שבר בעצמות הקרסול הוא השכיח ביותר באוכלוסייה. הוא אופייני בעיקר לשתי קבוצות גיל: צעירים, שאצלם החבלה נגרמת במהלך פעילות ספורטיבית, ואנשים מעל גיל 60, שסובלים מהשבר בעקבות נפילה.
קראו עוד:
הטיפול הרפואי וההחלמה מהשבר נחלקים לשלושה שלבים: השלב הראשון, הקיבוע. הוא מבוצע בהתאם למיקום השבר ולחומרתו, ומטרתו להחזיר את העצמות למנח האופטימלי שלהן על מנת שיתאחו בצורה הטובה ביותר. בשברים קלים הטיפול הוא שמרני: גבס, תומכים או מגף. בשברים מורכבים יותר מבצעים קודם כל ניתוח כדי להחזיר את העצמות למקום, ואז מגיע הקיבוע. השלב השני הוא החלמה: פרק זמן של ארבעה־שמונה שבועות, שבמהלכו התאים שאחראים על הבנייה של העצם משקמים את הרקמה שניזוקה. השלב השלישי הוא השיקום: לאחר הורדת הקיבוע מתחיל המטופל לבצע תרגול אקטיבי לשיפור טווחי התנועה ולחיזוק השרירים.
1 צפייה בגלריה
לפי הערכות, חמישה־עשרה אחוזים מהשברים בקרסול לא מתאחים כהלכה, לפעמים בשל מורכבות השבר ובפעמים אחרות כתוצאה ממאפייני המטופל
(צילום: shutterstock)
אין ספק שהשלב המתסכל ביותר עבור המטופלים הוא השלב השני, שלב ההחלמה. מצד אחד, הקרסול כואב ונפוח. מצד שני, קיבוע הקרסול גורם לאי־נוחות ולקושי בניידות, בעיקר בהליכה, ועל מנת לבצע פעולות בסיסיות יש להיעזר בקביים או בהליכון. תחושת התסכול נובעת גם מכך שלמטופל אין שום אפשרות להשפיע על תהליך ההחלמה או לזרז אותו. בשלב זה, רבים מהמטופלים נמנעים מלהפעיל עומס על הקרסול. זאת מתוך חשש שהדבר יוביל להחמרה של הכאב, אך בעיקר בשל המחשבה שהטלת משקל הגוף על אזור השבר עלולה לעכב את תהליכי ההחלמה, למרות העובדה שהאזור מוגן על ידי תמיכה חיצונית.
בשנים האחרונות, כתוצאה מהעלייה בתוחלת החיים, יש גידול משמעותי, כמעט פי שלושה, במספר ניתוחי הקרסול המבוצעים בגיל מבוגר. למרות שיעור ההצלחה הגדול של הניתוחים, עדיין יש מקרים לא מעטים שבהם השברים אינם מתאחים בקצב הרצוי. לפי הערכות, חמישה־עשרה אחוזים מהשברים לא מתאחים כהלכה, לפעמים בשל מורכבות השבר ובפעמים אחרות כתוצאה ממאפייני המטופל, למשל גיל מבוגר מאוד, עישון, סוכרת או רקע של אוסטאופורוזיס. כל אלה עלולים לפגוע בתהליך ההחלמה הטבעי של הגוף.
בשנים האחרונות נערכו מחקרים רבים שמטרתם למצוא דרכים להגדיל את אחוזי ההחלמה המלאה מהשברים ולמנוע סיבוכים. מחקרים אלה מראים ששלב החלמה של השבר הוא שלב קריטי בחזרה לאורח חיים בריא ופעיל. וכיצד ניתן לזרז את קצב החלמה? דווקא באמצעות נשיאת משקל על הקרסול, בהתאם להוראות הרפואיות.
במחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Trauma Surgery נבחנו כל המחקרים שבדקו את ההשפעה של נשיאת משקל מוקדמת על תוצאות הטיפול הרפואי. מהמחקרים עולה, שאצל מטופלים שהיו בקיבוע, ובהתאם להוראות הרפואיות היו ניידים יותר והפעילו על הרגל משקל רב יותר, במשך זמן רב יותר, התרחש שיפור בקצב איחוי השבר, שאובחן בצילום רנטגן. הזמן שנדרש לאיחוי מלא התקצר ב-30 עד 60 אחוזים. כמעט 90 אחוזים מהם חזרו לפעילות הספורטיבית הקודמת שלהם. במקביל, לא נרשמה עלייה בסיכון לסיבוכים בהשוואה למטופלים שנמנעו מלשאת משקל על הרגל.
השלב המתסכל ביותר עבור המטופלים הוא שלב ההחלמה. מצד אחד, הקרסול כואב ונפוח. מצד שני, קיבוע הקרסול גורם לאי־נוחות ולקושי בניידות, בעיקר בהליכה, ועל מנת לבצע פעולות בסיסיות יש להיעזר בקביים או בהליכון. תחושת התסכול נובעת גם מכך שלמטופל אין אפשרות להשפיע על תהליך ההחלמה
ישנן מספר סיבות לכך שנשיאת המשקל, כאשר השבר מקובע, תורמת להחלמה. האחת היא מכנית: הפעלת עומס מכני על העצם גורמת לפעילות מוגברת של תאים בוני עצם, בדיוק כמו שקורה במהלך פעילות גופנית, אשר גורמת גם היא לשיפור משמעותי במסת העצם. גם כשהולכים עם קביים או מקל, השרירים של הרגל עדיין מתכווצים, הדבר מגביר את זרימת הדם העשיר בחמצן, לאזור השבר, והשרירים מפעילים כוחות מכניים אשר מעודדים את תהליכי בניית העצם. ביצוע מאמצים אלה, אפילו לפרקי זמן קצרים מאוד, גורם לפירוק של מאגרי אנרגיה בשריר, כמו בזמן אימון משקולות. תוצר הלוואי של פירוק מאגרי האנרגיה הוא שפעול נוסף של תאים בוני עצם. כל אלה נמצאו כמזרזים את תהליכי האיחוי של השבר.
אגב, זו תופעה שאינה ייחודית רק לקרסול, אלא גם כשמדובר בשברים בעצמות אחרות. בשורש כף היד, למשל, הפעלה של שרירי האצבעות ושל המרפק גורמת לאיחוי מהיר יותר של עצמות כף היד.
ויש בונוס נוסף: נשיאת משקל בשלב מוקדם של השבר פועלת גם על מערכת העצבים, ולכן היא גורמת לירידה בתחושת הכאב. במחקר שנערך בקרב אנשים שסבלו מפגיעה ברצועות הקרסול התגלה כי מטופלים שהלכו עם קיבוע במהלך חמשת הימים הראשונים לאחר הפציעה סבלו פחות מכאבים בהשוואה למי שנמנעו מהליכה, וכתוצאה מכך גם התקצר זמן ההחלמה שלהם.
אז מה לעשות:
- ראשית, עליכם לפעול על פי ההנחיות הרפואיות ולברר האם מותר לדרוך על הקרסול. אם מותרת דריכה, התחילו כמה שיותר מוקדם לדרוך ולהפעיל משקל על הקרסול.
- בשלב הראשון מומלץ להיעזר בקביים או בהליכון. הקפידו ללכת למרחקים קצרים, בהתאם לכאב.
- בצעו גם תרגילים בישיבה מספר פעמים ביום, כגון יישור וכיפוף של הברך.
- הקפידו מספר פעמים ביום לכווץ ולהניע את אצבעות כף הרגל.
