תיעוד: רופא הילדים שהותקף השבוע בסורוקה
שני מקרי אלימות קשים נגד רופאים בתוך כמה ימים, גרמו להחלטה להשבית את מערכת הבריאות ביום שני הקרוב: התקרית הראשונה ארעה ביום שני האחרון, כאשר זוג הורים התפרץ לעבר רופא ילדים בבית החולים סורוקה. השניים היכו וקיללו את הרופא משום שחיכו זמן רב מדי, לטענתם, למכתב שחרור. תקיפה חמורה נוספת ארעה ביום חמישי האחרון, כאשר מטופלת הכתה באגרופה רופא במרפאת בריאות האישה ברמלה, ככל הנראה, בעזרת אגרופן ממתכת. הרופא, שסבל מחתך בפנים, פונה באמבולנס לקבלת טיפול רפואי בבית חולים והמרפאה נסגרה.
קראו עוד:
מנתוני משרד הבריאות שפורסמו במאי האחרון עולה כי מאז ינואר 2022 היו 110 מקרים של תקיפה ואלימות פיזית כלפי אנשי צוות רפואי ו־1,675 מקרים של אלימות מילולית, איומים או פגיעה ברכוש. ואלו נתונים רק של חמישה חודשים.
"אחד המוסדות שיישמו את השיטות הוא בית חולים מחוזי, שבעבר הגיע למקום האחרון בדירוג שביעות רצון של מטופלים. בעקבות יישום השיטות, קפץ למקום ראשון. לצערי, רוב בתי החולים לא יישמו את השיטות שהצענו. הם רק מוסיפים מאבטחים, שפועלים כשמאוחר מדי, אחרי שהאלימות כבר פרצה"
האם יש דרך להיאבק בתופעה ולצמצם אותה? לפי ד"ר דורית אפרת-טרייסטר מהפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון, התשובה חיובית. ד"ר אפרת-טרייסטר, החוקרת את הנושא, טוענת שקיימות שיטות לבלימת האלימות בבתי החולים, ומחקרים מוכיחים שבמוסדות שיישמו אותן חלה ירידה משמעותית במספר התקריות. "אחד המוסדות שיישמו את השיטות הוא בית חולים מחוזי, שבעבר הגיע למקום האחרון בדירוגי שביעות רצון של מטופלים, ובעקבות יישום השיטות קפץ למקום ראשון", היא אומרת. "לצערי, רוב בתי החולים לא יישמו את השיטות שהצענו. הם רק מוסיפים מאבטחים, שפועלים כשמאוחר מדי, אחרי שהאלימות כבר פרצה".
2 צפייה בגלריה
ד"ר דורית אפרת-טרייסטר. "לצערי, רוב בתי החולים לא יישמו את השיטות שהצענו. הם רק מוסיפים מאבטחים"
(צילום: אדוה שלהבת ברזילי)
למה המטופל אלים?
ד"ר אפרת-טרייסטר אומרת שבשלב הראשון, למרות הקושי שבדבר, יש להבין למה המטופל אלים. "הרי הוא הגיע לבית החולים כדי לקבל טיפול", היא מסבירה, "אז לכאורה אין שום היגיון בפגיעה במי שאמור לטפל בו".
אז למה הוא בכל זאת אלים?
"יש הרבה סיבות אפשריות. ראשית, המטופל שמגיע לחדר מיון נמצא בלחץ בגלל מצבו הרפואי. ללחץ הראשוני מתווספת המתנה, שהיא בדרך כלל ארוכה: זמן ההמתנה הממוצע בחדרי מיון בבתי חולים מחוזיים הוא חמש שעות. המטופל לא מבין למה הוא ממתין כל כך הרבה זמן, ונראה לו שאחרים עוקפים אותו. הרבה פעמים הוא מרגיש פראייר. אם יסבירו לו את ההיגיון שמאחורי ניהול התור, זה יכול לעזור.
"אחת היוזמות שלי ושל הקולגות שלי, פרופ' ענת רפאלי והדר מוריה מהטכניון, הייתה להציב בחדרי המתנה בבתי חולים שלטים שמסבירים את ניהול התור. באחד מהם נכתב: 'מי שנכנס ראשון הוא המקרה החמור ביותר, לא מי שהגיע ראשון'. מכיוון שאף אחד לא רוצה להיות המקרה החמור ביותר, שלט כזה יכול לפתור את הבעיה. שלטים אחרים הסבירו את הסיבה להמתנה. למשל: 'גידול תרבית של בדיקת דם נמשכת כשעתיים'. כך האדם מבין שהוא לא סתם ממתין, אף אחד לא עוקף אותו, והוא נרגע".
"בעיניי, צמצום האלימות בבתי החולים הוא משימה לאומית. זה יעזור לבלימת השחיקה של הרופאים, יקטין את מספר הטעויות הרפואיות ויקטין את זמני ההמתנה. צוות לחוץ ומפוחד מטפל יותר לאט ועושה יותר טעויות - ולהפך"
ידוע שישראלים רבים הם בעלי מזג חם, חסרי סבלנות ודורשים הכול במיידי. המדיניות הזאת יכולה להיות אפקטיבית לגביהם?
"המחקר שלנו נערך בבית חולים גדול בארץ, המשרת גם אנשים מהסוג שאת מתארת, ובכל זאת, הסבר התהליך של התור הוריד את האלימות שם ב-40%. זה משמעותי מאוד".
לדבריה, גורם לחץ נוסף הוא אי-הבנת המידע שמועבר בחדר המיון, בגלל פערי שפה. "רוב המידע במיון מועבר בעברית בלבד. כשמטופלים מגיעים לדלפק הקבלה, הם מתבקשים לחתום על טופס הסכמה ארוך, שכולו בעברית. רבים לא מבינים על מה הם חותמים, ומיד נלחצים. במחקר משותף עם ד"ר אלון ליסק מאוניברסיטת בן גוריון תרגמנו את המידע שניתן בקבלה לערבית ולרוסית. גם הכנסנו למיון עשרה עוזרי מחקר שעברו הכשרה ברגישות תרבותית – מחציתם דוברי ערבית ומחציתם דוברי רוסית, בנוסף לשליטתם בעברית ובאנגלית. הם פנו לממתינים בשפתם, שאלו אם אפשר לעזור ואיך הם מרגישים, ונתנו להם את טופס ההסכמה בשפתם. ההתערבות הקטנה הזו הורידה את מפלס האלימות במיון באופן משמעותי. לצערי, ההתערבות הזו לא מיושמת יותר בבתי חולים".
ליצנים לילדים, יוגה למבוגרים
נושא אחר שנבדק על ידה הוא תפיסת זמן ההמתנה. "את זמן ההמתנה במיון קשה לקצר", אומרת ד"ר אפרת-טרייסטר, "אבל מה שגורם לאלימות הוא לא הזמן עצמו אלא תפיסת הזמן. הגענו למסקנה שאפשר להוריד את תפיסת הזמן בעזרת הסחות דעת קונקרטיות. צריך להסיח את דעתם של המטופלים.
"חשבנו שליצנים רפואיים יכולים לעזור, אבל במחקר שערכתי עם ד"ר ענב פרידמן מאוניברסיטת בן גוריון, ד"ר כנרת תאודורסקו וד"ר דניאל אלטמן מהטכניון וד"ר דלית לב-ארי מהאקדמית תל אביב-יפו, ראינו שהליצנים יעילים מאוד בהרגעת ילדים, אבל מעצבנים מאוד מבוגרים. המבוגרים הרגישו שהליצנים צוחקים עליהם. המסקנה היא שלמבוגרים עדיף להביא הסחות דעת שמתאימות לגילם, כמו הרצאות, ספרים, מגזינים או יוגה".
כל המסקנות הללו קלות ליישום, מדגישה ד"ר אפרת-טרייסטר. "המחקרים הוכיחו שאין קבוצה באוכלוסייה שהיא תוקפנית יותר מהאחרות: כל קבוצה נפגעת מתופעות שונות ומגיבה מתוך עלבון. הדרך להורדת מפלס האלימות היא הפגנת רגישות לתרבותו של האחר. אם כל אחד ישים את עצמו בנעליו של האחר, יבין ממה הוא נפגע ויימנע מהסיטואציה שיצרה עלבון, האלימות תרד. אני לא רק אומרת את זה: אני גם מוכיחה את זה מחקרית.
"בעיניי, צמצום האלימות בבתי החולים הוא משימה לאומית. זה יעזור לבלימת השחיקה של הרופאים, יקטין את מספר הטעויות הרפואיות ויקטין את זמני ההמתנה. צוות לחוץ ומפוחד מטפל יותר לאט ועושה יותר טעויות - ולהפך: צוות רגוע עובד מהר ויעיל יותר וטועה פחות. הצוותים הרפואיים ראויים ליחס מכבד. חשוב שהמטופלים ובני משפחותיהם יזכרו שיחס מכבד לרופאים ולשאר אנשי הצוות בבית החולים הוא תנאי הכרחי לטיפול איכותי".
