"משנכנס אדר מרבין בשמחה", כתוב במקורות, אבל האם אנחנו יודעים לחולל את השמחה בתוכנו בלי להיות תלויים בטריגרים חיצוניים? לא בטוח. וזה חבל, כי תחושת שמחה שמציפה את הגוף וממלאה אותו בהורמונים חיוביים גם חיונית לבריאות.
1 צפייה בגלריה
אישה
אישה
לחולל בתוכנו את השמחה בלי קשר לנסיבות חיצוניות
(צילום: shutterstock)
"הנטייה שלנו היא להיות תלויים בגורמים חיצוניים שמפעילים את הרגשות שלנו: כדי להרגיש אהובה אני צריכה שיאהבו אותי; כדי להרגיש בעלת ערך אני צריכה תוצאות; וכך אנחנו הופכים פאסיביים ביחס לרגשות שלנו", אומרת המטפלת האינטגרטיבית מיכל שרגא סלונים ממרכז מדיקל קר, "אנחנו חיים באוטומט על מנגנון של הישרדות, ורק אם קורה לנו משהו חיצוני שמלהיב אותנו אנחנו עוברים למנגנון של רווחה – אם אני מתאהבת אני מוצפת באדרנלין, אם זכיתי במכרז חשוב אני מתמלאת בשמחה. אבל אנחנו לא לומדים להפעיל את השמחה הפנימית הזו באופן רצוני, וכך לעולם נהיה תלויים בנסיבות חיצוניות".
קראו עוד
הבשורה שלה היא שאנחנו יכולים ללמוד איך לחולל בתוכנו את השמחה בלי קשר לנסיבות חיצוניות. מיכל קוראת לזה "לעשות אקטיביזציה של שמחה". איך? "באמצעות שלושה טריגרים. הראשון הוא להניע את הגוף ולהזרים את הדם – כי כאשר הגוף בתנועה והדם זורם ההורמונים החיוביים משתחררים. אפשר לבחור שיר שהופך להיות מנטרת השמחה שלנו, כך שבכל פעם שנשמע אותו נעבור לתנועה שתשרה שמחה; הטכניקה השנייה קשורה לעבודה עם הלב, שמתקשר עם המוח. אז במקום מה שקורה על אוטומט – שהמוח יודיע ללב: 'היי, קרה משהו טוב, אתה יכול לשמוח', אנחנו עושים פעולה הפוכה של דמיון מודרך: חוזרים במחשבה לאירוע משמח שקרה לנו בחיים, וזה מעורר את התחושה המתוקה של השמחה. יש לזה ביטוי גופני: המוח מגיב ומפריש מיד 1,400 הורמונים חיוביים. אחד מהם הוא 'הורמון הנעורים', שידוע כבעל יכולת להאריך את קצות התאים שלנו, דבר שמעכב את תהליך ההזדקנות; הגורם השלישי שאותו צריך לאמץ לחיינו כדי להיות בשמחה הוא הכרת הטוב, שבהיבט הפיזיולוגי שלו מחווט מחדש את המוח".
לדבריה, היכולת להכיר בטוב מגיעה כאשר אנחנו יוצאים מהמקום ההישרדותי שמכריח את המוח שלנו להתמקד במה שלא – לא עשינו, לא קידמנו, לא קורה – וכך אנחנו ממשיכים להיות מונעים מחוסר ונשארים במצב הישרדותי.
ואיך זזים מהמצב ההישרדותי למצב של רווחה? "עושים דבר משנה חיים: לומדים להסית את נקודת המבט ממה שאין למה שיש. חיים בהרגשה שיש לנו כפי צרכינו. זה ההבדל בין חיים של שמחה וסיפוק לבין להיות קורבן פסיבי של אשליות".