ארז צארום בן ה-33 עולה על אופניו ומתחיל לדווש, עובר עליות ומורדות, חולף על פני נופים ואנשים. הדבר מרגיש לו כמו טבע שני, עם השנים לא מעט קילומטרים עברו תחת גלגלי אופניו. אולי בשל כך, מפתיע כי לפני כמעט 20 שנה הקשר בינו ובין האופניים היה רחוק כל כך. כמעט תלוש לגמרי.
כתבות נוספות:
"הייתי ילד שמנמן", הוא מספר, "ועם השנים המשכתי לגדול ולהשמין. זה לא שלא אהבתי ספורט, כן הייתי משתדל להיות מעורב בשיעורי הספורט ולהשתתף בפעילויות בבית הספר, אך בזה פחות או יותר זה הסתכם, לא מעבר לכך".
צארום יודע מה הוא אומר. בגיל 14 הוא כבר הגיע למשקל שיא של 110 ק"ג. זו הייתה הנקודה שבה הוא החליט שדי – הגיע הזמן לעשות משהו עם ההשמנה שלא מראה סימני עצירה.
"קיץ אחד החלטתי ללכת בעקבות אחי ולהירשם לחדר הכושר. אז זה לא היה נפוץ שילד בן 14 בא להתאמן בחדר כושר, אך בכל זאת קיבלתי תוכנית אימונים בסיסית שלפיה עבדתי", הוא נזכר. "לאחר מכן התחלתי לעבוד עם מישהו מקצועי יותר ולאט-לאט נכנסתי לעולם הזה. במשך תקופה ביצעתי בשבוע אחד שלושה אימוני כוח ועוד חמישה אימוני אירובי על ההליכון, כאשר במקביל שמרתי באופן קפדני על תזונה נכונה".
המאמץ השתלם. בתום שנה השיל הנער 45 קילוגרמים ממשקלו. באותה תקופה, שבה אימוני קרוספיט או אימונים מחזוריים עוד טרם כבשו את רחבות האימונים, אימוני הספינינג היו הלהיט התורן בקרב חובבי הכושר. גם צארום הצעיר התאהב.
"זה היה מאוד פופולרי, נכנסתי לזה בכל הכוח, הייתי הולך למרתונים של ספינינג ולכל מיני אירועים", הוא משחזר, "שכרתי אופני כביש והשתתפתי בתחרות הדואתלון. ליומולדת 17 כבר ביקשתי מההורים שלי במתנה את אופני הכביש הראשונים שלי".
אתגרים לא צפויים
משם האהבה רק הלכה והתעצמה. צארום הצטרף לאחת מקבוצות הרכיבה המובילות בישראל, התמכר לרכיבה, ולאט לאט זנח את חדר הכושר לטובת האופניים. אלא שעם האהבה הגדולה לספורט החדש גם בעיות חדשות החלו להראות את פניהן.
"התפתחה אצלי הפרעת אכילה די קשה", הוא מגלה. "לקח לי זמן לקלוט את זה. זה היה סוג של בולימיה אך ללא הקאות. בולימיה יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים", הוא מסביר. "בסופו של דבר זה אומר שאתה אוכל הרבה ומפצה על זה באיזושהי דרך: או בהקאה או על ידי ביצוע פעילות ספורטיבית אינטנסיבית, או על ידי נטילת משלשלים. אצלי זה בא לידי ביטוי בספורט. לקח לי זמן להבין שיש לי בעיה, עד אזור גיל 21, שם החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולטפל בזה. למזלי נפלתי על מקום מאוד טוב".
לקח לו 6 שנים להתגבר על הבעיה אך משם הוא יצא מחוזק יותר. "אני יכול להגיד שתמיד זה יישאר שם, אבל כבר אין לי את הטריגרים, טיפלתי בעצמי", הוא אומר. "בתקופה הזו בעצם הבנתי שהספורט התחרותי הוא לא בשבילי. במהלך הטיפול ידעתי עם הרכיבה עליות ומורדות עד שלבסוף התנתקתי ממנה במשך שנתיים".
בגיל 25 הוא מצא את הכוח לחזור לרכיבה והצטרף לקבוצת רכיבה חדשה. "לאט לאט חזרתי לעניינים. ידעתי שאני לא רוצה להגיע לספורט ממקום של לחץ ותחרויות כי הבנתי שזה לא טוב לי, אז ניתבתי את זה למקום של אתגרים אישיים", הוא מסביר. "ואז נתקלתי באתגר רכיבה שנקרא 'אוורסטינג'. כחלק מהאתגר לוקחים סגמנט של עלייה ומבצעים אותו מספר פעמים עד שמגיעים לגובה המצטבר של האוורסט.
"החלטתי שלכבוד יומולדת 27 המתנה שאעניק לעצמי היא לבצע את אתגר האוורסטינג בעלייה של מושב נס-הרים ליד ירושלים. במשך שנה שלמה התאמנתי לאתגר הזה, וכשהגיע היום המיוחל עשיתי את העלייה הזו במשך 27 פעמים ברציפות. האתגר אמנם לא הלך כפי שציפיתי, אך לבסוף סיימתי אותו לאחר כ-22 שעות".
צארום ראה כי טוב. אמנם הוא לא סיים את האתגר כפי שתכנן, אך הדבר רק דרבן אותו והעניק לו מוטיבציה להוכיח שהוא יכול. הוא אף מצא חברה חדשה לחיים. "כחלק מהפעילות גייסתי כספים לעמותה של בעלי חיים וכתוצאה מזה יצא לי גם לאמץ את הכלבה שלי, גלוטן, אשר נמצאת איתי עד היום", הוא מספר.
המטרה: שבירת שיא גינס
מיד לאחר מכן הוא כבר החליט: בשנה הבאה הוא ייגש לאתגר בשנית, הפעם בחו"ל, באחת מהעליות המוכרות באירופה. המקום שנבחר היה מעבר ההרים סטלביו באיטליה – מעבר ההרים השני בגובהו באלפים. "את כל שנת 2015 הקדשתי לאימונים כדי להגיע לאתגר הזה. למדתי את הלקחים הקודמים וזה הלך ממש מעולה", הוא מספר בגאווה. "בעצם הייתי בין האנשים הראשונים שביצעו את האתגר הזה באיטליה. זה תפס את תשומת הלב של האנשים והתקשורת. היום זה כבר נורא פופולרי".
במהלך השנים שלאחר מכן ביצע צארום מספר אתגרי אוורסטינג נוספים, אך בתחילת 2017, לאחר שעזב את מקום עבודתו הוותיק, הוא הרגיש שזה הזמן לכבוש אתגרים חדשים.
"החלטתי שאני רוצה לנסות לשבור שיא גינס בטיפוס לגובה מצטבר ב-48 שעות", הוא אומר, "זה בעצם ממש כמו באוורסטינג, לקחת סגמנט של עלייה מסוימת ולבצע אותו מספר פעמים ב-48 שעות כדי להגיע לגובה מצטבר של כ-30,000 מטרים. תכננתי את כל השנה לטובת השיא הזה", הוא אומר, "חשוב לי להדגיש שאת השיא תכננתי לשבור בארץ כדי שהוא יהיה רשום כשיא ישראלי בלבד. הייתי שלושה חודשים עם האופניים בחו"ל בסך הכל, כולל מחנה אימונים רצוף של כחודשיים באיטליה. כתוצאה מהאימונים עשיתי כשלושה אוורסטינג ועוד דאבל אוורסטינג של 17,696 מטרים מצטברים שנמשך כ-47 שעות. בסך הכל עשיתי בארץ ובעולם עשר עליות אוורסטינג".
כשחזר לארץ הוא הבין שלקח על עצמו יותר מדי. "הרגשתי שחוק ושנכנסתי למצב של קיצוניות יתר. הבנתי שבסופו של דבר פספסתי את המטרה", הוא מתוודה. עם זאת, הוא לא זנח ולו לרגע את החלום.
"את השיא אני עוד אשבור. מתי זה יקרה? כנראה בשלוש-ארבע השנים הקרובות", הוא אומר. "המטרה היא לא להיות קיצוני, לא להפסיק את החיים שלי. זו לא דוגמה טובה. אני רוצה לנסות לשלב את זה יחד עם החיים, לבנות את עצמי בצורה יותר סבלנית ופחות קיצונית. תמיד יש את הפחד שהפרעת האכילה תחזור. זה סיפור פתוח שיסתיים. אין לי ספק בכך".
קבלו הצצה למסלול האוורסטינג של ארז, במעבר ההרים Gavio באיטליה:
צילום: Alpen Village Hotel, Andrea Palotti
"למדתי את ערכן של סבלנות והתמדה"
עד שישבור את השיא, בינתיים מתכונן צארום למרוץ אופני הכביש GFNY, שיתקיים זו הפעם השלישית בירושלים, באחד באוקטובר. זו תהיה עבורו הפעם הראשונה במרוץ זה, הנחשב לאחד היוקרתיים והחשובים בעולם.
"אני נוסע עכשיו לחו"ל מכיוון שלא יצא לי לקחת את הברייק הזה מינואר 2020 בגלל הקורונה, ומשם חוזר לארץ למרוץ ה-GFNY. אני מאוד מתרגש להגיע אליו. מדובר באחד מאירועי הרכיבה הכי גדולים שיש ותמיד איכשהו פספסתי אותו. סופסוף הגיע הזמן.
מה מושך אותך בכיבוש האתגרים האלו?
"האתגרים שאני עושה הם מה שמשפיע על החיים שלי, מה שהופך אותי לבנאדם יותר טוב. מבחינת עצמי למדתי מה זהסבלנות, מה זה התמדה, מה זה כשדברים לא הולכים כמו שרוצים. למדתי להיות עקשן ולבצע את הדברים מחדש בצורה שונה".
אגב, איך הצלחת לשמור על שגרת האימונים בזמן הסגרים?
"התאמנתי בבית. עשיתי חדר אימונים במרפסת עם טלוויזיה ומשחק חכם שאפשרו לי לעשות אוורסטינג בעולם וירטואלי. האופניים שלי מחוברים למכשיר שנקרא טריינר שמחובר למשחק מחשב שעושה סימולציה של כל מיני מסלולים. מכשיר שממש מדמה עליות. זה סוג של פלטפורמת אונליין שמאפשרת לך לרכוב באופן וירטואלי עם עוד אנשים".
ולאן מועדות פניך מכאן?
"החזקתי עד מרץ האחרון בשיא אוורסטינג הישראלי הכי מהיר ושברו לי אותו השנה. בשנה הבאה אני רוצה לנסות לשבור אותו שוב וכחלק מזה לראות את רמת הכושר שלי כדי לבדוק אם בעוד שנתיים יש לי את מה שנדרש כדי לשבור את שיא הגינס". נאחל לארז המון-המון בהצלחה.
