אחד החששות הגדולים של כל מתאמן בעת הפסקת אימונים, מכל סיבה אשר תהיה, הוא איבוד מסת השרירים עליה עבד במשך תקופה ארוכה על ידי אינספור אימונים מאומצים.
המושג "זיכרון שריר" נאמר בהקשר מנחם, לפיו קל יותר לפתח כוח ומסת שריר לאחר הפסקה מאימונים מאשר לבנות שרירים מאפס. ישנן אמירות רבות בהקשר לכך: “גם אם לא תתאמן תקופה עדיין השרירים זוכרים”, "יש לך זיכרון שריר אתה תחזור מהר לכוח ולמסה שלך".
האמירות הנ"ל נשמעות בתגובה לחרדה כשאנשים נאלצים להפסיק להתאמן מסיבות שונות לתקופות ארוכות כמו בזמן פציעה או מחלה. ההפסקה מאימונים מלווה לא פעם בחשש אמיתי שכל העבודה שנעשתה תרד לטימיון.
נשאלת השאלה האם בכלל יש דבר כזה "זיכרון שריר"? האם השריר ״זוכר״ את הכוח שבניתי? האם שריר שגדל כתוצאה מאימונים (היפרטרופיה) זוכר משהו גם לאחר שעבר דלדול (אטרופיה) ולכן יהיה יותר קל לחזק אותו?
שאלה נוספת היא האם קיים לשריר "זיכרון של תנועה"? האם השריר זוכר לבצע תנועה שעשינו בעבר, כמו למשל לרכוב על אופניים, להחליק על הקרח או לבצע עליות מתח.
נתחיל עם השלילה, השריר לא זוכר תנועות כמו למשל לרכוב על אופניים, לבצע סקוואט וכו'. הלמידה הזו מתרחשת במוח, בצרבלום. לתהליך קוראים "למידה מוטורית". זוהי למידה המתרחשת ברמה המוחית ולא בשרירים.
אמנם השרירים הם אלו אשר מייצרים את התנועה בפועל, אך הם לא אלו שזוכרים אלא המוח. התנועה, הכיווץ של השרירים נעשית על פי תבניות תנועה שהמוח למד וזוכר מהעבר. אולם, למרות שהשריר לא זוכר ישנו היום מחקר רב המנסה להבין, האם השריר זוכר לא ברמת ביצוע התנועה אלא ברמת השינויים בתאי השריר בתגובה לאימון וכאן דווקא הבשורות טובות.
קראו עוד:
שינויים ביולוגיים בתוך השרירים
מחקרים מהשנים האחרונות מלמדים על כך שאימון יוצר שינוי ברמה הביולוגית של התא. בתגובה לעלייה במסת השריר, מתרחשים בין היתר הוספה של גרעיני תא חדשים. לכל תא שריר יש גרעיני תא, האחראים על תפקוד התא ועל ייצור חלבונים.
כאשר מתחילים להתאמן, נוצרים גרעיני תא חדשים המייצרים חלבונים ואלו מסייעים בתהליך הגדילה. תא שריר הוא תא מרובה גרעינים ובתגובה לאימון ישנה עלייה בגרעינים. לעלייה במספר גרעיני התא חשיבות רבה, זאת משום שיש קשר ישיר בין מספר גרעיני התא לכמות החלבונים שבו. כל גרעין מכיל חומר גנטי האחראי על כמות מסוימת ומוגבלת של חלבונים. לכן, כשיש יותר גרעינים בתא יש פוטנציאל גדול יותר ליצירה של חלבוני שריר.
לעומת זאת, בעת הפסקה מאימונים מתרחש פירוק של חלבונים שמוביל לירידה במסת השריר, אך ייתכן וגרעיני התא החדשים שנוצרו בזמן ביצוע האימונים איננו נעלם.
2 צפייה בגלריה
בעת הפסקה מאימונים מתרחש פירוק של חלבונים שמוביל לירידה במסת השריר
(צילום: shutterstock)
הסבר לתהליך הוספת גרעיני התא
תהליך הוספת הגרעינים הוא מורכב להסבר ולכן ננסה לפשט אותו. אנחנו יכולים לדמות את אותו גרעין תא שריר לשוטר שאחראי על שטח מסוים. אותו שוטר מסוגל לשלוט על שטח מוגבל ולכן כאשר יש צורך בהגדלה של אזור מסוים והשוטר הבודד לא יכול לשלוט עליו יותר לבדו, על המפקד לגייס שוטר נוסף אשר יעזור לו. כך אפשר יהיה לשלוט על שטח גדול יותר.
ככה בדיוק אפשר לדמות את עניין השליטה של גרעיני התא. גרעין תא יכול לשלוט על אזור מסוים, כתוצאה מאימונים, אותו אזור גדל וגדל ויכולת השליטה של אותו גרעין תא פוחתת. כדי להמשיך לגדול, על הגוף לגייס גרעין נוסף שיוכל לשלוט על השטח החדש.
הממצאים המחקריים אינם מספיק ברורים ויש דיון מדעי מתי בדיוק ה"מפקד מגייס שוטרים נוספים", כלומר מתי נוספים גרעיני תא לשריר. בממוצע, הראיות מדגימות שלאחר גדילה של 10 עד 26 אחוזים בחתך השריר, אנחנו כבר רואים עלייה בגרעיני התא, "גיוס של שוטרים נוספים".
איך ההסבר הזה מתקשר לזיכרון שריר?
המחקרים החדשים מציעים שני מנגנוני זיכרון עיקריים: שימור גרעיני התאים ותהליכים הנרשמים על הרצף הגנטי.
1. שימור גרעיני התא
ההנחה המקובלת ביותר היא שכאשר אנחנו מתאמנים והשרירים שלנו גדלים, נוספים להם גרעיני תא חדשים (שוטרים). אותם גרעיני תא שנוספו לא נעלמים כאשר מפסיקים להתאמן, גם אם מסת השריר הידלדלה וחזרה למצב הראשוני שלה לפני שהתחלנו להתאמן.
ההנחה הזאת מאפשרת לנו להסיק שייתכן ששימור גרעיני התא הוא זה שמאפשר לנו חזרה מהירה יותר למסת השריר הקודמת, שכן אותם גרעינים ("שוטרים") כבר קיימים בתוך השריר ואין לנו צורך לגייס אותם מחדש דבר שיכול לקחת זמן ומשאבים.
נכון להיום, הראיות בבני אדם מוגבלות ואילו בבעלי חיים העדויות המחקריות טובות יותר, אך בחלק מהזמן אנחנו רואים שההנחה הזאת איננה מתקיימת. מחקרים שונים הצליחו להראות ירידה בכמות גרעיני התא כאשר היה דילדול שרירי (אטרופיה) ואילו מחקרים אחרים לא הדגימו זאת. עם זאת, ההסבר על גרעיני התא עדיין נחשב להסבר מוביל ואפשרי.
2. שינוי ברמת ה-DNA
מנגנון נוסף לזיכרון שריר בעקבות אימונים קשור בשינויים ברמת ה-DNA ונכתב ממש על הרצף הגנטי. החוקרים מציינים שייתכן והשינויים האלו נשארים שנים רבות. כך למשל, במחקר פורץ דרך בבני אדם שפורסם במגזין Nature התגלו ממצאים מפתיעים.
החוקרים בדקו מה קורה בגוף האדם לאחר שבעה שבועות של אימונים, שבעה שבועות של הפסקה מאימונים, ולאחר מכן ביצוע שבעה שבועות של אימונים שוב פעם. הנבדקים היו גברים ללא עבר של אימונים.
לאחר שבעה שבועות אימון, מסת השריר עלתה ב-6.5%, לאחר הפסקה לשבעה שבועות, מסת השריר ירדה ב-4.6 אחוז. ולאחר שבעה שבועות של אימון חוזר, מסת שרירי הרגליים עלתה ב-12.4%. כלומר, ייתכן וההפסקה מהאימון הובילה לבניית שריר אגרסיבית יותר.
החוקרים ביצעו ניתוח על 850,000 אתרים שונים בגנום. הניתוח הראה שאתרים מסוימים בגנום משתנים כתוצאה מביצוע אימונים והמשיכו להשתנות גם בזמן שהמתאמנים הפסיקו להתאמן. ייתכן ושינויים אלו הובילו לביטוי מוגבר של גנים האחראים על עלייה במסת השריר.
לסיכום, כל מתאמן שהפסיק להתאמן וחזר יודע זאת. כאשר אנחנו מפסיקים להתאמן וחוזרים להתאמן שוב, מסת השריר שלנו חוזרת לעצמה מהר מאוד ואולי גם עם ריבית. זה כנראה בשל "זיכרון שרירי". לא מדובר בזיכרון של ממש כמו במוח, אלא בתהליכים ביולוגיים שמתרחשים בתא השריר עצמו בעקבות אימוני כוח.
המחקרים מציעים לכך הסברים ברמת שימור גרעיני התא והסבר נוסף ייתכן וקשור ל"רישום לטובה" על הרצף הגנטי.
הבריאות שבאימון
רצוי לבצע אימוני התנגדות בכל גיל, אולם ייתכן ומה שאנחנו בונים בגיל צעיר יותר יוכל לשרת אותנו בצורה טובה בעתיד, גם אם בדרך נאלצנו להפסיק להתאמן. החזר מסת השריר לאחר ביצוע הפסקה מאימונים הוא מהיר הרבה יותר מאשר הזמן שלוקח לבנות אותם מההתחלה.
בנוסף לכך, אם הפסקתם להתאמן מסיבה כלשהי, אתם יכולים להפסיק לחשוש שמא תאבדו את מה שהשגתם. גם אם תתקיים ירידה במסת השריר, היא תחזור לעצמה כנראה די מהר, ברגע שתחזרו להתאמן.
טל בן משה הוא מאמן כושר ומנהל קבוצת evb, עירית סמילנסקי היא פיזיותרפיסטית ספורט ואורתופדיה
