"לפני שמונה שנים החלמתי מסרטן השד", מספרת המדענית הישראלית-אמריקנית פרופ' רגינה ברזילי מאוניברסיטת MIT בשיחת זום. "כשאובחנתי הרגשתי מרומה ונבגדת, גם על ידי הגוף שלי וגם על ידי המערכת. לא ידעתי שאני בסיכון. לא היה סרטן במשפחה, לא מוטציה גנטית, לא גורמי סיכון כמו עישון. זה היה הלם רציני מאוד. הייתי אם יחידנית והכול היה קשה ומפחיד, בעיקר להיות במצב כל כך חסר ביטחון ולא לקבל תשובות מספקות, בטח לא תשובות מהסוג שהייתי רגילה לקבל כחוקרת מדעי המחשב, ולפעמים לא לקבל תשובות בכלל. עברתי שלוש ממוגרפיות ואובחנתי רק בשלישית. לא ידעתי את זה בזמנו, כמובן, אבל מאוחר יותר, כשהסתכלתי לאחור אפשר לראות שהסרטן כבר היה נוכח בבדיקה הראשונה - וזה לא סיפור מיוחד, זה דבר שקורה להרבה נשים. אני זוכרת את הייאוש. כשסיימתי את הטיפול החלטתי לעזוב את המחקר שלי בעיבוד שפה טבעית ולהקדיש את שאר הקריירה שלי כדי לפתור את הבעיה הזאת. לא הגיוני שיש לנו טכנולוגיה כל כך מעולה של בינה מלאכותית שעוזרת לנו לקנות ולטוס ומה לא, אבל איפה שצריך אותה באמת היא לא נמצאת".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אמרה ועשתה. פרופ' ברזילי, בעלת שם עולמי בתחומה, בנתה אלגוריתם של בינה מלאכותית שנקרא Mirai המנתח צילומים ממוגרפיות שד, מזהה בעומק התמונה דפוסים ומידע שהעין האנושית לא מסוגלת לראות ומופיעים בשלבים מוקדמים של המחלה, עוד לפני שהגידול מתפתח לממאיר ויכול להיות מזוהה בצילומים - ונותן תחזית סטטיסטית לגבי מידת הסיכון של האישה לחלות בסרטן שד במהלך חמש שנים מהצילום. התוצאות שהתפרסמו עד היום נראות מבטיחות מאוד: למערכת, שניתחה קרוב ל-130 אלף ממוגרפיות, שיעור הצלחה גבוה פי שניים מהשיטה המקובלת היום לניתוח ממוגרפיות. המערכת נמצאת בימים אלה בניסויים קליניים במספר מדינות בעולם, כולל בישראל בשיתוף עם מכבי ואסותא, וכבר נחשבת לכזו שיכולה לשנות את כללי המשחק בכל מה שקשור בהערכת הסיכון האישי לחלות בסרטן השד בעתיד. עניין שיש לו חשיבות רבה כמובן, לאישה הנבדקת, לרופאה המטפלת ולמערכת הבריאות כולה: להתאים לכל מטופלת את קצב הבדיקות המתאים לה יוריד עומס גדול מהמערכת ויתרום לשיפור האבחון והטיפול.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
המערכת של ברזילי, וזו המהפכנות שבה, לא עוסקת בגילוי של גידולים סרטניים שכבר קיימים - את זה עושות לא מעט חברות אחרות. "מה שאנחנו עושים", היה אומרת, "זו הערכת סיכון כשעדיין אין שום דבר שאפשר לראות. אם משתמשים בשיטה שלנו אפשר להכפיל את מספר סוגי הסרטן שאפשר לאבחן".
זו רק אחת מהדרכים, גם אם הבולטת שבהן, בהן כלים מתקדמים של בינה מלאכותית באים לעזרת המלחמה בסרטן השד - הסרטן השכיח והקטלני ביותר בקרב נשים. כ-5,000 חולות מאובחנות בשנה בישראל (מתוך כשניים ורבע מיליון נשים בעולם), שהן כשליש ממקרי הסרטן החדשים בכלל הנשים. הנתונים האחרונים מדברים על כ-1,000 נשים שמתות בשנה מהמחלה בישראל. כאחת מכל שמונה נשים צפויה לחלות בו במהלך חייה.
ובכל זאת, בזהירות, אפשר גם לראות את הפירות שמניבים שלושה עשורים של הגברת המודעות, בדיקות ממוגרפיה וסריקות לגילוי מוקדם של סרטן השד, לצד שיפור ניכר באיכות ובשיטות הטיפול: אחוז הנשים שמחלימות מסרטן השד בישראל עולה - במקרים של גילוי מוקדם מספיק אחוזי ההחלמה מגיעים גם ל-90 אחוז - ואחוז הנשים שמתות מהמחלה יורד. הירידות, כמו העליות, אינן דרמטיות, אבל המגמה ברורה למדי.
זה עדיין לא מספיק, כמובן. הטכנולוגיה העיקרית - ולמעשה היחידה - לגילוי גידולים של סרטן שד היא הממוגרפיה הוותיקה; אותו צילום רנטגן במסגרתו נלחץ השד בין שני לוחות ומצולם מזוויות שונות. לא הליך נעים במיוחד, אבל לפחות קצר. הממוגרפיה אומנם הצילה ומצילה חיים של אלפי נשים, במהלך השנים ירדה התמותה בכ-30 אחוזים, ועדיין מדובר בכלי רחוק ממושלם: הממוגרפיה מועדת לטעויות רבות. לפי ד"ר שלום סטראנו, מנהל המכון להדמיית שד בבית החולים שערי צדק, "היום ב-37 אחוז מהמקרים של נשים אחוזי הפספוס הם גבוהים מאוד".
הממוגרפיה לא תמיד מדויקת, תלויה מדי באדם המנתח את הצילום, הבדיקה לא מתאימה לנשים צעירות, או לכאלה שרקמת השד שלהן צפופה יותר, מחמיצה שינויים ברקמת השד שמתרחשים עם הגיל ועוד. התוצאה: מצד אחד פספוס של גידולים סרטניים בשלבים המוקדמים שלהם ומצד שני, אבחון יתר ועומס גדול על המערכת: כחצי מיליון נשים נבדקות בשנה בממוגרפיה בישראל, ורק אצל כ-5,000 מתוכן מתגלה סרטן. הגילוי המוקדם הוא כמובן ברכה, ועדיין צריך לזכור שמדובר באחוז מהנשים, כלומר ש-99 אחוזים, מאות אלפי נשים, נבדקו "סתם" וסתמו את המערכת, חלקן נשלחו לטיפולים מכאיבים ומלחיצים, מה שעלול למנוע ממי שבאמת צריכה סריקות לא לקבל את המשאבים וליותר מדי אבחונים שגויים. לשפר את הממוגרפיה ולהגביר את הדיוק באבחון אלה המשימות הגדולות ביותר בתחום סרטן השד.
8 צפייה בגלריה
''אנחנו מרגישות שאנחנו לא בסכנה. אבל זה לא תמיד כך''. פרופ' רגינה ברזילי
(צילום: GettyImages)
"הבעיה הראשונה שבאנו לפתור", אומרת פרופ' ברזילי, "הייתה הבעיה של החמצת גידולים בצילום. כשליש מהגידולים מוחמצים, למרות שהסרטן כבר נמצא שם. כמו שקרה לי. הבעיה היא שרוב הנשים החולות הן כמוני, בלי גורמי סיכון. אנחנו מרגישות שאנחנו לא בסכנה. אבל זה לא תמיד כך.
"הרעיון שלנו", מדגישה ברזילי, "הוא לא רק לזהות מוקדם את הסרטן, אלא להסתכל בתמונה גם בכזו שאין בה גידול, ולומר האם ועד כמה האישה בסיכון גבוה לפתח סרטן בעתיד. במקרה כזה אפשר לשלוח את האישה ל-MRI, שזו בדיקה מדויקת ורגישה יותר. מלבד זאת יש תרופות שאם נותנים אותן בזמן יכולות להאט ואף למנוע סרטן. אם נדע מי בסיכון לפתח מחלה נוכל לפתח תרופות מותאמות אישית וטובות יותר, שמתחילות מוקדם יותר במחלה, בלי לאבד שיער ולסבול משאר תופעות הלוואי הקשות מהתרופות.
"בנוסף, שאלתי את עצמי, האם אנחנו סוקרים יותר מדי? יש בעיה: כששמים כל כך הרבה משאבים על סקירות קבועות לכל האוכלוסייה ובאותו קצב, מי שבסיכון לא תקבל משאבים שיכולה וצריכה לקבל. היום כולן מקבלות אותו דבר, מלבד נשים עם מוטציה של הגן BRCA. שאלתי אם אפשר לקבל הערכת סיכון אישית לפי הממוגרפיה שלי היום: מתי עליי לחזור לבדיקה נוספת? עוד שנה? שנתיים? חמש? היום הערכות הסיכון נעשות על ידי שיטה ארכאית ולא מספקת של בדיקת צפיפות השד".
ד"ר שלום סטראנו: "זו פריצת דרך. במקום לבזבז זמן על תשאולים ותחקורים של האישה, אני פותח את המסך שלי, רואה את צילום הממוגרפיה ובצד מספר שנותן לי הערכה: האישה הזו בסיכון נמוך לסרטן תוך שנתיים, בסיכון גבוה לסרטן תוך עשר שנים"
"אני מסכימה לגמרי שהממוגרפיה זו טכנולוגיה של העבר", אומרת ברזילי. "זה כמו לשים ליפסטיק על גופה, לא לפתור באמת את הבעיה של הגילוי המוקדם. אבל נכון לעכשיו זו הטכנולוגיה היחידה שנמצאת בשימוש רחב. בעתיד הנראה לעין אנחנו נשארות עם הממוגרפיה".
קראתי שאמרת שאת לא מבינה איך האלגוריתם מגיע לתשובות שהוא נותן.
"נכון. אתה מבין את המיקרו שלך עד הסוף? או יודע בדיוק איך עובדת המכונית שלך?"
לא, אבל אני לא כתבתי את האלגוריתם.
"אני יכולה להסביר את האלגוריתם ומה הוא עושה עם הדאטה, אבל אני לא יכולה לומר איך ולמה הוא הגיע לתוצאה. האשליה של האינטרפטציה היא רק אשליה מבחינתי. כמו שתשאל את המחשבון שלך איך חישבת 7,547 כפול 2,636 - יש לו מודלים אחרים משלך ויכולת קוגניטיבית שונה משלך. אם כבר, השאלה היא איך ללמד את המכונה לומר 'לא יודעת'. ככל שהמכונות יהיו טובות יותר לא נוכל להבין אותן, אין לנו את היכולת הקוגניטיבית. כמו שהכלבה שלך מריחה דברים אחרים ממך. ככה אני חושבת על הקוגניציה של המערכת. אתה עושה מה שאתה יכול ואז מאמין במערכת שבנית".
יפה.
"וחוץ מזה, המודל שיש לנו עכשיו כל כך נוראי וקרוב לרנדומלי, ורופאים עושים החלטות קריטיות על בסיס ידע לא מספק. האם המערכת שלנו מושלמת? לא. האם היא שיפור? בהחלט".
בימים אלה נמצאת המערכת של ברזילי במספר ניסויים בשמונה מוקדים ברחבי העולם, בהשתתפות כ-200 אלף נשים. הניסויים יושלמו בתוך שנתיים, אבל תוצאות הביניים מבטיחות מאוד.
"מה שהיא עשתה", אומר ד"ר סטראנו, על המערכת של ברזילי, "לדעתי זו פריצה דרך. חידוש עצום. היא הראשונה שהצליחה להוציא הערכת סיכון מתוך מידע שנמצא עמוק בתוך הפיקסל. במקום לבזבז זמן על תשאולים ותחקורים של האישה, משקל, גובה, הריונות ושלל בדיקות, אני פותח את המסך שלי, רואה את צילום הממוגרפיה ובצד מספר שנותן לי הערכה: האישה הזו בסיכון נמוך לסרטן תוך שנתיים, בסיכון גבוה לסרטן תוך עשר שנים וכולי. לפי החישוב שלה אני יכול לדעת מתי להזמין את האישה שוב, באיזה כלי הדמיה להשתמש וכך הלאה. אם יודעים את הסיכוי לבעיות לעתיד לבוא, זה דבר יכול להקל מאוד על המערכת. זה העתיד. תוך זמן קצר זה יכול להיות בשוק, וזו פריצת דרך שלדעתי חשובה יותר אפילו מהגילוי המוקדם".
תוך שנה המערכת יכולה להיות כבר בכל מקום, הוא אומר, "ואז רק צריך לדעת איך לעבוד איתה ולהשתמש בה".
"תוך חמש שנים", אומר ד"ר סטראנו, "עולם הממוגרפיה ישתנה מאוד. יותר ויותר חברות שעוסקות בגילוי מוקדם עם AI יתחילו להיכנס לשוק. בנוסף, אלגוריתמים של הערכת סיכון ייכנסו יותר ויותר לשימוש. התהליך יתייעל, ותפקיד הממוגרפיה ישתנה, מגילוי להשלמת בירור. גילוי מוקדם הוא לאו דווקא הבעיה העיקרית, ובטח לא הבעיה היחידה - אלא באיזה כלים להשתמש על אילו נשים, ומתי. את הבינה המלאכותית אפשר לגייס לא רק לגילוי מוקדם של סרטן השד, אלא להערכת וניהול הסיכונים. זה לב העניין".
"לדעתי, תוך חמש שנים הבדיקה בסקר של כ-30 אחוז מהנבדקות תיעשה ב-MRI, בלי ממוגרפיה. אני מאוד אופטימי. קשה מאוד לשנות את הנחיות משרד הבריאות, אבל האינדיקציות הקיימות היום לאבחון הן ותיקות מאוד. אני נחשב רדיקל בעולם הממוגרפיה: המידע של ברזילי קיים והוא יכול לשנות את כל המערכת. צריך להבין שאסור לחכות".
המחקרים של פרופ' ברזילי, שעלתה לישראל, למדה תואר ראשון ושני באוניברסיטת בן-גוריון ואז יצאה לארה"ב לפוסט-דוק שממנו טרם שבה (מלבד לביקורים משפחתיים ברחובות), מתמקדים לא רק בגילוי מוקדם ובהערכת סיכונים אישית. היא כבר המשיכה הלאה, מהאבחון אל הטיפול. "בשש השנים האחרונות", היא אומרת, "קרו דברים מדהימים בתחום. כולם מכירים את הבינה המלאכותית אבל היה שינוי עצום בתחום ההדמיה המולקולרית וההבנה לגבי מה כל מולקולה יכולה לעשות. זה שינה מאוד את התחום של ייצור תרופות. כבר הדגמנו שאפשר לזהות אנטיביוטיקות חדשות ולפתח תרופות חדשות לסרטנים אחרים, עכשיו אנחנו מתחילים להתמקד בסרטן השד. זה לגמרי אישי בשבילי".
"הטכנולוגיה מאפשרת להבין טוב יותר את הפעולה של תרופות קיימות. לדוגמה, אני כמו ניצולות סרטן רבות אחרות מקבלת טמוקסיפן, תרופה ותיקה ומקובלת, אבל עם תופעות לוואי רבות. במספרים גדולים אנחנו יודעים שהתרופה עוזרת, אבל האם אני אישית מרוויחה מלקחת אותה או להפך? האם זו התרופה הנכונה בשבילי? אנחנו לא יודעים. ועדיין אנחנו נוטלות אותה המון זמן. שנים".
מה ההבדל בין פיתוח כלים להערכת סיכון לחלות בסרטן לפיתוח תרופות חדשות?
"כשהתחלנו עם Mirai היו כבר כלים חישוביים. לא היה צריך להתחיל מאפס, כשהתחלתי לעבוד על הדמיה מולקולרית ופיתוח תרופות מותאמות אישית - לא היה כמעט כלום. בחמש השנים האחרונות זה כמעט כל מה מה שאנחנו עושים, בונים אלגוריתמים כדי להבין את התנהגות המולקולות. צריך לפתח הרבה כלים לפני שאפשר לבנות מחקר אמיתי שיאפשר לקחת החלטות לא מתוך בורות ופחד. זו הסיבה שהיום הולכים ישר לפתרונות הכי שמרניים: מחקרים לפיתוח תרופות לוקחים יותר מעשור ובינתיים מסתמכים על מידע ישן. חייבים למצוא מנגנון מהיר ודינמי יותר להבין אם תרופה עובדת. אם נבין את זה נעזור להרבה נשים".
מה למדת באופן אישי מההתמודדות שלך שלדעתך יכול להוות מסר לנשים אחרות?
"אני זוכרת את הייאוש, את תחושת הבגידה והפחד, אבל מה שאני רוצה לומר לנשים: כשמסתכלים על הסטטיסטיקה: לרוב הגדול של הנשים זו תהיה שנה לא נעימה, אבל את תחזרי, חזקה יותר. יש אור ויש תקווה - הטיפולים עובדים, הם לא מושלמים אבל משתפרים, גם סיכויי השרידה טובים מאוד. הכי חשוב להתמקד בתקווה”.
בנוסף, מתמקדת ברזילי בעוד תחום לוהט: בדיקות דם לגילוי סרטן, כאלה שיכולות להחליף בעתיד שתיים מהפרוצדורות הלא-נעימות הקשורות בסרטן השד, הממוגרפיה והביופסיה. נשוב אל הדם בהמשך.
על מנת להבין ולהעריך את פריצת הדרך של ברזילי, כדאי לבחון את היוזמה המובילה המקבילה להערכת סיכונים אישית. MyPeBS הוא מחקר בינלאומי גדול במימון האיחוד האירופי שמתוכנן לכלול כ-85 אלף נשים מכל העולם. המחקר מתקיים במקביל באנגליה, בצרפת, בבלגיה, באיטליה ובספרד. בישראל שותפות למחקר אסותא וקופת החולים מכבי ונסקרות כעשרת אלפים נשים. גם הוא מתמקד במעבר מסקירה כללית, עיוורת, של האוכלוסייה, לזיהוי והתמקדות בנשים בסיכון. מטרת הפרויקט (שבישראל מנהלת אותו ד"ר מיכל גינדי) היא לבחון האם ביצוע בדיקות סקר בשיטה מותאמת לרמת הסיכון האישי יעילה יותר מהבדיקות הסטנדרטיות הנהוגות היום והאם כדאי להרחיב את הסקר.
נכון להיום, בדיקות ממוגרפיה לאיתור מוקדם של סרטן השד כלולות כיום בסל הבריאות לנשים בסיכון רגיל מגיל 50 עד 75, אחת לשנתיים, ומגיל מוקדם יותר לנשים בקבוצת סיכון. "ההחלטה על מועדי ביצוע הממוגרפיה מסתמכת על סטטיסטיקה גלובלית", אומרת ד"ר גינדי, ראש אגף החדשנות ומנהלת מערך הדימות באסותא מרכזים רפואיים. "השאיפה היא לייצר בדיקה לאבחון מוקדם שתיתן המלצות מותאמות אישית לכל מטופלת".
במחקר הגדול הזה - שייקח כעשור לסיים אותו, מסווגות נשים מגיל 40 ומעלה לשתי קבוצות: באחת מבוצעות בדיקות הממוגרפיה לפי ההמלצות הרגילות, ובשנייה מחשבים עבור כל אישה את הסיכון הספציפי להתפתחות סרטן השד בחמש השנים הקרובות בהתאם להערכה המבוססת על הנתונים האישיים של כל מטופלת, כמו גיל, היסטוריה משפחתית, היסטוריית הריונות, צפיפות השד, גנטיקה, הרגלי חיים ועוד. מדובר תהליך ארוך ומורכב הרבה יותר מהשיטה של ברזילי, לפיה נבחנים הצילומים בלבד.
8 צפייה בגלריה
היום ההחלטה על מועדי ביצוע הממוגרפיה מסתמכת על סטטיסטיקה גלובלית
(צילום: Shutterstock)
"המחקר בתחילתו", אומרת ד"ר גינדי, "אבל יש כבר תוצאות ראשוניות שמראות התאמה לשיטה הנוכחית אצל כשליש מהנשים, שליש נוסף מאובחנות כבעלות סיכון נמוך ושליש מהנשים מזוהה כבעלות סיכון גבוה יותר, עם המלצה לתדירות סריקות תכופה יותר. המסקנה היא שצריך לרבד את האוכלוסייה".
כאן נכנסת הבינה המלאכותית והיכולת לבחון כמות נתונים עצומה וקבוצות אוכלוסייה נרחבות במהירות יחסית על פי סטטיסטיקה מדויקת יותר.
זה השינוי הגדול בתחום סרטן השד, ד"ר סטראנו קורא לו ה"פיצוץ" והמטרה היא שיגיע בהמשך לכל הסרטנים בגוף: הדמיה לפי רמת סיכון אישי. כלומר, לדעת טוב יותר את רמת הסיכון האישי לסרטן שד אצל כל אישה, וכך להתאים לה את ההדמיה הנכונה ואת התכיפות המתאימה, דבר שיוריד עומסים עצומים מהמערכת ויעזור לשיפור, לאבחון ולטיפול מוקדם יותר.
"זה די מדהים כשחושבים על זה", אומרת ד"ר גינדי. "כבר יותר מ-20 שנה שעושים סקירות, ועדיין יש כל כך הרבה שאלות פתוחות לגבי ההבנה של הפקטורים למחלה. גורם הסיכון היחיד המוסכם שיש לו קורלציה עם סרטן השד הוא מוטציה בגן BRCA, וגם שם זה בלגן. יש מגמות סותרות, אבל למרות שהבעיה לא פתורה עדיין, יש שיפור בהבנה שלנו. הבעיה שאנחנו לא יודעות להגיע אל החולות הצעירות - הסקר מתחיל רק מגיל 50".
השימוש של פרופ' ברזילי בבינה המלאכותית על מנת לשפר את המלחמה בסרטן השד הוא כנראה הכיוון המדליק והמבטיח ביותר, אבל הוא ודאי לא היחיד. אפשר למצוא את הבינה המלאכותית בעוד מספר כיוונים ומחקרים מעניינים שמנסים לבוא במקום הממוגרפיה הישנה, או לכל הפחות בנוסף אליה. רוב השימושים הם עדיין במחקר או בניסויים קליניים ולא נמצאים בשימוש נרחב, אבל לאט-לאט מתמוססות חומות החשדנות והכלים המתקדמים נכנסים לשימוש.
ההדמיה היום נעשית באמצעות רנטגן, כידוע, אבל כיוון ישן של טכנולוגיית הדמיה עושה את דרכו בחזרה למרכז תמונת האבחון - תרמוגרפיה, או הפקת מידע ואבחון מקרינת חום (קרינה תת-אדומה) של גוף האדם ובעיקר בזרימת הדם; הרעיון הוא שכל פעילות דלקתית, סרטנית או אחרת בגוף מייצרת חום מסוג מיוחד שניתן לזהות. היתרונות: אין קרינה והבדיקה פחות לא נעימה. התחום אמנם נחשב לבעייתי בעבר, בשל הקושי לקרוא ולנתח את המפה התרמית של הגוף, אבל בדיוק בשביל זה יש לנו בינה מלאכותית עם יכולות עיבוד וניתוח מתקדמות בהרבה.
חברה אחת כזו היא הסטארט-אפ החיפאי תרמומיינד (TermoMind), שפיתח טכנולוגיית סריקה תרמית שמסוגלת לאתר הפרעות בכלי הדם הנגרמות על ידי גידולים ממאירים ושמה לה למטרה להחליף את הממוגרפיה. הטכנולוגיה של תרמומיינד משלבת מצלמות אינפרה-אדום רגישות במיוחד שמזהות גם את הפרשי הטמפרטורה הזעירים ביותר. אלגוריתמים של בינה מלאכותית מנתחים את הדפוסים התרמיים.
אני משוחח עם המנכ"ל נג'יב איוב ואחראית המחקר והפיתוח לריסה אדמייאן. היא ארמנית שהגיעה מתחום הפינטק והבינה המלאכותית, הוא ישראלי שלפני כ-12 שנים עבר לגרמניה ללמוד, יזם בתחום הסייבר סקיוריטי. הם נפגשו בגרמניה בזמן הקורונה; המשרדים שלהם היו באותו בניין. במהלך הקורונה, מספרת אדמייאן, חל בהם שינוי עמוק שהתבטא ברצון לתרום לחברה. "החלטנו להיכנס לתחום הבריאות והתחלנו לחקור מה נוכל להביא לתחום סרטן השד שיש לו פוטנציאל".
השניים בחרו בסרטן שד בגלל ההיסטוריה המשפחתית. אמה של אדמייאן ודודתה, וכן אמו של איוב ונשים נוספות ממשפחתו חלו בסרטן. "זה היה קשה לראות את אמא שלי עוברת טיפולים שונים, נודדת ממקום למקום, עם כל תופעות הלוואי המוכרות, לראות כמה אנרגיה זה לוקח מהחולה. זה נהיה אישי בשבילנו", אומר איוב. "זה ממש הרס אותי לראות את זה קורה במשפחה, ובבתי החולים", מוסיפה אדמייאן.
במהלך המחקר, הגיעו השניים לתחום התרמוגרפיה. "התחום לא חדש", אומרת אדמייאן, "הוא קיים, בעיקר במחקר, כבר משנות ה-80, לא בשימוש ציבורי. היום אין הרבה אמון בתרמוגרפיה. אבל זה כי החיישנים לא היו רגישים, ולא יישמו על זה כלים של AI ולא נערך מחקר גדול".
"אנחנו נהיה הראשונים שעושים את זה", אומר איוב, "ההבדל הוא שבעבר האיכות של התמונות הייתה גרועה, הרופא לא יכול היה לנתח את הצילומים בכוחות עצמו, או להבחין בסרטן ובפעילות של תאים היוצרים חום ותנועה בגוף. היום זה סיפור אחר. המוצר שלנו הוא החיישן הכי רגיש היום בעולם ועליו יש מערכת מתקדמת של בינה מלאכותית". איוב מראה לי את החיישנים המשוכללים.
הרעיון הוא שסרטן השד פולט חום מיוחד?
לריסה: "זה קצת יותר מסובך… יש הרבה תהליכים שמייצרים חום בגוף, ויש דפוס אחד מסוים שנגרם בגלל גידול ממאיר, שסביבו מיוצרים יותר תאי דם. כשמסתכלים במפת הדם רואים א-סימטריות בדם, ככל שיש יותר זרימת דם, החום עולה. בנוסף, הגידול הסרטני עצמו חם, ואת החום הזה אנחנו קולטים. כך שזו גישה מולטי-שכבתית שיכולה להיות אפשרית רק עם בינה מלאכותית. בנוסף, בשיטה שלנו אפשר להתחיל לסרוק כבר מגיל 18, בממוגרפיה מתחילים רק מגיל 40, בגלל צפיפות השד".
עוד יתרון של התרמוגרפיה הוא שהממוגרפיה מוצאת גוש שכבר נוצר. אבל מערכת הדם משתנה הרבה לפני שהסרטן הופך לגוש ואפשר לתפוס אותו מוקדם יותר. בנוסף, לפי איוב, אם ממוגרפיה קולטת גידול כשהוא בגודל של כחמישה מ"מ, המכשיר של תרמומיינד יכול למצוא גידול בגודל של פחות משני מ"מ. "זה אפשרי", הוא אומר בביטחון.
לפני כשנה החליטו השניים לחזור מגרמניה ולהקים את החברה בישראל. יותר נכון, איוב חזר. אדמייאן פשוט באה. כבר כמה חודשים שהם פה בישראל ונראים מרוצים למדי.
איך לחזור?
"שמע", אומר איוב, "זה מדהים. הייתי ילד כשעזבתי, אבל להיות יזם בישראל זה וואו. אני מייעץ לכולם לנסות. זה לא קל, לא ישנים הרבה, אבל הכול מאוד מרגש. אני אוהב את זה".
"כולם פה מכירים אחד את השני", אומרת אדמייאן, "ויש רמות גבוהות של אמון בין הישראלים. וייב מדליק של בנייה משותפת".
תרמומיינד פיתחה מכשיר הדמיה. האישה יושבת מולו, ללא מגע, ללא כאב וללא קרינה. הבדיקה לוקחת כרבע שעה, שרובה מוקדשת להתקררות הגוף לטמפרטורת החדר. כרגע קיים מכשיר אחד, אבל במסגרת המחקר, תוך חודש ייוצרו 18 מכשירים חדשים שייצאו וימוקמו בכמה בתי חולים בעולם, בארה"ב, בגרמניה, בצרפת, וגם בישראל, בשיבא ובאסותא. הניסוי אמור לכלול 30 נשים.
עכשיו השניים גרים ומפתחים בחיפה. "בהתחלה באנו לתל-אביב", אומרת אדמייאן, "אבל כל היצרנים שלנו, של המכשיר, של החיישנים, נמצאים בצפון אז באנו לחיפה ואנחנו מרוצים מאוד". הטכנולוגיה התרמית של תרמומיינד מבוססת על טכנולוגיה צבאית שנועדה לגלות אויבים מאחורי קירות, למשל, שעברה אדפטציה, עידון ודיוק.
"זו הסיבה בגללה חזרנו לישראל", אומר איוב, "כאן נמצא היצרן הכי גדול של חיישנים בעולם, חברת SCD (ספין-אוף של רפאל). ישראל היא מדינה של חדשנות, מזיזים פה דברים. לסטארט-אפ זו המדינה הכי טובה בעולם. אין עוד מקום כזה".
"החזון שלנו", אומרים השניים, "הוא לייצר סטנדרט חדש להדמיה - תרמוגרפיה. אפשר ליישם אותה בהרבה סרטנים. עור, גרון. אבחון כאבי ראש ועוד. כמעט כל מה שקורה בגוף נקרא בדם; מחלות, זיהומים, מה לא". בהתחלה זה יהיה בנוסף לממוגרפיה, אבל "בהמשך", אומר איוב, "המכונה שלנו תחליף אותה". נחיה ונראה. יצוין שכבר לפני כעשור פיתחה פרופ' הדסה דגני ממכון ויצמן מערכת לזיהוי סרטן שד באמצעות חום, ואף קיבלה אישור FDA, אבל השוק לא אימץ את השיטה.
עוד חברה ישראלית מעניינת שמייצרת מכשיר עוקף ממוגרפיה (או לכל הפחות מלווה ממוגרפיה) שהגיעה לתחום הרפואה מהעולם הצבאי היא חברת ואיאר הדמיה (Vayyar Imaging). אם תרמומיינד עובדת על חום, ואיאר עובדת על חיישני תנועה המבוססים על גלי רדיו.
החברה נוסדה לפני כעשור. המוצר הראשון שלה היה מכשיר דמוי חזייה גדולה לגילוי סרטן השד, אבל מאז התפתחה החברה והיא פעילה גם במוצרי בריאות נוספים, כמו מוצר לניטור נפילות של קשישים, והיא פעילה מאוד גם בשוק הרכב עם מוצר שמזכיר את מובילאיי. ביוני השנה גייסה החברה 108 מיליון דולר לפי שווי של מעל מיליארד דולר - מה שהופך אותה לחד-קרן.
בבסיס הטכנולוגיה של החברה חיישן המבוסס על גלי רדיו (RF), המנתח בעזרת גלי רדיו שחזרו לאחר שפגעו ברקמות גוף או חומרים אחרים - אבן על הכביש או ילד שנשכח ברכב - את מצבם של אלה. החברה הוקמה לפני כ-11 שנה על ידי רביב מלמד, נפתלי חייט ומירי רטנר. מייסדי החברה לא רצו להתראיין לכתבה הזו, אבל ציינו שהם עדיין פעילים מאוד בתחום סרטן השד.
תחום נוסף ומרתק שהוזכר המטריף את הדמיון ותופס תאוצה בישראל ובעולם הוא הניסיון למצוא את הסרטן בשלבים הראשונים שלו לא על ידי הדמיה אלא על ידי בדיקת דם פשוטה שיכולה לייתר את הביופסיה. יש לא מעט חברות העוסקות בתחום. אחת מהבולטות היא סנסירה (Senseera), שנוסדה על ידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, בראשם פרופ' ניר פרידמן ומאפשרת לאבחן מגוון רחב של מחלות באמצעות בדיקת דם פשוטה. השיטה, בפשטות, מאפשרת לזהות שברי תאים מתים הנסחפים לדם מרקמות שונות בגוף בעזרת דגימת דם בודדת, להבין מאיפה הם הגיעו ואיזו מחלה או דלקת שלחה אותם לזרם בדם. "האנליזה שלנו", אומר פרופ' פרידמן, "מאפשרת זיהוי של מקור התאים שמתו, את התהליכים שהביאו למותם (סרטן, תהליכי דלקת, בעיות במערכת החיסון, דחיית שתלים – ד"פ), וכך לזהות התפתחות מחלות מבעוד מועד".
עכשיו החברה מתחילה ניסויים קליניים. אני משוחח עם ד”ר רונן שדה מנכ"ל סנסירה, "היתרון בבדיקה שלנו, שלא צריך לבחור מראש על מה מסתכלים - אנחנו רואים את הכול ובאופן חישובי בוחרים על מה לדווח. סרטן השד", אומר ד”ר שדה, "הוא אחת המטרות בשנה הקרובה. התחלנו ניסוי קליני עם אסותא שהולך לבדוק סרטן מעי, שד, פרוסטטה ואולי ריאה. סרטן שד הוא די קשה לגלות בדם, משום מה".
למה?
"אנחנו לא יודעים. יכול להיות שמשהו ברקמת השד לא מאפשר לאותות מהגידול ולתאים המתים להגיע לדם, אולי התאים המתים מפונים בצורה טובה ולא מגיעים לדם, אנחנו לא יודעים. זו רק תחילת הדרך. עדיין, אנחנו יודעים לפי מחקרים שאצל בין 30 ל-50 אחוז מהנשים שיש להם סרטן שד רואים סיגנל בדם".
ד”ר רונן שדה: "החלום שלנו הוא לעזור לחולות בסרטן שד - לא רק לומר אם יש סרטן אלא לנסות ולחזות איך אפשר לטפל בו, בגלל שהמידע שלנו מהדם עשיר כל כך, אפשר לסווג את המידע שיהיה לו אפקט טיפולי ויתרום למעבר לרפואה מותאמת אישית"
על מנת להתגבר על הבעיה עלתה סנסירה על טריק משגע. "אחד הדברים שאנחנו תולים בו תקוות הוא לא לראות את הסרטן מוקדם, אלא דווקא את התגובה החיסונית לסרטן", אומר ד”ר שדה. "אחד הדברים שמערכת החיסון עושה בשלבים המוקדמים של הגידול זה לנסות לתקוף אותו. התאים החיסוניים מפעילים גנים שעוזרים להם להגיע לגידול ולהילחם בו. את זה אפשר לראות בדם ועוד איך. הם לא עושים את זה כשהגידול בשלב מאוחר. אז יש חלון הזדמנויות שהגוף נלחם - ואז אפשר למצוא את הסרטן מוקדם".
היתרון הגדול של השיטה הוא כמובן שכולן עושות בדיקות דם, זה הרבה יותר טוב מסקר. יש כבר לא מעט חברות כאלה בעולם, אבל ד”ר שדה אומר שהטכנולוגיה של סנסירה מתקדמת יותר.
מה בחזונכם?
"אם אני רוצה להיות אופטימי, אני חושב שמה שיהיה בעתיד, זה שבדיקות הדם ישתכללו ויהפכו למדויקות - ואז לא כל אחת תצטרף ממוגרפיה, בטח לא ביופסיה, אלא רק הפניה לבדיקת דם, זה יחסוך המון אי-נוחות, סבל ועומס על המערכת".
"מעבר לכך, החלום שלנו הוא לעזור לחולות בסרטן שד - לא רק לומר אם יש סרטן אלא לנסות ולחזות איך אפשר לטפל בו, בגלל שהמידע שלנו מהדם עשיר כל כך, אפשר לסווג את המידע שיהיה לו אפקט טיפולי ויתרום למעבר לרפואה מותאמת אישית. הבדיקה שלנו מדויקת, רגישה וגם זולה, נהיו מסוגלים לתת אותה במאות שקלים בלבד".
כל הנאמר לעיל הוא כמובן על קצה-קצהו של המזלג. קיימות עוד שיטות ומחקרים לאבחון מוקדם. וכל זה עוד לפני שהזכרנו את הצד השני - את הטיפול במחלה לאחר שנתגלתה. גם כאן נעשים דברים מטורפים למדי, כמו ד"ר טלי אלוביץ מאוניברסיטת תל-אביב שפיתחה טכנולוגיה חדשה המאפשרת להשמיד גידולים סרטניים באמצעות אנרגיית אולטרסאונד הנשלחת כדי לפוצץ מעין מטעני חבלה בצורת ננו-בועות על הגידול, ללא צורך בטיפול פולשני. עד עכשיו זה נעשה בעכברים, והשבוע פורסם שזה עובד גם על בני אדם. במרכז הרפואי בני ציון בחיפה משתמשים בטכנולוגיה של הקפאת גידולים בסרטן השד בעזרת מכשיר שפותח בחברה הישראלית IceCure Medical ועוד.
גם הטיפול המסורתי והמוכר משתפר מאוד. פרופ' מירב בן דוד, מנהלת המכון האונקולוגי הציבורי אסותא רמת החייל, מספרת כי "במקום 25 הקרנות שהיו פעם, היום אנחנו יכולות לתת לחלק מהמטופלות חמש הקרנות בלבד כטיפול משלים בזכות טכנולוגיה חדישה, תכנון הטיפול של הקרינה התקדם מאוד. היום אפשר לתת מנות גדולות יותר, לשמור על הלב ולמנוע פגיעה בשד. יש פה חיסכון בימי עבודה, מחלה, וכמובן בחזרה לתפקוד מלא של האישה". עוד פיתוח חשוב שבן דוד מספרת עליו הוא "קרינה תוך-ניתוחית" - דבר מגניב מאוד. בזמן הניתוח מכניסים מכשיר ומקרינים ובבת אחת מחסלים את הגידול. הטיפול יש לציין לא מתאים לכולן.
ד"ר סטראנו משערי צדק נשמע אופטימי לא רק בתחום האבחון המוקדם, אלא גם בתחום הטיפול. "בעתיד פחות ופחות נשים יגיעו אל סכין המנתחים", הוא אומר. "תוך כמה שנים ייעלם הניתוח בבית השחי. בנוסף, הטיפול האונקולוגי יתקדם ויהיה מוצלח עד כדי כך שלא תהיה סיבה לנתח. תוך כמה שנים כ-30 אחוזים מהנשים שחלו בסרטן שד לא יגיעו לניתוח".
"יש ארבעה סוגי סרטן עיקריים. בשניים מהם הטיפול כל כך מוצלח שביותר מ-50 אחוז לא נשאר סרטן - אז למה לנתח? ככל שהטיפול ישתפר יהיו פחות ופחות ניתוחים. אולי אפשר יהיה להסתפק בביופסיה מינימלית במקום בניתוח. זה בדרך, רק עניין של זמן".
קל להיסחף באופטימיות של היזמים והחוקרים. פרופ' בן דוד לא מבטלת אותה אבל מנסה לשפוך מעט מים קרים של מציאות ולצנן את ההתלהבות. "להרחיק את הסכין? נכון לעכשיו אין שינוי בגישה: הגידול צריך להיות בחוץ. נכון להיום אין שום דבר שמחליף את הטיפול המסורתי: ניתוח, טיפול משלים - הקרנות, כימו, טיפול אנטי-הורמונלי וביולוגי, בשילובים שונים. זה המסלול היחיד שהוכיח את עצמו. שאר הדברים עדיין בשוליים. הממוגרפיה, הביופסיה וההקרנות לא הולכות לשום מקום".
פורסם לראשונה: 08:10, 14.10.22
