קדחת דנגי נגרמת כתוצאה מעקיצת יתושות "טיגריס אסייתי", תוקפת מטיילים במקומות שונים ברחבי העולם, ויכולה להביא למגוון תסמינים בריאותיים. במקרים מסוימים היא אף יכולה להסתבך ולהביא למחלה קשה. כעת, היא הולכת ומתפשטת קרוב אלינו. רק באחרונה פרסם משרד הבריאות על מקרי הדבקה של שני ישראלים שחזרו מחצי האי סיני. מה חשוב לדעת על הנגיף ועל התסמינים של המחלה?
"ניתן לראות עלייה במספר מקרי הדנגי בעולם", מדווח פרופ' אייל לשם, מומחה במחלות זיהומיות ומנהל המכון לרפואת מטיילים במרכז הרפואי שיבא תל השומר. "בדרום אמריקה כולה, במיוחד בברזיל וארגנטינה, מדווח על עלייה משמעותית במספר המקרים, וגם בתאילנד השכיחות גבוהה. יש עוד אזורים טרופיים שאין בהם דיווח טוב, אך קרוב לוודאי שגם שם יש שכיחות גבוהה".
מחלת דנגי היא מחלת חום שנגרמת מווירוס שמועבר על ידי עקיצת יתוש. "מי שנדבק בווירוס מפתח בדרך כלל חום, כאבי שרירים, כאבים חזקים מאחורי העיניים, בחילות ופריחה מאוד משמעותית – אלה הסימנים הנפוצים שמופיעים ברוב הנדבקים הסימפטומטיים", מסביר פרופ' לשם.
אבל לא כל מי שנדבק סובל מסימני מחלה: "יש גם מקרים אסימפטומטיים. לפי מחקרים, עד 80 אחוזים ממי שנדבק בכלל לא מפתח תסמינים", מציין פרופ' לשם, "עם זאת, כחמישה אחוזים מהחולים שמפתחים תסמינים עלולים לפתח מחלת דנגי קשה שעלולה להתבטא בדימומים, בנפילת לחץ-דם ואפילו במחלה שעלולה להצריך אשפוז. יתרה מכך, יש הערכה שמתוך מאה מיליון מקרי הדבקה בשנה יש כ-25 אלף מקרי תמותה".
פרופ' אייל לשם: "החשש המשמעותי הוא שתופיע העברה מקומית בקהילה בישראל, מאחר והיתוש שנושא את המחלה חי פה. אם יהיו הרבה הדבקות המחלה עלולה להפוך למחלה אנדמית בארץ. החשש שזה יקרה הוא לא גבוה אך לא אפסי"
פרופ' לשם רגיל לטפל בשגרה במקרים של הידבקויות בקדחת דנגי. הוא מספר שרוב המטיילים המגיעים למרפאתו עקב הדבקה שבו מנופש בתאילנד. "אנחנו רואים עשרות מקרים בשנה בארץ", הוא אומר, "המחלה אמנם נפוצה בכל האזורים הטרופיים בעולם, אך מאחר והיעד הטרופי הכי פופולרי בקרב ישראלים הוא תאילנד, מרבית מקרי ההדבקה של ישראלים התרחשו שם".
אלא שכעת כאמור, המצב שונה. "בחודשים האחרונים דווח על מטיילים שנדבקו בשארם א-שייח באפריל ובמאי. אנחנו כבר כמה שנים יודעים שתיירים נדבקים בדנגי באזורי הנילוס של מצרים שנמצאים בצד של אפריקה, מעבר לתעלה. כעת לראשונה מדווח על העברת המחלה בחצי האי סיני", הוא מספר.
"זה מלמד אותנו שני דברים: אחד, שתפוצת היתוש שמעביר את המחלה קרבה. אנחנו יודעים שיש בישראל יתוש שיכול להעביר את מחלת הדנגי. הוא נקרא בלשון העם 'יתוש הנמר האסייתי'. מדובר בזן מוכר של יתוש. הדבר השני הוא שרופאים בארץ צריכים לשים לב לאנשים ששבו מנסיעה למצרים או לחצי האי סיני. אם הם מפתחים מחלה מתאימה עם חום ופריחה, צריך להפנותם לבדיקת דנגי".
על מה ההתפשטות מעידה?
"אנחנו למדים מהניסיון של האירופים שכבר כמה שנים מדווחות מדינות בדרום אירופה – ספרד, צרפת ואיטליה על התפרצויות מקומיות של וירוסים כמו דנגי ווירוסים דומים שמועברים על ידי יתושים. לדוגמה, תושבים בצרפת פיתחו מחלת דנגי מבלי לנסוע לטייל בארץ טרופית. אלה אנשים שפשוט היו במרסיי. בחקירה התגלה שקרוב לוודאי הגיע מטייל חוזר מארץ טרופית כמו תאילנד בזמן שהוא נושא בדמו את הווירוס, ויתוש מקומי שעקץ אותו העביר אותו לאדם שלא טייל.
"חשוב להבין שזה יכול לקרות גם בארץ על בסיס אותו מנגנון. זה מחייב ערנות מאנשי הצוות הרפואי. החשש היותר משמעותי הוא שתופיע העברה מקומית בקהילה בישראל, מאחר שהיתוש שנושא את המחלה חי פה. אם יהיו הרבה הדבקות, המחלה עלולה להפוך למחלה אנדמית בארץ. החשש שזה יקרה לא גבוה אך לא אפסי. צריך לעקוב אחר החולים".
מדוע כל זה קורה?
"ראשית, בהחלט ייתכן שדנגי היה בעבר באזורי אירופה וישראל, ופשוט נעלם עם שינויי האקלים ועם שיפור בתנאי המחיה. מה שקורה בשנים האחרונות הוא עלייה במספר המטיילים. כלומר, ככל שאנשים נוסעים יותר לאזורים שיש בהם דנגי, כך הסיכון שיידבקו גבוה יותר. שינויים נוספים הם התפשטות של יתושים שנושאים את הדנגי. יתוש הנמר האסייתי הופיע בארץ לפני כ-20 שנה והפך להיות מאוד נפוץ, ואותו תהליך קורה גם באירופה. ישנן הרבה סברות ללמה זה קורה. אחת מהן קושרת את זה לשינויי האקלים ולהתחממות הגלובלית: זחלי יתושים צריכים מעט מאוד מים כדי להתקיים. יש תיאוריה שהם פשוט עברו במאגרי מים קטנים שנקוו בתוך צמיגים באוניות".
פרופ' אייל לשםצילום: אלבום פרטיכיצד ניתן להימנע מהמחלה?
"המניעה מתחילה במניעה של עקיצת היתושים עצמה", אומר פרופ' לשם. "בעת שהייה בחוץ ניתן למרוח חומר דוחה יתושים. במקרים של שהייה בבית ניתן לסגור את הבית או להפעיל מזגן. בנוסף, חשוב מאוד למנוע את התרבות היתושים: יתוש הנמר האסייתי לא עף רחוק, הוא בדרך כלל מתרבה ועוקץ עשרות מטרים סביבו וכאמור, הוא דורש מעט מאוד מים על מנת להתרבות. מספיקים לו צלוחית של עציץ, ברז או מרזב שקצת מטפטפים על מנת לעשות את זה. יש להקפיד שכל המים מנוקזים ושאין מים עומדים בסביבת הבית הקרובה. זה יכול להפחית מאוד את הסיכוי להדבקה".
תקווה חדשה בחיסון נגד הנגיף
נוסף לאמצעים אלו, מדווח פרופ' לשם גם על חיסון לקדחת הדנגי שאותו הם מקווים להתחיל לספק למטיילים בחודשים הקרובים. גם אנשים שנדבקו בעבר מהמחלה יכולים להפיק ממנו תועלת, שכן עד כה מטיילים אשר נדבקו בדנגי בעבר נמנעו מלהגיע לאזורים שבהם המחלה נפוצה מחשש להידבקות חוזרת, שעלולה להביא למחלה קשה בהרבה.
"החיסון כבר מאושר, מופץ ומשווק בארצות אירופה וגם פה בישראל משרד הבריאות צפוי לאשר אותו", מדווח פרופ' לשם. "כך נוכל לחסן מטיילים ואף להפחית את הסיכון למחלה קשה בקרב אנשים שנדבקו בעבר. אדם שנדבק פעם אחת בנגיף דנגי נמצא בסיכון מוגבר לפתח מחלה קשה יותר במקרה של הדבקה חוזרת.
"מצד אחד זה אירוע נדיר שמתואר בעיקר באוכלוסיות מקומיות שהמאפיינים שלהן שונים משל מטיילים, אך מאידך, עכשיו יהיה ניתן אפילו להפחית עוד יותר את הסיכון הזה, ולכן בהחלט מומלץ למי שיודע שהוא לקה בעבר במחלה להתחסן לפני נסיעה נוספת לאזור אנדמי".
בזמן שקדחת הדנגי ממשיכה להתפשט בעולם, ממליץ פרופ' לשם לציבור הישראלי להיות ערני ולפעול על מנת לצמצם את הסיכון להדבקה ככל האפשר. "על אנשים שמתכננים לנסוע לארצות טרופיות מומלץ לקבוע תור למרפאת מטיילים לפחות כחודש חודש וחצי לפני הנסיעה על מנת להשלים חיסונים נדרשים, ולקבל ייעוץ כדי למנוע מחלות בנסיעה. ולא פחות חשוב – אנשים שחוזרים מנסיעה לארץ טרופית ומפתחים מחלת חום – חשוב מאוד שיגיעו לבירור", הוא מסכם.
"אל תקלו ראש, זה עלולה להיות מחלה קשוחה למדי"
יוליה נדבקה בקדחת דנגי במהלך חופשה בתאילנד. "כשאנשים שואלים אותי מה הכי מומלץ לעשות בתאילנד אני מחלקת את התשובה לשניים: ביטוח בריאות הכי טוב שיש ותרסיס דוחה יתושים. אלו שתי ההמלצות הכי משמעותיות", היא אומרת. "חוויתי על בשרי, במלוא מובן המילה, את קדחת הדנגי, ולא רק זה – גם שניים מילדיי. נעקצנו לפי החישובים איפשהו במהלך שהות בקו סמוי, התחלנו להרגיש רע כמה ימים אחרי, כשכבר היינו בקו לאנטה, אבל המפץ הגדול הגיע כשהגענו – קודחים מחום וחלשים מאוד – לקו פיפי. שם גם אושפזנו".
היא מספרת על ההתמודדות עם המחלה: "סבלנו שלושתנו מחום גבוה שסירב לרדת, חולשה ברמה של לקום מהמיטה נראה כמו מסע כומתה של גולני, כאב בעצמות, עור אדמומי ומגרד, חוסר תיאבון מוחלט ותחושה כללית ירודה מאוד. משהו שהרגיש כמו עילפון מעבר לפינה. לא זוכרת בכל שנותיי תחושה כזו, גם בהשוואה לקורונה שבה חליתי בזמנו. בדיעבד התברר שזו טעות לנסות להוריד את החום בעזרת נוגדי כאבים המכילים אספירין או תרופות כמו נורופן ואדויל בשל החשש הכי מסכן חיים בדנגי – דימום (פנימי) עד מוות.
"בקו פיפי פנינו לבית חולים פרטי מערבי אחרי שהבנו שמדובר במחלה כלשהי שאינה שפעת קשה. עברנו בדיקות דם שהניבו תוצאה ברורה אחרי כמה שעות – קדחת דנגי. אושפזנו למשך חמישה ימים, עד שהמדדים שלנו בבדיקות הדם הדו-יומיות שעברנו התייצבו. קיבלנו גם משככי כאבים בטוחים, תרופה להפסקת דימום פנימי ליתר ביטחון, אנטי-היסטמינים שיעזרו להתמודד עם הגרד (זה הרגיש לי כאילו העור שלי תיכף מתפוצץ) ואינפוזיית נוזלים כדי למנוע התייבשות.
יוליה מזהירה כי במקרה של הדבקה חשוב לא להקל ראש ולקבל טיפול רפואי בסביבה רפואית טובה, גם כשמדובר במדינת עולם שלישי. "בפן האישי אומר שאין תחושת חוסר אונים גדולה יותר מלראות את הילדים שלך לוהטים מחום, חסרי אנרגיה לחלוטין, כואבים ומיואשים. אל תקלו ראש, זה עלולה להיות מחלה קשוחה למדי".
