הישראלי שנסע לגבול אוקראינה לסייע לפליטים לשרוד
(צילום: נויל האריס)
הישראלים ממשיכים לטוס לגבולות אוקראינה כדי לסייע לפליטים שנמלטים מהתופת. אחד מהם הוא איגור בלייכמן, מנהל שירות לעבודה סוציאלית רפואית במחוז מרכז של קופת חולים כללית, שהתראיין על כך היום (ג') לאולפן ynet.
קראו עוד:
"הייתי במעבר הגבול אוקראינה-פולין", הוא מספר, "לשם מגיעות בעיקר פליטות, נשים צעירות עם ילדים, חלקן מגיעות עם הסבתא. הן מגיעות במצב מאוד קשה, אחרי שנאלצו לעזוב את הבית ברגע, לעיתים תחת הפגזות. הן נכנסות למצב הישרדותי, מתנתקות מרגשות, מתנתקות מתחושת קור, לא מרגישות את הגוף. המטרה שלהן היא אחת בלבד: לשרוד, לברוח, להוציא את הילדים מהאזור המסוכן. במצב כזה הן מגיעות לגבול. זו דרך ארוכה שעשויה להימשך מספר ימים, בקור, עם ילדים על הידיים. כך אנחנו פוגשים אותן במעבר הגבול.
"במצב הישרדותי האישה הזו לא סומכת על שום דבר ועל אף אחד, כי העולם לא בטוח. אתה צריך, בתוך שניות, לגייס את תשומת הלב שלה ולתת לה תחושה שהיא יכולה לעצור רגע. בדרך כלל אתה עושה את זה דרך חיבור לילדים, כי על עצמה היא מוכנה לוותר, אבל לא על הילדים"
"בנקודה הזו אנחנו צריכים לעזור לאישה להבין שהיא כבר נמצאת במקום בטוח, ולעזור לה להתחבר לאותם צרכים שכרגע היא מנותקת מהם. אם היא ממשיכה ללכת, אתה הולך יחד איתה. אם היא יושבת, אתה מתיישב יחד איתה. אתה מציג את עצמך, שואל מה שמה, ולפני הכול מעביר לה מסר שהיא הגיעה למקום בטוח, שאנחנו נעזור לה ונהיה איתה עד שתגיד שהיא כבר לא זקוקה לנו, ויכולה להמשיך ללכת".
1 צפייה בגלריה
פליטות אוקראיניות בפולין. "לאט-לאט הפליטה מתחילה להגיב. לפעמים היא מתחילה לבכות, לפעמים היא אומרת 'תודה רבה'"
(צילום: AFP)
הן סומכות על אנשי המקצוע שבאו לעזור?
"זה לא אוטומטי. במצב הישרדותי האישה הזו לא סומכת על שום דבר ועל אף אחד, כי העולם לא בטוח. אתה צריך, בתוך שניות, לגייס את תשומת הלב שלה ולתת לה תחושה שהיא יכולה לעצור רגע. בדרך כלל אתה עושה את זה דרך חיבור לילדים, כי על עצמה היא מוכנה לוותר, אבל לא על הילדים, אז אתה אומר לה שהילדים מותשים ועייפים, ושואל מה דעתה שניתן להם אוכל חם, שתייה חמה או כמה רגעים של מנוחה".
"אנחנו צריכים לעזור לאישה להבין שהיא כבר נמצאת במקום בטוח, ולעזור לה להתחבר לאותם צרכים שכרגע היא מנותקת מהם. אם היא ממשיכה ללכת, אתה הולך יחד איתה. אם היא יושבת, אתה מתיישב יחד איתה. אתה מציג את עצמך, שואל מה שמה, ולפני הכול מעביר לה מסר שהיא הגיעה למקום בטוח"
הנשים האלו משתפות אותך בחוויות שלהן?
"לא במיידי. במיידי אישה כזאת מסוגלת מקסימום לעצור, ללכת איתך לאוהל ולהתיישב, ואז מתחיל תהליך הדרגתי של יציאה ממוד הישרדותי וחיבור ראשוני לצרכים שלה. זו רק הפוגה קלה, כי היא עוד תמשיך ללכת. יש לה עוד דרך ארוכה עד היעד שאליו היא צריכה להגיע. היא לא מתחילה לשתף מיד, אבל אם היא נשארת איתך שעה או שעה וחצי ומסוגלת לשתות ולהאכיל את הילדים, לאט-לאט היא מתחילה להגיב. לפעמים היא מתחילה לבכות, לפעמים היא אומרת 'תודה רבה', ואז אולי היא תשתף. אבל זה תהליך שלוקח זמן. זה לא קורה מיד".
