דמיינו רגע מטרופולין עמוס, צבעוני ושוקק חיים, ובו המון פרטים העסוקים בעבודה מאומצת סביב השעון. החיים שם הרמוניים ושלווים: זוהי מערכת אקולוגית סבוכה ומורכבת, אך הכול בה עובד באופן מדויק. עכשיו דמיינו כי קהילה זו נמצאת בתוך הגוף שלכם. עמוק בתוך הגוף שלכם. דמיינו כי מאות העובדים הם מיקרואורגניזמים זעירים שלכולם תפקיד משמעותי בשמירה על הבריאות שלכם. נעים מאוד, זה המיקרוביום שלכם.
המושג "מיקרוביום" עולה לא אחת על סדר היום, תחום שמעניין את הקהילה המדעית. אך מהו בעצם המיקרוביום שלנו ולמה כל-כך חשוב שנלמד להוקיר לו תודה ואפילו להשיב לו אהבה? תתפלאו, זה משנה.
"במילים פשוטות, המיקרוביום הוא בעצם שם לאוסף המיקרואורגניזמים שחיים עלינו ובתוכנו", מסבירה איילת גור-אריה, דיאטנית קלינית וחוקרת מיקרוביום. "יש כל מיני סוגים של מיקרואורגניזמים כמו וירוסים או פטריות, אך הרוב המוחלט הם חיידקים".
"רוב המחקר היום בהקשר של מיקרוביום נעשה על חיידקים", מאשר ד"ר חיים לייבוביץ', רופא מומחה ברפואה פנימית וגסטרואנטרולוגיה ביחידה למחלות מעי דלקתיות במרכז הרפואי איכילוב בתל אביב. "עם זאת, בשנים האחרונות בגלל שיפור בטכנולוגיות, אנחנו יכולים להסתכל גם על וירוסים ופטריות. אנחנו נמצאים כרגע במצב שבו אנחנו רק מתחילים לגרד את פני השטח".
איילת גור-אריה, תזונאית וחוקרת מיקרוביום: "אנחנו שואפים למערכת חיסון קטלנית ויעילה, ומה שמאוד משפיע עליה זה המיקרוביום שלנו. אנחנו רואים את זה בהרבה מחקרים בילדים שיש להם תסמונות בריאותיות כמו אלרגיות, רגישויות למזון או מחלות אטופיות: לרוב במקרים כאלה נמצא איזשהו שיבוש במיקרוביום שמביא לתפקוד לקוי של מערכת החיסון"
נשמע מבטיח, ולא בכדי. עדויות מחקריות מהשנים האחרונות ממשיכות להוכיח את ההשפעה הגדולה שיש להרכב המיקרוביום שלנו על המצב הבריאותי. לפי גור-אריה, יש אף כאלה הסבורים כי מקור כל בעיה רפואית כזו או אחרת טמון באוכלוסיית החיידקים השוכנת בגופנו.
"זה נושא ממש חם", היא אומרת, "לא מזמן הייתי בכנס בחו"ל והצגתי את המחקר שלי, ורצה שם איזושהי בדיחה, שלא משנה באיזה תחום בריאותי אתה נמצא, או איזה קשר בריאותי אתה רוצה לבדוק - אם תבדוק את המיקרוביום בהקשרים השונים, תמיד יהיו לך תוצאות. המיקרוביום מעיד על הבריאות שלנו בכל מיני אספקטים, ובאמת שככל שמתקדמים וחוקרים אותו, כך גם גדלה ההבנה של ההשפעה שלו. יש מחקרים שממש מוכיחים שיש קשר בינו לכל איבר או תסמונת בריאותית, ממש עד כדי כך, ומסיבה זו יש לו הרבה שלוחות של השפעה".
לכך לא מעט סיבות, מסתבר. "קודם כל, עצם זה שהמיקרוביום נוכח ונמצא במעי מהווה מחסום מאוד חכם ויעיל בין החוץ - שזה מה שאנחנו אוכלים ושותים, לבין הפנים – כלומר, מה שחודר אלינו לדם", אומרת גור-אריה. "כשהמחסום הזה חזק ובריא הוא שומר עלינו מפני פולשים שלא צריכים להיכנס לגוף.
"דבר שני, ידוע שהמיקרוביום הוא המפקד של מערכת החיסון. אם נדמה את זה לצבא, אז המיקרוביום הוא הרמטכ"ל. אנחנו שואפים למערכת חיסון קטלנית ויעילה, והמיקרוביום הוא פקטור מאוד חשוב בתוך כל זה. אנחנו רואים את זה בהרבה מחקרים בילדים שיש להם תסמונות בריאותיות כמו אלרגיות, רגישויות למזון או מחלות אטופיות: לרוב במקרים כאלה נמצא איזשהו שיבוש במיקרוביום שמביא לתפקוד לקוי של מערכת החיסון".
איילת גור-אריה"ישנו קשר ברור בין המיקרוביום לבין הסיכון לחלות במחלות מעי דלקתיות או מחלות עוריות", מוסיף ד"ר לייבוביץ'. "המיקרוביום למעשה מעצב את המערכת החיסונית. מעבודות מעבדה שעשינו, בחנו עכברים שאין להם חיידקים במעי. כשהסתכלנו על המערכת החיסונית שלהם, היא הייתה שונה לחלוטין ממערכת חיסון של עכברים עם חיידקי מעי. זו מערכת מאוד מורכבת. היום באמת יש הרבה מאוד עניין לבדוק כיצד מניפולציות שונות על המיקרוביום יכולות להשפיע גם על הסיכון לחלות".
ד"ר לייבוביץ' אף מציין שלא רק הרכב החיידקים מהווה מושא למחקר, אלא גם תפקידם של החיידקים השונים בתוך כל המערך האקולוגי שנקרא המיקרוביום שלנו. "זה דבר מאוד חשוב שהתפתח בשנים האחרונות", הוא אומר. "אנחנו לא מסתכלים רק אילו חיידקים נמצאים, אלא גם על התפקיד שלהם ומה שהם עושים. האם הם מייצרים איזשהם חומרים שתורמים למעי יותר בריא? האם הם משפיעים על ייצור של נוירוטרנסמיטורים שחוצים את המעי ומגיעים למוח? לדוגמה, אנחנו לומדים את הנושא של מיקרוביום במחלות נפשיות ומחלות נוירולוגיות כמו אלצהיימר ופרקינסון. זה משהו שנותן לנו המון מידע".
קשר ישיר להשמנה ומחלות נפשיות
אך תפקידו ממש לא מסתיים בתרומתו למערכת החיסון. דרך נוספת שבה המיקרוביום משפיע על הבריאות היא תוצרי הפירוק שהוא מפריש לאחר שאנחנו מזינים אותו. לדבר לא מעט השפעות. בין היתר, גם על המשקל שלכם. תמיד תהיתם מדוע אתם עוקבים אחר תפריט קפדני אך עדיין לא רואים תוצאות? יש סיכוי שאולי הפעם נמצא האשם.
"המיקרוביום שלנו משפיע באופן ישיר על הנטייה להשמנה והוא עושה את זה בכמה ערוצים", מרחיבה גור-אריה. "לאחר שהם ניזונים, חיידקי המעי מפרישים חומצות שומן קצרות שרשרת. אותן חומצות עוברות את מחסום הדם-מוח, מגיעות למוח ומשפיעות על תחושת השובע, למשל. חשוב להבין שכל התהליך הזה עובד על איזון בין הורמוני הרעב להורמוני השובע, כאשר המיקרוביום מטה את האיזון הזה לטובת הורמוני השובע ועל ידי כך מביא לתחושת שובע ממושכת.
"בנוסף, המיקרוביום גם משפיע על חילוף החומרים. ראו את זה באופן מאוד יפה במחקר שנעשה בעכברים. לקחו עכברים זהים גנטית וסטריליים לחלוטין מבחינת מיקרוביום, והשתילו בהם מיקרוביום של תאומים – אחד רזה ואחד שמן. העכבר שקיבל את המיקרוביום של התאום השמן עלה במשקל. עכברים אלה היו באותו כלוב וניזונו מאותו מזון. מכאן הבינו שכשהמיקרוביום משובש הוא מעודד את הנטייה לצבירת שומן. מהצד השני, כשהשתילו לעכבר שעלה במשקל את המיקרוביום של התאום הרזה, הוא ירד במשקל".
ומה עם מחקר בבני אדם?
"יש מחקרים על הנושא הזה בבני אדם, אך עוד אין מסקנות חד-משמעיות. זה מאוד מורכב: גם מחקר בתזונה, וגם בטח בבני אדם, אבל זה קורה".
איילת גור אריה, תזונאית וחוקרת מיקרוביום: "95% מהסרוטונין המהווה את הורמון האושר שלנו מופרשים על ידי פקודה של המיקרוביום. זה נתון שכבר מופיע בהרבה מחקרים, אך המידע הזה עוד לא ממש נגיש. יש כבר מחקרים בבני אדם, אפילו לא בעכברים שמראים שחיזוק המיקרוביום מביא לשיפור מובהק במצב הרוח ולהפחתת סטרס וחרדה"
בנוסף לכל אלה, מתברר כי למיקרוביום שלנו גם השפעה לא מבוטלת על המצב הנפשי. בעידן שבו דיכאון והפרעות חרדה כבר מזמן נחשבים למגפה כלל עולמית, מדובר על עוד כוח שיש להכיר בו. אמצעי מבטיח להבנת המנגנונים הנפשיים המשפיעים על מצב הרוח.
"נתון מדהים שלא הרבה יודעים הוא ש-95% מהסרוטונין המהווה את הורמון האושר שלנו מופרשים על ידי פקודה של המיקרוביום", מגלה גור-אריה. "זה נתון שכבר מופיע בהרבה מחקרים, אך המידע הזה עוד לא ממש נגיש. יש כבר מחקרים בבני אדם, אפילו לא בעכברים שמראים שחיזוק המיקרוביום מביא לשיפור מובהק במצב הרוח ולהפחתת סטרס וחרדה.
"אנחנו מסתכלים על אוכלוסיות של בני נוער, נשים לאחר לידה, באמת אוכלוסיות שאנחנו יודעים שמבחינה מנטלית זקוקים יותר לפוש הזה, שצריכות להבין ששיפור המיקרוביום בהחלט יכול להביא להטבה. זה משהו שממש ניתן להרגיש לאחר שינוי בתזונה. זה גם דו-כיווני – כשהמיקרוביום שלנו פגוע וחלש, יהיה לנו פחות מהורמון האושר במוח ונרגיש פחות מצב רוח טוב".
כמובן שגם אי-אפשר לדבר על המיקרוביום מבלי להזכיר את אחד התחומים המתפתחים והנחקרים בהקשר שלו, תחום השתלות הצואה, שהולך וצובר תאוצה בעולם. זה אולי נשמע מעט מגעיל, אך מדובר באמצעי יעיל שבמקרים מסוימים כבר רשם הצלחות גדולות. העיקרון הוא פשוט: "הרעיון הוא לקחת צואה מתורם שהוא בריא ולהשתילה במיקרוביום של אדם חולה, כאשר המטרה היא שהחולה יוכל לשקם את הרכב החיידקים במעי שלו ועל ידי כך להבריא ממחלות שונות", מסביר ד"ר לייבוביץ'.
"אחד מהחיידקים הנפוצים בבתי החולים הוא חיידק הנקרא 'קלוסטרידיואידס דיפיצילה'. מדובר בחיידק מאוד שכיח, עם מעל חצי מיליון מקרים בשנה בארה"ב, המוביל לתחלואה ותמותה מאוד גבוהות, כאשר גורמי הסיכון הם גיל מבוגר ונטילת אנטיביוטיקה. נטילת אנטיביוטיקה מפרה את האיזון של החיידקים במעי ומאפשרת לחיידק לשגשג, וכשזה קורה הוא מתבטא במחלת שלשולים מאוד קשה.
"הטיפול כיום מתבצע על ידי מתן אנטיביוטיקה, אך לאחוז מאוד גבוה של המטופלים ישנה הישנות. לא מעט אנשים שקיבלו סבבים חוזרים של אנטיביוטיקה מגיעים אלינו להשתלת צואה, ואנו רואים אחוזי הצלחה של מעל תשעים אחוז בטיפול בחיידק. זה אולי מעט מרתיע, אך יש כל מיני דרכים לבצע את זה. היום בארה"ב זה כבר מגיע בתוך קפסולות שאין להם טעם או ריח. אפשר ממש לקנות את זה בבית מרקחת. רק כשיש אינדיקציה, כמובן".
ד"ר חיים לייבוביץ'במקרים אחרים, נעשה שימוש בהשתלת צואה עצמית בקרב מטופלים שצרכו כמויות גבוהות של אנטיביוטיקה, על מנת לשקם את אוכלוסיית החיידקים במעי שנפגעה. "למשל במקרים של טיפול בחייק הליקובקטר פילורי – חיידק מאוד שכיח שנמצא בקרב 60 אחוזים מהאוכלוסייה", מתאר ד"ר לייבוביץ'.
"הטיפול הוא בשלושה סוגים שונים של אנטיביוטיקה. טיפול לא קל. במסגרת מחקר שאנחנו עושים באיכילוב, אנחנו לוקחים את הצואה של המטופל לפני הטיפול האנטיביוטי, מכינים ממנה קפסולות של הרכב החיידקים הבריא של המטופל, ולאחר הטיפול האנטיביוטי מבצעים בו השתלה במטרה לשקם בחזרה את הרכב החיידקים. אנחנו כרגע עוד בשלב המחקר, אז עוד לא ניתן לצאת עם מסקנות חד-משמעיות".
כיצד ניתן להשפיע על הרכב המיקרוביום?
הרכב המיקרוביום של כל אדם שונה מזה של חברו. למעשה, ההרכב הייחודי נקבע כבר ברגע שבו אנו מגיעים אל העולם ומשם הולך ומתעצב בשנות החיים הראשונות. הדבר מושפע מכמה גורמים. "חשוב לדעת שהמיקרוביום מתעצב בגיל ינקות", מסביר ד"ר לייבוביץ'. "למעשה עד גיל שנה יש את השינוי הגדול ביותר ובגיל 3 המיקרוביום כבר די דומה לזה של בן אדם בוגר. זה קריטי כי מדובר בעצם על מה שיעצב לנו את הרכב החיידקים בהמשך החיים.
"אנחנו יודעים שבערך שליש מהרכב המיקרוביום הוא תורשתי. אך יש גם גורמים נוספים מאוד מוקדמים, כמו אופן הלידה, למשל: לידה נרתיקית מול ניתוח קיסרי". "אם התינוק נולד בלידה וגינלית, הוא עובר דרך תעלת הלידה ושם הוא נחשף להמון חיידקים ששומרים עליו", מרחיבה גור-אריה. "זה גם בא לידי ביטוי באופנים אחרים - האם האם מניקה או שהיא נותנת תמ"ל זו דוגמה נוספת".
ד"ר חיים לייבוביץ', רופא מומחה ברפואה פנימית וגסטרואנטרולוגיה: "חשוב לדעת שהמיקרוביום מתעצב בגיל ינקות. למעשה עד גיל שנה יש את השינוי הגדול ביותר ובגיל 3 המיקרוביום כבר די דומה לזה של בנאדם בוגר. זה קריטי כי מדובר בעצם על מה שיעצב לנו את הרכב החיידקים בהמשך החיים"
לדברי ד"ר לייבוביץ' גם חשיפה לתרופות שונות מהווה פקטור. "במיוחד חשיפות לאנטיביוטיקות במהלך ההיריון ובשנים הראשונות לחיים. אני לא נגד אנטיביוטיקה, אבל חשוב לדבר על שימוש מושכל. גם גורמים סביבתיים כמו זיהום אוויר, עישון, היגיינה, או חשיפה לבעלי חיים הם גורמים חשובים – במיוחד בגילים מוקדמים".
"אנחנו יודעים שחשיפה לחיות מאוד קשורה לחיזוק המיקרוביום ומכאן להפחתה במחלות אלרגיות ואטופיות", מוסיפה גור-אריה. "מחקרים מצאו ש-50% מהילדים שגדלו עם חיית בית שמביאה חיידקים מהחוץ פנימה, הם בעלי מיקרוביום חזק יותר. המשמעות של זה היא 50% פחות סיכון למחלות אטופיות ואלרגיות, עד כדי כך".
בהקשר זה, מדגישה גור-אריה כי לפעמים הקפדה יתרה על היגיינה יכולה להביא לתוצאות הפוכות. במדינה שבה בית נקי, מבריק ומצוחצח הוא סטנדרט בסיסי, חשוב להגיד את זה. "אנחנו ידועים כמדינה שבה תמיד האימהות מתפארות בכמה שהבית נקי ומצוחצח וזה לא דבר בריא. יש תיאוריה שלמה שנקראת תיאוריית ההיגיינה, תיאוריה מאוד מקובלת בעולם המדעי, שאומרת שככל שנהיינו סטריליים ונקיים יותר כך נהיינו גם חולים יותר.
"אני לא אומרת שצריך לתת לתינוק ללקק את הגלגל של העגלה, חלילה, אבל ממש לא צריך את המגבונים סביב הפה כל הזמן, או לחטא בכל רגע את כל הצעצועים במים וסבון. צריך לעשות הכול בשיקול דעת. ילד שגדל בסביבה סטרילית מדי הופך להיות ילד חולה, בין אם בהשמנה, ובין אם במחלות כרוניות. זה לא דבר בריא".
ומה עוד? גם פעילות גופנית, סטרס ואיכות השינה משחקים תפקיד בהשפעה על המיקרוביום שלנו. "באיכילוב ביצענו מחקר בחולים עם מחלות מעי דלקתיות שבמסגרתו העברנו להם שיעורי יוגה ובדקנו איך פעילות גופנית והפחתת סטרס יכולות להשפיע על המיקרוביום", מספר ד"ר לייבוביץ'. "אני יודע על מחקר בסורוקה שבדק את השפעת מיינדפולנס על מחלות מעי דלקתיות. הרבה חולי קרוהן או קוליטיס מעידים על כך שהמחלה שלהם התפרצה בתקופות לחוצות כמו צבא או תקופות מבחנים".
וכעת לשאלה המתבקשת – איך אנו כבני אדם יכולים להשפיע על המיקרוביום שלנו? התשובה כנראה לא תפיל אתכם מהרגליים: באמצעות שינוי תזונתי, כמובן. "מחקרים ממש מראים כיצד התזונה שלנו יכולה לשנות ב-180 מעלות את המיקרוביום", מדגישה גור-אריה. "היא זו שתקבע אם החיידקים שלנו יאכלו, יתרבו וישגשגו. אנחנו תמיד יכולים לחשוף את הילדים שלנו לחיידקים טובים, אבל אם לא נזין אותם הם פשוט לא ישרדו. אני אוהבת להמשיל את זה לגידול ילדים – החלק הקל הוא להביא אותם לעולם, החלק הקשה הוא לגדל אותם.
"חשוב לי להגיד שגם לידה קיסרית או הורה שמזין את התינוק שלו בתמ"ל זו לא גזרה. רואים במחקרים כיצד אנשים עם מיקרוביום מאוד חלש ודל, יכולים לשקם את המיקרוביום שלהם באמצעות תזונה נכונה ועשירה. זה בהחלט משהו שאפשר לבנות ולייצר אותו. זה גם קורה ההפך, במקרה של אנשים עם מיקרוביום טוב שבסוף שבוע אחד אוכלים הרבה ג'אנק ושותים אלכוהול – המיקרוביום שלהם מידרדר, אך כשהם חוזרים לשגרה המיקרוביום שלהם חוזר איתם. הכול משתנה בהתאם לתזונה".
כיצד ניתן לעשות את זה בפועל? על ידי צריכה של מגוון מזונות מן הצומח. "חשוב לציין שהמיקרוביום שלנו דומה מאוד למערכות אקולוגיות אחרות כמו יערות הגשם, או ריף אלמוגים, למשל", מסבירה גור-אריה. "אנחנו יודעים שהחוזקה שלהן נמצאת בעושר ובמגוון שלהן: ככל שיש יותר פרטים, יותר צורות חיים שונות, כך אנחנו יודעים שהמערכת הזאת חזקה ויציבה יותר. כך גם המיקרוביום שלנו, ולכן אנחנו רוצים אותו כמה שיותר מגוון".
זה אולי נשמע קל על הנייר, אך בפועל לא תמיד כך הדבר. "במיוחד עם המזונות שיש לנו היום, בעידן של אנשים עסוקים, עם עבודה ובית וילדים", מציינת גור-אריה. "בהמשך לדוגמה של ריף האלמוגים, לא נרצה לזרוק לשם פסולת, נכון? לכן מה שמזיק למיקרוביום שלנו אלו חומרים שנמצאים במזון אך לא נמצאים בטבע באופן טבעי, כמו מייצבים, חומרי טעם וריח, חומרים משמרים וכן הלאה. כל אלה פוגעים לנו במיקרוביום. אני אגב לא מפנה אצבע מאשימה ליצרנים שמכניסים את זה למזון. הם מייצרים מזון שאנחנו קונים. אנחנו רוצים מזון שהוא יפה, אחיד, בעל אורך חיים, שלא יצריך מאיתנו ללכת כל הזמן לסופר. זו התרבות והתקופה שבה אנחנו נמצאים".
עם זאת, גור-אריה מבקשת לציין שהדבר אכן אפשרי. פשוט יש להעלות את הנושא לראש סדר העדיפויות ולסגל את ההרגלים הנכונים. "קודם כל יש לנקות את המזונות שאנחנו אוכלים מהם הכי הרבה. בואו ניקח לדוגמה לחם, למשל. יש להסתכל על רשימת המרכיבים על מנת לוודא שהלחם נקי מרכיבים לא בריאים כמו חומרים משמרים, חומרי טעם וריח וכו'. תמיד תשאלו את עצמכם 'האם זה נכון למיקרוביום שלי?' אם ניקח את זה לתשומת ליבנו זה בהחלט בהישג ידנו. זה לא אומר שצריך לעמוד במטבח שעות, ממש לא. במקביל יש להעלות את המגוון: לאכול יותר מזונות צמחיים ומגוונים. בהקשר זה, דבר שיכול מאוד לעזור הוא לשלב פרוביוטיקה ביתית בתפריט התזונה".
