ביום שישי האחרון חולץ מחצי האי סיני יוסי גינדי (74), תושב רמת גן, שהתמוטט במהלך שחייה בשארם א-שייח, והוטס באמבולנס אווירי להמשך טיפול בישראל.
גינדי לא האמין שכך יסתיים הטיול הנוסטלגי לשארם א-שייח: לאחר שהתמוטט וכמעט טבע בים, הוא הובהל לבית חולים מקומי, שם הוא נמצא חיובי לקורונה והועבר לבידוד בבית חולים ממשלתי מצרי, בתנאים ירודים, וללא טיפול מיטבי למחלה. "אמרו לי שיכול להיות שאצטרך להישאר שם שבועיים. לא נתנו לאשתי להיכנס וגם לא אפשרו להכניס בגדים ומוצרי היגיינה", הוא מספר.
בחזרה לשארם: אחרי מלחמת יום כיפור
הדרמה התחילה בטיול קבוצתי נוסטלגי לשארם א-שייח שבו לקחו חלק בני הזוג יוסי ורחל גינדי. הפעם הקודמת שבה יוסי היה בשארם הייתה במלחמת יום כיפור. אז הוא הגיע למקום עם גדוד 88, יחידת דב לבן – יחידה סודית של צה"ל עם כוחות שריון אמפיביים, שהוקמה על ידי סגן אלוף יואל גונן על מנת לאפשר תקיפת הפתעה דרך הים. היחידה נלחמה בסיני ובמהלך הקרבות ביום כיפור נהרגו 18 קצינים ולוחמים מהיחידה ונפצעו 32 מתוך 126 קצינים ולוחמים. לזכר לוחמי החטיבה הוקמה אנדרטה בפארק עוצבות השריון ליד לטרון. "עשינו את כל האימונים בשארם ומשם גם יצאנו למלחמה מעבר לתעלה. אז מאוד רציתי להיות שם שוב", הוא מספר.
ביום רביעי הפליגה הקבוצה לשיט, שבמהלכו קפצו חלקם מהספינה לשחייה בים. "בלעתי מים והייתי תשוש. חילצו אותי לספינה כשאני מעורפל וחצי ללא הכרה", מספר גינדי. קרן גינדי-לוי, בתו, מוסיפה: "אבא שלי בלע הרבה מים, הגיע לאפיסת כוחות ואיבד את ההכרה בתוך המים. אמא שלי זיהתה שהוא במצוקה וסימנה לאנשי הצוות. הם העלו אותו לספינה במצב לא טוב. רק בדיעבד הבנו שהייתה שם דרמה גדולה מאוד וסיטואציה מורכבת, גם כי כולם שם היו אנשים לא צעירים ובלחץ היסטרי".
יוסי גינדי על הספינה וברגעי הדרמה במים
גינדי-לוי מספרת כי הצוות המקומי על הספינה תיפקד מעולה: "תקתקו שם את האירוע ולא עזבו אותו לשנייה, כולל חמצן ולא לתת לו לשקוע למצב של חוסר הכרה. הזמינו לו סירת ספיד-בורד שתעביר אותו למזח ושם כבר חיכה אמבולנס שפינה אותו לבית חולים כשהוא מונשם".
בבית החולים "סיני" שאליו הגיע גינדי הוא נמצא חיובי לקורונה ובהתאם להנחיות המצריות, הועבר מיד לבידוד בבית חולים ממשלתי. "לא נתנו לאשתי להיכנס ובהתחלה לא היה לי קשר עם הארץ", הוא מספר.
"אנחנו בארץ חווינו את האירוע בחוסר ודאות מוחלט", מוסיפה הבת, "לא הייתה תקשורת כי ההורים לא עשו חבילת סלולר וה-wifi היה גרוע. אבא שלי לא סיפר הכול כדי לא להדאיג אבל הוא אמר שהחדר לא היה סימפטי ולא היה ציוד בסיסי. הוא אפילו נאלץ לכבס לעצמו את הבגדים. אתה מבין שאתה באירוע של לפחות שבוע שם ואתה גם לא יודע מה ההשלכות של זה מבחינה בריאותית. נפשית – לא יודעת איך הוא היה שורד את זה".
בנותיו של גינדי כבר התכוננו לקראת טיסה לשארם א-שייח. "פתאום הגיעה שיחה לא מזוהה", מספר גינדי, "התקשרו מפספורטכארד ואמרו לי שיבואו לקחת אותי מבית החולים עם אמבולנס והטסה מיוחדת משארם א-שייח לנתב"ג עם בידוד לקורונה. כששאלו אותי לפני הנסיעה על ביטוח לקורונה – אמרתי להם לכלול הכול. וזה הציל אותי. עד שלא מגיעים למצב הזה לא מבינים את זה. וההפתעה שבאים לקחת אותי – לא האמנתי".
גינדי מגיע לבית החולים לאחר הנחיתה בישראל
"הם עשו את הלא ייאמן", מספרת גינדי-לוי. "לא האמנתי שביום שישי בבוקר אבא שלי כבר יהיה בארץ – זו כאילו הזיה. אני עדיין לא מאמינה שהם עשו את זה. זה החשיבות של ביטוח. ואנשים שוכחים ששארם זה חו"ל. היום אני מבינה שחשוב לבחור נכון ועדיף לשלם. זו מקצוענות שלא הכרתי".
גינדי הועבר עם אמבולנס מיוחד לשדה התעופה של שארם א-שייח, "שם חיכה לי מטוס ססנה עם אלונקה מכוסה שרוול אטום. חיברו אותי למוניטור, חמצן וסטורציה, וטסתי עם רופא, שני טייסים ופרמדיק. תוך שעה ועשרים הגעתי לנתב"ג ומשם לתל השומר".
מה שלומך היום?
"אני מרגיש הרבה יותר טוב. קודם כול זה שאני בבית וקרוב לבנות, לנכדים ולנינים – וזה חשוב לי מאוד. בתל השומר ראו שאני מגיב טוב ושלחו אותי לבידוד בבית. יש תופעות חריגות קצת אבל מקווים שיהיה בסדר. אתמול עשיתי בדיקת PCR נוספת כדי להתאים כדורים להמשך טיפול, ובדרך אליי יש אחות לבדיקה נוספת. טוב שזה נגמר ככה".
"המקרה הזה הוא רק אחד מאלפי מקרים בהם אנחנו מטפלים בישראלים הנזקקים לטיפול במצריים", אומרת רונית סגל, מנכ"לית פספורטכארד, "אבל המקרה שלו היה יוצא דופן היות ומדובר באדם מבוגר שנדרש לטיפול מהיר בתרופות נגד קורונה והתמודדות עם אתגר של הבידודים מול הרשויות המקומיות".
אורית טבעה למוות: "במשך שעה היא שכבה על המזח"
בתוך כך, אורית פלד מפרדסיה טבעה למוות ביום שישי האחרון בשארם א-שייח. במשרד החוץ יצרו קשר עם המשפחה וסייעו להעביר את ארונה שנחת לפני זמן קצר בארץ. בעלה איציק מתח ביקורת על התנהלות צוותי ההצלה המקומיים: "במשך שעה היא שכבה על המזח, לא נושמת וללא דופק, ואף אחד לא ידע מה לעשות".
"שמעתי הבוקר על טביעת התיירת", אומר גינדי. "ואני רוצה לומר שהיחס בסיני הוא מעל ומעבר וגם מבחינת ביטחון אישי – יש מאבטחים בטיולים, מאוד מקפידים שם. הבחור שטיפל בי בשחרור מבית החולים 'סיני' כתב לי היום – 'מרוצה שאתה בריא ולא לשכוח שאנחנו בני דודים'".
