האלצהיימר היא אחת המחלות חשוכות המרפא השכיחות בעולם, וכל תגלית מעוררת תקווה לריפוי אפשרי בעתיד. כעת מצטרף לשורת התגליות מחקר ישראלי, שאולי יסייע לפיתוח טיפול תרופתי.
המחקר נערך באוניברסיטה העברית בירושלים ומצא את המנגנון במוחן של נשים חולות אלצהיימר שגורם אצלן להידרדרות קוגניטיבית מהירה. את המחקר הובילו פרופ' חרמונה שורק ופרופ' יונתן לוינשטיין, והוא פורסם בגיליון האחרון של כתב העת Alzheimer's & Dementia.
קראו עוד:
מחלת האלצהיימר נוטה להשפיע באופן חמור יותר על נשים, שכן הן חוות ירידה מהירה יותר ביכולות הקוגניטיביות. חוקרים רבים מחפשים כבר שנים מידע על הגורמים שמביאים להידרדרות הקוגניטיבית הזו, ומנסים לפתח טיפולים תרופתיים נגדה. במחקר החדש נמצא קשר ישיר בין שברי חומר גנטי בתא בשם רנ"א לבין קצב התפתחות המחלה אצל נשים: החוקרים גילו כי דילול במאגרי הרנ"א במוח משקף התפתחות מהירה של הפגיעה הקוגניטיבית אצל הנשים החולות.
"הראינו שהמאגרים של שברי הרנ״א במוחן של הנשים מידלדלים ותורמים להתפתחות מהירה יותר של המחלה אצל נשים בהשוואה לגברים", אמרו החוקרים. "אנחנו מקווים שהגילוי החדש יוביל לטיפול טוב יותר בחולות האלצהיימר".
מפיזור דעת עד למוות
על פי הערכות, בישראל חיים כיום כ-120 אלף חולי אלצהיימר. המחלה מתבטאת בהרס הדרגתי של תאי מוח הגורם להידרדרות בתפקודי החשיבה ולירידה ביכולות הזיכרון, הריכוז, הלמידה ותפקודי השפה, כשהתוצאות הן ירידה בתפקוד ואובדן העצמאות.
האבחון נעשה במרפאת זיכרון על ידי נוירולוג ומחייב הערכה מקיפה הכוללת סקירת ההיסטוריה הרפואית, תיאור מלא של התסמינים, הערכה קוגניטיבית ותפקודית ובדיקות עזר (הדמיה, בדיקות דם וכדומה). הרופא בוחן את מידת הפגיעה בזיכרון ומעריך את יכולת הנבדק לבצע פעילויות יומיומיות, כמו ניהול של ענייני הכלכלה השוטפים וקבלת החלטות. הוא גם בוחן עד כמה הנבדק מסתמך על אחרים ("תבחר אתה בשבילי"), חוזר על אותה שאלה שוב ושוב במהלך שיחה ומאבד עניין בתחביבים ובעיסוקים שגרמו לו הנאה בעבר.
לרוב, בשלב הראשון של המחלה מדווחים המטופלים או קרוביהם על ירידה ביכולת הזיכרון לטווח קצר, כמו קושי לזכור פגישות ואירועים, נטייה לחזור על אמירות ועל שאלות, פיזור דעת, קושי לציין שמות של אנשים או של מקומות ובהמשך גם קושי באמירת מילים וצמצום שפתי. גם קשיים בהתמצאות במרחב יכולים להופיע בשלבים מוקדמים של המחלה, בעיקר במקומות פחות מוכרים לחולה. תחילת המחלה יכולה להתאפיין גם בשינויים במצב הרוח עם נטייה לדכדוך ואף לדיכאון, למצבי חרדה, לשינוי באישיות ובהתנהגות ולירידה בכישורים חברתיים.
בשלב השני, שנמשך שנתיים עד שמונה שנים, מתקשה החולה לזהות אנשים שהוא מכיר, כמו חברים וקרובי משפחה. הוא גם לא מצליח לזכור כיצד יש לסיים מטלות יומיות פשוטות כמו מקלחת וצחצוח שיניים, מגלה בלבול ודאגה גוברים וסובל מהזיות ומנדודי שינה. עם התקדמות המחלה והפגיעה ביכולת החשיבה, החולה פחות מגלה עניין בסביבה ועלול להגיע לאפתיה.
בשלב השלישי והמתקדם של המחלה, שנמשך שנה עד שלוש שנים, יש פגיעה בכל התפקודים המוחיים (חשיבה, תקשורת ותנועה). החולה כבר לא מזהה את בני משפחתו הקרובים, מתקשה באכילה, לא מבין משמעות של מילים ולא מסוגל להתלבש, להתרחץ או לשלוט על סוגריו. בשלב זה יכולות להופיע גם חשדנות, מחשבות שווא והזיות עד למותם של החולים.
