בשנים האחרונות, מערכת הבריאות בישראל היא בעין הסערה. הטכנולוגיות החדשניות, הטיפול המונע והבעיה התמידית בתקציבים. לרגל יום הבריאות העולמי, שחל לאחרונה, רצינו להבין היכן עומדת מערכת הבריאות שלנו ביחס לאחרות. לשם כך שוחחנו עם שלושה רופאים מתחומים שונים שעבדו גם בחו"ל, ושאלנו אותם אם הם רואים הבדלים רפואיים ותרבותיים בין ישראל לשאר העולם, ואיך זה בא לידי ביטוי.
קראו עוד:
"בנורווגיה, הסובלים ממיגרנה מקבלים הקלה בתנאי העבודה"
ד"ר מריה בווים-רביי, נוירולוגית מומחית במרפאת כאב, ראש ופנים בבית החולים איכילוב, היא נורווגית במקור שלמדה רפואה בבודפשט והחלה את הקריירה באוסלו. לאחר מכן עשתה התמחות בנוירולוגיה בשיבא.
"בתחום שלי הבעיה העיקרית היא חוסר מודעות למחלת המיגרנה", היא אומרת. "זו תופעה שחוויתי גם בנורווגיה וגם בישראל. הרבה פעמים הרופאים לא לוקחים ברצינות מספקת את תלונות המטופל ומתייחסים לתלונה כאל כאב ראש בלבד. כתוצאה מכך, המטופל לא מקבל מספיק מידע על אפשרויות הטיפול שלו ופונה בעצמו למשככי כאבים ולפתרונות שהוא מוצא, שאינם מספקים.
"יש כיום טיפולים חדשים ומתקדמים, כך שמי שסובל ממיגרנות לא צריך להתפשר על משככי כאבים רגילים. חשוב לגשת לרופא המשפחה או לנוירולוג לייעוץ ולקבלת טיפול ראוי. בישראל יש פתיחות גבוהה לטיפולים ולטכנולוגיות חדשניים, ולכן חשוב שהרופאים ינגישו למטופל את כל המידע ויפרסו בפניו תוכנית טיפולית, שבהתאם לצורך תכלול טיפול התקפי או מונע כדי להעלות את סיכויי ההצלחה. צריך לתת למטופל הרגשה שיש לו תקווה גם אם הטיפול הראשון או השני לא הועילו.
"ישראל חזקה בכל מה שקשור לשקיפות מול המטופל והנגשת המידע כראוי. היא גם מצטיינת בנכונות לאפשר טיפול מניעתי גם אם יש פחות מ-15 התקפים בחודש, מה שלא מתאפשר במדינות אחרות. זה כמובן מקל על המטופל".
מה כדאי לישראל לאמץ מהגישה הנורווגית?
"המערכת הסוציאלית בנורווגיה מאפשרת למאובחנים במיגרנה הקלה בתנאי העבודה, מה שכמובן מקל עליהם כשהם חווים התקפים. בישראל החל הביטוח הלאומי להכיר במיגרנה כנכות לפני כשנתיים, אבל זה עדיין לא מיושם לגמרי. חשוב לאמץ גישה שתקל על החולים הנאלצים להפסיד ימי עבודה".
"סל הטיפולים בישראל נרחב יותר מחלק ממדינות אירופה"
פרופ' יעקב מ' רואו, שהיה מנהל המכון ההמטואונקולוגי בשערי צדק ומנהל המחלקה ההמטולוגית והשתלות מח עצם ברמב"ם, עלה מארה"ב לישראל בשנות ה-50 לחייו ממניעים ציוניים. במהלך הקריירה שלו עבד גם בבריטניה, שבה למד, ואחר כך עבר לארה"ב להתמחות בתחום ההמטואונקולוגיה. "העולם היום פתוח", הוא אומר, "ומידע זורם ממקום למקום. יש כנסים בינלאומיים והתייעצויות, כך שמבחינת הטיפולים עצמם אין הבדל גדול בין ישראל לשאר העולם המערבי.
"מה שמייחד את ישראל לעומת ארה"ב הוא שיש בה רפואה ציבורית, נגישה לכולם, בעוד ששם הרפואה פרטית. אין בית חולים ישראלי שלא יידע לתת מענה לחולה אונקולוגי שיגיע למיון. בארה"ב זה לא מובן מאליו. מובן שזה יתרון גדול. נקודה נוספת: כשאדם מגיע למיון, יש לחץ על המערכת לשחרר אותו עם הפניה להמשך טיפול אצל רופא המשפחה, אלא שהישראלי הממוצע, שבריא בדרך כלל, לא נמצא במערכת יחסים הדוקה עם רופא המשפחה שלו. בארה"ב, בגלל הביטוח הפרטי, הרופא שלך צמוד אליך. גם בעת האשפוז הוא מגיע לבית החולים ומגבש יחד עם הרופאים תוכנית טיפול. יש תיאום מלא, והמטופל מרגיש שיש על מי לסמוך. כך גם בכל הקשור לתרופות ולטיפולים.
"בארה"ב הרפואה עולה כסף, אבל לחולה קל יותר: הוא לא צריך להתרוצץ בין קופות חולים, לרדוף אחרי טופס 17, לפנות לבית מרקחת. הכול נמצא במקום אחד, הכול נעשה באופן אוטומטי, ללא צורך בבקשות ובאישורים. אין ספק שזה עדיף"
"אמנם, בארה"ב הרפואה עולה כסף, אבל לחולה קל יותר: הוא לא צריך להתרוצץ בין קופות חולים, לרדוף אחרי טופס 17, לפנות לבית מרקחת. הכול נמצא במקום אחד, הכול נעשה באופן אוטומטי, ללא צורך בבקשות ובאישורים. אין ספק שזה עדיף".
ומה לגבי טיפולים? איך ישראל עומדת מול העולם?
"סל התרופות כאן נרחב יותר מאשר בחלק ממדינות אירופה. הרופאים מעודכנים בכל מה שקורה בעולם וחשופים לטיפולים החדשניים ביותר. אז מצד אחד יש מגוון של חידושים, אבל שוב, זה הרבה פחות נוח מאשר בארה"ב".
היתרון של הרפואה הציבורית בישראל
ד"ר נתי כהן, רופא בכיר ביחידה למחלות מעי דלקתיות בבית החולים איכילוב בתל אביב, עלה לארץ מדרום אפריקה לפני כעשור, ולאחר התמחות בפנימית ותת-התמחות בגסטרו נסע לאוניברסיטת שיקגו להשתלמות קלינית ומחקרית. באוגוסט האחרון חזר לישראל.
האם קיימים הבדלי גישה בטיפולים בין ישראל לארה"ב?
"ראשית, מערכת הבריאות בישראל תומכת באימוץ טיפולים חדשניים. בתחום הגסטרו, למשל, אנחנו בין הראשונים שאימצו טיפולים מתקדמים שמעלים את הסיכוי לריפוי מלא של רירית המעי. זו בשורה מאוד משמעותית לחולים. הגישה בישראל דומה לזו שבארה"ב עם חיסרון אחד: לעיתים אנחנו מאחרים בהכנסת תרופה חדשה לסל, שכן אנחנו ממתינים לאישור האמריקנים או האירופאים ואז מחכים לאישור נוסף של משרד הבריאות הישראלי. זה לוקח זמן, ויוצא שאנחנו מפגרים מאחור. מצד שני, לעיתים אנחנו מקדימים את ארה"ב כשאנחנו מאמצים טכנולוגיות מאירופה. החיסרון שיש בישראל הוא לאו דווקא בטיפולים אלא בגישה לבדיקות הדמיה כגון MRI. אין זמינות מספקת".
"אם אין לך ביטוח פרטי בדרום אפריקה, אין כמעט סיכוי לרפואה טובה. מערכת הבריאות הציבורית שם לא מתפקדת. מובן שבישראל זה שונה. גם בהשוואה לארה"ב, מערכת הבריאות הציבורית בישראל בהחלט טובה יותר"
ומה לגבי ביטוח רפואי ורווחת החולה?
"אם אין לך ביטוח פרטי בדרום אפריקה, אין כמעט סיכוי לרפואה טובה. מערכת הבריאות הציבורית שם לא מתפקדת. מובן שבישראל זה שונה. גם בהשוואה לארה"ב, מערכת הבריאות הציבורית בישראל בהחלט טובה יותר".
אז במה ישראל צריכה לשפר?
"יש מקום לשיפור בכל הקשור למחקר. אם אפשר היה להזרים יותר כספים, כמו בארה"ב, היינו יכולים לחזק את התחום הזה ולהרוויח המון, כי יש כאן הרבה כישרון וידע. אנחנו גם חזקים באימוץ טכנולוגיות, אבל יותר במגזר הפרטי. בצד המחקרי הפעילות לא מספקת בגלל המגבלות התקציביות.
"אני רוצה להתייחס גם לנושא התרבות. בישראל, הגבול בין הרופא למטופל הולך לאיבוד לפעמים. זה נכון שהיכולת של המטופל לקבל רפואת אונליין 24/7 היא נהדרת, אבל צריך גם לשמור על גבולות. רופאים ישראלים גם אוהבים להעניק מעל ומעבר, ולקולגות שלנו בחו"ל יש מה ללמוד מהם מהבחינה הזו".
