אין דבר העומד בפני כוח רצון, ואת זה הוכיחה שובל אליאס ביום חתונתה, שהתקיימה לפני כחודש. רק חצי שנה לפני כן, היא נפצעה קשה בתאונת דרכים, אושפזה לשלושה חודשים, ואחר כך עברה לשיקום אינטנסיבי בבית החולים השיקומי רעות, כשהיה חשש לגורל אחת מרגליה. בשיחה עם ynet היא מספרת על האירוע שהסיט את חייה ממסלולם ועל הנחישות שהובילה אותה עם מחשבה אחת בלבד - לצעוד על רגליה אל חופתה. צפו בריאיון איתה ועם ד"ר קרן סיון-שפייר, מנהלת היחידה לאשפוז יום שיקומי בבית החולים רעות:
נדרסה כחצי שנה לפני חתונתה ועברה שיקום מוצלח: ריאיון עם שובל אליאס וד"ר קרן סיון שפייר
( צילום: ליאור שרון)
שובל אליאס, בת 25 מחולון, גננת במקצועה, הייתה בעיצומן של ההכנות לחתונה, כשערב אחד נפצעה קשה בתאונת דרכים במושב פדיה שבו נולדה, כשהגיעה להשתתף באירוע הפרשת חלה של חברתה. כשהתעוררה בבית החולים, לא הבינה איך הגיעה לשם. "לא הבנתי מה קורה לי. התעוררתי וביקשתי לראות את המשפחה שלי. בן זוגי ניגש אליי וסיפר לי מה קרה. הייתי בהלם. מאז החיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה. אני קוראת לזה 'החיים בהשהיה'. הייתי באשפוז ממושך באסף הרופא, עכשיו אני בשיקום, אבל ידעתי מהרגע הראשון, שאני לא מוותרת על החתונה, ואני אצעד לחופה", היא משחזרת.
במשך שלושה חודשים היא הייתה מחוברת למכשיר שניקז את ההפרשות מרגלה הפגועה, ובשלב מסוים נרמז לה, שייתכן שהמכשיר לא יצליח לעשות את עבודתו והיא עלולה לאבד את רגלה. "המנתח שלי אמר לי שבסופו של דבר הצילו לי את הרגל, ואני באמת מודה על זה כל יום ומתאמנת כמה שיותר", היא אומרת. "בעיקר אחרי שהגעתי לבית החולים רעות ופה התחילו לעבוד על המטרה שהצבתי לעצמי - לצעוד אל עבר החופה. הודעתי את זה לכל הצוות פה. אני מתחתנת ואני הולכת לחופה. אין מצב שאני נכנסת עם קביים או עם כיסא גלגלים. הגעתי לבית חולים רעות עם כיסא גלגלים, אבל היום אני נעזרת בקביים. לחופה הלכתי ללא הקביים, נעזרתי במשפחה שלי, וזה הדבר שאני הכי גאה בו, על כוח רצון שהיה לי".
שובל ציינה גם את הצד הנפשי של הטיפול בה. "בבית חולים רעות יש גם ליווי נפשי ורגשי, ובלי זה לא הייתי מצליחה להגיע למטרה שלי". ד"ר קרן סיון-שפייר, מצטרפת לדבריה ואומרת כי המוטיבציה שלה הייתה מידבקת.
ד"ר קרן סיון - שפיירצילום: גיל דור"אנחנו מעצימים את הפן הרגשי שהוא מאוד חשוב להחלמה. שובל הגיעה לפה עם החלום של החתונה, עם הוויז'ן הזה שהיא רואה את החופה, וזאת הייתה המטרה שחתרנו לכיוונה, עם חיזוק שרירים, עם עבודה על טווחי תנועה, עם עבודה על שיווי משקל, עם עזרה רגשית. המשאבים שלה היו מדהימים, והיא בהחלט עשתה פה מסע.
"השיקום של שובל היה סיזיפי מאוד. תהליך קשה שהיא עברה בהצלחה ובהתמדה רבה. היא קיבלה טיפול על ידי כל המטפלים הרלוונטיים שיש לנו. המוטיבציה שלה להשתפר הייתה מאוד גבוהה, ואנחנו הצטרפנו לרוח הזאת".
שובל מסכמת כי ההתרגשות בחתונה הייתה עצומה. "כל מי שראה אותי הלכתי לחופה וידע מה עברתי רק חצי שנה לפני כן, לא האמין שאני צועדת על שתי רגליי. אני נחושה להמשיך ולהשתקם ולחזור לחיים שלי".
