אני יושב על כיסא בחדר קטן, מוזיקה נעימה מתנגנת ברקע. אל קצות האצבעות בכף ידי הימנית מחוברים מספר חיישנים. אלו מחוברים בתורם אל מחשב אשר משרטט גרף עולה ויורד, המציג נתונים שונים בזמן אמת. נעים מאוד, מערכת העצבים שלי. אני קצת מתרגש מעצם המעמד. המחשב מצידו לא מבזבז זמן וממהר לפלוט את הנתונים – קצב דפיקות הלב מזנק בגרף המתפתל לו כלפי מעלה. כאן אי-אפשר לברוח מהאמת. הכול מופיע גלוי וברור מול העיניים. ככה זה כשאתה נמצא בטיפול ביופידבק.
"כל מי שנכנס הנה יוצא עם איזשהו שינוי קטן, או אפילו גדול. תמיד קורה פה משהו", אומרת לי רותם דוידס, המטפלת מכללית רפואה משלימה. "אך לפני הכול אשמח לשמוע למה הגעת לכאן".
זה לא סוד שבשנים האחרונות הסטרס מנהל את החיים שלי. זה התחיל בקטן ותפח לממדים מפלצתיים: דפיקות לב מואצות, קוצר נשימה, פריחות משונות בעור – בעיות שהחלו להופיע בתדירות גבוהה יותר מיום ליום. מתישהו תפסתי את עצמי וניסיתי להבין מתי התבצע המהפך שבו הפכתי להיות עבד לתחושות הפיזיות של הגוף שלי עצמי. ליום הטיפול אני מגיע עם הבטחה ברורה לנסות להתניע שינוי.
"לדעתי, רוב הרפואה המשלימה מבוססת על פקטור הלחץ והסטרס", משתפת אותי דוידס רגע לפני שאנחנו מתחילים. "אני רוצה שתדע שבמקביל לביופידבק, ארצה שנעשה שינויים קטנים ברמת ההתנהלות. זה לא רק מה שקורה כאן בחדר, אלא גם מה שעושים עם זה אחר כך במהלך היום-יום.
הגיע הזמן להקשיב לגוף
פירוש המילה "ביופידבק" בתרגום חופשי הוא "משוב של הגוף" (ביו – גוף, פידבק – משוב). הטיפול פותח בשנות ה-40 של המאה הקודמת, על מנת לספק מענה לא תרופתי לאנשים המתמודדים עם בעיות מתח, עקה וחרדות, וכתוצאה מכך סובלים מתופעות פיזיות שונות.
הטיפול – כשמו כן הוא – מבוסס על עיקרון הלמידה באמצעות משוב מיידי, והוא פועל על פי ההנחה שהמוח האנושי מסוגל להרגיע את הגוף בעצמו. המטופל מחובר למחשב באמצעות חיישנים המוצמדים לקצות אצבעותיו ויכול לצפות בזמן אמת במדדים הגופניים שלו. יכולת הראי שהמשוב מעניק, מאפשרת לשלוט במקור הלחץ באמצעות תרגילי נשימה והרפיה.
"שמעת על מנגנון Fight Or Flight?", שואלת אותי דוידס, ואני עונה בחיוב - משוכנע שכל בן אדם הסובל מסטרס, ודאי מכיר את המנגנון הקדום של הגוף, המופעל בעת מצבי לחץ. זה שגורם למערכת העצבים הסימפתטית להגיב בשלל התסמינים המוכרים לנו.
"האדם הקדמון חי בווייבים של חופשה בסיני. הוא היה צריך להתמודד עם אירועים מלחיצים אך בין לבין המתח לא הצטבר. הטכנולוגיה המתקדמת שאנו חיים איתה גורמת לזה שאנחנו כל הזמן בדריכות: בכל רגע יש סוג של הודעה או משהו שמקפיץ אותנו. כיף לחיות בקדמה, אך מהצד השני זה מייצר המון סטרס"
"אותו סטרס שאתה מרגיש זה בדיוק מה שהיה קורה לאדם הקדמון כשהיה נתקל בנמר, למשל", מסבירה דוידס, "יש נמר שצריך להתמודד איתו, אז כל המערכות עובדות ביתר שאת: מזרימות דם לידיים ולרגליים, מעלות את לחץ הדם ודופק הלב, השרירים נדרכים ומערכת העיכול כולה מושבתת על מנת לתעדף מערכות אחרות".
לדבריה של דוידס, אותו מנגנון חיוני לנו על מנת לשרוד, אך בימים כתיקונם הוא פועל לפעמים גם במקרים שבהם אין סכנה כלל, וכאן בעצם מתחילה הבעיה. עם זאת, זה אומר שהפתרון נמצא בידיים שלנו – כל מה שצריך הוא לעשות את ההבחנה אם מה שקורה כרגע הוא אכן מסוכן או לא.
רותם דוידס, מטפלת ביופידבק"הטכנולוגיה המתקדמת שאנו חיים איתה גורמת לזה שאנחנו כל הזמן בדריכות: בכל רגע יש סוג של הודעה או משהו שמקפיץ אותנו. כיף לחיות בקדמה, אך מהצד השני זה מייצר המון סטרס. האדם הקדמון חי בווייבים של חופשה בסיני. הוא היה צריך להתמודד עם אירועים מלחיצים אך בין לבין המתח לא הצטבר.
"היום לעומת זאת, בגלל האופי של העידן שבו אנו חיים המתח מצטבר ומצטבר ובסופו של דבר אנו מגיעים לפגיעה כלשהי במערכת בגוף. כל המטרה של הטיפול היא בעצם לתת לך כלים לאזן את עצמך באותו רגע".
שישים ושש פעימות לב בדקה
אנו מתחילים בטיפול. דוידס מפרשת בפניי את הגרפים המוצגים מול מסך המחשב: "הגרף הראשון שאנחנו רואים מייצג את דופק הלב שלך, יש לך 66 פעימות לב בדקה. זהו לא מספר קבוע, הוא משתנה כל הזמן".
אני ממהר לשאול האם הנתון נורמטיבי ודוידס מכריזה שכל מטופל שמגיע אליה שואל את אותה השאלה. "כן, הממוצע נע בדרך כלל בין 70-65, ככל שהמספר נמוך יותר זה אומר שאתה יותר בכושר. אתה עושה כושר?". אני מאשר את הדברים.
משם אנחנו מתמקדים בגרף נוסף, המציג את פעימות הלב שלי בנקודת זמן נתונה. אני שם לב לפערים גדולים בין רמת הדופק, אך דוידס מרגיעה אותי: "זה דבר טוב. זה מייצג את האיזון בין המערכת הסימפתטית למצב רגיעה של המערכת הפרא-סימפתטית. ככל שהפער גדול יותר, הדבר מצביע על יכולת התאוששות מהירה יותר ממצבי משבר. כמו שהדופק עולה במהירות, כך הוא גם יורד. אצל מי אנחנו רואים גרפים שטוחים? בעיקר אצל אנשים מבוגרים, מעשנים כבדים או אנשים שנמצאים בסטרס".
אנחנו עוברים לגרף השני המייצג את ההזעה באצבעות כף היד – שריד היסטורי שנותר לנו מהאדם הקדמון, לפי דבריה של דוידס. "באמצעות הגרף הזה ניתן לבנות פרופיל של מערכת העצבים שלך, בכל פעם אני מייצרת טריגר מסוים ורואה כיצד הוא משפיע עליך".
"נתחיל בשאלה מתמטית", היא אומרת, ולפני שהיא מספיקה להמשיך, הגרף שלי מזנק. דקה אחר כך, כשאני לא מוכן, היא מבהילה אותי באופן מתון והגרף מזנק בשנית: "זו עלייה שהיא הישרדותית לגמרי, היא מסבירה לי, "האדם הקדמון היה צריך להיות מוכן לרעש. אין ספק שהגרף שלך מרשים מאוד. הקפיצות שלך משמעותיות. אתה נמצא בעוררות-יתר וזה תואם מאוד את מה שסיפרת לי לפני הפגישה. עכשיו בוא נראה אם אתה מצליח להחזיר את עצמך לאיפה שהיית בנקודת ההתחלה".
אני מונחה לעצום את העיניים לשתי דקות ולתרגל סוג מסוים של נשימה: לקחת אוויר דרך האף ולהוציא אותו באיטיות דרך הפה, באופן שיהיה ארוך יותר מהשאיפה. "מה שאנחנו רוצים בעצם זה שהמערכת הפרא-סימפתטית, המערכת המרגיעה, תעבוד יותר מהמערכת הסימפתטית ולמעשה 'תכבה' אותה. את זה אנחנו יכולים לעשות על ידי האטת קצב הנשימה.
"הנשימה הטבעית שלנו יותר איטית. אם אדם בוגר נושם בין 12 ל-20 נשימות בדקה אנחנו רוצים להאט את זה לקצב ממוצע של 6 נשימות בדקה. תבדוק מה קורה כשאתה מוציא אוויר מהפה באיטיות ומכווץ את השפתיים". אני מתרגל את סגנון הנשימה, ואכן – הגרף שלי מאותת בהתאם ויורד לאט-לאט.
אפשר לתרגל גם בבית
בכנות, זה מדהים לראות איך הגוף שלנו מושפע מהלחצים הקטנים שסביבת החיים מפעילה עלינו ביום-יום. אפילו הלחץ הקטן ביותר. "תנסה שהפוקוס יהיה על אזור הבטן התחתונה", דוידס מדריכה אותי בזמן שאני עוצם עיניים, "אנחנו רוצים לנשום לתוך הבטן, נשימה אל הסרעפת שהיא עמוקה יותר".
לנשימה הסרעפתית מגוון יתרונות. "ידעת שילדים עד גיל 5 נושמים מהבטן? הנשימה מבית החזה יותר טבעית לנו, במציאות של היום אי אפשר לנשום באותה צורה, אך כן אפשר לתרגל אותה 10 דקות ביום. אנחנו חייבים את זה. העבודה על הבטן גורמת לסרעפת לעלות ולרדת, מה שמאפשר לריאות לקחת חמצן פי ארבעה. בנוסף הנשימה מגרה את עצם הוואגוס התורם להרגעת המערכת הפרא-סימפטטית. גם תרגול שירה מפעיל אותה, או הגיית המילה 'אום' ביוגה. ממש ניתן להרגיש את הרטט הזה".
משם אנחנו מתקדמים לתרגול על ידי משחקים שונים. אני מתבונן במסך המחשב המציג דגים שוחים להם להנאתם במים ומתנסה במשחק שבו עלי להשתמש בטכניקות הנשימה שלמדתי על מנת להוריד את קצב דפיקות הלב – פעולה אשר תביא לגדילתם של הדגים. במשחק אחר אני מניע חללית לרוחב המסך על ידי טכניקה דומה, ובאחר עוזר לפרח לפרוח. זה לא כל כך קשה כשאתה רואה לפתע שלפעולות שלך יש השפעה ברורה על הגוף.
רגע לפני שהטיפול מסתיים, אני מתעניין איך ניתן ליישם את מה שלמדתי בבית. "אני לא יכולה לצפות ממך לתרגל בכל היום את הנשימה הזו, אך כמה דקות אכן מספיקות. גם לא צריך לקנות את כל הציוד – תרגול על ידי אפליקציה מתאימה יכול לתת את אותן התוצאות".
מה הבעיות הקלאסיות שהטיפול בא לטפל בהן?
"זה משתנה. יש הרבה ילדים שמגיעים לכאן על מנת לטפל בבעיות קשב וריכוז, חרדת בחינות או חרדות חברתיות, אך יש גם חבר'ה מבוגרים יותר בגילי 35-25. אם נצא מנקודת ההנחה שסטרס גורם לבעיות רפואיות, הטיפול בו הוא הבסיס להכל. יש רופאים ששולחים לכאן גם נשים שרוצות להיכנס להיריון כי הם מבינים עד כמה סטרס יכול להשפיע".
כמה טיפולים דרושים עד שנראה הטבה?
"אנחנו בדרך כלל ממליצים על סדרה של 10 טיפולים. אני גם רואה הרבה מאוד ערך בעצם זה שבן אדם מחליט שהוא מתמסר למשהו, לוקח את עצמו בידיים. אם אף פעם לא הבנתי למה פסיכולוגים כל כך מדקדקים שלא תוותר ותגיע למפגש, היום אני מאוד מבינה את זה. המחויבות עצמה עושה כבר 20 אחוזים מהעבודה".
איך אנחנו יודעים שהטיפול עובד?
"שאלה מצוינת. במפגש ראשון לי מאוד חשוב להגדיר מטרה שאפשר למדוד אותה בסרגל. אם תבוא ותגיד לי שיש לך חרדה זה לא יספק אותי. לדוגמה, היה אצלי מישהו שסבל מחרדה וסיפר שהתקפי החרדה מגיעים בלילה, אחרי שהילד שלו נרדם. הוא הביע בפניי את הרצון שלו לפתור את החרדה על מנת שהוא יצליח לראות עם אשתו טלוויזיה – והצלחנו להשיג את זה. חייבים להגדיר מטרה".
יצאתי מהטיפול ובדרך הביתה הרגשתי נינוח למדי. עשיתי עוד צעד במלחמה בחרדה. לפעמים כל מה שצריך לזכור, הוא פשוט לנשום.
