בשיתוף אונקוטסט
הילה שמשון מפתח תקווה גילתה שהיא חולה בסרטן השד כשהייתה רק בת 33. בדיקת "אונקוטייפ שד" שבוצעה על רקמת הגידול שהוסרה בניתוח הראתה כי הסיכוי לחזרת המחלה נמוך ולכן אין צורך בטיפול בכימותרפיה. בזכות הבדיקה נחסך ממנה הטיפול הקשה. מאז חלפו 13 שנה והילה שכיום בת 46, הספיקה להחלים ולחזור לחיים. בחלוף הזמן מתברר שבמקרה של הילה כמו של מאות אלפי מקרים בעולם – ממצאי הבדיקה היו מדויקים וחסכו טיפול מיותר וקשה המלווה בתופעות לוואי קשות.
1 צפייה בגלריה
בזכות בדיקת "אונקוטייפ שד" נחסך ממנה הטיפול בכימותרפיה. הילה שמשון.
(צילום: אלבום משפחתי)
"הכול התחיל כשגיסתי חלתה בסרטן השד. לפני שהיא חלתה בכלל לא הלכתי לבדיקות שגרתיות, וגם כל הזמן אמרתי לעצמי שאין לנו היסטוריה משפחתית של סרטן ולכן אין לי סיבה לדאגה", משחזרת הילה. "אבל אחרי שגיסתי חלתה, קבעתי לעצמי תור לגניקולוג ולכירורג שד". בבדיקה אצל הגניקולוג לא התגלה שום דבר, אבל כירורג השד התריע בפני הילה על ממצא חריג והפנה אותה לבדיקת אולטרסאונד. "לצערי, הבדיקה איששה את החשד. לאחר מכן ביצעתי ביופסיה שכבר אישרה סופית שחליתי בסרטן השד".
"חשבתי שהסיכוי שלי לחיות הוא אפסי"
בהתחלה הרופאים חשבו שניתן יהיה להסתפק בניתוח מקומי להסרת הגידול בלבד. אולם, בעקבות בדיקת MRI התגלה שהסרטן במצב מתקדם יותר. "'קשה לי אפילו להיזכר באותו היום שקיבלתי את הבשורה הזו", מספרת הילה, "כשהבנתי שלא מדובר במחלה מקומית, חשבתי שהסיכוי שלי לחיות הוא אפסי",
הילה מספרת על הקשר המשפחתי שליווה אותך לאורך התהליך: "מצד אחד, אני וגיסתי נקלענו לאותה הצרה ושתינו התמודדנו עם מחלה קשה, ומצד שני, תמכנו ועזרנו אחת לשנייה לאורך כל הדרך. "רגע הגילוי הוא הרגע הכי קשה, לא הבנתי מה נפל עלי, בבית היו שני ילדים קטנים, הגדול בן שש ותינוק בן שנתיים שיכול להיות שיאבדו את אמא שלהם. התחלתי מספר בדיקות ובירורים, בשלב הזה הייתי אבודה, החוסר ודאות גמר אותי, לא ידעתי מה יהיה עלי לעבור: ניתוח, כימותרפיה, מה יהיה והאם אצא מזה. ברגע שסיימתי את כל הבירורים קיבלתי כוחות ופשוט הפכתי להיות משימתית וצעד צעד התחלתי במרוץ להחלמה. באותם הימים עבדתי כיועצת פנסיונית בבית השקעות גדול, וניסיתי גם כמה שיותר להתמקד בעבודה ובמשפחה, כדי לא לחשוב כל הזמן על הסרטן".
הרופאים החליטו שהניתוח יהיה כריתת שד ושחזור ולא ניתוח מקומי להוצאת הגוש. "פחדתי מאוד מהכריתה, פחדתי לאבד את הנשיות שלי, ניסיתי לדמיין שאני בעצם עומדת לפני ניתוח הגדלה ולא לפני כריתת שד. קיבלתי המון תמיכה מכל המשפחה, מגיסתי שהכי הבינה מה עובר עלי, מהחברים, והתחלתי לצבור תחושת ביטחון. ידעתי שיש על מה להילחם".
"הכריתה והשחזור היו ביחד באותו ניתוח. זה היה התנאי מבחינתי בגלל גילי הצעיר והרצון לחזור לאורח חיים רגיל. המזל שלי שליוו אותי צוות רפואיים מדהימים ד"ר דפנה ברסוק ופרופסור יואב ברנע שהיו סבלנים אלי, היו רגישים אלי ותמיד היו בשבילי בכל רגע נתון. הם מלווים אותי עד היום וזמינים לי לכל שאלה ובעיה", מספרת הילה.
התקופה שלאחר הניתוח הייתה מאתגרת: "נאסר עליי להתאמץ, היה לי קשה להרים דברים. לא יכולתי להרים את הילד שלי במשך המון זמן. לצערי השחזור הראשון לא צלח, והגוף דחה את השתל ונאלצתי לבצע ניתוח נוסף".
בשלב הזה ד"ר אירנה ז'בליוק, האונקולוגית שליוותה אותי, נדרשה להחליט על אופן הטיפול, והשאלה שעמדה על הפרק היא האם כדאי לשלב כימותרפיה כדי למנוע הישנות של המחלה בעתיד או שאולי ניתן לחסוך את הטיפול הקשה. הרופאים החליטו לבצע בדיקה גנומית שנועדה לסייע בהחלטה.
20 שנה להשקת "אונקוטייפ שד"
הילה ביצעה את בדיקת "אונקוטייפ שד" של חברת אונקוטסט. זוהי בדיקה גנומית המבוצעת על הגידול שהוסר בניתוח, ומספקת למטופלת ולרופא תוצאה עם ערך מספרי הנע בין 0 ל-100 הקרוי "מדד להישנות המחלה" (Recurrence Score - RS). נשים המסווגות עם מדד הישנות מעל 25 נמצאות בסיכון גבוה יותר לחזרת מחלה ולכן בסבירות גבוהה שיפיקו תועלת מתוספת של כימותרפיה לטיפול ההורמונלי, בעוד שנשים שמסווגות עם מדד הישנות נמוך מ-25 נמצאות בסיכון נמוך יותר לחזרת המחלה וסבירות נמוכה מאוד, אם בכלל שיפיקו תועלת מכימותרפיה.
בימים אלו מציינים 20 שנה להשקת הבדיקה. לאורך השנים, "אונקוטייפ שד" סייעה ליותר 1.5 מיליון נשים ברחבי העולם לקבל טיפול מותאם אישית וברוב המקרים חסכה טיפולי כימותרפיה שאין בהם באמת תועלת ללא שסיכנו את המטופלות.
"תוצאת אונקוטייפ שלי התקבלה עם ציון הישנות נמוך ולכן ההמלצה של הצוות הרפואי הייתה שניתן לחסוך ממני את הטיפול בכימותרפיה", נזכרת הילה. "בהתחלה חשבתי שאין כזה החלמה מסרטן בלי כימותרפיה, אבל אני שמחה מאוד שנחסכו לי תופעות הלוואי וההשלכות של הטיפולים האלה – גם לטווח קצר וגם לטווח ארוך", היא מוסיפה.
"בזכות הסרטן הגשמתי חלום"
למעשה, הילה טופלה בטיפול אנדוקריני (הורמונלי) הניתן בכדורים בלבד. "בתקופה הזו הבנתי שאני רוצה לעשות שינוי בחיים שלי. שאני חייבת לדאוג לנפש שלי, הבנתי שהחיים קצרים. ההתמודדות עם מחלה ממארת מלמדת אותך לא לוותר על החלומות שלך, ובאותה העת, החלטתי לעזוב את העבודה ולהקים בוטיק קטן של בגדי מעצבים לנשים, וזה מה שאני עושה עד היום. יצא שבזכות הסרטן הגשמתי חלום", מספרת הילה. "ההחלטה לקום ולעשות שינוי כזה גדול הייתה לא פשוטה אבל בחרתי בחיים ולעשות את מה שאני אוהבת. הקמתי בוטיק לבגדי מעצבים שכונתי ויצרתי קהילת לקוחות שנהפכו חלקן גם לחברות. יצא שבזכות הסרטן הגשמתי חלום". לבוטיק קוראים 'הילה בגדי מעצבים' והוא נמצא באם המושבות פתח תקווה".
הילה מספרת שבעקבות העבודה שלה בבוטיק היא נחשפת לנשים רבות, והנושא של סרטן השד עולה פעמים רבות בשיחות ביניהן. "בגלל המקרה שלי, אני מבינה את הקושי הנפשי העצום של ההתמודדות עם הסרטן, ולכן חשוב לי להעניק תמיכה לנשים אחרות", מספרת הילה. "אני אומרת לכל מי שמגיעה אלי לגשת ולהיבדק. לדרוש מהכירורגית שד בדיקת אולטרסאונד וממוגרפיה. היום אחרי שלוש עשרה שנה, ולאחר התמודדות לא פשוטה של בדיקות במהלך השנים, ואזעקות שווא בדרך, למדתי שתמיד צריך להעריך את החיים ולהנות מהם לצד האנשים האהובים עלינו לעשות את מה שאנחנו אוהבים ולקחת סיכונים בשביל להגשים חלומות".
בשיתוף אונקוטסט
פורסם לראשונה: 16:05, 11.12.23
