זה קרה כשהייתי 15 חודשים בתפקיד מנכ"ל החברה. נגיף הקורונה החדש, שהחל כמגפה מדאיגה בווהאן, נהפך במהירות בשנת 2020 למגפה עולמית מבעיתה. הצוות שלנו בסין כבר אולץ לעבוד מהבית. מקרה המוות הידוע הראשון בארצות־הברית דווח באזור סיאטל, ולפתע ערים, ליגות ספורט ובורסות לניירות ערך נכנסו לסחרור. הנשיא טראמפ שלח לי הזמנה דחופה להצטרף למדעני תרופות ובריאות הציבור לפגישה שתיערך ב־2 במרץ בחדר הקבינט שבבית הלבן. הייתי אז באירופה, כנואם מרכזי בפורום הכלכלי של דלפי, וביקשתי ממנהל המו"פ שלנו, מיקאל דולסטן, להשתתף בפגישה במקומי. מיקאל הוא רופא ומדען שלמד בשוודיה והשתתף ביצירת יותר מ־30 תרופות שקיבלו אישור.
הפגישה הייתה אמורה להיערך ביום שני והטלפון שלי צילצל ביום ראשון בסביבות הצהריים. מיקאל הגיע לוושינגטון יום לפני הפגישה והתקשה עם ההודעה שרצינו להוציא יחד עם ממשל טראמפ. רוב הדיונים שלנו עד אותו שלב התמקדו בפיתוח טיפולים תרופתיים שיעזרו להשאיר חולים בחיים. אבל מה לגבי חיסון שימנע בכלל מאנשים להידבק בנגיף? במילים אחרות, האם נפנה את משאבינו לטיפול או למניעה? בהקשר של הקורונה, טיפול בלבד לא ישים סוף למגפה. אבל חיסון יכול להביא לכך. אני זוכר שאמרתי למיקאל: "אם לא אנחנו, מי? תגיד לבית הלבן שאנחנו תומכים לגמרי בחיסון". יכולתי לשמוע את ההתלהבות בקולו.
כתבות נוספות למנויי ynet+:
למחרת, בחדר הקבינט בבית הלבן, הקיפו את הנשיא סגנו מייק פנס, השר לשירותי בריאות אלכס אזר, ד"ר טוני פאוצ'י ממכון הבריאות הלאומי, בכירי ה־CDC (המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן) והקולגות שלנו מתעשיית התרופות. התקיים דיון נרחב בנושא הטיפולים. כשהגיע תורו לדבר, אמר מיקאל לנשיא, "אין רק פתרון אחד. אני חושב שעלינו להציע כמה גישות, טיפולים תרופתיים וחיסונים". הוא אמר כי פייזר כבר מקדמת אופציה של טיפול תרופתי ומקדישה את כל המשאבים הנחוצים לקידום של חיסון במקביל, תוך בחינה של תוכנית לפיתוח חיסון, עם צוות של 30 אלף איש בכל אגפי החברה שנועד לתכנן מחקרים קליניים ולייצר הן תרופות והן חיסונים. הוא ציין כי פייזר החלה לגייס את מומחי החיסונים שלנו באתרים שונים ברחבי העולם כדי להתכונן לחזית השנייה נגד הקורונה ושאנחנו נחלוק עם כל הנוכחים סביב השולחן את מה שנלמד, נפעל כצוות מאוחד ובמהירות, בהתחשב בדחיפות המצב. "נפלא", השיב הנשיא. "תודה רבה לכם. באמת מרגש מאוד".
5 צפייה בגלריה
''הרגשתי את הנחישות של הצוות. והם הרגישו מה ששידרתי: אנחנו יוצאים יחד לקרב''. לברט בורלא
(צילום: AP)
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מיקאל התקשר אליי מאוחר יותר באותו יום כדי לדווח על הפגישה. הוא סיפר לי כי רוב הדיון נסב על טיפולים, לא על מניעה. "היה נראה שטוני פאוצ'י מתלהב כשאמרתי שנלך גם לכיוון של חיסונים", הוא אמר. ובינתיים, העולם החל להשתנות ככל שהנגיף התפשט. הפורום הכלכלי של דלפי, שבו הוזמנתי לשאת דברים, נדחה באופן פתאומי ודחוף. בעבורי זאת הייתה צפירת אזעקה רצינית מאוד, והחלטתי לחזור הביתה מוקדם. במטוס, כל הזמן חשבתי על המצב המתפתח עם נגיף הקורונה הזה ומה צריך להיות סדר העדיפויות של פייזר בתגובה.
למחרת פתחתי את הדלת לחדר הפגישות של צוות ההנהגה הבכיר שלנו במטה של פייזר ליד בניין האומות המאוחדות בניו־יורק. קראנו לחדר הזה "מעגל הייעוד". כשלקחתי את ההגה לידי, סילקתי את שולחן חדר הישיבות כדי שנוכל לשבת כולנו בנוחות בכיסאות שסודרו במעגל. לא כולם אהבו את הסידור הזה בהתחלה והיו שהעדיפו את המראה הישן. אלמנט אחד שפתח גם את לב המתנגדים לתפיסה היה קיר שעליו הופיע הייעוד שלנו באופן בולט, "פריצות דרך שישנו את חיי המטופלים". על הקיר ממול תלה כל אחד מהמנהלים שלנו תמונות של מטופלים שעוררו בו השראה באופן אישי, כך שיזכירו לו את חשיבות ההחלטות שאנו מקבלים בעבור האנשים החשובים מכל, המטופלים. למנהלים זאת הייתה תזכורת אישית שהמטופלים צריכים להיות בראש מעייניהם.
היו כאלה שתלו תמונה של הורה, אחרים תמונה של חבר, ואחד תלה תמונה של בן השכנים שהיה חולה. אני תליתי תמונה של בתי, סליס. כמו אחיה התאום, מואיז, סליס נולדה בלידה מוקדמת בבית חולים בוורשה, שם גרנו אשתי ואני כשעבדתי בסניף פייזר בפולין. אלא שלא כמו אחיה, סליס סבלה מהיפוקסיה במשך כמה דקות בלידתה, ודי היה בכך כדי להרוס כמה תאים באזור שקרוב לחדרי המוח. זה מה שגרם לה לשיתוק מוחין שהשפיע על יכולת התנועה שלה. מרים הקדישה את חייה כדי לוודא שמצבה של סליס לא יגדיר אותה ושהיא תיהפך לבוגרת עצמאית ופורחת.
היא בילתה את זמנה בריצות בין רופאים ובמעבר מטיפול פיזיותרפי לטיפול מיופציאלי. היא סירבה לקבל את ה"גורל" וחזרה ואמרה לי ולאחרים שיום אחד סליס תהיה רקדנית ותוכל לרוץ מרתונים. הצבת יעדים שאפתניים היא בדם שלנו. מרים בילתה שעות מדי יום בתחקירים באינטרנט ובחיפוש אחר תרופות בפיתוח, כמו טיפולים תאיים, שאם יצליחו, יוכלו לעזור לסליס לבנות חלק מהתאים ההרוסים באזור במוחה שנפגע באותן דקות ספורות של היפוקסיה. הודות לקורבן שהקריבה מרים, סליס כיום היא סטודנטית מבריקה בקולג' ברנארד וחיה חיים עצמאיים ומלאים במעונות. התמונה של סליס על הקיר בחדר הפגישות של צוות המנהלים הייתה התזכורת שלי להציב תמיד את המטופלים בראש מעייני.
באותו יום, באותו חדר, היה עלינו לקבל החלטות רבות וחשובות שקשורות למציאת פתרונות רפואיים חדשים נגד הקורונה. מיד לאחר פרסום הרצף הגנטי של הנגיף התחלנו לחפש בספרייה המולקולרית שלנו תרכובות אנטי־ויראליות שתואמות אותו. זיהינו כמה תרכובות שנראו מבטיחות, אבל נדרשו עוד ניסויים. נוסף על כך, רק יומיים קודם לכן הסכמנו מיקאל ואני להתחייב בפני נשיא ארצות־הברית שנעבוד על חיסון לקורונה. ערכנו דיון הן על הפוטנציאל לעבוד על פיתוח טיפולים אנטי־ויראליים והן על חיסון חדש שיכול לפעול נגד הקורונה. בסוף הפגישה עברתי אחד־אחד בין חברי המנהלים בצוות ההנהגה וחילקתי משימות ספציפיות בהתאם למוסכם. הרגשתי את הנחישות של הצוות. והם הרגישו מה ששידרתי: אנחנו יוצאים יחד לקרב. היום הזה היה תחילתו של "המרוץ לחיסון".
5 צפייה בגלריה
''התחייבנו בפני נשיא ארצות־הברית שנעבוד על חיסון לקורונה''. ד''ר אלברט בורלא וג'ו ביידן בבית הלבן
(צילום: AP)
באותם תשעה חודשים מחרידים ב־2020 היה עלינו לקבל החלטות קשות. רבות מהן התנקזו אליי. היו לא מעט חסרונות במאמצים שלנו, אבל התמזל מזלנו וקיבלנו יותר החלטות נכונות ממוטעות. וחשוב עוד יותר, התמזל מזלנו שצדקנו גם בהחלטות הקריטיות. וכמו תמיד בחיים, ההחלטות הקריטיות ביותר היו המאתגרות ביותר. במבט לאחור, בולטת ויוצאת דופן מכולן הייתה ללא ספק ההחלטה להשתמש בטכנולוגיית mRNA (רנ"א שליח) לפיתוח החיסון נגד קורונה. לא רק כי בחירה אחרת הייתה נותנת תוצאות שונות מאוד. אלא גם משום שדווקא ההחלטה הזאת הייתה המנוגדת ביותר לאינטואיציה.
כשביקשתי מהצוות שלנו לפתח חיסון יעיל בזמן שיא, היה להם שפע של אפשרויות לבחור מתוכן. בחברת מודרנה, למשל, השאלה הקריטית הייתה אם לנסות לפתח חיסון לקורונה או לא. באיזו טכנולוגיה ישתמשו - להם התשובה הייתה ברורה. הייתה להם מומחיות רבה בטכנולוגיית mRNA, וכשהחליטו לקדם חיסון, הדבר היה מובן מאליו, האפשרות היחידה. אבל אצלנו המצב היה שונה. לצוות המחקר שלנו היה ניסיון עם הרבה פלטפורמות טכנולוגיות קיימות שעליהן ניתן לבנות חיסון, כגון נגיפי אדֵנו, חלבונים רקומביננטיים, קוניוגציה, mRNA ועוד. האתגר הראשון שהצבתי בפני חברי הצוות היה להמליץ על איזו פלטפורמה להמר. הם ערכו דיון ולהפתעתי חזרו עם הצעה להשתמש בפלטפורמת mRNA.
שנתיים קודם לכן יצרנו שותפות עם חברת ביו־טק גרמנית בשם ביונטק, שנוסדה ב־2008 על ידי צוות חביב, כריזמטי וצנוע של בעל ואישה, אואור שאהין וד"ר אוזלם טורג'י, כדי להתמקד בטיפולים לסרטן. האמנו כי לטכנולוגיית ה־mRNA שלהם יש פוטנציאל לעזור לנו במאמצינו ליצור חיסון שפעת עונתית יעיל הרבה יותר. אני הייתי אוהד נלהב של טכנולוגיית mRNA ובלי ספק האמנתי שיש לנו סיכוי טוב להתבסס על חיסוני השפעת, אבל חשבתי שאנחנו עדיין במרחק שנים אחדות מהשלמת הפיתוח. מיקאל בישר לי את החדשות - נקדם פתרון של רנ"א שליח - ותגובתי הראשונה הייתה הפתעה. הבחירה בטכנולוגיה הזאת לפיתוח חיסון נגד קורונה לא הייתה מובנת מאליה. אמנם חיסוני mRNA אינם פתרון קסם לכל אפידמיה או מגפה עולמית בעתיד, אך במגפה העולמית הזאת הם סייעו לנו להציל את העולם, פשוטו כמשמעו.
בינואר 2020 , כשהחל נגיף הקורונה להתפשט בסין, שותפינו בביונטק היו בין הראשונים לזנק עליו ולחקור את ריצופו ואת השפעותיו מנתונים ברשת האינטרנט. חוקרים סינים פירסמו את הרצף הגנטי של הנגיף ב־11 בינואר. הנגיף התפשט באופן שאיש לא הצליח להבין, שלא לדבר על להכיל. היה דרוש מאמץ עיקרי בכיוון של חיסון, אבל ביונטק תזדקק לשותפה. אואור חשב עלינו. מיקאל דולסטן ערך איתי שיחת וידיאו כדי להודיע לי על ההצעה ממנו. הופתעתי. "מיקאל, בכנות, לא ציפיתי לזה", אמרתי לו. "זה יהיה הימור מסוכן ומסובך מאוד".
היה ברור שהבחירה בפלטפורמת mRNA היא האופציה המסוכנת והמורכבת יותר מכל האפשרויות שתחת ידינו. אבל זאת הייתה הדרך המהירה ביותר לפתרון, וכל הצוות שלי תמך בבחירה במאה אחוז. תחושת הבטן שלי אמרה לי שזאת הבחירה הנכונה. ב־9 באפריל חתמנו על הסכם שיתוף פעולה לפיתוח משותף של חיסון ראשון מסוגו מבוסס mRNA נגד קורונה, שנועד למנוע הידבקות בנגיף.
5 צפייה בגלריה
''חגגנו במשך 15 דקות''. בורלא והצוות הבכיר של פייזר עם קבלת הבשורה על הצלחת הניסוי בשלב 3 בנובמבר 2020
(צילום: מהאלבום הפרטי)
ב־22 באפריל 2020 הודענו שהרשויות הגרמניות אישרו את תחילת הניסוי שלנו להערכה של ארבע תצורות חיסוניות נגד נגיף הקורונה והניסוי החל למחרת. פיתחנו ארבעה מועמדי חיסונים, כל אחד ייצג שילוב ייחודי של רנ"א שליח ונוגדן מטרה. בסוף מאי התחלנו לבחון את ארבעת סוגי החיסונים השונים בשלב 1. באופן מסורתי, ניסויי חיסונים אמורים להתבצע בזה אחר זה, אבל אנחנו החלטנו על עבודה במקביל - ארבעה מועמדי חיסונים שונים, כל אחד מהם בשלוש רמות מינון שונות. בנסיבות רגילות, מאמץ כזה עשוי לארוך שנה. אנחנו עשינו זאת בחודש. בסוף יולי 2020 היינו מוכנים לניסוי משולב בשלבים 2 ו־3 שאליו יגויסו בסופו של דבר 46 אלף משתתפים ב־153 אתרים קליניים בשש מדינות.
כשיולי 2020 הלך והתקרב - זה היה תאריך היעד לתחילת שלב היעילות המכריע של שלב 3 - ניצבנו בפני עוד החלטה מרגיזה. היו לנו שני מועמדי חיסון סופיים מבטיחים, בשתי תצורות חיסון שונות. תאריך היעד העיקרי הלך והתקרב ויהיה עלינו להחליט עם איזה חיסון נתקדם. בפגישה מכרעת ב־24 ביולי 2020, יכולתי לראות על צג המחשב שלי את כל העיניים מביטות בי. הייתי צריך לקבל החלטה סופית. קיבלתי את ההחלטה המסוכנת יותר. "כולכם עשיתם עבודה מצוינת בביטוי היתרונות והחסרונות של שני המועמדים", אמרתי לצוות. "אני מרגיש שרובכם מאמינים שהאפשרות השנייה טובה יותר. בואו נלך על מועמד b2 ונקווה שאנחנו צודקים".
בחודשים הבאים נעצור את נשימתנו בתקווה שנתוני היעילות והבטיחות של שלב 3 יצדיקו את החלטתנו, כי מרגע שבחרנו בנתיב זה לא יכולנו לשוב על עקבותינו. חשנו הקלה מופלאה כאשר יכולנו לראות את הנתונים היפים מניסוי החיסון שכלל יותר מ־46 אלף משתתפים, ויכולנו להביא את הנתונים למינהל המזון והתרופות ולבקש אישור לשימוש חירום. שלב 3 של הניסוי החל מיד.
בשבת, 7 בנובמבר, הייתי צריך להתאמץ כדי להעסיק את עצמי. אפילו יום הסתיו הבהיר לא עזר הרבה כדי לרומם את רוחי. הבחירות הסוערות לנשיאות ארה"ב של 2020, שגרמו לפוליטיזציה של מאמצי החיסון שלנו, הסתיימו רק כמה ימים קודם לכן... בערך. וכמו כל אדם אחר ברחבי הארץ, הייתי על קוצים. אבל בעבורי, החרדה מהתוצאות הרחיקה מעבר לבחירות. השבוע התקרב לסופו עם חדשות על 120 אלף אמריקאים שנדבקו בקורונה ביום אחד, המספר הגבוה ביותר של מקרים חדשים ביום עד אז במשך המגפה כולה. מספרים אלה ימשיכו לנסוק. כמנכ"ל פייזר, החדשות הכו בי כמו מתקפה אישית עליי. הרגשתי אחריות כבירה.
"נכנסנו בשקט לחדר הישיבות ושם התחברנו לשיחת וידיאו. ניסינו לקרוא את שפת הגוף של החוקרים, אבל הם לא חשפו הרבה. בילי גרובר, סגן נשיא בכיר בפייזר, אמר: 'חדשות טובות. הניסוי מוצלח'. קפצנו מהכיסאות והתחלנו לחגוג"
רק מעטים מאיתנו בפייזר, יחד עם שותפינו בביונטק בגרמניה, ידעו כי למחרת, יום ראשון, 8 בנובמבר, יהיה היום שבו ייוודעו לנו תוצאות שלב 3 של החיסון מבוסס הרנ"א שליח שלנו. עשרות שאלות עלו בראשי. האם צדקנו כשבחרנו בטכנולוגיית רנ"א שליח? האם ההחלטה לבחור במועמד חיסון 2 במקום במועמד חיסון 1 הייתה חכמה? אולי היינו צריכים לבחור במנת דחף שנייה 28 יום אחרי מנת החיסון הראשונה, כמו כל האחרים, ולא 21 יום? ולמה בחרנו לבדוק את התוצאות שבעה ימים אחרי המנה השנייה במקום להמתין שבועיים, לזמן שהתגובה החיסונית תהיה גבוהה יותר? כל האחרים בודקים אחרי שבועיים. היינו אמיצים או יהירים? למחרת בבוקר נסעתי לאחד ממשרדי הלוויין שלנו בקונטיקט, מרחק שעת נסיעה צפון מזרחה מניו־יורק, כדי לשבת עם צוות קטן ולשמוע את התוצאות.
בשעה 13:27 התקבלה הודעה בטלפון של יולנדה: "נא לכנס את צוות ההנהלה הבכיר". חמישתנו נכנסנו בשקט לחדר הישיבות ושם התחברנו לוועידת וידיאו. רוד מקנזי, סמנכ"ל הפיתוח שלנו, היה מחובר כבר ממקום מגוריו במישיגן. בחדר נכח גם צלם תיעודי כדי ללכוד את הרגע. לבסוף התחברו החוקרים שבידיהם הממצאים. ניסינו לקרוא את שפת הגוף שלהם, אבל הם לא חשפו הרבה. בילי גרובר, סגן הנשיא הבכיר של פייזר לחקר חיסונים ופיתוח קליני, אמר: "חדשות טובות. הניסוי מוצלח. ועדת המומחים הבלתי־תלויה שסקרה את הנתונים החשופים מייעצת לנו בתוקף שנגיש מיד בקשה לאישור שימוש חירום".
"בתוקף" ו"מיד" היו מילים חזקות במידה בלתי־רגילה יחסית לוועדה הזאת. הטרמינולוגיה שלהם במהלך הניסויים האלה הייתה תמיד זהירה, חסכונית כיאות, קלינית. אבל כעת יכולנו להרגיש את התלהבותם. קפצנו מהכיסאות והתחלנו לחגוג. הרגשתי כאילו עטיתי עליי מין חליפת כנפיים כזאת, ואני טס מעל הרים ועמקים ירוקים. המשכנו לחגוג במשך עשר או 15 דקות, אבל עוד לא שמענו את החלק הכי טוב של הסיפור. וזה הגיע כעבור רבע שעה, כאשר שני ביו־סטטיסטיקאים מנוסים, שאחד מהם היה סטרג'יט רויצ'ודהורי, דיווחו לדאג ולי על רמת היעילות. הסכמנו שרק הוא ואני נאזין למספרי היעילות הממשיים כדי שנוכל להחליט איך להמשיך עם המידע בעל הפוטנציאל המהותי הזה. כל האחרים יצאו מהחדר, ודאג ואני התחברנו לשיחת וידיאו אחרת כדי לשמוע את התוצאות.
חשבתי שכל מספר צפונית ל־60 אחוזי יעילות יהיה תוצאה טובה. אבל הביו־סטטיסטיקאי אמר לנו "מ־94 מקרים מאומתים לקורונה, 90 היו שייכים לקבוצת הפלצבו". הייתי המום וחשבתי ששמעתי לא נכון, לכן התפרצתי לדבריו. "אמרת 60? שש־אפס?"
"לא. 90. תשע־אפס!"
"אבל מה היעילות?"
"95.6 אחוזים, אדוני".
דאג ואני נותרנו ללא מילים במשך כמה רגעים.
"עד כמה המספר הזה ודאי?"
"המובהקות הסטטיסטית גבוהה מאוד, אדוני", ענה אחד מהם. "אנחנו לא מצפים שהמספר הזה ישתנה הרבה כשנאסוף את כל 164 המקרים ונגיע לממצאים הסופיים".
הודינו להם והתנתקנו מהווידיאו. דאג ואני הבטנו זה בזה. תפסתי שאנחנו ככל הנראה יושבים על המידע המהותי ביותר בעולם. האחריות הייתה רבה מאוד.
רק כשהגעתי הביתה באותו ערב, בסביבות שבע, התחלתי לחשוב על מה שהיה. נחתי בכורסה החביבה עליי והדממה אפפה אותי. דמעות של שמחה עלו בעיניי. פשוט ישבתי לי שם במשך כמה דקות, מעכל וסופג. אשתי, בני ובתי ישבו לצידי. בני אחז בידי האחת ובתי בשנייה. כיוון שעבדתי מהבית במשך כל אותם חודשים, הם היו נוכחים בכל הרגעים החשובים של הפרויקט, חוו איתי את הרגעים הטובים והרעים, ועכשיו היו גאים כל כך במה שהושג. באותו ערב חשבתי על קרוב ל־60 מיליון איש ברחבי העולם שנדבקו בקורונה ויותר מ־1.3 מיליון שמתו. עוצמת המשבר וההישגים שלנו עד עכשיו היו גדולים מנשוא, וליבי היה מלא שמחה.
למחרת, 9 בנובמבר 2020, הוצאנו הודעה לעיתונות, ומיקאל ואני פינינו זמן לראיונות בתקשורת. החדשות הטובות התפשטו כאש בשדה קוצים. הידיעה נהפכה לסיפור המרכזי - ובמקרים רבים לסיפור היחיד - של ערוצי החדשות בכל מדינה בעולם. הכיסוי התקשורתי היה מדהים. אחרי חודשים רבים של אפלה, העולם ניצב לראשונה בפני חדשות חיוביות מאוד שהפיחו תקווה. אנשים יכלו לראות את האור בקצה המנהרה.
5 צפייה בגלריה
''הרשים אותי בהתמצאותו בפרטים''. נתניהו מקבל חיסון של פייזר בדצמבר 2020
(צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
כשהתחלנו במשלוחי החיסונים לרחבי העולם, ההתלהבות הייתה רבה מאוד. אבל אז הכתה בנו המציאות. לפני כן סיפרתי לכולם כי החיסון יגיע עד אוקטובר 2020. התברר כי רק מעטים חוץ ממני ציפו שכך אכן יקרה. מנגנון המשלוח וההפצה ודאי שלא היה מוכן. כמעט בכל מדינה, יכולתן של רשויות הבריאות לחסן במנות הקיימות לא הייתה מדהימה. בהתחלה היו יותר מנות זמינות מכפי שיכלו לקלוט. וכאשר התחילו שיעורי ההתחסנות לעלות, דווקא אז קצב הייצור לא עמד בדרישה המוגברת והפך לצוואר הבקבוק. הבנתי שייקח הרבה זמן עד שיהיו לנו מספיק אנשים מחוסנים כדי שנוכל לראות תוצאות מוחשיות ומדידות. התקווה שיצרו החיסונים הראשונים התפוגגה עד מהרה כי חיי היומיום נותרו כפי שהיו. היינו זקוקים לדוגמה שתוכיח לעולם שהתקווה מציאותית. הרעיון היה לבחור מדינה אחת שאם תקבל אספקה שוטפת, תוכל להבטיח התחסנות מהירה כל הדרך עד לחסינות עדר ולהדגים את ההשפעה על מדדי הבריאות והכלכלה. מדינה אידיאלית כזאת תהיה קטנה יחסית, למערכת הבריאות שלה יהיו סטנדרטים גבוהים ורשומות רפואיות אלקטרוניות טובות.
"נתניהו ידע המון פרטים טכניים על הנגיף ועל החיסונים השונים והיה המנהיג הראשון שדיבר על חסינות עדר. הידע שלו וסגנונו הישיר תפסו את תשומת ליבי והתחלתי לתהות אם אולי ישראל תוכל להיות המדינה שתדגים את יתרונות ההתחסנות רחבת ההיקף"
בנימין (ביבי) נתניהו נמנה עם הראשונים שהתקשרו אליי לדבר בזכות משלוחים מוקדמים למדינתו. שיחתנו הראשונה הייתה מאוד לא רשמית. הוא אמר לי שראש ממשלת יוון, קיריאקוס מיצוטאקיס, סיפר לו שאני יהודי יווני והוא גאה בי מאוד. כשהמשכנו בדיון גיליתי לו כי מיקאל דולסטן, ראש חטיבת המחקר שלנו, הוא יהודי שוודי, שבמהלך לימודי הרפואה שלו קיבל מענק מחקר במכון ויצמן המפורסם.
"עכשיו אני ממש כועס על אנשי המודיעין שלנו", ענה ראש הממשלה, שהתקשה להסתיר עד כמה הוא משועשע. "את זה הם לא אמרו לי".
חשבתי שזה לא באמת ישנה משהו בדיון שעמדנו לערוך, אבל אמרתי בבדיחוּת שיניח לזה, כי אני לא מעוניין להיות בתווך בין אנשי המוסד לבין התסכול שלו מהם. אחרי דברי הפתיחה הוא החל ללחוץ על אספקה מוקדמת לישראל. כמו בשיחותיי עם ראשי מדינות אחרים, הסברתי את מצב המלאי, ביקשתי שיתאזר בסבלנות והבטחתי לעשות כמיטב יכולתי. נתניהו ידע המון פרטים טכניים על הנגיף ועל החיסונים השונים והיה המנהיג הראשון שדיבר על חסינות עדר. הידע שלו וסגנונו הישיר תפסו את תשומת ליבי והתחלתי לתהות אם אולי ישראל תוכל להיות המדינה שתדגים את יתרונות ההתחסנות רחבת ההיקף. התקשרתי לד"ר לואיס חוֹדאר הנמרץ, הסמנכ"ל הרפואי לחיסונים בפייזר, שיש לו מחויבות עמוקה למטופלים. שאלתי את לואיס את השאלה הזאת והוא התלהב. ישראל היא בגודל הנכון, עם גבולות סגורים ומבוקרים; יש בה מערכת בריאות מעולה, עם רשומות רפואיות אלקטרוניות ליותר מ־98 אחוזים מאזרחיה; והמדינה חוותה גל חריף מאוד של הידבקות בקורונה. שירותי הבריאות בישראל ניתנים לכולם והמדינה משתתפת במימון ארבע קופות חולים שפועלות כשירותי בריאות בשגרה. לכל תושב בישראל יש מספר זהות ייחודי שמאפשר קישור נתונים מרשומות רפואיות ברמה לאומית. ביקשתי מלואיס להכניס את ישראל לרשימת המדינות המועמדות ולחשב מה מספר המנות שיידרשו לה כדי להגיע לחסינות עדר.
כעבור יומיים קיבלתי שיחה נוספת מראש הממשלה נתניהו, הפעם לטלפון הנייד שלי. הופתעתי, כי היה נראה שמוקדם מדי לשיחה שנייה, והוא גם לא טרח לקבוע אותה מראש. פשוט התקשר. הוא הביא לתשומת ליבי כמה עניינים משפטיים הקשורים למשא ומתן שלנו על ההסכם לאספקת החיסונים. לא הייתי מודע לפרטים והבטחתי לחזור אליו. דאג לנקלר, היועץ המשפטי הראשי והמהימן שלנו, הסביר לי את חששותיו ואני התקשרתי שוב לנתניהו. כעבור כמה שעות הוא החזיר לי שיחה. שגריר ישראל בארצות־הברית, רון דרמר, כבר היה על הקו וגם היועץ לביטחון לאומי של ישראל. הבטתי בשעוני וחישבתי את השעה בישראל. הייתי המום. "ראש הממשלה, עכשיו שתיים וחצי בלילה אצלכם!"
"שזה לא ידאיג אותך. אני לא צריך לישון הרבה", ענה. "תראה, אלברט. אם נשאיר את זה רק לעורכי הדין, זה לא ייגמר. אני אעלה עכשיו את היועץ המשפטי שלנו. תוכל אתה להעלות את שלכם?"
הרגשתי מעט לא בנוח, אבל הנחישות שלו ותחושת הדחיפות גם עוררו בי עניין. העליתי לשיחת ועידה את דאג ונתניהו העלה שני עורכי דין. נדמה לי שהם היו ממשרד עורכי דין אמריקאי שמייצג את מדינת ישראל. התפתח דיון והשגריר הרשים אותי בפתרונות המבריקים שהעלה. בשעה שלוש לפנות בוקר בישראל, רוב הנושאים נפתרו ורק מעטים נותרו על השולחן. הסכמנו שצוותי המשפטנים ימשיכו לבחון פתרונות למחרת בבוקר, לפי שעוננו. החוזה הראשוני נחתם כעבור יומיים, ואני חשבתי שיותר לא אשמע מביבי.
בינתיים חישב לואיס את מספר המנות שנצטרך כדי שישראל תגיע לחסינות עדר ואני המשכתי להביט ברשימת המדינות שיתאימו לקריטריונים של מחקר תצפיתי: מי מהן תוכל להגיע לביצועים מהירים יותר וטובים יותר? ישראל הייתה בראש הרשימה, אבל הייתה בעיה. אם נבחר בה, כולם יחשבו שזה בגלל מוצאי היהודי. חשבתי לפנות למשרדי החברה שלנו בישראל כדי שיענו על כמה משאלותיי בנוגע לתוכנית ההתחסנות שם, אך לפתע צילצל הטלפון שלי. שוב נתניהו. שוב הוא הרשים אותי בהתמצאותו בפרטים. הוא דיבר על בתי החולים שלהם, על כוונתו להיעזר בצבא, על הרעיון שלו ל"תו ירוק" ועל התוכניות של ישראל לטיפול בבעיית ההיסוס להתחסן. למחרת שוחחתי עם מיקאל, לואיס ודאג על האפשרות לבחור בישראל כמדינה שתדגים לעולם מה החיסון שלנו יכול לעשות. כולנו הסכמנו שישראל יכולה להיות המקום האידיאלי לכך. "אתה מבין שכולם יחשבו שעשינו את זה כי אנחנו יהודים", סימסתי למיקאל. "אני מבין, אבל הם ההימור הנכון", הוא השיב.
תיכננתי להתקשר לראש הממשלה נתניהו כדי לדון באפשרות של שיתוף פעולה במחקר על פי ראיות בעולם האמיתי, שבו הנתונים יהיו מתצפיות ללא אקראיות וללא קבוצת ביקורת. אנחנו נספק מנות בהתאם להסכם האספקה שעליו ערכנו משא ומתן קודם, ובתמורה תתחייב ישראל לפעול במהירות ולפרסם נתוני יעילות מהשטח. הוא כמובן התקשר למחרת, לפני שהייתה לי הזדמנות להתקשר אליו. העליתי בפניו את רעיון שיתוף הפעולה המחקרי. בתוך שבוע חתמנו על הסכם שיתוף פעולה מחקרי עם משרד הבריאות והקמנו ועדת היגוי עם אפידמיולוגים מישראל, מפייזר ומאוניברסיטת הרווארד.
בבוא העת, סיפורה של ישראל ישמש השראה לעולם ויספק לו מידע.
אחרי מערכת בחירות צמודה ומרה בישראל, נפתלי בנט, ראש הלשכה של נתניהו לשעבר, החליף אותו כראש הממשלה. למן הרגע הראשון היה ברור שבכל הקשור להבסת הנגיף, אין הבדל בין הממשלה החדשה לקודמתה. קיימתי דיאלוג עם בנט כפי שקיימתי עם נתניהו. והמדענים והחוקרים שלנו המשיכו לעבוד עם מדענים ישראלים כאילו לא התקיימו בחירות כלל. אף שכל השרים הוחלפו באחרים, הייתה המשכיות מרשימה בין הצוותים שעובדים ישירות עם פייזר על הפרויקט החשוב שלנו.
