מ-7 באוקטובר, אחמד, מוחמד ויוסף (שמות בדויים), תושבי עזה שילדיהם מטופלים במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, חוששים מההודעה הזו - ההודעה שקוראת להם לחזור באופן מיידי לרצועה. בשבוע שעבר הם קיבלו אותה. "אמרתי שאני מעדיף שיהרגו אותי כבר פה ושלא אחזור לעזה", מספר אחמד, אב לילדה מטופלת, בשיחה עם ynet.
בעקבות מאבק עמותת "רופאים לזכויות אדם" וחשיפת ynet על הדרישה להחזיר לעזה ילדים המאושפזים בשיבא ובני משפחותיהם, לצד חולי סרטן אחרים המאושפזים במזרח ירושלים - בג"ץ הוציא צו ביניים ומנע את חזרתם ברגע האחרון.
"אני מוכן עכשיו לקבל תעודת זהות כחולה", אומר אחמד. "המצב בעזה לא טוב. אנחנו מאוד לא מרוצים ממה שקורה. עזבנו את ההורים, את הילדים והמשפחה שלנו ואנחנו לא רוצים לחזור לגיהינום והמוות שמחכה לנו בעזה". הוא מתאר את הרגעים שאחרי קבלת ההודעה על החזרה לרצועה: "הייתי בצום ולא הצלחתי לאכול לאחר מכן. אמרתי להם שאני לא הולך לעזה בשביל למות".
האבות: "צריך להגיד את האמת בצורה ברורה, למרות כל הבלגן הרופאים עשו הפרדה מלאה והיו הכי מקצועיים שיש ואף מעבר לזה"
הלוואי שנישאר כאן לנצח, אבל זה לא אפשרי", מוסיף יוסף, אב לילדה מטופלת. "צה"ל אומר שהוא הולך להיכנס לרפיח. תשאירו אותנו כאן בינתיים עד שהכל ייגמר ואז נחזור לחיים שלנו ברצועה. הילדים צריכים עדיין טיפול רפואי".
אשפוזם של עזתים בישראל, נציין, מתאפשר כחלק מההסדרים עם הרשות הפלסטינית. אחמד, מוחמד ויוסף משבחים שלושתם את הטיפול המסור של הצוות הרפואי בישראל: "צריך להגיד את האמת בצורה ברורה, למרות כל הבלגן הרופאים עשו הפרדה מלאה והיו הכי מקצועיים שיש ואף מעבר לזה".
וכך נראתה השתלשלות האירועים מאחורי הקלעים: המשפחות העזתיות קיבלו הודעה על כך שהן צריכות לעזוב כבר ביום ראשון, לפני שבוע וחצי, לאחר מכן ההחלטה הוקפאה, עד שקיבלו שוב הודעה ביום רביעי שעבר כי הוחלט סופית על עזיבתם. שעות לאחר מכן הם עודכנו, כאמור, כי ההחלטה הוקפאה פעם נוספת.
"הרגשתי חנוק. תחושות קשות. ההורים שלי נמצאים בדרום הרצועה, חלק מהמשפחה נמצאים בצפונה. לאן אני אחזור בזמן ההפצצות וכל המלחמה שמתנהלת?", משחזר מוחמד את הרגע שהתבשר שהוא צריך לעזוב. "הם רוצים להעביר אותנו ממקום שיש בו ביטחון למקום של מלחמה. מבחינה בינלאומית זה לא חוקי. מה הקשר שלנו לכל המלחמה הזאת? שיגרשו אותנו אחרי שתהיה הפסקת אש".
שניים מהם נמצאים בישראל למעלה משלוש שנים בישראל לסירוגין, ואחד מהם נכנס ויוצא מעזה כבר יותר מחמש שנים. לדבריהם, החיים בקו עזה-ישראל מורכבים במיוחד. "כל עזתי מתפלל להגיע לישראל, לחיות בה ולהתפרנס בה. כשהיינו יוצאים מעזה לישראל הייתה תחושת הקלה, סוף־סוף אפשר לנשום", אומר יוסף. מוחמד מצטרף: "אנחנו רוצים לחיות. קשה לחיות בעזה בכל מובן. לימודים, בריאות, פרנסה. אני סיימתי לימודי הנהלת חשבונות ולא זכיתי למצוא עבודה. אתה יודע כמה כאלה כמוני סיימו ללמוד ואין להם עבודה?".
יוסף, אחד האבות: "כל עזתי חולה מתפלל להיות מועבר לישראל לצורך טיפול רפואי אצל טובי הרופאים. יש שני מיליון עזתים בעזה, אולי רק 20 אחוז מהם שייכים לחמאס, כל השאר רק רוצים לחיות"
מה אתם אומרים לישראלים שאומרים שכרגע מטפלים בכם ובבני משפחותיכם, ומחר אולי אחד מכם או הילדים שלכם יפגעו בישראלים?
"לא לכל העם יש קשר לכל המעשים של חמאס המשוגעים", מתעקש מוחמד, ומוסיף: "אנחנו אנשי שלום, למה אנחנו אמורים לשלם את המחיר של המעשים של חמאס? נכנסנו לכאן באופן חוקי. מה הקשר של החולים לכל זה?".
יוסף: "כל עזתי חולה מתפלל להיות מועבר לישראל לצורך טיפול רפואי אצל טובי הרופאים. יש שני מיליון עזתים בעזה, אולי רק 20 אחוז מהם שייכים לחמאס, כל השאר רק רוצים לחיות".
אתם מבינים שהרבה ישראלים, אחרי 7 באוקטובר, לא מאמינים לכם אחרי מה שקרה? במיוחד אחרי שנרצחו או נחטפו אנשים שבעצמם סייעו להעביר עזתים לטיפולים בישראל, כמו עודד ליפשיץ שחטוף בעזה.
"לא משנה איפה תחפש, אתה תמצא אנשים אלימים. לא כל האנשים הם אותו הדבר ועם אותה המחשבה", אומר מוחמד. "בישראל חושבים שיש ציבור טיפש ולא מלומד בעזה, וזה לא נכון. מה שמוצג לרוב זה הקיצוניים. חשוב שתבינו שאין שום עתיד ולא תקווה בעזה. חמאס הוא ספק העבודה הגדול. מרבית הצעירים שמצטרפים לחמאס מבינים שזו האופציה היחידה שלהם לקבל תשלום כי אין מקומות עבודה".
"כשהתחיל כל הבלגן ב-7 באוקטובר אנשים הרגישו לא נעים. פשוט שרף לנו. למה? מה עשו אותם צעירים או מבוגרות (בישראל) שמגיע להם דבר כזה?", אומר יוסף.
מה מספרים לכם קרובי משפחותיכם על מה שקורה בעזה?
"אבא שלי אמר לי - כל עוד אתה יכול להישאר בישראל, תישאר. חמאס הביא לחורבן עזה", משתף יוסף.
"המצב לא טוב בכלל. עזתים, כולל ילדים, מתו לשווא בגלל חמאס. מי הפסיד מזה? אנחנו, האזרחים. יש אנשים שלא מוצאים עד היום את קרובי המשפחה שלהם", מוסיף מוחמד.
גורמים בבית החולים שיבא מציינים שעל אף שעמדת המדינה, שהחליטה להקפיא את חזרת העזתים לרצועה, למעשה תקפה ל-30 ימים בלבד – בפועל הוסר איום החזרה לעזה בזמן המלחמה. "הם נשארים פה", אומר גורם בשיבא.
