חשיבותה הבריאותית של פעילות גופנית סדירה מוכרת מזה מאות שנים, ומוכחת היטב מבחינה מדעית. אך כמו לכל תרופה, גם כאן ייתכנו "תופעות לוואי" כמו כאבים שונים ופציעות, ובמקרי קיצון נדירים - מוות פתאומי במאמץ. פרופ' גל דובנוב-רז, מנהל המכון הלאומי לרפואת ספורט במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ויו"ר הוועדה הרפואית בוועד האולימפי בישראל, מסביר כיצד ניתן לצמצם את הסיכון לפגיעה בעקבות פעילות גופנית, ואילו בדיקות יש לבצע.
קראו עוד:
חדרי כושר
עד 2015 נדרשה הערכה רפואית וקבלת אישור רפואי לאימונים בחדרי כושר. תיקון לחוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) צמצם צורך זה, וכעת מוגדר כי מכון יקבל מתאמן רק לאחר שהמציא לו הצהרת בריאות חתומה בידו, המאשרת שאינו סובל מבעיות רפואיות העלולות לסכנו בשעת אימון במכון כושר.
מכאן שאם יש לכם רקע בריא, ואין תלונות כלשהן, אין צורך בבירור רפואי כלשהו ספציפית למטרה זו. עם זאת, אם "השיב המתאמן בחיוב על אחת השאלות בהצהרת הבריאות, יקבל אותו מכון הכושר רק לאחר שהמציא לו גם תעודה רפואית שבה רופא אישר שאין סיכון לבריאותו של המתאמן באימון במכון כושר".
פרופ' גל דובנוב רזבמקרה זה, אין חובה כי יהיה זה רופא ספורט, אולם חלק מרופאי המשפחה מוגבלים ממתן אישורים כמו זה או לא חשים בקיאים מספיק. במקרים אלו, ניתן יהיה לפנות לרופא ספורט לשם בירור רפואי וקבלת האישור.
נזכיר כי ברצוננו רק להרוויח מהפעילות הגופנית שלנו וחלילה לא להסתכן באותן "תופעות לוואי" שתוארו לעיל. לעתים יתבקש המתאמן לבצע בדיקות כמו אק"ג במנוחה או בדיקת מאמץ. כל זאת לפי שיקולו של הרופא, וכתלות במחלות הרקע של הנבדק, גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם, בתלונות המטופל עצמו (אם יש), ובעצימות המאמץ המתוכנן.
ספורטאים תחרותיים
זה קל. התקנות הרפואיות של חוק הספורט בישראל מחייבות כי "אגודת ספורט, מכון ספורט, ארגון ספורט והתאחדות או איגוד לא ישתפו ספורטאים בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם, אלא אם כן הספורטאים נבדקו תחילה בדיקות רפואיות ונמצאו כשירים".
בהמשך מודגש כי "הבדיקות הרפואיות ייערכו בתחנות לרפואת ספורט" אשר פזורות ברחבי ישראל. לפיכך, לא ניתן לקבל אישור לספורט תחרותי מרופאים שלא במסגרת עבודה בתחנה שכזו – לא רופאי המשפחה/ילדים, ואף לא רופאי ספורט באופן פרטי שלא במסגרת עבודתם בתחנה.
הבדיקה בתחנה מבוצעת לספורטאים בכל הגילים, והיא כוללת מילוי שאלון, בדיקה גופנית ובדיקת אק"ג במנוחה, שמבוצעים בכל שנה לפני תחילת עונת הפעילות. ברוב הענפים, בגילאים 30, 34, 37, ומגיל 40 ומעלה יש להוסיף להערכה זו גם בדיקת מאמץ.
מחקרים גדולים שנערכו ברובם באיטליה מלמדים כי מבנה בדיקה דומה לזו מצמצם ב-90%(!) את הסיכון למוות פתאומי במאמץ בספורטאים צעירים, וכי בכ-2% מהספורטאים שנבדקים, מתגלים ממצאים המצריכים בירור נוסף, מעקב או הגבלה מסוימת בפעילות.
מרוצים "עממיים"
מרוצים ותחרויות שאינם מאורגנים על ידי אגודות ספורט, אלא על ידי חברות פרטיות או רשויות מקומיות, אינם כפופים לחוק הספורט. לפיכך, לא מוטלות עליהם חובה חוקית לגבי האישורים הרפואיים, ולכן חלקם מסתפקים בהצהרת בריאות אישית, חלקם מבקשים אישור או הצהרה על אישור מרופא, וחלקם לא מבקשים אישור רפואי כלל.
עם זאת, המלצתי החמה היא לספורטאים חובבים המבצעים מאמץ עצים עם אופי תחרותי, ולא רק ריצה "בשביל הכיף" בקצב נוח, לעבור את אותה הערכה כמו ספורטאי תחרותי בתחנה לרפואת ספורט. ללב שלך הרי לא משנה מי ארגן את המרוץ.
חוגי ילדים
עבור ילדים בריאים שאינם ספורטאים תחרותיים, ובהיעדר תלונות כלשהן, אין צורך בבדיקה רפואית כלשהי לקראת השתתפות בחוגי פעילות גופנית וספורט. כדאי לזכור כי פעילות עממית ובחוגים לרוב נעשית בעצימות שאינה גבוהה (בשונה מאימון בליגה תחרותית), וגם כי ילדים בגילאים צעירים מ-12-10 שנים לרוב אינם מבצעים פעילות בעצימות גבוהה גם בחוגים ובשעות הפנאי.
עם זאת, ילדים אינם בעלי ניסיון כפי שיש למבוגרים, ולעתים לא יודעים להבדיל בין דפיקות לב מהירות כתוצאה ממאמץ, לבין הפרעת קצב שעלולה להיות מסוכנת, או כאב שריר שנובע מאימון לכזה הנובע ממחלת שריר מטבולית. לפיכך, כדאי להיות קשובים לתלונותיהם ולבקש מהם ליידע את ההורים בכל תחושה חריגה, כדי שיוכלו לפנות לבירור רפואי אם נראה שצריך.
לסיכום
פעילות גופנית סדירה, ובעיקר זו מהסוג הספורטיבי, חשובה מאוד לגוף ולנפש, להווה ולעתיד – אך יש לה גם "צד אפל", אם כי נדיר, אך כזה שניתן לזיהוי ולמניעה. ביצוע נכון של בדיקות סקר לספורטאים תחרותיים הוא בעל ערך בריאותי רב ומעוגן בחוק הספורט, ומומלץ שגם ספורטאים חובבים המבצעים מאמץ עצים (כגון רצים בדפקים גבוהים, טניסאים קשוחים, או מבוגרים המתאמנים באומנויות לחימה אינטנסיביות) יבצעו הערכה דומה.
לגבי פעילות ספורטיבית בעצימות נמוכה יותר (בדופק שאינו גבוה), כמו בחדרי כושר או ילדים בחוגי ספורט, בהיעדר מחלות רקע או תלונות כלשהן – אין צורך בהערכה רפואית או אישור ייעודי. ואם יש כאלו, יש לפנות לרופאי הספורט לשם בירור וקבלת המלצות לפעילויות המותאמות למצב הגופני.
