בשיתוף עמותת נאמן
דוח ראשון מסוגו בישראל: הנטל הכלכלי של שבץ מוחי למערכת הבריאות ולמשק הישראלי נאמד ב – 2.3 מיליארד שקל בשנה.
פנינה רוזנצוייג מנכ"לית עמותת נאמן: "המדינה צריכה להתעשת ולהשקיע במניעה ובהתערבות טיפולית מהירה שתשפיע על התקציב הציבורי אותו ניתן לייעד לטיוב מערכת הבריאות בישראל ועל חיי עשרות אלפי משפחות בישראל בכל שנה".
גורם התמותה השלישי במערב
שבץ מוחי הינו גורם התמותה השלישי בעולם המערבי, אחרי מחלות לב וסרטן, והרביעי בישראל שאחראי לכ-20% ממקרי התמותה בקרב בני 65 ומעלה. בנוסף, שבץ מוחי מהווה את הסיבה הנפוצה ביותר לנזק נוירולוגי הגורם לנכות קבועה.
מדי שנה מאובחנים בישראל כ-19,000 מקרים, כאשר המאמץ העיקרי בהתמודדות נשען על מודעות ומניעה, מהירות הטיפול האקוטי שיכולה להציל חיים ולמנוע פגיעה ונכות קשה, ושיקום מיטבי שיאפשר לחולים סיכוי לחזור לתפקוד.
שבץ מוחי חד כולל שני סוגים:
- שבץ איסכמי, שבו זרימת הדם נפסקת בגין קריש דם החוסם את כלי הדם ומהווה כ- 91% מכלל מקרי השבץ המוחי בישראל, שכוללים כ-26% אירועי מוח חולף (TIA).
- שבץ דימומי הנגרם מהתפוצצות כלי הדם המוליכים את הדם למוח (כ-9%).
על מנת להתאים טיפול מיטבי למטופל עם חשד לשבץ מוחי נחוצה אבחנה של סוג האירוע המוחי, מיקום הפגיעה וחומרת השבץ המוחי ומידע על תחלואת הרקע של החולה, כאשר לזמינות הטיפול יש תפקיד מכריע בהתמודדות עם מחלה זו ובהפחתת נזקיה.
כאמור, בדוח הראשון מסוגו בישראל, המעריך את העלויות הישירות והעקיפות של שבץ מוחי בישראל, נמצאו ממצאים מדהימים ולפיהם, העלויות הישירות של שבץ מוחי נאמדות ב-694 מיליון שקלים והעלויות העקיפות מוערכות ב-1.65 מיליארד שקלים בכל שנה, ובסך הכל, הנטל הכלכלי על המשק הישראלי בכל שנה מוערך בכ-2.3 מיליארד שקלים למקרי שבץ מוחי חדשים.
ד"ר רועי ברנע, חוקר ראשי במכון אסותא לחקר שירותי בריאות שהוביל את המחקר מטעם עמותת נאמן - נפגעי אירוע מוחי, מדגיש כי הערכות אלה מבוססות על כ-19,000 מקרי שבץ מוחי כולל מקרי TIA חדשים מדי שנה בישראל, ועל הנטל הכלכלי המקיף על המשק, כל ההוצאות למשק הישראלי לרבות עלויות ישירות ועקיפות.
לדבריו, בעלויות הישירות נכללו העלויות של כל ההוצאות הרפואיות הכרוכות באבחון, טיפול ומניעת המחלות והעלויות הלא-רפואיות כמו שירותי רווחה, קצבאות, גמלאות, מגורים, תעסוקה מוגנת ועוד. בין העלויות העקיפות נכללו הפסד פריון ותוצר כתוצאה מהיעדרות מהעבודה, תמותה מוקדמת או פרישה מוקדמת. בנוסף עלויות סוציאליות וטיפול בלתי פורמלי של בני משפחה במטופלים.
עומס נפשי וכלכלי על המשפחה
כאמור, לנוכח ממצאי הדוח, אומר פרופ׳ בורנשטיין: "יש לאמץ לאלתר תכנית לאומית למניעה ואיתור מוקדם של שבץ מוחי וכן לשפר את הטיפול הניתן לחולים, כדי להציל חיים ולהקטין את הנכות הנגרמת משבץ מוחי".
לדבריו, על בסיס נתוני רישום השבץ המוחי שנאספו בשנת 2014, ההישרדות ל-5 שנים עבור מטופלי שבץ מוחי (לא כולל TIA) הינה 55.9% בלבד. הסיכוי להישרדות ל- 5 שנים, כשמדובר באירוע מוחי ראשון היא 59.6%. כאשר אחרי אירוע מוחי שני ומעלה ההישרדות לחמש שנים יורדת ל-48.3%.
מאחר ורבים מאירועי השבץ המוחי קשורים בגורמי סיכון ברי מניעה כמו יתר לחץ דם, סוכרת, פרפור פרוזדורים ומניעת עישון. מניעה ראשונית ושניונית יכולה להפחית מספר רב של אירועים מוחיים מדי שנה. מוערך שכ 80% מאירועי שבץ המוח ניתנים למניעה.
"על פי הערכה שבוצעה בעבודת מחקר זו, נמצא כי עלות מקרה שבץ מוחי חדש בשנה הראשונה נאמדת בכ-166,000 שקלים בשנה וכי מניעת 1,000 ממקרי שבץ מוחי בשנה תחסוך למשק סכום כולל של כ-166 מיליון שקלים, אומר ד"ר ברנע, "מאחר ומדובר במחקר המקיף ביותר הכולל חישוב של כל העלויות הישירות והעקיפות ניתן גם לומר כי זמן ממוצע לאשפוז עבור כלל החולים עומד על 7.5 ימים, חלקם מאושפזים במחלקות פנימיות וחלקם בנוירולוגיה, טיפול נמרץ, נוירוכירורגיה ועוד. ובסה"כ מדובר בעלות אשפוז של כ- 372 מיליון שקלים בכל שנה".
ד"ר ברנע מוסיף כי כי חלק גדול מהחולים מגיעים לבית החולים רק לאחר שעברו למעלה מ-4.5 שעות מתחילת האירוע, ואינם יכולים לקבל טיפול בתרופה ייחודית שממיסה קרישי דם (TPA) . עלות טיפול ב-TPA וצנתור מוחי יחד עומדים על כ-157 מיליון שקלים בשנה.
"כשליש ממטופלי שבץ מוחי נזקקים למסגרת שיקומית כלשהי וסך כל עלויות של שיקום אשפוזי ושיקום בקהילה עומדים יחד על כ-87 מיליון שקלים בשנה. כלומר, סך כל העלויות הישירות עומדות על כ-694 מיליון שקלים בשנה".
בין הנתונים הבולטים להערכת עלויות עקיפות של שבץ המוח בישראל, הוכללו: זמן העבודה, הפנאי והטיפול ללא תשלום של קרובי משפחה בחולה שעבר שבץ מוחי הוערך במונחים כספיים בכ-487 מיליון שקלים בשנה.
בנוסף, המחקר בדק את ההפסד למשק בעקבות פטירת החולים משבץ מוחי. ונאמדו עלויות הפגיעה בתפוקה בכ-225 מיליון שקלים בשנה. יש לציין שהערכות אלו התבססו על השלכה ממחקר בינלאומי לא על נתונים מישראל והתבססו על מחקרים דומים מהספרות המדעית.
מסקנות הדוח הראו כי על מנת להוריד את עלויות השבץ המוחי יש לפעול במספר מישורים כדי להוריד את התחלואה ואת נזקיה:
- מניעה ראשונית ושניונית באמצעות הסברה כדוגמת תגבור תכניות לקידום אורח חיים בריא
- עידוד תכניות התערבות לאיתור ואיזון גורמי הסיכון הרלוונטיים
- העלאת היענות לנטילת טיפול תרופתי כחלק מטיפול מונע ראשוני לשבץ מוחי
- הקמת מרפאות שבץ מוחי ייעודיות לטיפול מותאם אישית בגורמי הסיכון
צורך דחוף ומשמעותי העולה מן הדוח הוא שיפור הטיפול בשבץ מוח אקוטי החל מחיזוק פעילויות ההסברה לגבי הסימנים המוקדמים ולגבי הצורך בהגעה מהירה לבית החולים באמבולנס, דרך הקמת יחידות שבץ מוחי וטיפול רב מקצועי באמצעות צוות מיומן, הרחבת שירותי השיקום באשפוז ובקהילה, כולל ליווי לחזרה לעבודה, ומעקב יזום אחר מטופלים בקהילה לאיתור ליקויים בתפקוד שמצריכים מענה שיקומי.
- ככלל, חלון ההזדמנויות למתן טיפול אפקטיבי לשבץ מוחי נמשך רק כ-4.5 שעות מרגע הופעת התסמינים. על-כן, חובה להגיע לבית החולים באופן מיידי ובאמצעות אמבולנס.
הזמנת האמבולנס חשובה ועדיפה מהגעה עצמאית, שכן צוות האמבולנס ידווח על חשד לשבץ המוחי כבר בעת הנסיעה על מנת שחדר המיון וחדרי הבדיקות ייערכו לנפגע שבדרך ובמטרה לחסוך זמן. כמו-כן, ישנן בדיקות שניתן לבצע כבר באמבולנס.
צפי להכפלת מקרי השבץ בעשרים השנה הקרובות
לאור קצב גידול מקרי השבץ המוחי, אשר במשך חמש שנים עלה ב-11.35% מקרים ניתן להעריך שעד שנת 2023 יהיו 15,493 מקרי שבץ מוחי חדשים (ללא TIA) והנטל הכלכלי של שבץ מוחי על המשק הישראלי יעלה לסכום של 2,571.326 מיליון שקלים בשנה.
על פי דוח מכון ברוקדייל ומשרד הבריאות, בהנחה ששיעורי האירעות הינם קבועים עד שנת 2040 מספר המקרים של שבץ מוחי חד צפוי להכפיל את עצמו מכ-19,000 מקרים בשנה לכ-38,5000 מקרים בשנה. העלות הכלכלית המשוערת תעמוד על 4.6 מילארד שקל בשנה.
רוזנצוייג: "הסכום הכולל שחושב במחקר וכן העלייה הצפויה בשנים הקרובות מעידים כי עלות השבץ המוחי על המשק הישראלי הינה משמעותית ויש לקדם מספר צעדים על מנת להפחית את עלות השבץ המוחי על המשק. השקעת משאבים להורדת התחלואה משבץ מוחי בשלבים הראשונים וכן מתן טיפול התערבותי ושיקומי מותאם בשלב מוקדם, תחסוך כספים רבים מהתקציב הציבורי הניתנים לתשלומי הקצבאות והשיקום".
לדבריה, למרות ההתקדמות בטיפול בשבץ המוחי בשנים האחרונות, "אני עדין רואה בדאגה את הפער הקיים בין מרכז לפריפריה בעיקר עקב החסר ביחידות שבץ מוחי ייעודיות בבתי החולים והחסר בשירותי שיקום בפריפריה. המדינה צריכה להתעשת ולהשקיע במניעה ובהתערבות טיפולית מהירה שתשפיע על התקציב הציבורי אותו ניתן לייעד לטיוב (השבחה נ.י.) מערכת הבריאות בישראל ועל חיי עשרות אלפי משפחות בישראל בכל שנה".
"חייבים לפעול להעלאת המודעות כמו למניעה"
איתן ירון (74) מראשון לציון ממקימי עמותת נאמן, אב לארבעה ילדים בוגרים ו 13 נכדים. יצא לאחרונה לפנסיה מעסק משפחתי מסכים עם מסקנות הדוח כפי שפורטו על ידי המומחים. את סאגת השבץ המוחי הוא מכיר היטב מאשתו רעיה שלקתה בשבץ מוחי כשהייתה בת 52. אחרי 14 שנים "לא קלות" כהגדרתו, היא נפטרה.
"זה היה לפני שש שנים עוד לפני שחגגה את יום הולדתה ה-66. "אני תמיד אומר ש "רעיה אשתי ואני קיבלנו את השבץ המוחי", כי זה ממש כך. גרנו אז באלפי מנשה והתחושה הייתה שאני קיבלתי את השבץ בגזע המוח שלה. כי כשאחד במשפחה חוטף - כולם חוטפים. הוא משפיע על כל הסביבה המיידית. גם על הילדים .למרות שכולם גרו כבר אז מחוץ לבית.
"זה לא צינון שאחד מהמשפחה לוקה בו. כל מערך הבית התרסק. מה שהיה לפני – כבר לא היה קיים. מערכת היחסים השתנתה, ההחלטות, קבלת ההחלטות, הבחירות, התכנונים לחיים השתנו כאשר רגע לפני הייתה לך אישה, ולילדים הייתה אימא עצמאית עם עסק מצליח משלה. רגע לפני היא עוד עשתה דברים יפים בחייה ופתאום הכל מתרסק בבת אחת ומשפיע עד היום על כולנו. לכן, כן, אני מסכים עם מה שהדו"ח אומר ועם המסקנות העולות ממנו כשאומרים שחובה להשקיע במניעה והסברה ולצמצם עלויות למדינה".
לנוכח הנתונים המספריים, אומר ירון שאחראי על הרבה פעולות אקטיביות להסברה בתחום במסגרת פעילותו רבת השנים בעמותה, "אין לי את המתמטיקה המדויקת, אבל כשמישהו חולה בשבץ מוחי למשך זמן קצר של שבועיים, שלושה, המשפחה עוזבת הכל ומתגייסים להיות סביבו. אחרי שמאתרים את פוטנציאל המחלה ההחלמה השיקום האקוטי שנכנסים אליו לשלושה, ארבעה חודשים בעלות של עשרות אלפי שקלים, וכך עד לשארית חייו הוא לא מכניס אגורה למדינה שרק מוציאה כסף עבורו באמצעות קופות החולים.
"ביום שאשתי לקתה בשבץ מוחי, היא הפסיקה לשלם ביטוח לאומי ומס הכנסה. התחלתי לקבל לאלתר מהעירייה הנחה של 50 אחוז בארנונה. בהמשך, הנגשת הבית לחולה שמכניס להוצאות גדולות, ואני עדיין לא מתחיל לדבר על שבהיעדר מטפל או מטפלת תמיד יש בן משפחה אחד לפחות שהטיפול העיקרי חל עליו ומשפיע על כל דבר בחייו.
"לעיתים זה מצריך מצד בני זוג להתפטר מעבודתם בעוד שההוצאות הפרטיות גדלות מאוד ויש ציוד נלווה לחולה שזקוק לו. אז במספרים שכל אחד ייקח לכיוון שלו, אבל דבר אחד חייב להיות ברור ונהיר - חייבים לפעול למניעה כמו גם להעלאת המודעות לצמצום השבץ המוחי בכדי להוריד את האחוזים של הלוקים בו ובכך למנוע מרבים סבל נוראי שאפשר לחסוך מהם. סבל מכת השבץ".
מה הכי אקוטי בעיניך?
"חוסר מודעות או הבושה או אי הנעימות בהזמנת אמבולנס כאשר יש חשד לשבץ מוחי – חייב להפסק לאלתר. אם יש חשד – אין שאלה, מזמינים מיד אמבולנס ומצילים כמות גדולה של חיים ובכך גם חוסכים למדינה הרבה מאוד כסף, וזה רק מעניין האמבולנס. חוץ מזה, חייבים גם לטפל בכל הקשור לציוד שקיים בבתי החולים ולהיערכויות שם ולשים את הציוד המתאים בפרונט. כי אם חולה מגיע ומיד נכנס לצילום סיטי, MRI או לצינתור – חיי רבים ינצלו ושוב, לא רק חסכון בצער לחולה ולמשפחה אלא גם חיסכון לקופת המדינה. נכון, זה מחייב תפיסה אחרת, חשיבה פרודוקטיבית, בה עושים הכל בכדי שהחולה לא יהיה נצרך על שולחנה של המדינה וחסכת מיליונים למדינה. מהפיכה חשיבתית שלא מצריכה הרבה שינויים ובתקציבים זעומים ולזה צריך הסברה אגרסיבית ולנקוט בפעולות מניעה, כפי שהעמותה מעלה במסקנות הדוח".
מאיפה מתחילים?
"מתייחסים לשבץ המוחי כאל מחלה של קשישים אבל זה לא נכון כי שליש מה "שבצניקים" – הם מתחת לגיל 60 והרבה מאוד מהאזרחים לא ערים לזה. אז נכון, כולם עסוקים בקורונה ולמרות הפרסומות שהפצנו בעבר בנוסח של "היא לא צריכה שתעזור לה להרים את השקיות היא צריכה שתזמין לה אמבולנס", או "היא לא צריכה שתשלים לה את המילים היא צריכה שתזמין לה אמבולנס", ברגע האמת, לא תמיד זוכרים שזה קשור לשבץ מוחי אם בכלל זוכרים על מה דיברה הפרסומת. ועדיין, חייבים לצאת במניעה והסברה אגרסיביים בכדי למנוע מיליונים רבים. מאיפה מתחילים ? מהילדים. להתחיל לחנך את הילדים באמצעות חוברות עבודה למשל. להגביר בפרסומות ובמסע הסברה. עד שהציבור יתחיל יותר ויותר להפנים".
למחקר המלא ולעוד פרטים על מניעת שבץ מוחי - לחצו לאתר העמותה
בשיתוף עמותת נאמן
