מוגש כשירות לציבור בשיתוף גיליאד וללא מעורבות בתכנים
לפני עשרות שנים, וקוראינו המבוגרים זוכרים זאת היטב, המילים HIV ואיידס היו המילים הכי מפחידות בעולם. מי שנדבק בנגיף נחשב אז לנידון למוות, אדם שצריך לשמור ממנו מרחק כי עלולים להידבק ממנו.
מצב בו לא ניתן לזהות את הנגיף בגופו של האדם, למרות שהוא עדיין שם, וזאת הודות לטיפול הרפואי שהוא מקבל, נחשב אז למדע בדיוני. סטטוס זה הקרוי "אנדידקטיבל" מאפשר לאדם עם HIV לנהל אורח חיים רגיל לחלוטין - ואי אפשר להידבק ממנו, גם לא כשמקיימים יחסי מין, למשל.
מיטב המוחות ומיליארדים רבים הושקעו במחקר למציאת תרופות למחלה, וכיום התמונה הקלינית שונה לחלוטין. בישראל יש כ־8,000 גברים ונשים שאובחנו כחיוביים ל־HIV. רובם קיבלו טיפול בשלב מוקדם, הגיעו לסטטוס אנדידקטיבל, ולכן אינם מדבקים ומנהלים חיים רגילים, טובים ומלאים, לרבות הקמת משפחה והבאת ילדים בריאים לעולם.
עו"ס דנית אמינוף, מנהלת המערך הפסיכו־סוציאלי של הוועד למלחמה באיידס, מסבירה: "כשאדם מקפיד על טיפול תרופתי ומאובחן בשלב מוקדם, העומס הנגיפי יורד לרמה שבה הוא 'אנדטקטבל', סטטוס לפיו הוא לא מדבק יותר. אישה במצב זה לא תדביק את העובר והיא יכולה להרות כמו כל אישה אחרת". על הטיפול, היא מספרת: "אין יותר קוקטייל כמו שראינו בסרטים בשנות השמונים. היום יש כדור אחד ביום שמבטיח לאדם החיובי ל־HIV שהוא כבר לא מדבק, בתנאי שהוא מקפיד על הטיפול. לכן גם מאד חשוב גם להיות מאובחנים בזמן".
בעידן הנוכחי יש טיפול אפקטיבי וקל והאבחון המוקדם הוא כאמור קריטי. אולם, עדיין, יש מי שמאובחן מאוחר, לעיתים מאוחר מדי כאשר כבר נגרמים לגוף נזקים בלתי הפיכים. ולמה זה קורה? לפי סקר של הוועד למלחמה באיידס כ-7 אחוז מהאנשים הבגירים בישראל מעולם לא עשו בדיקת HIV.
הסיבה, מסביר ד"ר דני אלבירט, היא הסטיגמות החברתיות שזו מחלה רק של הומואים, ההדחקה והבושה בקרב החיוביים לנגיף. "מצד אחד התקדמנו כל כך הרבה בטיפול במחלה, ואנשים עם HIV צפויים לתוחלת חיים דומה לאוכלוסייה הכללית. מצד שני, אנחנו בכל זאת צריכים להתגבר על הבורות. כמו למשל להבין ולהפנים שכל אדם, גבר או אישה, המקיימים יחסי מין לא מוגנים, נמצא בסיכון להידבק ב HIV. יש עלייה בהידבקות בקרב הטרוסקסואליים והיא נובעת מכך שרבים מדי חושבים שהנושא לא נוגע אליהם. והם טועים טעות גדולה.
"חשוב להפנים שהטיפול כיום", מסביר ד"ר אלבירט, "הוא טיפול פשוט ויעיל. רוב המטופלים מקבלים רק כדור אחד ביום, כמעט ללא תופעות לוואי. זה שונה מאוד מה'קוקטייל' המפורסם של שנות התשעים, שהיה מורכב מכ־12 כדורים ביום והיה מלווה בתופעות לוואי קשות. הבעיה הגדולה שלנו היא העוב־דה שאנשים לא הולכים להיבדק, ואז נדבקים, ולאורך זמן הם גם לא מודעים לכך שבגלל נדבקו".
אדם עם HIV, בניגוד למחלות רבות אחרות, נושא עמו גם מטען נפשי כבד שנובע מהטאבו החברתי סביב מיניות. אמינוף מפרטת: "צריך להבין - HIV מכילה בתוכה מורכבות חברתית. האופן שבו החברה תופסת את הווירוס הזה כופה על האנשים שחיוביים ל־HIVסיפור, וחלק מהסטיגמה הזו שהחברה מחזיקה עבורך – הפנמת בתוכך. כלומר, יש שני סוגי סטיגמה: חברתית, וגם מופנמת, כזו של התפיסות שלך את עצמך אל מול התפיסות של המחלה".
בגלל שהמחלה מועברת, בין השאר, באמצעות מגע מיני, יש קשר שתיקה של בושה שקשור אליה. מלבד תחושת האשמה הגדולה על זה שנדבקת, כי ככל הנראה נדבקת בגלל שקיימת יחסי מין לא מוגנים, ללא קונדום, יש הימנעות מהבדיקה. "כל מי שאובחן כחיובי ל־HIV פגש את הסטיגמה המינית, גם אם הוא מזדהה איתה וגם אם לא", מסבירה אמינוף.
"חולים בכל מחלה מורכבת אחרת, לעומת זאת, מתויגים באופן אחר לחלוטין. בגלל שמדובר במיניות ובטאבו חברתי, מיד עולות שאלות: אם נדבקת במהלך אקט אינטימי, מה זה אומר עליך? האם קיימת הרבה יחסי מין ולכן זה קרה? האם בגדת? האם היית טיפשה שסמכת על הבחור ששכבת איתו והציע לך אחרי מספר פעמים שתוותרו על הקונדום? אין אף מחלה אחרת שבה החברה מרשה לעצמה להתערב בצורה כל כך שיפוטית וליצור אצל האדם שנדבק הלקאה עצמית כל כך עמוקה".
ד"ר אלבירט ועו"ס אמינוף מבקשים שניהם להדגיש, כי חשוב להבהיר שכיום כל אדם שמקיים יחסי מין לא מוגנים, ולו לכמה דקות, נמצא בסיכון להידבק ב־HIV". כיום ידוע ואין עוררין על כך שנגיף ה־HIV יכול להדביק כל אדם, כל גבר וכל אישה, ללא קשר לנטייה המינית, תדירות קיום יחסי המין או סוג יחסי המין שהאדם מקיים".
על הדעות הקדומות, עו"ס אמינוף מדגישה: "בשנות השמונים, עם התפרצות מגפת האיידס, קראו למחלה 'הסרטן של ההומואים'. אנחנו כבר לא שם, אבל עדיין יש שיפוטיות רבה כלפי מי שנדבק".
יש לעתים גם הדרה חברתית.
"נכון. זה יכול להגיע לפרידה, או אפילו פיטורים ממקום עבודה. יש תמיד פחד שאם יגלו עליי, אאבד משהו מהותי בחיי".
האם זו הסיבה שרבים לא נבדקים?
"כן. יש גם פחד להתמודד. לפעמים יש חוסר הבנה של כמה חשוב להיבדק כל חצי שנה. יש, למשל, כאלה שחושבים שאם הם במערכת יחסים מונוגמית, הם לא יידבקו. אבל צריך להבין שעצם ההליכה לבדיקה לא אומרת עלייך כלום, רק שאת אחראית על הגוף שלך ועל הבריאות שלך, כמו שבודקים את השד לגושים, או מבצעים בדיקות לחץ דם".
ד"ר אלבירט מסביר שאם כל מי שחולה היה מאובחן בזמן, מקבל טיפול נכון ובזמן ומתמיד בו - המגפה הייתה נגמרת לחלוטין. "התובנה שקיימת כבר כמה שנים טובות והוכחה מחקרית, היא שאנשים שמאובחנים ומטופלים מגיעים למצב 'אנדיטקטבל', בו הם לא מדביקים אחרים. כך שעל פניו, אם כל מי שיש לו HIV יהיה מאובחן ומטופל נפסיק את המגפה. לראיה, רוב ההדבקות החדשות שמתרחשות כיום קורות כשאנשים שלא יודעים שיש להם איידס מקיימים יחסי מין לא מוגנים. לכן חשוב שכל אדם ייבדק, ללא קשר אם הוא בקבוצת סיכון או לא".
כדי להגיע לעתיד טוב יותר, ד"ר אלבירט קורא לשיח אחר סביב הנושא. לדבריו, "צריך ליצור חברה שבה אנשים שמאובחנים עם HIV לא יצטרכו להסתיר את המחלה מפחד שייתקלו בדחייה מהסובבים אותם. אכילה מאותן צלחות, חיבוק, נשיקה – כל אלו לא מסוכנים ואין העברה של HIV דרכם. סטיגמת הן הדבר המסוכן.
ביום ראשון: "HIV בישראל" - משדר מיוחד באתר ynet
האם יש חולי איידס בישראל, מה זה "אנדיטקטבל" ואיך מגיעים לשם, למה זו מחלה שכל אחד יכול לחלות בה ומדוע חשוב שכולם כולל כולם ילכו להיבדק?
ביום ראשון, 1 בדצמבר, יתקיים "HIV בישראל – משדר מיוחד ליום האיידס העולמי". במשדר ישתתפו חלק מהמומחים העולמיים בתחום, לצד פעילים חברתיים בולטים. המשדר יועבר בשידור ישיר באתר ynet בין השעות 11:00-13:00.
בין המשתתפים: ד"ר לובה טאו, עו"ס קסאי אליאס, מירב אורן, אלעד אהרון, ד"ר יבגני קצמן, ד"ר ענת וידר, פרופ' איציק לוי ועוד.
מוגש כשירות לציבור בשיתוף גיליאד וללא מעורבות בתכנים
פורסם לראשונה: 09:29, 28.11.24
