עופר לביא, לוחם אש, בתרומת טסיות דם
(צילום: ליאור אל-חי)
אתמול (ד'), בשעה עשר בבוקר זו הייתה הפעם ה-102 שלוחם האש עופר לביא, התיישב על הכיסא ביחידה לתרומת טסיות דם במרכז הרפואי רמב"ם, והתחבר למכונה שתקלוט מגופו טסיות דם ופלזמה (נוזל הדם), מנות ישמשו להצלת חייהם של חולי סרטן ונפגעי טראומה.
לביא (38), המתגורר עם אשתו שלי ושלושת ילדיו כפיר (12), אלמוג (8) ורעות (שנתיים וחצי), בקיבוץ צבעון בגליל העליון, הוא לדברי אנשי רפואה ותיקים, השיאן הישראלי ואולי גם העולמי של תרומות טסיות דם. במשך שמונה שנים הוא מגיע מהקיבוץ פעם או פעמיים בחודש, על חשבונו, כדי להתחבר למכונה למשך כשעתיים ולבצע את תרומת הטסיות – והכול בהתנדבות.
קראו עוד:
השבוע הוא ציין את התרומה ה-102. באופן סמלי, זה גם מספר מוקד החירום של שירותי הכבאות וההצלה. "זה נחמד", אומר לביא בעודו מביט במחט הגדולה המחוברת לזרועו השמאלית.
בעבר עבד בהייטק וכבלש במשטרת ישראל. בשנת 2015, החליט לביא להתגייס לשירותי כבאות והצלה בתחנת גליל-גולן. "מאותה הסיבה שאני נמצא כעת ברמב"ם - להציל חיים. עבדתי לפני כן בעבודות אחרות וכל פעם הייתה לי הרגשה שאני לא ממלא את הייעוד שלי".
"הבנתי שסוג דם כמו שלי הוא מאסטר בטסיות"
תרומת טסיות עוזרת בעצירת דימומים ומיועדת בעיקר לאנשים עם מחלות קשות כגון: לוקמיה, סרטן ואנמיה. בשנת 2014, לאחר שהתברר כי הוא בעל סוג דם AB המתאים לכולם, הגיע לרמב"ם כדי לתרום טסיות דם לקרובת משפחה רחוקה שחלתה בסרטן. "כך נחשפתי למחלקה לתרומת טסיות דם ולצורך של משפחות שנמצאות במצוקה להתחיל לחפש אנשים שיתרמו, אומר לביא, "הבנתי שסוג דם כמו שלי הוא מאסטר בטסיות ובפלזמה ולמעשה יכול לתרום לכולם.
"ביקשתי שירשמו אותי כמי מעוניין לתרום תמיד ומתי שצריך - שיתקשרו אליי. בהתחלה פנו אנשים פרטיים שקיבלו את הטלפון שלי כדי שאתרום להם. זה היה לי פחות נעים. קיבלתי מתנות והייתי מובך מהעניין ופחות מרוצה מזה. לכן ביקשתי לתרום קבוע, מבלי לדעת לאן מגיעות התרומות שלי".
"התקווה שאני נותן לאנשים, שהם לא צריכים לרדוף אחרי עוד מנות. מבחינתי, גם אם הם נפטרים בסוף, אני לפחות מקל על המשפחות בתהליך הקשה הזה"
לאורך השנים לביא מגיע לרמב"ם מהגליל העליון, פעם או פעמיים בחודש. "אין לי שום בעיה של מחטים ושום חשש מהדקירה. המחטים של תרומת טסיות הדם גדולות יותר, אבל יש לי ורידים גדולים כך שאין בעיה עם העניין הזה. בזמן התרומה יש לעיתים נימולים בפה, אבל אנחנו מקבלים כדורים לפתור את הדבר הזה".
"כשאני מגיע לכאן ותורם, איני יודע למי זה מגיע. הייתה ילדה שתרמתי לה טסיות דם באופן קבוע כמה שנים. לצערי היא נפטרה מהמחלה בגיל 12, זה מאוד העציב אותי. תרמתי גם לשוטרת שחלתה בסרטן וגם היא נפטרה. אבא של חבר שלי עבר ניתוח מח עצם. הגעתי לפה כל שבוע, חמישה שבועות ברציפות, כדי לתרום לו. גם הוא נפטר. התקווה שאני נותן לאנשים, שהם לא צריכים לרדוף אחרי עוד מנות. מבחינתי, גם אם הם נפטרים בסוף, אני לפחות מקל על המשפחות בתהליך הקשה הזה".
לביא מבטיח להמשיך להגיע ולתרום, "כל עוד אני יכול לעזור. אשתי יודעת שזה קבוע בלו"ז שלי, שיש לי את המקום הזה שאני מגיע לתרום טסיות. אני משתדל לשלב את זה בלי שזה יפגע בימים שלנו".
לשאלה מה התרומות הללו גורמות לו, אומר לביא: "זה בעצם מאתחל אותי. אני מגיע לכאן, מחובר למכונה שעתיים ומתאפס מכל העומס בעבודה ובבית. אני יוצא בהרגשה של סיפוק. עוד פעם הצלחתי לבוא ולתרום. זה המקום שבו אני בעצם רוצה להיות. התחושה הזאת של להציל חיים זו תחושה נהדרת, תחושה שאני לא יכול להסביר אותה. זה גם בעבודה שלי וגם ברמב"ם. זו הרגשה שבשבילה אתה קם בבוקר. מספיק הבן אדם האחד הזה שמקבל את התרומה שלו ואתה עוזר לו".
כלוחם אש, האירוע המרכזי שנצרב בזיכרונו של לביא, הוא אסון מירון שאירע בל"ג בעומר בשנה שעברה, בו נהרגו 45 אנשים. "עבדנו שם מאוד קשה, זה נצרב אצל כולם. אי אפשר להתחמק מזה. סייענו בהחייאות ועיסויים ולאחר מכן פינינו גופות. הגענו לאירוע של קריסה. ראינו עשרות אנשים אחד על השני. בהמשך, סידרתי את השורות של גופות ההרוגים במסדרון. אחד ימין, אחד שמאל. טלפונים של בני משפחה מודאגים של ההרוגים צלצלו, זה היה מזעזע. לידי היה בחור שהטלפון של אחד ההרוגים צלצל לו ביד. אמא שלו חייגה אליו. הוא בא לענות ואז מתוך רפלקס הוא זרק את הטלפון לתוך השקית וסגר אותה".
"האיש הזה אציל נפש"
גלעד בבס, בן 47, חקלאי ממושב בית הלל בגליל העליון, מאושפז במחלקה האורטופדית ברמב"ם לאחר שעבר לפני שבועיים וחצי תאונת דרכים קשה, כשרכב על טרקטורון סמוך למושב ונהג מכונית פגע בו בעוצמה. בבס נפגע קשה בגפיו, עם שבר פתוח באחת מרגליו, שבר באגן, שברים בצלעות ועוד. הוא עבר מספר ניתוחים ואושפז במחלקה לטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם ולפניו עוד הליך שיקום ארוך. בעת שהיה בחדר הניתוח, קיבל בבס תרומת פלזמה מלביא.
"האיש הזה אציל נפש", אמר בבס בקול נרגש, "אדם שהוא בילט-אין לתרומה לחברה. זה מתחיל מהעיסוק שלו כלוחם אש ועד לכאן ברמב"ם. אני מאמין שאם לבן אדם הזה היו אפשרויות נוספות לתרום, הוא היה רץ עליהן. אני אסיר תודה לו. בלעדיו כנראה לא הייתי במצב הזה".
ד"ר בונשטיין: "עופר עזר לפחות ל-500 אנשים. בטסיות שלו אנחנו משתמשים גם לטיפול בפגים. יש לנו כעת פג על מכשיר אקמו (לב-ריאה) שמקבל טסיות של עופר על בסיס יומי. לוחם אש שהוא מלאך"
גם ד"ר לילך בונשטיין, מנהלת מעבדת בנק הדם ברמב"ם, מדברת על תרומתו ארוכת השנים של לביא בהערכה רבה. "האיש מגיע על חשבון זמנו. המטרה שלנו היא להתרים טסיות, מנה טיפולית מתורם אחד, את זה אפשר לעשות רק במכונה מיוחדת שיודעת להוציא רק טסיות, בלי כדוריות אדומות ולבנות. הטסיות מיועדות לחולי סרטן, מכיוון שהם מקבלים טיפולים שהורסים להם את מח העצם – בית החרושת שמייצר את הטסיות. מי שאין לו טסיות מדמם עד כדי מוות.
"לעופר יש סוג דם שמתאים לכולם מבחינת הטסיות והפלזמה, נוזל הדם. עופר הוא אוצר להצלת חיים. כל תרומה שלו מאפשרת לנו להפיק שלוש מנות טיפוליות. שלושה חולי סרטן יטופלו על ידי הטסיות שלו ועוד שתי מנות פלזמה. מכיוון שזה סוג טוב שמתאים לכולם, זה בעיקר משמש אותנו לנפגעי טראומה. "עד היום", מוסיפה ד"ר בונשטיין, "עופר עזר לפחות ל-500 אנשים. בטסיות שלו אנחנו משתמשים גם לטיפול בפגים. יש לנו כעת פג על מכשיר אקמו (לב-ריאה) שמקבל טסיות של עופר על בסיס יומי. לוחם אש שהוא מלאך".
