מחלת גרייבס היא הסיבה הנפוצה ביותר ליתר פעילות של בלוטת התריס – מחלה הכרוכה בסבל ובדרך כלל מצריכה טיפול. תורשה, תזונה לקויה וכמובן מצבים של סטרס ולחץ מתמשכים כמו מלחמה, עלולים להגדיל סיכון להתפרצות המחלה.
מהי בלוטת התריס?
זוהי בלוטה אנדוקרינית בצורת פרפר הממוקמת בחלק הקדמי התחתון של הצוואר. תפקידה - לייצר הורמוני בלוטת התריס, המופרשים לדם ולאחר מכן נישאים לכל רקמה בגוף. הורמוני בלוטת התריס עוזרים לגוף בחילוף החומרים, להשתמש באנרגיה, להישאר חם ולשמור על תפקוד תקין של המוח, הלב, השרירים ואיברים אחרים.
הקשר בין הבלוטה להתפרצות המחלה
המחלה מופעלת על ידי תהליך במערכת החיסון של הגוף, שבדרך כלל מגן עלינו מפני פולשים זרים כגון חיידקים ווירוסים. מערכת החיסון הורסת פולשים זרים באמצעות חומרים הנקראים נוגדנים המיוצרים על ידי תאי הדם הלבנים. לפעמים ניתן "להערים" על מערכת החיסון לייצר נוגדנים שמגיבים עם חלבונים בתאים שלנו. במקרים רבים נוגדנים אלו יכולים לגרום להרס של אותם תאים.
בגרייבס, נוגדנים אלו (הנקראים נוגדנים לקולטן תירוטרופין ) עושים את ההפך - הם גורמים לתאים "לעבוד שעות נוספות". הם נקשרים לקולטנים על פני תאי בלוטת התריס ו"מעוררים" אותם לייצר ולשחרר יותר מדי הורמוני בלוטת התריס. זה גורם לפעילות יתר של בלוטת התריס (בקיצור, יתר פעילות).
ההערכה היא שכ- 3% ו- 0.5% מהנשים והגברים בהתאמה יפתחו גרייבס במהלך חייהם. קיימת הערכה ש"התפרצות" גרייבס נפוצה יותר בגילאי 20 עד 50, אם כי היא עלולה להופיע כמה פעמים ובכל גיל.
קראו עוד:
למה זה קורה?
המנגנון דרכו מתפתחת גרייבס אינו מובן במלואו, אך חוקרים משערים שנטייה תורשתית עשויה להוות את מרבית הסיכון בעוד היתר מורכב סיבות סביבתיות אפשריות. סיבות אלו כוללות עישון, לחץ נפשי, שימוש בתרופות מסוימות (למשל כאלו המכילות כמויות מופרזות של יוד או אחרות המדכאות את המערכת החיסונית), חשיפה גבוה וממושכת לתערובת של קוטלי עשבים (בייחוד כאלו המכילות רעלן בשם דיאוקסין) וייתכן בשילוב עם תזונה לקויה. תזונה שכזו כוללת צריכה מופרזת של יוד, חוסר סלניום כרוני ומחסור בוויטמין D.
תסמיני המחלה
לעיתים קרובות, חלק מהתסמינים כוללים קצב לב מוּאץ, קשיי שינה, מתח ועצבנות, ירידה במשקל למרות עלייה בתיאבון, אי סבילות לחום והזעת יתר (לרבות בכפות הידיים), שינויים במצב הרוח או התנהגות תוקפנית, עייפות וחולשת שרירים, (עלייה בתדירות מתן שתן ותחושת צמא מוּגברת), ירידה בחשק המיני, ירידה בתדירות מחזור הווסת, דימום ווסתי מועט או הפסקת ווסת (בנשים) במקרים מתקדמים. במקרים מסוימים חשים נפיחות בבלוטת התריס הממוקמת בקדמת הצוואר (בדרך כלל מפושטת ולא נקודתית לאזור מסויים בבלוטה), אי התאמה בין פעימות הלב לדופק, רטט או רעד, עור לח וחמים, כפות ידיים אדומות. סיבוך נוסף העלול להתקיים אצל כשליש מחולי גרייבס הינו בלט עיניים.
הטיפול הקונבנציונלי
טיפול תרופתי בחוסמי בטא, לתרופות אלו עדיפות בחולים עם סבירות להפוגה, אך הן אינן מרפאות את יתר הפעילות כתוצאה מגרייבס. למרות זאת, נטילת מינונים מותאמים אישית שלהן יעילה בהשגת "שליטה" ביתר הפעילות במקרים רבים.
הטיפול בבלט העיניים מונחה ע"י רופא/ת עיניים ועשוי לכלול טיפול סטרואידים ו/או הקרנות. כשיתר הפעילות נמשכת חודשים ואף שנים, למרות הטיפול התרופתי, תיתכן המלצה על טיפול בלתי הפיך עם יוד רדיואקטיבי או ניתוח לכריתת בלוטת התריס.
הטיפול המשלים
שיפור אורח החיים, דיקור, הפחתת מצבי עקה/מתח, עישון (במידת הצורך) וכן שינויים תזונתיים מותאמים אישית עשויים להקל על תסמיני גרייבס.
התזונה שיכולה לעצור את ההתפרצות
בשנים האחרונות גוברת המוּדעוּת שתזונה "אנטי דלקתית" (כזו המיועדת לסייע לגוף להתמודד טוב יותר עם דלקות) ארוכת טווח יכולה להועיל לסובלים מהפרעות נוֹגדנוּת עצמית באופן כללי. כחלק מאבחון תזונת בלוטת התריס ניתן לנסות להעריך חוסרים או עודפים נקודתיים בצריכת מינרלים ו/או ויטמינים ו/או חשיפה לרעלנים מסוימים ו/או נחיצותם ויעלותם האפשרית של צמחי מרפא (לכולם ייתכן קשר עקיף לתסמיני יתר פעילות על רקע גרייבס).
מנגד, אימוץ תפריט/פרוטוקול "תובעני" או צריכה רכיבי תזונה שאינה מותאמת אישית, עלולים להזיק.
לסיכום, כך תטפלו בחשד למחלת גרייבס
א. בירור מקדים או מעקב אחר בדיקות ספציפיות לגרייבס בעזרת רופא/ת המשפחה (ובמידת הצורך אנדוקרינולוג/ית בהמשך) ופנייה לרפואה משלימה במקביל.
ב. שקילת אבחון הקשר לתזונה באמצעות תזונאי/ת ברישיון משרד הבריאות בעל ידע בתחום בלוטת התריס.
ג. במידת הצורך, קבלת ייעוץ תזונתי מותאם אישית ומעקב תזונתי במידת הצורך, תוך התחשבות ברקע הרפואי-תזונתי של כל אחת ואחד.
ד"ר יניב עובדיה הוא תזונאי-דיאטן קליני מוסמך, ד"ר נירית ברק אבירן הינה רופאה מומחית לאנדוקרינולוגיה ורפואה פנימית
