אלנה מאוקראינה החולה בסרטן סופני ובתה קסניה מצאו בית ותקווה לחיים חדשים: למרפאה של משלחת המרכז הרפואי הדסה בפשמישל שעל גבול אוקראינה- פולין, נכנסה אלנה כשהיא מחזיקה בבתה קסניה בת ה-14 ונשענת בידה השנייה על מקל ההליכה.
על פניה ניכרו הכאב הקשה, ההתמודדות הממושכת עם מחלתה והתשישות מן הדרך הארוכה. את פני השתיים קיבל ד"ר אלכס גיללס-הלל, מומחה מחלות ריאה בילדים וחבר המשלחת ההומניטרית של הדסה, שמפעילה יחד עם הצלב האדום וארגון נתן את המרפאה היחידה והפעילה במחנה הפליטים.
"צריך לדאוג לקסניה כי כל יום רק מקרב אותי אל הסוף״
אלנה היא אם חד הורית דלת אמצעים, שהתגוררה במרכז אוקראינה עם בתה. מספר שנים לפני המלחמה, כשמלאו לה 50, אובחנה כחולה בסרטן השד. בגלל שלא הייתה מסוגלת להרשות לעצמה את הטיפול הרפואי לו נזקקה, מצבה הידרדר והסרטן שלח גרורות בכל גופה.
״כמה שבועות לפני שהמלחמה התחילה נאמר לי שנותרו לי רק כמה שבועות לחיות״, סיפרה בעיניים דומעות לרופא ולאחים מהדסה. ״השמים נפלו עליי. המצב היה לא פשוט והבנתי שצריך לדאוג לקסניה כי כל יום רק מקרב אותי אל הסוף״.
כשהתחילה ההפצצה הרוסית, הבית שלה וכל מה שהיה בתוכו הושמד. “חיים שלמים נעלמו לי״, היא מתארת. ״כל מה שכבר היה, ולא היה הרבה, הושמד בבת אחת. לא ידעתי מה אני עושה עכשיו״.
בלי משפחה להישען עליה, אלנה ידעה שהיא חייבת לברוח כדי להבטיח את ביטחונה של בתה לפני שהסרטן יגבה את חייה. ״לא היה לי מושג איך אני עושה את זה, אפילו לא ידעתי מאיפה להתחיל, אבל הייתי חייבת לנסות. קודם כל לברוח״.
יחד הן נסעו ברכבת בדרך הארוכה לגבול פולין, ואחר כך באוטובוס למרכז הפליטים בפשמישל. שם מצאו את צוות הדסה - רופאים, רופאות, אחים ואחיות שנשלחו בעידוד הנהלת המרכז הרפואי, ארגון נשות הדסה והדסה אינטרנשיונל, לטפל בפצועים האוקראינים.
כשד"ר גיללס שמע את סיפורה של אלנה, הוא ידע שלא די במתן מרשמים של משכך כאבים עבורה. "הבנתי שצריך לעשות משהו כדי לעזור לאישה האמיצה הזו למצוא בית לבתה. הזמן קצוב - כל רגע שעובר מקרב אותה אל הסוף, ורציתי שהיא תדע שהבת שלה בטוחה לפני שזה קורה״, הוא מספר.
"טיפלתי באלנה ואז ביקשתי ממנה ומהבת קסניה להמתין במרפאת הדסה - כי אנחנו נעזור לה". הוא החליט לרתום לנושא את חורחה דיאנר, מנכ"ל הדסה אינטרנשיונל - ממובילי המשלחת שאף מלווה אותה אישית. דיאנר, שנמצא כבר שבועות במחנה הפליטים בפשמישל, ביסס קשרי עבודה עם הצלב האדום הפולני וארגונים פולנים אחרים, בהם גם תורמים מקומיים שבחרו לסייע לפליטים.
״במסגרת עבודת השטח המורכבת במצב הנוכחי, יצרתי קשר עם תומכת פולנית חדשה, אגטה מינרסקה״, מספר דיאנר, ״כשהיא שמעה ממני על הצורך הדחוף למצוא בית לאלנה ולבתה, היא התקשרה לגברת הראשונה לשעבר של פולין, ג'ולה קוושניבסקה, שמנהלת כעת קרן לסיוע בהעברת פליטים מאוקראינה. היא החליטה שהיא תטפל באופן אישי במקרה שלהן".
מעורבות אנשי משלחת הדסה והדאגה של כולם הביאה לפתרון עבור האם ובתה. "גברת קוושניבסקה מצאה זוג בפולין שהיה מוכן לקבל את פני אלנה וקסניה לביתם. "הם הבטיחו כי ידאגו לשתיהן, בתקווה שאלנה עדיין תקבל הזדמנות להחלים, אבל גם הבהירו שהם מוכנים להעניק לקסניה משפחה חדשה, בית חדש וחיים חדשים״, הוא מתאר בהתרגשות.
כשהם נפרדו, אלנה אמרה שביומיים האחרונים היא פגשה יותר אנשים טובי לב מאשר בכל חייה. ״אתם הצלתם את עתידנו. מכאן אפשר לקוות לעתיד טוב יותר בזכותכם, ואני כבר מחכה להכיר את בני הזוג שפותחים את ביתם ואת ליבם עבורנו. זה לא ברור מאליו, זו שרשרת של דברים טובים מהרגע שפגשתי אתכם במרפאה".
חברי המשלחת אף הם התרגשו ואמרו: "שינינו לה את המסלול והפכנו אותו לטוב בהרבה מזה שציפה לה. אנחנו מקווים לטוב".