נדמה כי אוזמפיק נמצאת פתאום בכל מקום. המרכיב סמגלוטייד (semaglutide) שנכלל בה ועוזר להרזיה התגלה כטיפול מוצלח להשמנת יתר, וידוענים בהוליווד ובטיקטוק הפכו אותה לסנסציה. בתוך חודשים ספורים מותגה התרופה כ"מהפכנית" וכ"משנה את כללי המשחק", עם יכולת לשנות לעד את תפיסות החברה לגבי השמנה ורזון. בהחלט ייתכן שזהו תיאור מדויק של תרופה כמו סמגלוטייד: מעולם בהיסטוריה של הרפואה לא הובילה תרופה כה בטוחה לירידה כה דרמטית במשקל אצל כל כך הרבה אנשים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אבל בואו לא נקפוץ מהר מדי. בכל הקשור לתרופות לירידה במשקל, אוזמפיק רחוקה מלהיות מושלמת. אף שלתרופה יש תוצאות מובהקות, היא עדיין מחייבת זריקות שבועיות, עמידות לתופעות לוואי לא נוחות, ויכולת נפשית - שלא לדבר על כלכלית – להחזיק מעמד בטיפול ארוך טווח (אוזמפיק הפכה משום מה לשם המוכר עבור התרופה סמגלוטייד, אבל מבחינה טכנית, סמגלוטייד קיבלה את אישור ה־FDA האמריקני רק כתרופה לסוכרת. מינון גדול יותר של סמגלוטייד, המשווק תחת השם Wegovy, אושר כתרופה לירידה במשקל).
כתבות נוספות למנויי +ynet:
סמגלוטייד, המיוצרת על ידי יצרנית התרופות הדנית נובו נורדיסק, שולטת כרגע בשוק הדיאטות בארה"ב, אבל ייתכן שאנו עדים לתקופת שלטון קצרת מועד. הביקוש האדיר לתרופות מהסוג הזה עורר את תעשיית התרופות להתחרות על פיתוח תרופות טובות ויעילות יותר, כאשר הראשונה שבהן עשויה להיות זמינה כבר בקיץ הקרוב. למרות כל ההתלהבות סביבה, סמגלוטייד היא רק אבן דרך ולא היעד הסופי בקטגוריה חדשה של תרופות להשמנה. מה שיקבע בסופו של דבר אם המהפכה הפרמצבטית הזו אכן תקיים את ההבטחה במלואה היא המידה שבה התרופות החדשות יהיו מוצלחות ומהירות לפעול.
במובן מסוים, סמגלוטייד רחוקה מלהיות פריצת דרך מדעית גדולה. תרופות לדיאטה אינן דבר חדש, ואפילו קטגוריית התרופות שהמוצרים החדשים הללו שייכים אליה, הנקראת "אגוניסטים ל־GLP-1", כבר קיימת כמה שנים. מדובר בתרופות שמחקות את ההורמון GLP-1 (פפטיד דמוי גלוקגון-1), ונקשרות לקולטן שלו בגוף כדי לייצר תחושת מלאות המזכירה שובע שלאחר אכילה. כמו כן הן מאיטות את שחרור המזון מהקיבה (וגם מגבירות את הפרשת האינסולין בתוך שמירה על רמת הסוכר בדם, וזו הסיבה שאוזמפיק עדיין מיועדת כתרופה לסוכרת). אלה תרופות שגם השתפרו עם הזמן: זריקה יומית בשם לירגלוטייד (liraglutide) שנמכרת בשם "סקסנדה" (Saxenda) ואושרה על ידי ה־FDA בשנת 2014 לטיפול בהשמנה, מובילה ברוב המקרים לירידה במשקל בהיקף של 5 עד 10 אחוזים ממשקל הגוף. אבל אחת הסיבות לכך שסמגלוטייד הפכה הרבה יותר פופולרית מלירגלוטייד היא העובדה שהיא מובילה לירידה במשקל של עד 20 אחוזים. "עכשיו יש זריקה של פעם בשבוע במקום מדי יום, עם שיפור דרמתי, ואנשים שומעים עליה יותר", מסבירה אנג'לה פיץ', נשיאת האגודה לרפואת השמנת יתר ומנהלת התחום הרפואי של חברת ההזנק Knownwell, העוסקת בפתרונות להשמנת יתר.
אבל לא כל מי שלוקח את התרופות חווה תוצאות דרמתיות של ירידה במשקל. יותר מ־60 אחוזים מהמטופלים בוויגובי רואים שינויים קטנים יותר, בין השאר משום שהתרופה אינה יכולה לפעול על הגורמים המורכבים של השמנת יתר שאינם קשורים לאוכל. הדור הבא של התרופות שואף להשיג יותר. קפיצת המדרגה הראשונה היא של מונג'רו (Mounjaro), ששמה הגנרי הוא "טריזפטיד" (tirzepatide). זו תרופה לסוכרת של ענקית התרופות Eli Lilly , הצפויה לקבל עוד השנה את אישור ה־FDA כתרופה להורדה במשקל. באחד המחקרים נמצא שהיא הובילה לירידה של 20% ויותר במשקל בקרב 57% מהאנשים שלקחו את המינון הגבוה ביותר; הוול סטריט ז'ורנל כינה אותה לא מזמן ה"קינג קונג" של התרופות להרזיה. אנשים הנוטלים מונג'רו נוטים לרדת במשקל מהר יותר, ובאופן כללי חווים "חוויה טובה יותר" מאלה שנוטלים ויגובי, אומר לי קית' טאפר, אנליסט של תחום הביוטק ב־BMO Capital Markets. היא גם זולה יותר, אם כי רחוקה מלהיות זולה. לפי טאפר, העלות שלה נעה בסביבות 980 דולר לאופציה במינון הגבוה ביותר, ומנה של ויגובי עולה כ־1,350 דולר.
הקפיצות הללו ביעילות נעשות ברמה המולקולרית. בדומה לסמגלוטייד, גם מונג'רו מחקה את האפקט של ההורמון GLP-1, אבל היא יודעת לפעול גם על קולטנים של הורמון נוסף - GIP. השילוב של השניים מוביל לירידה נוספת במשקל באמצעות עיכוב נוסף של העיסוק באוכל, וכנראה גם בעקבות הגברת הפעילות של אנזים שורף שומן, מסביר טאפר. התרופות שמציגות אגוניסטיות כפולה "מציעות קפיצת מדרגה", הן בירידה במשקל הן בשליטה ברמת הסוכר בדם, הוא מוסיף.
אבל למה לעצור בשני קולטנים כשיש עוד כל כך הרבה נוספים המעורבים בוויסות הרעב? "התחום עולה על גדותיו במונחים של מחקר ובדיקת שילובים שונים של הורמונים", שכן הם עדיין לא מובנים דיים, אומרת פרופ' שוֹנָה לוי, המתמחה בכירורגיה בריאטרית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת טוליין. חברת אלי לילי עובדת כרגע על תרופה נוספת המכוונת לשלושה קולטנים; לתרופה אחרת, של יצרנית התרופות אמגן, יש מנגנון פעולה של "לחיצה על דוושת הבלמים" בקולטני GIP ו"לחיצה על דוושת הגז" בקולטני GLP-1, במילותיו של דובר החברה. עוד חברות כבר הצטרפו למה שכבר יש מי שמכנים "המרוץ" לפיתוח התרופה הגדולה הבאה להשמנה, מרוץ שלפי טאפר, המובילות בו כרגע הן אלי לילי, פייזר, אמגן, Structure Therapeutics ו-Viking Therapeutics.
היעילות של תרופות להורדה במשקל אינה הגורם היחיד שיחרוץ את עתידן. רוב האנשים מסתדרים עם הזריקות של ויגובי ומונג'רו, אבל זריקה פחות נוחה מבליעת גלולה. אולם ייצור גרסה אוראלית לתרופות אלה אינו עניין פשוט כמו לארוז הכול לתוך כמוסה. סמגלוטייד היא מולקולה שתאוכל בקיבה. זו הסיבה שגלולת הסמגלוטייד, שנקראת ריבלסוס (Rybelsus) וכבר אושרה לטיפול בסוכרת, מובילה לירידה הרבה פחות דרמתית במשקל מאשר אחיותיה, הזריקות. אבל יצרניות התרופות אינן נרתעות מהקושי, מכיוון שלגלולה שתהיה טובה יותר מסמגלוטייד יהיו ללא ספק לקוחות רבים. בינואר אמר מנכ"ל פייזר אלברט בורלה, כי תרופה לירידה במשקל בנטילה אוראלית "תשחרר את השוק", שלהערכתו עשוי להגיע להיקף של 90 מיליארד דולר. לפייזר אין עדיין תרופה להורדה במשקל, אבל היא מפתחת גלולה של אגוניסט ל-GLP-1 המיועדת לנטילה פעמיים ביום; גם לחברת אלי לילי יש גרסה של גלולה בפיתוח. טאפר צופה שהתרופות שלהן יהיו זמינות בשנת 2026, כאשר הצעה דומה מחברת Structure Therapeutics צפויה להגיע בשנה שלאחריה.
יצרניות התרופות מתחרות גם על פיתוח תרופות עם פחות תופעות לוואי. לפי חברת נובו נורדיסק, לשימוש בסמגלוטייד יש תופעת לוואי שכיחה של בעיות במערכת העיכול, ואמנם דיווחים על בחילות קשות, עצירות והקאות הציפו את הרשתות בהמוניהם. כפי שניסח זאת שחקן אחד ב'ניו יורק מגזין', אנשים שלוקחים אוזמפיק "מחרבנים את המוח שלהם". עם ויגובי יש סיכוי לבעיות חמורות יותר, כמו דלקת לבלב, סרטן בלוטת התריס או אי־ספיקת כליות, אם כי אלה סיבוכים נדירים. אף שאין לזלזל בהן, תופעות הלוואי נוטות להיעלם עם הזמן ובדרך כלל אפשר לנהל אותן בעזרת רופא, אומרות גם פיץ' וגם לוי, אשר נוהגות לרשום סמגלוטייד למטופלים שלהן הסובלים מהשמנת יתר. לוי מעירה שייתכן שאנשים שחווים תופעות לוואי קשות במיוחד השיגו את התרופות שלהם מבתי מרקחת מפוקפקים או רכשו אותן דרך מדינות אחרות.
העובדה שאנשים פונים לערוצים מפוקפקים כדי להשיג תרופות להרזיה חושפת את הבעיה הגדולה ביותר של התרופות: נגישות. ביטוח מדיקייר ורוב חברות הביטוח הפרטיות אינם מכסים תרופות להשמנת יתר (תרופות כאלה מסווגות כ"קוסמטיות" בשירותי מדיקייר ומדיקאייד, ולכן אינן זכאיות לכיסוי). "אני מקווה שהמחיר ירד ככל שהתחרות תגבר", אומרת פיץ', אבל אין ערובה שזה יקרה: התחרות בדרך כלל הופכת מוצר לזול יותר עם הזמן, אבל מחקרים מראים שבתרופות אין זה תמיד כך. גם כאשר תרופות אכן הופכות זולות יותר, הן עדיין לא זולות מספיק. לפי טאפר, גרסת הגלולות של התרופות הללו, שחלקן יגיעו לשוק בשנת 2026, צפויה לעלות כ־500 דולר לחודש. לפי ניתוח שנערך לאחרונה על ידי מורגן סטנלי, הצפי הוא שעד שנת 2030, העלות של תרופות להשמנה תרד לכ־350 דולר לחודש - עדיין לא בהישג יד של אמריקנים רבים.
לוי מעריכה שבחמש השנים הקרובות נהיה עדים ל"התפוצצות" בתרופות להשמנת יתר בנות הדור הבא. במקרה כזה סביר להניח שהשוק יתרחב כדי להכיל מגוון תרופות עם הבדלים במחיר וביעילות. יהיו אנשים שירצו להוריד 20 אחוזים או יותר ממשקל גופם, ויהיו כאלה שיהיו מוכנים להסתפק בפחות. השוק יהיה כל כך מגוון, שסביר להניח שהוא "יתמוך במגוון רחב של אפשרויות", אומר טאפר. כמו למשל תרופות בבליעה שיהיו זולות יותר ובמינון נמוך יותר, ויתאימו לאנשים עם בעיות בריאותיות מתונות, לעומת זריקות יקרות עבור הסובלים ממצב בריאותי חמור יותר. מצב כזה פותח את האפשרות לכך שירידה במשקל בתיווך רפואי תהיה בקרוב נגישה לפלח הרבה יותר גדול מהאוכלוסייה.
גם אם מחירי התרופות ירדו, העלות המצטברת שלהן עדיין תהיה גבוהה לאנשים שייאלצו לשלם עליהן מכיסם. אלה תרופות שאמורות להילקח לאורך זמן: ברגע שמפסיקים לקחת ויגובי, המשקל נוטה לחזור. למעשה, נכון לראות את ההיצע הנוכחי של תרופות להורדה במשקל כתרופות לתחזוקת המשקל בדומה לתרופה "ליפיטור" נגד כולסטרול, הנלקחת מדי יום ונועדה לטפל במחלה לאורך זמן. אבל בניגוד לתרופות להשמנה, ליפיטור זוכה לרוב לכיסוי ביטוחי. אם תרופות להשמנה לא יקבלו כיסוי ביטוחי דומה, שום רמה של שיפור ביעילותן לא תביא לכך שנזכה לראות את ההבטחה שלהן מתממשת.
