על פניו, הקשר ביני לבין השואה אמור היה להיות מקרי. כמוסלמי שהתחנך במערכת החינוך הערבית, שבה נושא השואה אינו מקבל דגש משמעותי, לא קיבלתי מספיק מידע על אחד האירועים המכוננים בהיסטוריה האנושית.
במהלך 16 השנים האחרונות אני משמש כרופא משפחה בקיבוץ לוחמי הגטאות, קיבוץ שהוקם בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת על ידי ניצולי שואה, פרטיזנים וכשמו כן הוא - נוסד על-ידי לוחמי גטאות גיבורים, שהצליחו לשרוד את אימת הנאצים ועוזריהם.
1 צפייה בגלריה
ילד יהודי נכנע בפני הנאצים בגטו ורשה. מהתמונות הזכורות של ביותר של השואה
(צילום: Keystone/Hulton Archive/Getty Images)
כשהתחלתי את דרכי בקיבוץ, מיד הבנתי שאני עתיד לטפל באוכלוסייה מאוד מיוחדת, בדגש על ניצולי שואה שמגיעים עם מטען חיים עמוס, וכן במעגל הקרוב אליהם, בני ובנות הדור השני והשלישי.
לאורך השנים השקעתי שעות רבות בלימוד נושא השואה. הוצאתי מהאינטרנט כמעט כל שביב מידע שיכולתי, הכול כדי להבין בדיוק מבחינה היסטורית מה קרה שם בתקופה האפלה שידעה האנושות. בהמשך ביקשתי אפילו לקיים סיור מודרך במוזיאון ניצולי השואה שבקיבוץ. זה היה ממש בתחילת דרכי. האמת היא שלא הצלחתי להסתיר את ההתרגשות. לימים, זה עזר לי ליצור קשרים חמים במיוחד עם המטופלים ניצולי השואה. אני מרגיש זכות גדולה שנפלה בחלקי ללוות מקרוב את האנשים הללו שעברו את זוועות השואה.
בלא מעט מקרים, קרה שנשארתי הרבה מעבר לזמן הטיפול עם המטופלים. היה לי חשוב להקשיב לסיפורים שלהם ולשמוע את אשר על ליבם. רבים מהם הרגישו פתיחות לשתף אותי כגורם שלישי, ועבורי זו הייתה חוויה מרתקת. היה לי חשוב להעמיק גם במצב הגופני והנפשי של המטופלים ניצולי השואה וכן של הדור השני, כך שאוכל לתת את המענה הרפואי האיכותי ביותר עבורם. במרוצת השנים, מספר הניצולים שבהם טיפלתי הלך והצטמצם מטבע הדברים. במקביל, הצלחתי לפתח קשר חזק עם בני הדור השני והשלישי בקיבוץ.
ד"ר איאד זרקאויצילום: דוברות כלליתמדובר באנשים שטיפלתי בהורים שלהם, וכבר הספיקו להכיר אותי. הם מרגישים בנוח להתייעץ ולשוחח איתי כמעט בכל נושא. לפני כמה שנים, כחלק מאותו קשר חזק שנוצר בינינו, הוזמנתי יחד עם אשתי על-ידי משפחה בקיבוץ למסע בסימן השואה לפולין ולטביה. זו הייתה אחת החוויות המטלטלות שעברתי בחיי. לראות מקרוב את המקומות שבהם התבצעו הזוועות הנוראיות הללו, דברים שהנפש פשוט לא מסוגלת לעכל.
דו-קיום הוא צורך חיוני
אני נרגש לקחת חלק בחודש הבא בקורס יוקרתי בשם "רפואה, נאצים ושואה" במרכז הרפואי לגליל בנהריה. הקורס עתיד להקנות לי עם סיומו את האפשרות לשמש מנחה בנושא הרפואה בתקופת השואה במוסדות שונים. אני כבר מצפה להדריך בנושא הזה שיקר מאוד לליבי.
"דווקא כמוסלמי, אני מרגיש מאז ומתמיד כסוג של 'גשר' שאותו אני שואף לחזק ולהעמיק ככל הניתן. קיבוץ לוחמי הגטאות הפך עבורי לבית שני במלוא מובן המילה. הוא קיבל אותי כחלק בלתי נפרד מקהילה, ועל כך אני מוקיר לו תודה"
על רקע אירועי 7 באוקטובר שטלטלו את חיי כולנו, חשוב שנזכור שלכולנו בארץ הזאת אותו הגורל. לא משנה מהי הדת, הלאום, במי אנחנו מאמינים או מאין אנו באים. עלינו לזכור שכולנו חיים כאן תחת מטרייה אחת. דו-קיום הוא הרבה מעבר לקלישאה, אלא צורך חיוני. לשמחתי, קיבוץ לוחמי הגטאות שבו אני עובד בגאווה מזה למעלה מעשור וחצי הוא מופת של דו-קיום, אחווה וערבות הדדית.
דווקא כמוסלמי, אני מרגיש מאז ומתמיד כסוג של "גשר" שאותו אני שואף לחזק ולהעמיק ככל הניתן. קיבוץ לוחמי הגטאות הפך עבורי לבית שני במלוא מובן המילה. הוא קיבל אותי כחלק בלתי נפרד מקהילה, ועל כך אני מוקיר לו תודה. אני רואה עד כמה האנשים כאן רוצים לחזק את הגשר הזה, שיכול להכיל את כולם ללא יוצא מן הכלל, מכל הדתות, העדות והאוכלוסיות. בסופו של יום, זו סיבה לנחת ולהרבה אופטימיות, בתקווה לימים טובים יותר.
ד"ר איאד זרקאוי, מומחה ברפואת המשפחה, כללית מחוז חיפה וגליל מערבי
