בשיתוף המרכז הרפואי הדסה
במחלקות מיון הילדים של בית החולים הדסה אין רגע דל. זה כבר יותר מחודש שבבית החולים מתקיים מיזם בחירות ייחודי ואנשי הצוות כולם ככולם נרגשים עד מאוד, אך באחד מהמקומות העמוסים והמאתגרים בבית החולים אין יותר מדי זמן להרהר בכך.
הקמפיין הייחודי של בית החולים שזכה לשם "רפואה עם נשמה", נערך ביוזמת דירקטוריון הדסה בראשותה של דליה איציק, במסגרתו מוזמן הציבור הרחב לבחור את אנשי הצוות אשר חרטו על דגלם עשייה מיוחדת ואנושית. מנהלי מיון הילדים בבית החולים משתפים למה חדר מיון הילדים מהווה חלק חשוב מתוך המושג "רפואה עם נשמה".
"אנחנו הנשמה של המיון", אומר ד"ר דוד רכטמן, מנהל חדר מיון הילדים בהדסה הר הצופים. "באופן כללי רפואת ילדים היא לא משהו טכני – זה לא רק לאזן לחץ דם ולתת נוזלים. אתה צריך לדבר בגובה העיניים, לעודד את המטופל, ליצור איתו קשר. בשפה אחת קוראים לזה נשמה, בשפה אחרת קוראים לזה אינטיליגנציה רגשית. זה לא משהו שאתה לומד, אלא כלים שבהם אתה מטפל. זה בית ספר לכל החיים".
3 צפייה בגלריה
ד"ר דוד רכטמן. "רפואת ילדים היא לא משהו טכני - זו בדיוק רפואה עם נשמה"
(צילום" דוברות הדסה)
איפה זה בא לידי ביטוי?
"בהרבה מקומות. במילה הראשונה שאתה אומר לילד, בחיבור שלך לכאב שלו או לפחדים שלו, בקבלת החרדה של ההורים כשהילד שלהם צריך להתאשפז. זה בעצם לקבל את המטופל ולהכיל אותו, ליצור את האמפתיה הזו".
גם מנהל חדר מיון הילדים בבית החולים הדסה עין כרם, ד"ר סער חשביה, סבור בדומה לעמיתו שבחדר מיון הילדים, הביטוי רפואה עם נשמה בא יד ביד יחד עם העבודה. "חדר המיון הוא האזור עם הפוטנציאל להיות הכי מלחיץ ומפחיד לילדים בבתי חולים. מגיעים לסביבה לא מוכרת, עם רופאים וצוות שאתה לא מכיר, יש המון רעש והמולה", הוא אומר, "בנוסף לרפואה שחייבת להיות מצוינת יש עוד שלושה אספקטים שצריך להתייחס אליהם".
חשביה מפרט: "הנדבך הראשון הוא טיפול בכאב. כיום אנחנו נמצאים בנקודה שבה לא אמור לכאוב לילד מרגע הגעתו למיון, מה שאומר שאנחנו צריכים לטפל בכאב באופן מהיר יותר – בין אם זה אומר שברגע ההגעה למיון הילד מקבל טיפול נגד כאבים, ובין אם לטפל בכאב שעלול לנבוע מהפעולות שאנו מבצעים. לא נעשה אף פרוצדורה שתגרום לכאב בילד, וזה אחד החוזים הבסיסיים בין מטופל למטפל.
הנדבך השני הוא חרדה. גם מבוגרים סובלים מחרדה בבתי חולים אך ילדים על אחת כמה וכמה. הטיפול בחרדה הוא הליבה של הטיפול במיון ילדים. זה נעשה בכמה רבדים: הרובד הראשון והחשוב זה המגע האנושי עם הצוות הרפואי. כל מי שנמצא במיון החל מהרופא, האחות או אפילו בת השירות מוכוונים לחיוך על הפנים. יש לנו גם צוותים ייעודיים של ליצנים רפואיים שמטרתם להקל על החרדה והחשש מכניסה לחדר מיון. במקרים אחרים אנחנו נעזרים בגז צחוק או סירופ של חומר מרגיע. כל תשומת הלב נתונה לכך שהילד לא ישרה בחרדה".
ויש גם נדבך שלישי, לא פחות חשוב, אשר לפעמים נסתר מעיניהם של הרבה רופאים מטפלים. "רוב המקומות באמת מהדהדים את הנושא של כאב וחרדה, אך בעיניי גם החוויה עצמה היא דבר לא פחות חשוב", מסביר ד"ר חשביה. "אנחנו כמעט אוטומטית מקשרים פנייה לבית חולים ולמיון כחוויה לא נעימה, גם עם טיפול בכאב. עכשיו אנחנו מנסים לעלות מדרגה נוספת – ליצור חוויה נעימה בחדר המיון.
3 צפייה בגלריה
ד"ר סער חשביה. "מנסים לעלות מדרגה נוספת – ליצור חוויה נעימה בחדר המיון"
(צילום: אבי חיון)
משימה לא פשוטה במקום שמקושר אצל רבים לכאב. איך עושים את זה?
"זאת בדיוק הנקודה. אנחנו מייצרים לילדים במהלך שהותם במיון אזור חווייתי באופן חיובי. יש פינות משחק, פינות של הפתעות ומתנות. יש אפילו פינה של קרטיבים שכל ילד יכול לקבל מתי שהוא רוצה. יש מוכוונות של הצוות לייצר סביבה חמה. ההישג הכי גדול שלי בסופו של יום זה שבאה משפחה והאימא או האבא אומרים לי 'תקשיב, הוא לא רוצה ללכת', וזה קורה הרבה. אנחנו מקדישים לזה הרבה, וזה הערך המוסף שנאחנו יכולים לתת לטיפול הרפואי".
הוא מוסיף ואומר: "אחד הדברים הכי מספקים בלהיות רופא ילדים זה שפוטנציאל ההחלמה של ילדים הוא מאוד גבוה ובעצם ההתערבויות הקטנות שלנו יכולות לעשות שינוי מאוד גדול. "סיפור שממחיש זאת יפה הוא ילדה שנפלה מבניין בן תשע קומות והגיעה אלינו במצב מאוד קשה. ביצענו ייצוב ראשוני שלה בחדר ההלם במיון ילדים והעברנו אותה לטיפול נמרץ. היא הייתה מאושפזת בטיפול נמרץ ולאחר מספר שבועות נגמלה מהנשמה והתעוררה. עברו עוד חודשיים והיא ירדה מהמיטה, ובסופו של דבר היום היא מתרוצצת לה ובכושר יותר טוב ממני. זה חלק מהקסם ברפואת ילדים".
"יש המון מקרים מרגשים", מסכים ד"ר רכטמן, "הייתה פעם בה רכבתי על אופניים ופגשתי בצומת נער מתבגר. הרגשתי אותו נוסע ממש מאחורי, לא הבנתי למה הוא רודף אחריי. בסיום המרדף הוא עצר אותי, אמר לי שטיפלתי בו ושהוא זוכר אותי, ביקש להודות לי ואז נעלם. זה מרגש. וישנם גם לא מעט מקרים בהם אני פוגש הורים של ילדים שטיפלתי בהם, ובשיחה קצרה בינינו אני מבין כמה משמעות יש לשיתוף שאנחנו דוגלים בו – ילד, הורה ורופא. החוויה שאנחנו מותירים על הילדים היא לא פחות חשובה מהחוויה שאנחנו משאירים להורים שלהם, כשהורה רגוע ומרגיש בטוח גם הילד שלו רגוע ומרגיש בטוח. המפגשים הקטנים האלה נותנים לך את הכוחות והחוזק להישאר במקצוע די שוחק".
ובינתיים, במחלקות המיון בשני בתי החולים נערכים לקראת יום הכיפורים – מועד שבו חדר מיון הילדים פעיל במיוחד. "בחרתי להיות תורן בערב של צאת יום כיפור, זה הולך להיות מאתגר ועמוס", אומר ד"ר רכטמן. "להגיד לעם ישראל בכיפור לא לעלות על אופניים זה די מיותר, זה יקרה כך או כך, לכן מה שאנחנו יכולים לעשות זה להדריך לגבי זהירות בסיסית: לחבוש קסדות, לא לדהור על פסי רכבת, להשתדל לרכוב על השבילים המיועדים לכך. חשוב גם לשתות הרבה מים כי הולך להיות חם – לרוב פציעות משולבות גם עם פגיעות חום. וכמובן, לא לרדת לצירי תנועה הפתוחים לרכבי חירום כי גם זה יכול לגרום לתאונות".
ד"ר חשביה מוסיף: "אנחנו רואים מדי שנה עלייה בחבלות ביום כיפור הנחלקות לתאונות דרכים בהם ילדים נפגעים מרכבים או ילדים שנפגעים כי הם רכבו לא ממוגנים. חשוב להקפיד ללוות את הילדים ברכיבה ולזכור שהרבה תאונות נגרמות מחוסר הבנה של ילדים שחושבים שהכביש פנוי אך בסופו של דבר עלולים להיפגע אם מכוניות חולפות. בכלל, בתקופה הזאת של החגים כשהילדים נמצאים בבית צריך לשים לב יותר לדברים הקטנים. אנחנו רואים הרבה מקרי כוויות בתקופת החגים, למשל שנגרמות מתאונות של שימוש במיחמים. באופן כללי, אנחנו מאחלים לכולם שנה טובה בלי הצורך לבקר במיון – חווייתי ככל שיהיה".
בשיתוף המרכז הרפואי הדסה
