פרקינסון הינה מחלה ניוונית של מערכת העצבים, אשר פוגעת ב־1% מכלל האוכלוסייה מעל גיל 60. המחלה גורמת לירידה בהפרשה של חומרים שונים במוח, בעיקר דופמין, שאחראים על התקשורת בין תאי העצב השונים וכן לפגיעה בתאי המוח באזורים שאחראים על ביצוע תנועות אוטומטיות, כאלה שמתבצעות מבלי משים.
המחלה פוגעת בהתחלה בעיקר ביכולת המוטורית. זה מתבטא במספר תסמינים: רעד במנוחה, איטיות בתנועה, נוקשות, והסימפטום המשמעותי והמגביל ביותר – ירידה ביכולת ההליכה. החולים מתאפיינים בדפוס הליכה "פרקינסוני": הליכה איטית, צעדים קטנים, כשהגוף נוטה קדימה, עם קושי ביצירת התנועה שיכול להופיע בתחילת ההליכה ואף במהלכה. מדובר במצב שמכונה freeze, "קפיאה", סגנון הליכה שפוגע בניידות ובעצמאות של החולים וגם מעלה את הסיכון לנפילות.
הירידה ביכולת ההליכה היא תוצאה ישירה מהפגיעה באותם אזורים במוח. בעוד אנשים בריאים הולכים בצורה טבעית, אוטומטית, מבלי לחשוב על ההליכה, מה שמאפשר להם לבצע פעולות נוספות במקביל, בקרב החולים, בעקבות הפגיעה במרכזים במוח שאחראים על הליכה, יש צורך לצאת ממצב "אוטומט" ולשנות את ההליכה הטבעית על ידי הפעלה של מרכזים נוספים במוח, שייכנסו לפעולה במקום האזורים שניזוקו.
במחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Neurology נבדקו מספר דרכי אימון שיכולות להוביל לשיפור יכולת ההליכה של החולים. הדרכים מבוססות גם על ניתוח ההליכה של החולים וגם על מחקרים רבים שנערכו בנוגע להשפעה של אימונים שונים על יכולת ההליכה שלהם. השורה התחתונה הייתה עגומה: רק 17% מהנשאלים ציינו במחקר כי הם מכירים דרכים שניתן לשפר בעזרתן את יכולת הליכה, רק חלק קטן מהחולים ביצעו באופן ספונטי שינויים כלשהם בשיטת ההליכה.
קראו עוד על פרקינסון:
אז איך אפשר לשפר את איכות ההליכה? הנה לא פחות משש דרכים:
1. אות חיצוני: השיטה המוכרת ביותר, שילוב של תרגול הליכה עם האות הפשוט ביותר לביצוע – אות קולי: מוזיקה קצבית או קצב של מטרונום.
איך זה עובד: הליכה לפי קיצוב חיצוני גורמת להפעלה של מרכזים במוח שפחות נפגעו מירידה בהפרשת הדופמין. בנוסף, הקיצוב החיצוני הופך את ההליכה ללא אוטומטית. הוא נותן מעין תזכורת קבועה שצריך לבצע צעדים. לצורך זה מגויסים הזיכרון ויכולת עיבוד המידע.
איך לתרגל: שלבו הליכה עם מוזיקה קצבית ברקע ונסו להתאים את קצב ההליכה לקצב המוזיקה.
2. קיצוב פנימי או הליכה מודעת: אחת משיטות התרגול הנפוצות ביותר לשיפור ההליכה אצל אנשים בריאים היא ביצוע משימה מחשבתית נוספת במהלך הפעילות, למשל ספירה לאחור. בקרב חולי פרקינסון, תשומת הלב צריכה להיות ממוקדת רק בהליכה. ניתן לעשות זו על ידי ספירת צעדים בכל פעם שהעקב נוגע ברצפה.
איך זה עובד: מיקוד תשומת הלב בהליכה מאפשר יציאה ממצב של הליכה אוטומטית ומעבר לשימוש במרכזים מונחי מטרה במוח, שממוקמים בקדמתו ונפגעים פחות מהמחלה.
איך לתרגל: ספרו את הצעדים בכל פעם שעקב ימין נוגע בקרקע.
3. ללכת בקבוצה או בסביבת אנשים שהולכים: זה נחמד להתאמן לבד, אבל נמצא שהסתכלות על אנשים הולכים, הליכה מול מראה או ביצוע תרגול כשהמאמן מדגים את המשימה מובילים לביצוע טוב יותר.
איך זה עובד: אחת הבעיות העיקריות של החולים, כאמור, היא תופעת "הקפיאה", חוסר היכולת לבצע את התנועה, כאילו המוח שכח מה הוא צריך לעשות. כשמבצעים את ההליכה בקבוצה או עם מדריך, ההתבוננות בזולת "מזכירה" למוח מה הוא צריך לעשות וגורמת לרצף תנועה טוב יותר.
איך לתרגל: הקפידו ללכת עם מלווה, שצועד כמה מטרים לפניכם, או בקבוצה.
4. שנו את בסיס התמיכה בהליכה: אחד השלבים החשובים בהליכה הוא העברת משקל הגוף מרגל לרגל. בעוד אנשים בריאים מבצעים זאת בצורה טבעית, מבלי לחשוב, בקרב חולי פרקינסון הפחתה של הצורך בשמירה על שיווי המשקל משפרת את יכולת ההליכה וגם מונעת נפילות.
איך זה עובד: באמצעות שינוי בבסיס התמיכה בהליכה המתרגלים מפחיתים את הדרישות של הגוף לשיווי משקל, וכתוצאה מכך העברת המשקל מרגל לרגל הופכת לקלה ומהירה יותר. מה זה אומר? בהליכה בקו ישר לנסות ללכת בבסיס צר יותר, ואילו בעת ביצוע פניות או סיבובים, שם דרישות שיווי המשקל גדלות, דווקא הגדילו את בסיס התמיכה.
איך לתרגל: בעמידה לפני הליכה העבירו משקל מרגל לרגל. בהליכה בקו ישר נסו להקטין את הפיסוק. בביצוע פניות בצעו סיבובים גדולים של האגן.
5. תרגלו צורות הליכה שונות: מתוך מטרה לשפר את יכולת ההליכה, רבים מהחולים משקיעים זמן רב בתרגול שחוזר על עצמו של הליכה קדימה. אלא שתרגול של צורות הליכה שונות ולא מוכרות גורם לשיפור הליכה בטווח המיידי.
איך זה עובד: תרגול של צורות הליכה פחות מוכרות, כגון הליכה צידית והליכה לאחור, גורם להליכה להיות פחות אוטומטית ומפעיל מרכזים מונחי מטרה במוח.
איך לתרגל: שלבו עם התרגול של ההליכה קדימה, לסירוגין, תרגול של הליכה צידית, הליכה לאחור והליכה עם הרמת ברכיים.
6. תרגלו רכיבה על אופניים בקצב דיווש מהיר: למרות הנטייה להתרכז בתרגול הליכה, נמצא שאימון אופניים שמבוצע בקצב דיווש מהיר – מעל 60 סיבובים לדקה, גורם לשיפור מיידי באיכות ההליכה יותר מאשר תרגול ההליכה עצמו.
איך זה עובד: רוב החולים מתקשים לתרגל הליכה במהירות גבוהה לאורך זמן. לעומת זאת, בישיבה באימון אופניים ניתן לבצע תנועות דיווש בקצב מהיר, בצורה רציפה. שילוב של ביצוע תנועות מהירות וחוזרניות תוך כדי קיצוב חיצוני התגלה בבדיקות הדמיה כגורם לפעילות מוחית גדולה יותר.
איך לתרגל: על אופני כושר, בצעו קטעים קצרים של דיווש מהיר, מעל 60 סיבובים לדקה, בהתנגדות נמוכה מאוד. יש לבצע מספר חזרות, כשביניהן קטעים של דיווש איטי להתאוששות.
הוראות כלליות: מומלץ לבחור דרך אחת של תרגול ולהחליף כל מספר שבועות. לא מומלץ לשלב יותר משתי דרכים בו־זמנית. את התרגול מומלץ לשלב עם אימונים נוספים שנמצאו כיעילים כגון אימוני התנגדות, אימוני גמישות ואימונים לשיפור שיווי משקל.
