את המילים "יוגה", "פילאטיס" או אפילו "זומבה", אתם ודאי מכירים היטב, אך האם אי פעם יצא לכם לתרגל צ'י קונג? מה שבמשך מאות שנים היה טוב לסינים, אט-אט הופך להיות אמצעי פרקטי ושימושי לשיפור איכות החיים של אלפים בעולם המערבי. בזמנים שבהם הקשר בין גוף ונפש רק הולך ומתברר כהדוק יותר ויותר, זו גם שעתה של שיטת אימון קדומה זו לקבל את הספוט המגיע לה.
הראל סיני, ראש המגמה להכשרת צ'י קונג במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, מטפל ברפואה סינית ומקים היחידה לטיפול בצ'י קונג באגודה למלחמה בסרטן, מסביר למה גם לכם כדאי להתחיל לתרגל.
קראו עוד:
מה זה צ'י קונג בעצם?
המושג צ'י קונג מיוחס לאותה אנרגיה טבעית, אנרגיית החיים, הזורמת במעגליות בגופנו ומזינה אותו. "צ'י" פירושו חיים, והמונח "קונג" פירושו עבודה, טיפוח או אימון. תרגול צ'י קונג מתבצע על ידי ביצוע סדרות של תרגילים מובנים, שמביאים לשיפור ניכר בבריאות, בעיקר במערכת החיסונית, בשיפור היכולת הגופנית ובהבטחת יציבות נפשית.
במערב, נוטים לאמץ תרגילים שיחזקו וימלאו את הגוף במרץ. אולם, בטווח הארוך הם מתישים ומאיצים את ההזדקנות. במזרח, הגישה לגוף שונה. היא פונה לאנרגיה הבלתי נראית שבו, מתרכזת בהעצמתה ובהולכתה בנתיבים מסתוריים הנקראים "מרידיאנים". הסוד הסיני גילה שהם מתווכים בין גוף לנפש. הפעלתם בתנועה מביאה לשינוי בדפוסי חיים ללא מאמץ
הצ'י קונג הוא מסע חושי, דרך צלילים, תנועה ומגע. מיומנות בתרגילים אלו, מגייסת את חוכמת ריפוי הגוף לטובתנו. בבסיסה היא אמנות ההרפיה, המכונה גם - חזרה לנעורים או מדיטציה בתנועה.
מהם עקרונות השיטה?
הרפואה הסינית רואה את הזקנה כהתשה של אנרגיה בסיסית, המכונה בסינית "ג'ינג" (אנרגיית החיות). אנרגיה זו משולה למצבר הממוקם בכליות, המכלה את עצמו במהלך החיים, ובסופו של התהליך הוא מתרוקן.
חוויות ואירועים שאנו עוברים בחיינו עלולים ל"בזבז" לנו את האנרגיה ולהאיץ את הזקנה. למשל: יחסי מין לא מאוזנים, נדודי שינה, דאגות כלכליות, חרדה, קור, בדידות ועבודה מאומצת. התוצאות הן אובדן שיער, אובדן שמיעה, אובדן זיכרון, חולשה של העצמות, חולשה של המפרקים וחולשה של הגב התחתון.
למה הדבר דומה? לאורות שנשארו דלוקים במכונית למשך הלילה ורוקנו את המצבר. אך אל דאגה, יש אפשרות להטעינו. לעומת דיקור שבו בריאות המטופל נמצאת בידי המטפל, תרגילי הצ'י קונג מתמחים בהטענת הגוף באנרגיה על-ידי המתרגל האקטיבי, תוך שימוש בגופו ככלי המטעין את עצמו.
במה זה שונה מאימון כושר רגיל?
במערב, יש לנו נטייה לאמץ תרגילים שיחזקו וימלאו את הגוף במרץ. אולם, בטווח הארוך הם מתישים את הגוף ודווקא מאיצים את תהליך ההזדקנות. במזרח, הגישה לגוף שונה בתכלית. היא פונה לאנרגיה הבלתי נראית שבו, מתרכזת בהעצמתה ובהולכתה בנתיבים מסתוריים הנקראים "מרידיאנים". הסוד הסיני גילה שהם מתווכים בין גוף לנפש. הפעלתם בתנועה מביאה באופן מפתיע לשינוי בדפוסי חיים ללא מאמץ.
חכמת הצ'י קונג מוצאת את ביטויה בתרגילים המותאמים ל"סדר חילוף עונות השנה". התאמה לרחשים אלו נותנת ביטוי לתגובה רגשית פנימית. חיבור זה לאקולוגיה של כדור הארץ וליקום סביבו, יוצר ריפוי של התחדשות ובניית סדר חדש בביולוגיה של האדם. כל זה ברוגע וללא מאמץ.
עכשיו נסו גם אתם
בעזרת תרגול פשוט, נכון ועקבי, השווה לכל נפש, ניתן להגדיל את אספקת האנרגיה לגוף. חכמי סין פיתחו סדרת תרגילים המשלבים כיווץ והרפיה, עיסוי מודרך ומדיטציה, שמיועדים בעיקר לבני הגיל השלישי. קשב לתנודות הטבע וניצול חכם של מסתרי כוחו מביאים את מערכות הגוף לרגיעה. זהו סוד שימור בריאותו, רעננותו וחידושו של הגוף.
שימוש מיומן בצ'י קונג, הופך את הדמיון למציאות, ואת המחשבה לפעולה. באופן מעשי, הנשימה משמשת כמשאבה, ומרכז הכובד של גופנו (באזור הטבור) משמש כמפוח שממנו מונע הצ'י. תשומת הלב ממוקדת בטבור, ומשם משפיעה על התנהגות כל הגוף. הצ'י קונג אינו תרופה הפועלת מידית. הוא עובד עם הגוף, בקשב צלול לקצביו הפנימיים, בדומה להרתחה איטית של סיר מים. אימון זה חייב להיות מתמשך ועקבי, הוא דורש סבלנות והתמדה, אך התוצאות מפתיעות. נסו עכשיו.
תרגיל 1
מפתלים את הגוף לצד ימין עם הושטת "יד לשלום", חוזרים למרכז תוך כדי הורדת שתי הידיים, ומכאן חוזרים על אותה התנועה לצד השני. בכל תרגיל, חוזרים על התנועות שוב ושוב למשך דקה.
תרגיל 2
מנענעים את האגן והידיים קדימה ואחורה: מתחילים בידיים ואגן אחורנית ועוברים לידיים ואגן קדימה. במעבר, טופחים על הירכיים.
תרגיל 3
מטלטלים את הידיים בתנועות נמרצות מצד אל צד. מחזיקים "כדור באוויר" כשהגוף פונה לימין, שומטים אותו במרכז לרצפה, ושוב מחזיקים כדור ביד שמאל.
תרגיל 4
מפנים את הראש והרגליים קדימה. מפתלים את הגוף מהמותניים ומעלה לשמאל, ופורשים את הידיים לצדדים "כמו חנוכייה". חוזרים למרכז תוך כדי זריקת הידיים למטה ופונים לצד ימין.
תרגיל 5
מטים את הגוף קדימה (כמו בקפיצה לבריכה) ואז מטים לאחור תוך כדי טפיחה על השכמות.
