הסיבה העיקרית לקטיעת רגליים שאינה קשורה לטראומה, נובעת כתוצאה מכף רגל סוכרתית. 20%-30% מכלל חולי הסוכרת יפתחו סיבוך זה במהלך חייהם. רק בישראל ישנם כיום כ-550,000 חולי סוכרת (6.5% מהאוכלוסייה בישראל) ובכל שנה, כשישה אנשים מתוך 1,000 חולי סוכרת מאבדים את הרגל בשל הסיבוך.
בארצות הברית ישנם יותר מ-50,000 חולי סוכרת עוברים קטיעת גפה כתוצאה מסיבוכי סוכרת, מדי שנה.
מה גורם לפציעה בגפיים התחתונות?
סוכרת היא אחת מהמגפות של העידן המודרני הגורמת נזק פוטנציאלי רב לגופנו. עלייה כרונית של רמת הסוכר בדם בקרב חולי סוכרת משפיעה הן על כלי דם והן על סיבי העצבים בגפיים התחתונות. השילוב של שני המסלולים הללו גורם להתפתחות מחלת כף רגל סוכרתית עם כל המורכבות שבדבר.
נזק של סיבי עצב גורם לאובדן תחושה באזור כף הרגל ובכך לאובדן היכולת להגן על הרגל מפני סכנות חיצוניות. כף הרגל אינה חשה לחץ בנעליים הדוקות ולא מרגישה כאב כאשר נכנס גוף זר לתוך הנעל. זה יכול להוביל לנזק עם היווצרות של כיב שאינו כואב גם כאשר המטופל דורך על הפצע.
היצרות כלי דם (בדומה לטרשת עורקים רגילה) מפחיתה את זרימת הדם לרגל. ללא זרימת דם מספקת, העור הופך להיות יבש, מופיעים סדקים, ופציעה קטנה של העור במהירות עלולה להפוך לפצע נמקי.
מחלת שארקו
אחד הסיבוכים הקשים ביותר של כף רגל סוכרתית הוא תסמונת CharcotNeuroArthropathy") "Charcot foot). זהו סיבוך נדיר של סוכרת הגורם להרס (שברים ספונטניים) של עצמות סביב המפרקים ולעיוות חמור בקרסול או בכף הרגל.
המחלה נגרמת בעקבות נזק משמעותי לעצבים פריפריים, כך שעצב לא יכול להעביר בצורה תקינה אותות חשמליים למפרקים שונים בגוף ובכך מתפתח תהליך של הרס המפרק ואובדן צורת כף הרגל וקרסול. כיום עדיין אין הבנה מלאה של התהליך המתרחש, אבל התוצאות הן הרס מבני של הקרסול וכף הרגל ויצירת עיוותים חמורים שגורמים לתפקוד לקוי של הרגל, הופעת אזורי לחץ, פצעים, זיהום ובסופו של דבר אובדן אחת הגפיים.
הסימן הראשון של תסמונת שארקו הוא בצקת מסיבית בקרסול ו/או בכף הרגל, אשר מופיעה לרוב באופן ספונטני או לאחר חבלה קלה. הטיפול כולל אימוביליזציה ממושכת עם גבס או מגף. ניתן לתקן עיוות על ידי התערבות ניתוחית, כולל קיבוע פנימי עם ברגים ופלטות או התקנת מקבע חיצוני.
הטיפולים הקיימים לריפוי כיב סוכרתי
בדומה לכל המלצה לחולי סוכרת, הצעד הראשון לטיפול ברגל סוכרתית הוא שיפור רמת הסוכר בדם וטיפול בגורמי סיכון נוספים, כגון טרשת עורקים, לחץ דם וכו'. הטיפול צריך להתחיל ברמה של רופא משפחה, אך חשוב מאוד לערב גורם מקצועי (צוות כף רגל סוכרתית) מוקדם ככל האפשר.
כשמזהים פצע יש להתחיל בטיפול הכולל התאמת הסוג הנכון של התחבושת לכיב, מתן אנטיביוטיקה בהתאם לסוג החיידק, מניעת לחץ על אזור הפצע במהלך הליכה, שימוש קבוע במכשיר off-loading על הרגל: נעל מיוחדת/ מגף שברים/ גבס מיוחד וטיפול בהפרעה לזרימת הדם לגפה, לפעמים תוך התערבות פולשנית (צנתור או ניתוח מעקף) לשיפור הזרימה. בחלק מהמטופלים יש גם צורך בשימוש במכשיר מיוחד המייצר לחץ שלילי.
טכנולוגיות חדשות ויעילות לריפוי פצעים:
1. Total Contact Cast- גבס מיוחד שמותקן על הגפה להגנה מלאה של הפצע מפני עומסים מכניים ופיזור לחץ בגפה התחתונה.
2. טיפול בתאי לחץ - מתן חמצן בתנאי לחץ גבוה.
3. טיפולים ביולוגיים לזירוז הריפוי, כגון ActiGraft treatment.
4. שימוש במכשירים רפואיים המשלבים טכנולוגיות שונות (טיפול ב-Ouzon /טיפול בלחץ שלילי וכו').
5. חבישה מתקדמת (חבישות נחושת/ חבישות עם חומרים ביואקטיביים).
6. התערבויות ניתוחיות כולל ניתוחים זעיר פולשניים לתיקון עיוותים בכף הרגל.
כיצד ניתן למנוע היווצרות של כף רגל סוכרתית?
לפני הכל, סוכרת חייבת להיות מאוזנת, הן באמצעים תרופתיים והן על ידי אימוץ אורח חיים בריא ותזונה נאותה. חולי סוכרת צריכים להיות זהירים ולבצע בדיקה יומית של הרגליים לאיתור פצעים שעלולים להתפתח ולהחמיר.
כל פגיעה קטנה בעור עלולה להתפתח לכיב סוכרתי ולכן נדרשת זהירות רבה בטיפול ביבלות בבית. אסור לחמם את הרגליים עם בקבוק חם או כל אמצעי חימום אחר אשר לא ניתן לוויסות. כמו כן, חשוב מאוד לא ללכת יחפים ולבצע טיפול מסודר ורציף בציפורני הרגליים אצל גורם רפואי מוסמך (פדיקוריסט רפואי ואף רצוי פודולוג/ פודיאטר).
לשימוש בנעליים מתאימות וגרביים נוחות מותאמות לחולי סוכרת יש חשיבות עליונה למניעת נזקים לכף הרגל. חלק מהחולים (עם עיוות בולט של הרגליים) צריכים להחליף את הנעליים לנעליים אורתופדיות מיוחדות (נעל תפורה לפי מבנה כף הרגל). במידה שפצע כבר הופיע, יש לגשת בהקדם האפשרי לרופא על מנת לייעל את הליך ההחלמה.
ד"ר מקסים גורביץ'צילום: דוברות המרכז הרפואי הלל יפהנכון להיום, מספר משמעותי של חולים מגיעים למרפאה בשלב מתקדם יחסית של הפצע, ולא תמיד ניתן לשפר את המצב. לעיתים נאלצים הרופאים לבצע התערבות ניתוחית, כגון קטיעה חלקית של כף הרגל עד לכדי קטיעה מלאה. ההשפעה על חולה הסוכרת היא גורלית במקרים אלה, ולכן רצוי להקפיד לבדוק את הרגליים באופן יומיומי ולטפל בפצע, מוקדם ככל האפשר.
הכותב הוא מנהל יחידת כף רגל סוכרתית במחלקה אורתופדית ב', במרכז הרפואי הלל יפה
