"יש הרבה דמיון בעיניי בין המלחמה שבה השתתפתי בלבנון לבין המלחמה האישית שלי בסרטן. בשני המקרים מדובר במאבק לאורך זמן, עם עליות וירידות ומדי פעם עם ניצחונות קטנים. בשני המקרים אין לך ברירה: אתה פשוט חייב לנצח". כך אמר בעבר רונן מגן, שנפטר ביום חמישי האחרון נפטר לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, והוא בן 47 בלבד, אב לשישה ילדים, בני שמונה עד 17.
"רונן נלחם ולא ויתר כי הוא באמת אהב את החיים", מספרת אלמנתו נירי, "והוא תמיד היה הכי חיובי שיש, מלא באור ושמחת חיים. כל השנים הוא לא היה מוכן לקבל את האפשרות שמשהו יקרה לו. רק בחודש האחרון, הורגש שהנפש שלו הייתה מוטרדת. הרגשנו איך הוא נאבק, איך הוא לא רוצה לעזוב, למרות שהיה כאוב וחלש".
לפני ארבע שנים התפרסם סיפור מחלתו על רקע קמפיין מימון המונים שיזמו חבריו לסיירת הצנחנים כדי לסייע בעלות הגבוהה של הטיפולים. כשמחלת הסרטן התגלתה אצלו לראשונה, עוד במהלך השירות הצבאי, הוא התעקש לחזור לסיירת ושימש בתפקידו האחרון בצה"ל כסגן מפקד סיירת צנחנים. "כשהייתי מפקד צוות בסיירת צנחנים חליתי במלנומה, סרטן עור אלים. התחלתי בטיפולים, ביניהם גם טיפול ניסיוני ארוך בארצות הברית. עשיתי כל מה שיכולתי כדי לחזור לצבא ותוך ארבעה חודשים אכן חזרתי לשירות. הייתי הלוחם עם הפרופיל הכי נמוך בלבנון", סיפר אז בריאיון.
קמפיין גיוס התרומות למען מגן
(צילום: באדיבות המשפחה)
שנים לאחר מכן אובחן גידול ממאיר בראשו, מנינגיומה. מגן, ממושב בני ציון שבשרון, עבר שלושה ניתוחי ראש וטיפולים שונים, אך הגידול האלים המשיך להתפשט, מה שגרם לחבריו ליזום את הקמפיין. "הוא עבר הרבה דברים מאז", מספרת נירי, "לחשוב שלפני ארבע שנים, הרופאים אמרו שיש לו עוד חודש לחיות.
"כל השנים היינו מוקפים באנשים מדהימים ורופאים ששיתפו פעולה, לא התייאשו, חשבו מחוץ לקופסא ועשו כל מה שהיה ניתן כדי לעזור לו. רונן היה אומר תמיד שהחיים חזקים יותר מהכול. הוא השאיר מסר ברור שאותו הוא היה חי ונושם – צריך להיות בשמחה תמיד. הוא אמר שעדיף לעשות ולא להתחרט שלא עשית, שעדיף להיות נבוך לרגע מאשר בור לכל החיים. הייתה בו דבקות במטרה, קבלת האחר, כל המידות הטובות שנחפש בבני אדם.
תא"ל (במיל') רונן מנליס, דובר צה"ל לשעבר: "פשוט היית הכי מצחיק, לקחת כל אתגר עם חיוך ובקלילות והיית המשענת של כולנו בפברואר הארור ההוא"
באביב האחרון חגגה המשפחה בת מצווה לבת לילי. "הקדמנו את החגיגה כי ידענו מה מצבו וזו הייתה מעין מסיבת פרידה מכולם. הוא היה כל כך שמח ונוכח. בלוויה, הרב שלו אמר שהנשמה שלו הייתה כל כך גדולה שהגוף, הקליפה, כבר לא היו יכולים להחזיק אותה. זה כל כך נכון".
5 צפייה בגלריה
מגן ומשפחתו בבת המצווה של הבת לילי. "זו הייתה מעין מסיבת פרידה"
( צילום: איציק בן דוסה)
רעיה בלחסן: "רונן היה משענת להרבה אנשים"
כסגן מפקד סיירת צנחנים, מגן פיקד בהצלחה על מבצעים משמעותיים בתולדות צה"ל. בחודש פברואר 1999, הוא השתתף בקרב לילי שבו נהרגו שלושה קציני צה"ל במהלך היתקלות שאירעה בדרום לבנון בין סיירת הצנחנים למחבלים מארגון חיזבאללה - רס"ן איתן בלחסן, סגן לירז טיטו וסגן דוד גרנית.
רעיה בלחסן, אלמנתו של איתן, הייתה בקשר טוב עם מגן. "אני ממש זוכרת את התקופה שבה רונן חלה לראשונה. איתן סיפר לי על כך, כשהוא סמוך ובטוח שרונן ייצא מזה וכך באמת היה", היא מספרת. "אחרי ההיתקלות שבה נהרג איתן, נוצר בינינו קשר קרוב. הוא תמיד הגיע לחזק ולנחם, ונפגשנו באירועים. הוא היה ילד יפה, עם חיוך נצחי ואופטימי. אי אפשר להתעלם מהנוכחות שלו.
"אח שלי הוא מאמן כדורסל ורונן התעניין בתחום, מה שהידק בינינו עוד יותר את הקשר. בשנים האחרונות הוא הגיע לאחת האזכרות עם כיסא גלגלים ולא ויתר. בכל יום שישי היינו מתכתבים, התכתבויות הכי פשוטות של החיים - של מה שלומך ומה נשמע, והייתי שולחת לו צילומי הליכת בוקר. תמיד היה כיף לשמוע את הקול שלו ואת האמפטיה לגבי כל דבר שעובר עליי, עלינו.
"אני שומעת שוב ושוב הקלטות שלו ואת האופטימיות הבלתי נדלית ששפעה ממנו. בימים קשים שעבר, שאלתי מה שלומו והוא ענה 'חי את החלום'. כזה הוא היה בדיוק. במרץ האחרון הוא הפסיק לשלוח הודעות. המשכתי כרגיל בתקווה שזו רק תקופה ועוד מעט הוא שוב יתחזק. הידיעה על פטירתו הייתה כמו חץ בלב. בלוויה היו כל כך הרבה דמויות שהעריכו אותו וכל אחד שם הרגיש שרונן היה הכי קשור אליו. הוא נתן תשומת לב לאנשים מהעבר ומהווה. למרות מצבו, זה הוא שליווה את כולם ותמך בהם והיה משענת להרבה אנשים".
תא"ל (במיל') רונן מנליס, דובר צה"ל לשעבר, צייץ בטוויטר לאחר מותו של מגן: "פשוט היית הכי מצחיק, לקחת כל אתגר עם חיוך ובקלילות והיית המשענת של כולנו בפברואר הארור ההוא".
5 צפייה בגלריה
מנליס (מימין) מעניק למגן את דרגת הרס"ן ביחד עם סגן הרמטכ"ל, האלוף אמיר ברעם
(צילום: אלבום משפחתי)
מנליס מספר על האהבה שמגן הרעיף על כל מי שהיה סביבו: "הוא אהב את המדינה, את הצבא, את החיילים שלו, את המשפחה שלו. הוא שפע אופטימיות ברגעים הכי מורכבים ושילב את חוש ההומור שלו גם באתגרים וגם ברגעים הקלילים. כל מי שהגיע ללוויה דיבר על החיוך הגדול שלו ועל כך שמבחינת רונן - לא היה דבר שיעמוד בפני הרצון".
