקים אשר קיבלו גיבוי ומענה מרחוק מהרופא ובמקרה הצורך גם התייעצו עם האחיות שיש לנו בישובים. הם קיבלו אנשים במוקד עצמו בכל שעה, 24 שעות ביממה. לפני כשנתיים בא משרד הבריאות ואמר שחייבים רופא שיישב פיזית במרפאת המוקד. יצאנו במכרז בו השתתפו 25 רופאים, אבל אף אחד מהם לא הסכים לעבור לגור כאן ונאלצנו לסגור את מרפאת המוקד ולהפעיל מענה טלפוני בו רק הפארמדיק עונה. הם הפכו להיות כוננים טלפוניים המנתבים שיחות כשהרופא האזורי הוא הסמכות הקובעת. אלא שעכשיו, כאמור, אין לנו רופא ואנחנו נותרים ללא מענה. אם לא נמצא פתרון לרופא, נהיה בבעיה מאוד גדולה".
4 צפייה בגלריה
הפארמדיק כבר לא מורשה להגיע לקריאות התושבים, אלא רק לענות לטלפון במוקד
(צילום: דורון קופרשטין)
"היום קיימים פתרונות של רפואה מרחוק בעזרת רופא שלא יושב כאן", מוסיפה שחר-רווה, "אבל אם אני צריכה להקפיץ מישהו שיראה את הבן אדם - יש לנו בעיה. מוקד רפואה לא נותן מענה טוב. אנחנו אזור שקולט משפחות, יש הרחבות ביישובים, הרבה בני משק חוזרים ושירותי בריאות הם דבר בסיסי. נקלטים חדשים תמיד שואלים על חינוך, והשאלה השנייה היא על שירותי הרפואה. עד לפני 10 שנים, היינו ברובנו הגדול אוכלוסייה צעירה. היום, כבר יש כאן אנשים מבוגרים וזקנים. הם לא יוכלו להזדקן פה אם לא ניתן את המענה".
עירית שחר רווה: "אנחנו לא רוצים להיות מוצגים כמסכנים, כי אנחנו לא. אנחנו אוהבים את המקום הזה, רוצים לחיות פה, בחרנו לחיות פה, אנחנו מגויסים כדי שיהיו כאן את השירותים. תמיד נמצא לעצמנו את הפתרונות אבל בסופו של דבר, העול הכלכלי נופל על המועצה האזורית וזה לא צריך להיות כך"
התשתיות, דווקא, כבר קיימות, תושבי הערבה לא חיכו למדינה כדי להקים אותן. בכספים שהצליחו ללקט מתרומות, בעיקר מארגון ה-JNF האמריקאי, הקימו מרכז חירום מרשים ביישוב ספיר, שכולל מרפאה מרווחת, מרפאת טיפת חלב ומרכז שיקום. בצמוד למרכז הרפואי החדיש הוקם מרכז החירום שכולל גם תחנת כיבוי אש, תחנת משטרה ונקודת הזנקה של מד"א הפועלת בשעות הבוקר עד לפנות ערב בלבד. מכאן יוצאים מתנדבים מיישובי הערבה למבצעי החילוץ השונים באזורים הסמוכים. "באסון צפית, למשל, אנחנו היינו הראשונים שהגיעו למקום לחלץ את הנערים והנערות והוצאנו אותם מהמים. וזה לא האירוע היחיד, היו עוד רבים כאלו, שפשוט לא מדווחים בתקשורת", מציין נדב איילון.
"את המרחק מהערבה לבית החולים סורוקה - לא נצליח לקצר", מוסיפה שחר-רווה."מכאן נגזרת כל הראייה של המועצה לגבי שירותי הבריאות שהיא אמורה לפתח עבור התושבים שבחרו לחיות פה".
אולי באמת אי אפשר ואין רופאים שמוכנים לעבור לכאן?
"זו אינה אמירה שניתן לקבל. המדינה חייבת לדאוג לתמריצים לרופאים המעוניינים להגיע לכאן לשרת את התושבים בפריפריה הרחוקה. התושבים הינם מבוטחי שירות בריאות כללית, המשלמים לקופה ולמדינה וזכאים לשירותי הבריאות, ממש כמו אלו הניתנים לתושבי המרכז, שווה בשווה, גם אם העלות גבוהה יותר. זהו שירות בסיסי שכל אזרח אמור לקבל מהמדינה. למה שלמישהו בדימונה יהיה רופא ילדים ולי לא יהיה? אמר לי פעם מנהל מחוז: 'למה את מתלוננת? את בחרת לעבור ולגור כאן. בעיה שלך'. אני לא מקבלת אמירות כאלו"
"אנחנו לא רוצים להיות מוצגים כמסכנים, כי אנחנו לא. אנחנו אוהבים את המקום הזה, רוצים לחיות פה, בחרנו לחיות פה, אנחנו מגויסים כדי שיהיו כאן את השירותים. תמיד נמצא לעצמנו את הפתרונות אבל בסופו של דבר, העול הכלכלי נופל על המועצה האזורית וזה לא צריך להיות כך".
"אזור הדרום הוא חלק מהמדינה. ממשלות ישראל לדורותיהן פוגעות בזכויות תושבי הנגב בתחום איכות שירותי הבריאות, לאורך שנים", אומר מאיר צור, ראש המועצה האזורית ערבה תיכונה, "מדובר על החיים שלנו, אנו שבחרנו לחיות כאן, בגבולות המדינה. אין ספק שאנחנו במיעוט, לא משמשים קבוצת לחץ או שיקול אלקטורלי. תושבי הערבה התיכונה, המשרתים בצה"ל, עושים מילואים, עובדים ותורמים לכלכלת ישראל, רחוקים מבתי החולים, באילת או מבאר שבע, מרחק של שעתיים, ובמקרי חירום או כאשר יש צורך ברופא מומחה, המצב לא פשוט. מתבקש כי תינתן חשיבה מיוחדת ותקציב מיוחד לטובת פיתוח שירותי בריאות איכותיים, בדיוק כמו אלו הקיימים במרכז הארץ".
שירותי בריאות כללית: "עושים את מרב המאמצים"
משירותי בריאות כללית נמסר בתגובה לנאמר בכתבה: "בניגוד ליתר נותני שירותי הבריאות בישראל, כללית בוחרת, מיום הקמתה ומתוך אחריות ותחושת שליחות, להיות הקופה הראשונה ולרוב היחידה שמקימה מרפאות לטובת מטופליה בכל נקודה על המפה ביישובי ספר, בכל חבל ארץ, בכל מקום ובכל תנאי. מדובר בתפיסה ערכית והכרה במשמעות המושג רפואה והזכות של כל תושב ותושב לקבל שירותי בריאות נגישים וזמינים.
"במשך עשרות שנים, כללית נשארה הקופה היחידה הפועלת ביישובי הערבה ומפעילה שבע מרפאות הפרוסות ממושב נאות הכיכר ועד למושב פארן, בכל אחת מהמרפאות אנו עושים את מרב המאמצים להעניק שירות רציף ונגיש למרות הקושי האובייקטיבי בגיוס כוח אדם רפואי שיעבוד באזור זה. הצוותים הרפואיים הם חוד החנית של שירותי הרפואה באזור, עובדות ועובדים מסורים הפועלים בשליחות, מתוך דאגה וחיבור לקהילה אליה הם משתייכים.
"הרחבת שירותים באזור הערבה, כך גם הרחבת שירותי הבריאות במקום ובראשם גיוס צוותים רפואיים הם אתגר משמעותי. המאמץ לאתר רופאי משפחה, המוכנים להעתיק את מקום מגוריהם, חד עם בני משפחתם לערבה, אינו תמיד קל, אך נעשה בשיתוף פעולה מלא ומבורך עם הרשות המקומית ורכזי הבריאות הפועלים בה, הדואגים לעטוף את הרופאים הבוחרים להדרים ולסייע בקליטתם למקום. יחד, במסירות ודבקות, כולנו פועלים לאיתורם של עובדי מקצועות הבריאות על מנת להנגיש כמה שיותר שירותים לתושבי האזור.
"בשנה האחרונה פרשו לגמלאות שני רופאי משפחה אהובים, מוערכים וותיקים, שניהם תושבי הערבה. במקומם החלה עבודתה במקום רופאת משפחה המתגוררת באזור ונמצאת כעת בחופשת לידה ורופא משפחה נוסף. לפני כחודש הצטרפה לצוות המרפאה רופאת משפחה חדשה המתגוררת באזור שהחליטה מסיבותיה לעזוב. נדגיש כי על אף עזיבתה שירותי הרפואה במקום לא נפגעו והם ניתנים על ידי שני רופאי משפחה המעניקים שירות מלא לאורך כל ימי השבוע. בנוסף, נציין כי לטובת תושבי הערבה פועל שירות Tayto ערבה, שירות און ליין רופא משפחה הזמין מעבר לשעות המרפאה. בימים אלה אנו נמצאים במגע עם רופא משפחה נוסף למשרה, יחד עם המועצה אנו עומדים בקשר עמו ועם בני משפחתו.
"במרכז ספיר בערבה הורחבו לאחרונה שעות שירותי רפואת הנשים, רפואת עיניים ורפואת א.א.ג. בשבועות האחרונים מתקיים במרכז ספיר מבצע החיסונים נגד קורונה הזוכה להיענות גבוהה".
