הודעת לשכת הנשיאות הסורית על כך שהגברת הראשונה אסמה אסד, רעייתו של הנשיא בשאר אסד, חולה בלוקמיה באה חמש שנים אחרי שהחלימה מסרטן השד. מחקרים מלמדים שכ-5% מהמחלימות מסרטן השד עלולות לפתח סרטן משני, בין השאר לוקמיה חריפה, בהמשך חייהם. לוקמיה שמתפתחת בגלל טיפולים קודמים נגד סרטן עלולה להיות קשה ומסוכנת.
אז מהי בדיוק לוקמיה, המוכרת גם כסרטן הדם, איך מגלים אותה וכיצד מטפלים בה? ד"ר נעם בנימיני, מנהל היחידה להמטולוגיה במרכז הרפואי צפון (פוריה), משיב לשאלות.
מהי לוקמיה?
"מחלת הלוקמיה, הנקראת גם סרטן הדם, היא מחלה ממארת (סרטנית) שמקורה במח העצם. מח העצם אחראי על ייצור שורות הדם, כולל תאי הדם הלבנים, האדומים וטסיות הדם. טסיות הדם אחראיות על קרישת הדם ותאי הדם הלבנים אחראים על המערכת החיסונית שלנו. במקרה של לוקמיה, תאי הדם מיוצרים בצורה לא-תקינה על-ידי מח העצם, מתרבים שם ואף נכנסים לזרם הדם. תאי הדם הפגומים מתרבים ותופסים את מקומם של אלו התקינים. התוצאה היא סכנה ממשית לפגיעה במערכת החיסונית שלנו ובמערכת קרישת הדם. כך הגוף חשוף יותר לזיהומים ולדימומים – שהם גורמי המוות העיקריים במחלה.
"התאים הממאירים עלולים להסתנן גם לאיברי גוף אחרים כמו כבד, כליות, מוח, עור ועוד ועלולים לגרום לנזק ישיר גם לרקמות אלו. לוקמיה נפוצה יותר בקרב מבוגרים, וככל שהגיל עולה כך עולה גם שכיחות המחלה. יחד עם זאת ניתן למצוא אותה גם בגילים צעירים. ככל שהאדם צעיר יותר, סיכויי ההחלמה גדולים והאפשרויות הטיפוליות מרובות יותר". צפו באסמה אסד מספרת על התמודדותה עם סרטן השד:
אסמה אל אסד : "ניצחתי את הסרטן"
מהם גורמי הסיכון?
"גורמי הסיכון הידועים אינם רבים, אך אחד מגורמי הסיכון העיקריים ללוקמיה חריפה הוא טיפולים כימותרפיים והקרנות לממאירויות קודמות. כלומר, מי שחלה בסרטן, טופל נגדו והחלים, חשוף יותר למחלת לוקמיה חריפה. גורמים נוספים הם תסמונות גנטיות (כמו תסמונת דאון) וחשיפה לכימיקלים מסרטנים כמו בנזן, חומרי הדברה ועוד.
"יש מצבים פרה-סרטניים נוספים שעלולים להתפתח עם הגיל לסרטן הדם כגון מיאלודיספלזיה. בתסמונת זו מתחיל תהליך של התפתחות תאי דם לבנים שאינם מגיעים להבשלה מלאה. עם השנים התופעה עלולה להתפתח ללוקמיה".
ד"ר נעם בנימיניצילום: מרכז רפואי צפוןאילו סוגי לוקמיה קיימים?
"חלק מסוגי הלוקמיה הם כרוניים ומאפשרים טיפול לאורך זמן וניתן לחיות איתם. במצבים מסוימים, לוקמיה כרונית יכולה להיות כזאת שלא נדרש בה טיפול, רק מעקב. סוגי הלוקמיה הכרונית השכיחים הם לוקמיה מילואידית כרונית ולוקמיה לימפוציטרית כרונית שהיא גם השכיחה ביותר בקרב מבוגרים. חלק ממחלות הלוקמיה הן חריפות, מסכנות חיים ודורשות טיפול אגרסיבי מיידי. הסוגים השכיחים הם לוקמיה מילואידית חריפה (AML) ולוקמיה לימפוציטרית חריפה (ALL).
את סוגי הלוקמיה מסווגים בעיקר לפי השינוי הגנטי שהתאים הסרטניים עברו. יש תתי-סוגים עם פרוגנוזה (תחזית) רעה במיוחד. אחד מתתי הסוגים הייחודיים היא לוקמיה המתפתחת מטיפולים קודמים נגד מחלת הסרטן".
מהם התסמינים למחלה?
"חלק מהמטופלים מאובחנים במקרה בעקבות ספירת דם לא תקינה. לרוב, לוקמיה חריפה מתפתחת בפרק זמן יחסית קצר של שבועות עד חודשים ורוב החולים יסבלו מתסמינים שכיחים, כולל זיהומים שיכולים להתבטא בדלקות חוזרות או חמורות במגוון מקומות בגוף. חלק יסבלו מדימומים משמעותיים באתרים שונים בגוף ומתסמינים של אנמיה קשה (חולשה, סחרחורות, עייפות קשה). לעיתים מופיעות תופעות אוטואימוניות, בעיקר במקרים כרוניים. עם האבחון נדרש טיפול מיידי למחלה".
כיצד מאבחנים?
"תחילתו של האבחון בספירת דם פשוטה. שם ניתן לראות את התאים הסרטניים. בהמשך יעבור המטופל בדיקות שונות, בין השאר גם בדיקת מח עצם שהיא פולשנית יותר וכרוכה בדיגום מעצם האגן. לעיתים נדרש דיקור מותני ודיגום של נוזל חוט השדרה על מנת לאבחן מקרים בהם הגיעה הלוקמיה למערכת העצבים המרכזית".
איך מטפלים?
"לוקמיה חריפה דורשת טיפולים כימותרפיים אגרסיביים. מטרת הטיפול היא להשמיד את התאים הסרטניים ולהחזיר את מערכות הדם לתפקוד תקין. במקרה שבו כימותרפיה אינה מספיקה, או שאינה צפויה להיות מספקת, החולים מופנים להשתלת מח עצם. זה הליך מורכב שמתאים למטופלים צעירים יותר ודורש מצב תפקודי גופני סביר וכמובן מציאת תורם מתאים. תרומת מח העצם מגיעה בדרך כלל מבן משפחה או מתורם זר שנמצא מתאים. על מנת לקלוט את השתל החדש נדרש טיפול במשלבי כימותרפיה כדי למנוע דחייה של ההשתלה.
"במהלך הטיפולים הללו יש פגיעה במערכת החיסונית ולכן החולים מטופלים בתנאי בידוד כדי להקטין את הסיכון לזיהומים מסכני חיים. במקרה שבו הלוקמיה הגיעה למערכת העצבים המרכזית, נוסף לטיפולים הללו, מזריקים כימותרפיה גם למערכת העצבים המרכזית. בעבר ביצעו הקרנות לחלק מחולי הלוקמיה וכיום זה פחות מקובל. בלוקמיות הכרוניות רוב הטיפולים הם ביולוגיים, רובם כרוכים בלקיחת כדור בלבד".
לחלות בלוקמיה לאחר סרטן השד (כמו אסמה אסד). עד כמה זה נפוץ?
"לוקמיה שמתפתחת לאחר טיפולים כימותרפיים היא לרוב לוקמיה מיאלואידית חריפה (אקוטית) ומסכנת חיים. כ-10-6 אחוזים ממקרי הלוקמיה המילואידית החריפה מופיעים אצל חולים שעברו קודם לכן טיפולים כימותרפיים. כמחצית מתוך האחוזים הללו, הם מטופלים שעברו ספציפית טיפולים לסרטן השד או לסרטן של בלוטות הלימפה (לימפומה).
"הסיבה העיקרית לעלייה בשכיחות לוקמיה חריפה במטופלות אחרי סרטן השד, היא הנזק הגנטי שהכימותרפיה גרמה בתאי מח העצם. כמה שנים לאחר הטיפול, התאים שסבלו מהנזק הגנטי, מתפתחים למצבים פרה-סרטניים וללוקמיה"
"מחקרים מראים שכ-5% מהמחלימות מסרטן השד עלולות לפתח סרטן משני, בין השאר לוקמיה חריפה, בהמשך חייהן. עוד מראים מחקרים שנשים שעברו טיפולים לסרטן שד, הן בסיכון של פי 2.56 ללקות בלוקמיה מיאלואידית חריפה. לא הוכחה קורלציה מיוחדת דווקא בין הטיפולים בסרטן השד בשונה מטיפולים כימותרפיים אחרים ומחלקת הלוקמיה. ייתכן שהנתונים נובעים מהשכיחות הגבוהה של מחלת סרטן השד באוכלוסייה.
"חולים שהחלימו מסרטן נמצאים במעקב לגילוי הישנות של המחלה או התפשטותה וכמו כן עוברים בדיקות נוספות לאבחון סרטנים משניים כגון לוקמיה. הסיבה העיקרית לעלייה בשכיחות לוקמיה חריפה במטופלות אלו, היא הנזק הגנטי שהכימותרפיה גרמה בתאי מח העצם. כמה שנים לאחר הטיפול, התאים שסבלו מהנזק הגנטי, מתפתחים למצבים פרה-סרטניים וללוקמיה".
האם הטיפול שונה אצל מי שעבר בעבר טיפולים כימותרפיים?
"הטיפול אינו שונה במהותו, אך בדרך כלל הפרוגנוזה במקרה כזה גרועה יותר, כלומר צפי ההחלמה נמוך יותר. לכן נדרשים טיפולים אינטנסיביים יותר והסיכוי שתידרש השתלה מח עצם גבוה במיוחד, תלוי בגילו של המטופל, במצבו הגופני ובתגובות שלו לטיפולים הראשוניים".
