העלייה בתוחלת החיים מובילה לעלייה במספר הסובלים מירידה קוגניטיבית: אחד מכל עשרה בני 65 ומעלה ילקה בדמנציה, ורבים אחרים יסבלו מירידה בתפקוד הקוגניטיבי. כעת הפיצה ההסתדרות הרפואית נייר עמדה חדש המנחה רופאים כיצד לזהות ירידה קוגניטיבית העלולה להידרדר לכדי דמנציה ואלצהיימר, אילו מבדקים יש לבצע, ומה הטיפול הנדרש. ההנחיות החדשות נכתבו על ידי מומחים מהאיגודים לפסיכיאטריה, לנוירולוגיה ולגריאטריה בישראל.
קראו עוד:
המושג "ירידה קוגניטיבית" מתייחס לירידה בתפקוד המוחי, ללא פגיעה ברוב התחומים בתפקוד היומיומי. זאת, בניגוד לדמנציה, שבה קיימת פגיעה בתפקוד היומיומי. עם זאת, אנשים עם ירידה קוגניטיבית נמצאים בסיכון להידרדר לכדי דמנציה מסוגים שונים, ובמיוחד לאלצהיימר, ולכן החשיבות הרבה לאבחנה הנכונה של הירידה הקוגניטיבית.
מחברי המסמך מציינים שאנשים רבים הסובלים מירידה קוגניטיבית קלה אינם מודעים לכך ולא ידווחו על הבעיה לרופא, כך שיש צורך בדיווח של אדם קרוב ובביצוע בדיקות סקר תקופתיות. תסמונת הירידה הקוגניטיבית עלולה להיגרם ממצבים רבים, בהם שבץ מוחי, פרקינסון, טרשת נפוצה, מחלות פסיכיאטריות האופייניות לקשישים ומחלות נוירולוגיות אחרות.
בנייר העמדה מציינים המומחים כי על פי עדויות מחקריות רבות, קשישים רבים סובלים מהפרעות זיכרון ומפגיעה קוגניטיבית בעקבות שימוש בתרופות, בעיקר אנטי-כולינרגיות, המשמשות בין היתר להפחתת עוויתות בשרירים כמו בפרקינסון. קשישים רבים מטופלים לעיתים בשתי תרופות ממשפחה זו, מה שמגביר את הסיכון לפגיעה קוגניטיבית. מעדויות שונות עולה כי גם תרופות נוספות, כמו אנטיהיסטמינים, תרופות משתנות ותרופות שינה, עלולות לפגוע בזיכרון ובתפקוד המוחי. לפיכך, נייר העמדה ממליץ להפחית ככל האפשר את נטילת התרופות האלה ולהפסיק, אם אפשר, שימוש בתרופות העלולות לפגוע במוח.
חולי סוכרת שאינם מאוזנים, מטופלים הסובלים מיתר לחץ דם, מטופלים עם ערכים גבוהים של שומנים בדם או כאלה שסובלים מהשמנת יתר - כל אלו נמצאים בסיכון לא רק להתקף לב ולשבץ מוחי, אלא גם להידרדרות בתפקוד המוחי
המסמך מתייחס גם למחלות שונות, המהוות גורם משמעותי לפגיעה קוגניטיבית. חולי סוכרת שאינם מאוזנים, מטופלים הסובלים מיתר לחץ דם, מטופלים עם ערכים גבוהים של שומנים בדם או כאלה שסובלים מהשמנת יתר - כל אלו נמצאים בסיכון לא רק להתקף לב ולשבץ מוחי, אלא גם להידרדרות בתפקוד המוחי. לכן ממליצים לרופאים לאתר את החולים הללו, להדגיש בפניהם את הסיכונים ולעקוב גם אחר מצבם הקוגניטיבי.
כיצד ניתן לאבחן חשד לפגיעה קוגניטיבית?
על פי נייר העמדה, קביעה כזו צריכה להתבצע על ידי רופא המשפחה בשיתוף מומחים לפסיכוגריאטריה או לנוירולוגיה. קיימים מספר מבדקים כלליים בתחום, אולם אין די מחקרים המעידים על רמת הדיוק שלהם, אף שבעולם נהוג להיעזר בהם כדי לבצע הערכה קוגניטיבית בגיל המבוגר.
אחד המבדקים הוותיקים הוא "מיני מנטל". מדובר במבדק קצר, שנדרשות כעשר דקות לביצועו. הוא קל לשימוש ונותן הערכה כללית לצד הערכה של כמה תפקודים קוגניטיביים ספציפיים: התמצאות בזמן ובמקום, קשב וחישוב, זיכרון, שיום (יכולת לנקוב בשמות ולזכור אותם), ביצוע פקודות, קריאה וכתיבה. עם זאת, המבדק אינו מדויק ביחס למטופלים חסרי השכלה ולכאלה שאינם יודעים קרוא וכתוב. הוא גם לא בודק פרמטרים נוספים החשובים לתפקוד הקוגניטיבי, כמו תפקוד ניהולי, יכולת שיפוט והפשטה.
מבדק נוסף, המסייע להעריך את תפקודי המוח הגבוהים, הוא "מבחן ציור השעון", המאפשר לזהות פגיעה ביכולת הניהולית אצל אנשים שקיבלו ציון גבוה במבדק "מיני מנטל". במבחן זה המטופל מצייר שעון המכוון לשעה 11:10, זמן שנמצא רגיש לזיהוי הפרעות קוגניטיביות.
מבדק רגיש יותר, המאפשר לאבחן גם הפרעה קוגניטיבית קלה, הוא MoCa, האורך כעשר דקות ובודק זיכרון לטווח קצר, תפיסה מרחבית, יכולת הפשטה וניהול, יכולת שפתית, קשב וריכוז. גם מבדק זה לא מתאים לאוכלוסייה שאינה יודעת קרוא וכתוב.