הפתאומיות המסחררת הזו, שבה התהפכו עליו חייו, מגבר בריא וספורטיבי לחולה בסכנת חיים, מטלטלת אותו עד היום. "מי היה מאמין", תוהה אדי זוהר, "שטיול חלומות עם אשתי באיטליה, שכולו כיף והנאה, יסתיים כל כך רע? איך בתוך כלום זמן הפכתי מנהנתן שמטייל ומתרגש בארץ המגף, לחולה בסיכון מיידי למוות?"
קראו עוד:
הוא בן 72, בעלים של חברה לייעוץ פנסיוני. המהפך הבריאותי שלו החל באוקטובר האחרון. "הייתי בריא לגמרי", הוא מספר, "למעט מחלות רקע קלות הקשורות בגיל. אשתי ואני טסנו לחופשה באיטליה. טיילנו, ביקרנו במקומות יפים וגם עלינו על קרוז. לקראת סיום הקרוז התעוררתי בבוקר עם כאבים בבטן העליונה מצד שמאל. לא נבהלתי. נטלתי משכך כאבים, אבל הוא לא עשה את העבודה. הכאב רק החמיר. לקחתי מינון כפול של המשכך, וגם זה לא עזר. הבנתי שמדובר באירוע חריג, אבל חשש מסרטן בכלל לא עבר לי בתודעה".
הוא ירד למרפאת האנייה, שם בדק אותו רופא שהתרשם שמדובר בבקע. "מכיוון שהיה לי בקע בעבר, ונותחתי, ידעתי שזה לא אותו כאב, לא בעוצמה ולא ברציפות, וחיכיתי שנעגון בנאפולי, שם אחפש בית חולים".
אדי זוהר: "אמרו לי שיהיה צורך בכריתה חלקית של הכבד, האזור שבו התפתח הגידול הסרטני, ובהשבתה זמנית של פעילות הלב לשם כריתת הגידול שחדר אליו. גם הסבירו לי שמדובר בניתוח מורכב ומסכן חיים, שיארך יותר מעשר שעות"
בבית החולים הפרטי בנאפולי נבדק זוהר ביסודיות, כולל הדמיות, "אבל גם שם אמרו הרופאים שהם לא מזהים שום בעיה", הוא נזכר. "נרגעתי, אבל כשחזרתי למלון, מיששתי את הבטן והרגשתי בליטה בצד השמאלי העליון. לימים התברר שלא הייתה לה כל משמעות, מלבד העובדה שבזכותה ניצלו חיי, כי ממש נלחצתי. התקשרתי לארץ, לד"ר עדו נחמני, מנהל מחלקה כירורגית ב' בשיבא, אותו אני מכיר אישית. תיארתי באוזניו את התסמינים, והוא מיד המליץ לי לחזור לארץ ולהגיע אליו ללא דיחוי. עלינו על טיסה ראשונה לישראל. הגעתי אליו לבדיקה, וכבר מהבעת פניו הבנתי שמשהו איתי לא בסדר".
ד"ר נחמני המליץ לו לעבור הדמיות ולחזור אליו עם התוצאות. "כשהגשתי לו את המעטפה עם התוצאות, אמרתי לו, 'דוקטור, אני לא ילד, תגיד לי הכול, בלי להסתיר ממני דבר'". הבשורה הייתה קשה: בכבד של זוהר התפתח דרך וריד ראשי, ישירות לתוך הלב, גידול סרטני גדול ממדים.
המטרה: לעצור את מחזור הדם כמעט לגמרי
בתוך פחות משבוע הוא עבר ניתוח מורכב במיוחד שבו השתתפו רופאים מתחום הכירורגיה הכללית ומכירורגיית הלב, כולם משיבא. "הרופאים ציירו לי את התמונה במלואה, בלי שחסכו ממני את הסיכונים", אומר זוהר. "אמרו לי שיהיה צורך בכריתה חלקית של הכבד, האזור שבו התפתח הגידול הסרטני, ובהשבתה זמנית של פעילות הלב לשם כריתת הגידול שחדר אליו. גם הסבירו לי שמדובר בניתוח מורכב ומסכן חיים, שיארך יותר מעשר שעות".
עם המידע הזה הוא הובהל לחדר ניתוח. "בשלב הראשון ביצענו פתיחת בטן מלאה, כשהשותפים לביצוע הניתוח, המומחים לכירורגיית לב, פותחים את בית החזה", משחזר ד"ר נחמני. "יחד עם הכירורג ד"ר רון פרי חשפתי את הכבד ואת הווריד הראשי המחבר בינו לבין הלב, ואחרי שהכבד היה חשוף וזמין לפעולה כירורגית, התחלנו בהכנות לכריתת האונה השמאלית ולניתוקה מהווריד המוביל לעלייה הימנית של הלב".
פרופ' לאוניד סטרניק: "כדי לנטרל את פעילות הלב במהלך הניתוח, ולמעשה להשבית אותו, חיברנו את זוהר למכונת לב-ריאה, שמזרימה דם וחמצן לאיברי הגוף. בהמשך קיררנו את הדם כדי להפחית למינימום את פעילותם של איברי הגוף, כולל המוח"
בשלב הבא נכנס לפעולה צוות בראשות פרופ' לאוניד סטרניק, מנהל מערך ניתוחי לב בשיבא. "כדי לנטרל את פעילות הלב במהלך הניתוח, ולמעשה להשבית אותו, חיברנו את זוהר למכונת לב-ריאה, שמזרימה דם וחמצן לאיברי הגוף", מתאר פרופ' סטרניק. "בהמשך קיררנו את הדם לטמפרטורה של 18 מעלות כדי להפחית למינימום את פעילותם של איברי הגוף, כולל המוח, ולהגיע לעצירה כמעט מלאה של מחזור הדם".
בשלב הבא נכרתה האונה השמאלית של הכבד, נושאת הגידול, וכן נכרת חלקו של הגידול שחדר ללב. כריתה זו בוצעה כשכבר כמעט לא הייתה זרימת דם. לאחר מכן בוצע חיבור מחדש של כלי הדם בין הכבד ללב, וכשהשלב הזה הסתיים בהצלחה, התחיל הצוות לחמם בחזרה את הדם של החולה, תהליך שנמשך כמעט שעה. "שלוש יממות הייתי מורדם ומונשם", מספר זוהר. "התעוררתי ביחידה לטיפול נמרץ לב, וכשהתחלתי להתאושש, העבירו אותי למחלקה".
"בקושי יכולתי להחזיק כוס מים"
כתוצאה מניתוח הלב, עבר זוהר אירוע קל של פרפור חדרים, שטופל מיידית. שבוע וחצי מהיום שהגיע לבית החולים, כשהוא עדיין חלש, שוחרר לביתו.
"בימים הראשונים הייתי כל כך חלש, שבקושי יכולתי להחזיק כוס מים", הוא מספר. "פיזיותרפיסט שהגיע אלי הביתה, לימד אותי איך לחזור בהדרגה ליכולות שלי. יחד עלינו וירדנו במדרגות. ככל שחלף הזמן, התחזקתי. כיום אני יכול להגיד שאני אוכל ושותה כרגיל, והיכולת הפיזית שלי חזרה ב-70%, שזה המון".
הרופאים שניתחו אותו במשך 11 שעות, נשמו לרווחה. "מדובר בניתוח נדיר מאוד, מורכב ומסוכן, שכמותו נעשו אולי חמישה בארץ", אומרים שני הרופאים הבכירים שביצעו אותו. "הניתוח כשלעצמו מסכן פוטנציאלית את חיי המנותח, כשהסיכוי לתמותה ממנו עומד על כ-10%. לא הסתרנו מזוהר את הנתון הזה. הרי הניתוח היה הדרך היחידה שלו להחלים מהמחלה, אז איזו אלטרנטיבה כבר הייתה לו?"
