שעות באמבולנס ורחוק מהבית דווקא ברגעים הקשים והקריטיים ביותר: בעקבות הפרסום ב-ynet בדבר היעדר הפגייה באילת ודחיית הדיון בנושא בוועדת הכנסת, מספרות נשים שנאלצו לעקור מעירן וללדת בבתי חולים מרוחקים, על הימים הקשים ועל הניתוק מהבית. בתוך כך, ב"ארגון למען הפגים" קוראים לתקצב ולבנות באופן מיידי פגייה לטובת היולדות בעיר, כשכיום, בהיעדר הפגייה, נאלצים להטיס במסוק את הפגים לבית החולים סורוקה בבאר שבע.
"אנחנו מרגישים מוזנחים"
"זה היה ההיריון השלישי שלי", מספרת רחלי זקן (33) מאילת, שילדה בנובמבר 2021. "רופא במחלקה הגיע ואמר לי שאין כרגע אמצעים להשאיר אותי באילת. הוא הסביר שמאחר שאין פה מחלקת היריון בסיכון או פגייה, הם נאלצים להעביר אותי לבית חולים אחר. ברירת המחדל שלי הייתה לעבור לבאר שבע. ידעתי שאני אמורה ללדת מוקדם יותר וביקשתי לעבור לבית חולים אחר במרכז, כי שם יש לי משפחה שתוכל לעזור לי בהמשך הדרך. ההעברה מומנה על ידי, מאחר שיוספטל אישר מימון רק עד סורוקה".
קראו עוד:
זקן הייתה רק בשבוע 26 להיריון כשהבינה שהיא הולכת לקראת תקופה ממושכת מחוץ לבית. "לעזוב את הבית והילדים ולעבור מפה, זה לא פשוט, בלשון המעטה. ברגע הראשון שאמרו לי את זה, זה היה בלתי אפשרי מבחינתי. מצד אחד אני הולכת להביא חיים חדשים ומצד שני יש פה את הילדים הקטנים שגם להם צריך לדאוג".
"במרכז, כל אישה יכולה ללדת באיזה בית חולים שהיא רוצה ואנחנו משלמות על כך אלפי שקלים. אם הייתה אפשרות, ברור שהייתי מעדיפה לעשות את זה קרוב לבית שלי. הרבה פעמים אנחנו מרגישים מוזנחים. זו לגמרי הזנחה"
זקן מצביעה על עוול נוסף. בשל העדפתה ללדת בבילינסון, היא נאלצה לשלם סכום גבוה במיוחד למד"א. "ילדתי בסוף בשבוע ה-32 בשניידר, ושילמנו על כך ממיטב כספנו. התחלנו בכך ששילמנו כמעט 4,000 שקלים עבור נסיעה באמבולנס. במשך כל השהות שם הילדים באו בכל סוף שבוע במימון מלא שלנו. וגם לאחר הלידה, כשהילדה הייתה מאושפזת בשניידר, לא היה לנו איפה להיות, אז נאלצתי לשכור חדר במלון סמוך כדי להיות איתה כל יום. אנחנו מדברים על קרוב ל-10,000 שקל, אם לא יותר".
העובדה כי היא מתגוררת ליד בית החולים היחיד בישראל שאינו מפעיל פגייה, צורמת לה במיוחד. "זו הרגשה קשה, כאילו זה לא מספיק חשוב למישהו פה", היא אומרת. "יש לנו מספיק פגים באילת וזה נותן תחושה של חוסר בחירה. במרכז, כל אישה יכולה ללדת באיזה בית חולים שהיא רוצה ואנחנו משלמות על כך אלפי שקלים, כביכול בגלל הבחירה הזו. זה צורך, ואם הייתה האפשרות, ברור שהייתי מעדיפה לעשות את זה קרוב לבית שלי. הרבה פעמים אנחנו מרגישים מוזנחים. זו לגמרי הזנחה".
"אני לא יודעת אם הבן שלי היה נשאר בחיים אם הוא היה נולד באילת"
זקן אינה היחידה. הודיה גרוס, בת 35 מאילת, ילדה לפני כארבע שנים בשבוע ה-25 להריונה ואת הימים הללו היא כנראה לא תשכח. "הגעתי ליוסטפל בשבוע 24 בעקבות צירים", היא מספרת. "נאמר לי שאני לא יכולה להישאר בבית החולים כי אין פגייה פעילה ורק ציוד החייאה בסיסי. חיכינו כמה שעות טובות, עד אמצע הלילה, שיגיע אמבולנס מסורוקה לאילת. חיברו אותי לעירוי נוזלים וזו הייתה נסיעה מבולבלת עם חששות, וחוסר ידיעה. הייתי מאושפזת שבוע בסורוקה וילדתי שם בשבוע 25. חשוב לי להגיד שהצוות הרפואי בסורוקה היה מדהים".
רומי שחורי, יו"ר עמותת לה"ב למען הפגים בישראל: "כל משפחה היא עולם וכל עוד אין מענה ראוי באילת ועד באר שבע, צריך לתת מעטפת תמיכה וסיוע למשפחות אלה"
זה היה ההיריון החמישי של גרוס וארבעת ילדיה נשארו באילת. "חברים ואמא שלי נשארו עם הילדים באילת ואנחנו נשארנו בסורוקה. ההיריון היה מלווה בסימני שאלה, אבל הכל היה תקין. לא הבנתי את המשמעויות של היעדר הפגייה. אני לא יודעת אם הבן שלי היה נשאר בחיים אם הוא היה נולד באילת. זו הייתה התמודדות משפחתית לא פשוטה. היינו מוקפים במשפחה תומכת שלא גרה באילת, אבל זו סיטואציה מאוד מורכבת". היא מוסיפה: "לידה זה דבר מורכב בכל צורה שהיא, אבל הניתוק מהמשפחה ומהסביבה שלך מוסיף הרבה קושי. מעבר ללידה טראומאטית, יש גם התמודדות של המרחק מהבית, מציאת מקום מגורים קרוב לבית החולים. במשך חצי שנה גרתי רחוק מהבית שלי, בדירה בבאר שבע, כשאני קרועה בין הילדים בבית לבין התינוק בפגייה".
700 לידות בשנה - ואין פגייה
מאז הקמת בית החולים יוספטל באילת, שבו מתרחשות בין 600 ל-700 לידות בשנה, אין ומעולם לא הייתה פגייה פעילה. פגים לאחר לידה מפונים בדרך קבע באמצעות מסוק, לרוב לבית החולים סורוקה. דיון בעניין היה אמור להתקיים במושב הקודם של הכנסת לבקשת חברי הכנסת חילי טרופר מהמחנה הממלכתי, מיכל שיר מיש עתיד ואברהם בצלאל מש"ס. ברקע המאבק נגד המהפכה המשפטית וביטול דיוני ועדות הכנסת בישורת האחרונה של המושב הקודם – גם הדיון החשוב הזה נדחה. ח"כ חילי טרופר התייחס לנושא בפודקאסט "מחוץ לפריים" עם רן בוקר מבית ynet radio. "בכל היבט של החיים מי שגר בפריפריה יש לו פחות סיכוי להצליח ממי שבמרכז", אמר.
5 צפייה בגלריה
פגיעה מהותית בשוויון בין הפריפריה לבין המרכז. בית החולים יוספטל באילת
(צילום: נועה סיטי אליהו )
"אף אחד לא סופר את הפגים הללו אבל עבור המשפחות זה תיק מטורף ועלויות עודפות מוגזמות", אומרת רומי שחורי, יו"ר עמותת לה"ב למען הפגים בישראל, שבניגוד לבית החולים יוספטל, שטוען כי מדי שנה נולדים באילת בין שבעה לעשרה פגים, טוענת כי בפועל המספר עומד על כ-40. "לדעתנו לקחו במספר הזה רק את הפגים שנולדים ומוטסים. כן, זה מספר נמוך, אבל כל משפחה היא עולם וכל עוד אין מענה ראוי באילת ועד באר שבע, צריך לתת מעטפת תמיכה וסיוע למשפחות אלה".
