בשיתוף עמותת רחשי לב
סיפורה של סבין בת ה 6.5 קורע לב באופן שקשה להיות אדיש. סבין חלתה בגיל 3 ומאז נלחמת בסרטן אלים ומפושט.
לפני שנה וחצי הוריה יצאו בסרטון מרגש וגייסו מימון ראשוני עבור תחילת טיפול ניסיוני בארצות הברית "אילולי אותו טיפול סבין לא הייתה איתנו כאן היום" אומרת בדמעות אימה וולריה.
בחודש האחרון מצבה של סבין מתדרדר. הגרורות פשטו לעצמות הגולגולת והרופאים ממליצים להוריה לפנות לטיפול נוסף ויקר שאין להם יכולת לממן ואינו ממומן ע"י סל הבריאות (סבין ואימה תושבות ישראל)
בפניה כואבת אומרת האם וולריה: "אין משהו יותר מרסק מלראות את החיוך על הפנים של סבין שלי. היא מאמינה בי, היא מאמינה בעולם הזה שהיא תצא מזה".
"בתחילה אתה מרגיש שהעולם קורס עליך, אתה רוצה להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה לעולם", היא מספרת. "אתה רוצה שמישהו יעיר אותך מהחלום הרע הזה ויספר לך שבאמת הכל בסדר. אבל כשזה לא קורה אתה מבין שאתה חייב להילחם, כי אין לך עוד אופציות, לא תהיה לי עוד הזדמנות להציל את סבין שלי".
"אני זוכרת שהתחלנו את הקמפיין הראשון", מתארת וולריה. "ישבתי ליד סבין ושאלתי את עצמי למי בכלל יהיה אכפת, למה שמישהו יעצור ויבין באיזה תהום נוראית אני נמצאת ויתן יד. וברגע שגוייס הסכום זה הרגיש כמו חיבוק ענק. עד היום ברגעים קשים בטיפולים אני מזכירה לעצמי שאנחנו לא לבד. שכל כך הרבה אנשים האמינו בסבין, כך שהיא חייבת לחיות".
"אנשים רואים סיפורים על ילדים חולי סרטן, הם צצים להם על המסך ואחר כך נעלמים. מה שלא יודעים זה עד כמה המאבק מתמשך, עד כמה הוא לא פשוט, הם לא רואים את כל הרגעים שאני מתפרקת בפנים ורוצה לוותר, אבל החיוך של הילדה שלי, זה שהיא אוהבת את החיים למרות הכל, הריקודים שהיא עושה בסלון בבוקר לפני שאנחנו יוצאים לבית חולים. הם מה שנותנים לי כח להרים את עצמי ולהמשיך להלחם עליה".
וולריה מספרת לנו על הרגעים הקשים שבהם סיפרה לסבין שהסרטן עוד לא נסוג, וצריך להמשיך להילחם. "בתחילה סבין ממש התרסקה, היא אמרה לי כל הזמן 'אבל הבטחת לי אמא שאני אנצח אותו כבר, הבטחת לי שנסיים איתו כבר'. ברגעים האלו אין מילים. אין לך איך לנחם ילדה שבכל רגע הילדות שלה מתרחקת ממנה שוב, שהיא ממש ראתה את עצמה כבר חוזרת לבית, לחתול שלה, לחיים שלה. ושוב את צריכה לקחת ממנה את זה".
"למרות הטיפולים הכל כך קשים שהיא עוברת היא אוהבת מאוד את החיים, אוהבת לשחק, לרקוד, לצחוק. בכל פעם שאני בוכה היא אומרת לי: "אמא את תראי, זה יעבור" וזה מרסק כי אני גם בפנים רוצה להאמין איתה שהיא תצא מזה כמו גדולה ואנחנו נוכל לחזור הביתה סוף סוף", אומרת האם בכאב.
"אני מבקשת מכל מי שקורא את המילים האלו. סבין שלי עדיין מלאת תקווה, היא רוצה כל כך לחיות. בבקשה אל תאכזבו את הילדה הגיבורה הזו. היא עברה גיהנום בשנים האחרונות - רק שכל זה לא יהיה לחינם".