"כבר מחוץ למחנה שורה ראינו את אוהלי משפחות הנרצחים. כשנכנסנו לחדר של הרבנות יכולנו לראות את כמות האלונקות והגופות בתוך המקררים והבנו שאנחנו בעצם עומדים מול אסון גדול בהרבה ממה שפגשנו עד היום". ד"ר אסי שרון, מפקדת מערך רופאי השיניים המתנדבים במערך הזיהוי הפלילי של משטרת ישראל באגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל, סיפרה לתוכנית "חדשות המשטרה" על עבודת הקודש שנעשתה מאז 7 באוקטובר.
צפו בריאיון שלה עם דובר משטרת ישראל, נצ"מ אלי לוי:
ריאיון עם ד"ר אסי שרון, ראש מערך רופאי השיניים המתנדבים במערך הזיהוי הפלילי של משטרת ישראל
(קרדיט: משטרת ישראל)
"אנחנו 32 רופאי שיניים מתנדבים שעוברים במהלך השנים הכשרות רבות כדי להתמודד עם אסונות ואירועים רבי נפגעים בארץ ובעולם. אנחנו לומדים איך לבדוק את הגופות, איך לעשות השוואות ואיך להצליח לזהות אותן, כדי להביא אותן לקבורה", היא מספרת. "ביום ההוא, כשקיבלנו את ההודעה להגיע לשורה עוד לא הבנו, מה סדר הגודל של האירוע, אבל כשראינו את כמות הגופות שמגיעה, הבנו שזה אסון גדול בהרבה ממה שפגשנו עד היום", היא אומרת. "כשאנחנו מקבלים הודעה על אירועים, אנחנו עוזבים את הכול, את החיים האישיים, את המרפאות ומגיעים למשימה. וכך היה ביום ההוא".
ד"ר אסי שרון: "כשנקראנו להגיע למשימה, הבנו שאנחנו בשליחות למען עם ישראל. עצרנו הכל, והגענו לבצע את המשימה שלנו. אף אחד לא חשב על הפרנסה שלו או על הבית שלו. כולם ידעו שיש לנו משימה אחת לבצע.הנחנו את כל החיים שלנו בצד ובאנו"
היא מספרת על אחד הרגעים הקשים שעברה בימים הראשונים שאחרי השבת הארורה. "עבדנו במשך שבע שעות וחצי ברציפות, באינטנסיביות מאוד גדולה, והרגשנו מותשים, והחלטנו לסיים באותו יום, ולשוב לעבודה ביום שלמחרת. אבל אז חייל מהרבנות הצבאית ביקש מאיתנו לבדוק עוד גופה נוספת, כי היא מחכה המון זמן במסדרון. למרות שהיינו מותשים, הבנו שאנחנו לא יכולים לסרב.
"כשראינו את הגופה, זו הייתה גופתה של אישה שנרצחה, הרגשתי לפתע שהשריון שעטיתי על עצמי כדי לטפל בגופות, הולך ונעלם. וכדי להתמודד התחלתי לדבר את האישה בלבי וביקשתי ממנה שתעזור לנו לזהות אותה, כדי שנוכל לאפשר למשפחה שלה להביא אותה לקבורה. זה היה אחד הרגעים הקשים ביותר שעברנו", היא משחזרת. "כשסיימנו את התהליך הזיהוי, הרגשנו מותשים. סיימנו, הצלחנו לזהות, יצאנו למנוחה של שמונה שעות וחזרנו שוב לעבודה".
היא מסכמת: "כשנקראנו להגיע למשימה, הבנו שאנחנו בשליחות למען עם ישראל. עצרנו הכול, והגענו לבצע את המשימה שלנו. אף אחד לא חשב על הפרנסה שלו או על הבית שלו. כולם ידעו שיש לנו משימה אחת לבצע, ידענו שלשם כך היחידה הזו הוקמה, וזקוקים לנו. כל ההכשרה שלנו נועדה להתמודד עם אסונות כאלה. כשקיבלנו את ההודעה, הנחנו את כל החיים שלנו בצד ובאנו. במשך כמה חודשים, ואם יש צורך בכך, גם היום, עבדנו סביב השעון, היינו הולכים הביתה לישון כמה שעות ובחזרה לעבודה. ידענו שזו המשימה שלנו ולשם כך אנחנו פה".