הפרעות האכילה הן תופעה שנעשית יותר ויותר שכיחה עם השנים ברחבי העולם, בעיקר במערב, והסיבות לה רבות ומגוונות – החל מאידיאל הרזון, שמקודש בתרבות המערב, דרך השפעת המדיה והרשתות החברתיות, ועד גורמים גנטיים, אישיותיים ומשפחתיים.
עוד בנושא:
יש משפחות שלמות הסובלות מהפרעות אכילה, ובהן יש שכיחות גבוהה של בעיות תזונה ותחלואות נפשיות אחרות. פעמים רבות ממלאת הפרעת האכילה צורך נפשי ומהווה דרך לבטא מצוקה נפשית ולהתמודד עמה. האם משפחות מסוימות מועדות להפרעות אכילה יותר מאחרות? מה מאפיין אותן? ועד כמה ההורים יכולים למנוע הפרעות כאלה במשפחה? לפניכם שאלות ותשובות הרלוונטיות לנושא.
מה הקשר בין האופי המשפחתי להפרעות האכילה?
במחקרים רבים נמצא קשר בין תרבות משפחתית ששמה דגש רב על הופעה חיצונית לבין עלייה בשכיחותן של הפרעות האכילה ופגיעה בדימוי הגוף אצל הילד. סגנון הורות שתלטני וחודרני, לצד הערות נוקשות וביקורתיות כמו "אכלת יותר מדי" או "אתה חייב לוותר על מאכלים מסוימים", מחלחלות לתודעה את עניין ההופעה החיצונית.
לדינמיקה המשפחתית יש השפעה על דימוי הגוף והמשקל. במקרים רבים מייצגת המשפחה את המוסד החברתי הראשוני שמקנה ערכים לילד ומשפיע על התפיסה העצמית שלו. לקרובים אלינו יש השפעה חזקה במיוחד על מה שנתפוס כנורמטיבי, מה שהופך את ההתנהגויות שלנו כהורים לחשובות ביותר בתהליך ההתפתחותי של הילדים.
"נמצא קשר בין תרבות משפחתית ששמה דגש רב על הופעה חיצונית לבין עלייה בשכיחותן של הפרעות האכילה ופגיעה בדימוי הגוף אצל הילד. סגנון הורות שתלטני וחודרני, לצד הערות נוקשות וביקורתיות כמו "אכלת יותר מדי" או "אתה חייב לוותר על מאכלים מסוימים", מחלחלות לתודעה את עניין ההופעה החיצונית"
על מה צריכים ההורים להקפיד בהקשר הזה?
חשוב לחזק את הדימוי העצמי של הילד דרך התייחסות לתכונות פנימיות ולא רק להופעה חיצונית: לתכונות משמעותיות, ליכולות ייחודיות. חשוב גם להדגיש שלכל אדם יש חוזקות לצד חולשות, ושזה אנושי. הבעת עמדות בנושא הופעה חיצונית והערות על משקל הגוף מקושרות לעלייה בשכיחות של דפוסי אכילה בעייתיים אצל ילדים, כגון אכילה בסתר. ההורים רואים בכך התייחסויות נייטרליות ודרך להביע דאגה לבריאות הילד, ולא מודעים לכך שהם למעשה מגבירים אצלו את הסיכון לפתח הפרעת אכילה.
ילדים שגדלים במשפחות שמעניקות יתר תשומת לב למראה, יכולים להיות מודעים יותר למראה שלהם וגם מודאגים יותר לגביו בשל הצורך להתאים את ההופעה החיצונית לסטנדרטים של המשפחה והחברה.
איך משפיעה ההיסטוריה המשפחתית?
במקרים שבהם קיימת במשפחה היסטוריה של הפרעות אכילה, וההורים נאבקים בפחדים משלהם, הם עלולים להעביר לילד מסרים עם ערכים על רזון ולעודד את הילד לעשות דיאטה. התנהגויות אכילה לא מקובלות אצל ההורים ושיח עם הילדים על דיאטות, ירידה במשקל ומזונות "רעים", מגבירים את הסיכון להפרעות אכילה אצל הילדים ולפגיעה בדימוי הגוף שלהם גם כשמשקל גופם הוא תקין.
יש גם משפחות שבהן האינטראקציות סביב האוכל משתלטות על היחסים ונעשות מקור לעימותים, מה שמרחיק עוד יותר את מי שמתמודד עם הפרעת האכילה ומגביר אצלו את הבעיות. דיבורים על "לחתוך פחמימות" או "להימנע משומנים" יכולים לגרום לילד להרגיש רע עם מה שיש לו בצלחת. תכנון מראש של הימנעות מקינוחים עלול לגרום לילד להרגיש אשם בעודו אוכל קינוחים מחוץ לבית ולגרום לו להפנים שיש מאכלים רעים שם בחוץ. אם ההורה אומר, למשל, שהוא לא מתכוון לאכול הרבה בארוחת הערב משום שאכל המון בצהריים, הילד יכול ללמוד להתאים את האכילה שלו מבחינה לוגית אך לא קשובה לצרכי הגוף. הילד צריך לתת לגוף שלו להחליט.
2 צפייה בגלריה
תראו לילד שלכם שזה בסדר לאכול לחם עם חמאה לפני המנה העיקרית או נאצ'וס עם סלסה כשצופים בסרט בקולנוע. כך תהוו עבורו מודל לאכילה נורמלית
(צילום: shutterstock)
עד כמה המשפחה יכולה להשפיע על הטיפול?
למעורבות המשפחה בטיפול יש חשיבות מרובה. המעורבות מסייעת למשפחה להבין את הטיפול, ללמוד על הפרעת האכילה ולהבין איך היא משרתת את החולה ואת המשפחה. יש להימנע מהטלת אשמה הקשורה במחלה על צד כלשהו. כדאי להדריך את כל המשפחה לתקשורת ישירה ומילולית, להבדיל מתקשורת באמצעות האוכל. רצוי שהמשפחה תאמץ מנטליות של "כל האוכל הוא טוב", ליצור צלחת מאוזנת שמכילה את כל קבוצות המזון – והכי חשוב: שהילד יראה שההורים אוכלים רגיל, בצורה מגוונת וגמישה.
"אם הילד רואה אתכם מדלגים על ארוחות, הוא ילמד שהגבלת מזון היא מותרת. אל תאכלו סלט יבש: זה מעביר מסר ששומן זה רע. תיהנו מהארוחות שלכם, תדברו על הצבעים והטעמים בצלחת, תסבירו שזה מהנה לטעום דברים חדשים ושונים"
אם הילד רואה אתכם מדלגים על ארוחות, הוא ילמד שהגבלת מזון היא מותרת. אל תאכלו סלט יבש: זה מעביר מסר ששומן זה רע. תיהנו מהארוחות שלכם, תדברו על הצבעים והטעמים בצלחת, תסבירו שזה מהנה לטעום דברים חדשים ושונים. תראו לילד שזה בסדר לאכול לחם עם חמאה לפני המנה העיקרית או נאצ'וס עם סלסה כשצופים בסרט בקולנוע. כך תהוו עבורו מודל לאכילה נורמלית.
מהי השפעתן של הרשתות החברתיות בנושא?
החשיפה הגבוהה למודל היופי כפי שהוא מוצג ברשתות החברתיות גורמת לכך שהילדים מושפעים מהמידע שבמדיה יותר מזה שבבית, ולכן לדוגמאות שנותנים ההורים סביב שולחן האוכל המשפחתי יש משמעות גדולה. חשוב לזכור שמה שאנחנו רואים ברשתות הוא לא בהכרח האמת כולה, ופעמים רבות יש ניסיון לייפות את המציאות באמצעות פילטרים ופוטושופ.
מתי צורכי ההורים מתנגשים עם צורכי הילדים?
לפעמים יש להורים צרכים תזונתיים שעלולים ליצור קונפליקט ישיר עם הצרכים של הילד. למשל, הורה טרום סוכרתי צריך להפחית צריכת סוכרים. הכחשה בנושא תשלח לילד מסר מבלבל. במקומה, כדאי להסביר לילד שבדיוק כמו שאתם עוזרים לו להתמיד בתוכנית תזונה שמתאימה לצרכיו, אתם גם עוקבים אחרי התזונה שלכם, ושניכם עושים זאת על מנת לשפר את הבריאות שלכם. מכיוון שדיאטה היא גורם סיכון חזק להפרעת אכילה, עשיית דיאטה מול ילד עם הפרעת אכילה דומה לשתיית אלכוהול בפני מישהו בגמילה, וכדאי להימנע מכך.
דנה לוי ינקולוביץצילום: דוברות מאוחדתאילו כללים חדשים כדאי להנהיג בבית?
מומלץ להנהיג חוק, "לא מדברים על המשקל בבית", שכן המטרה היא לא המספר שעל המשקל, אלא המשקל שבו הגוף בריא ושאנחנו מרגישים טוב. הגוף שלנו הוא כלי הרכב שעוזר לנו להגיע לאן שאנחנו רוצים. כדאי גם להגדיר מחדש את מה שנחשב לאידיאל היופי. הרי כשנשאל את עצמנו מה הופך מישהו ליפה בעינינו, נגלה שרוב הדברים שנגיד עליו אינם קשורים למראה שלו, אלא לתכונותיו.
מומלץ גם להימנע מהערות על מראה של אחרים. המשפט "היא נראית טוב" עלול להתפרש כמו: "כדאי שאוריד משקל כדי שאראה טוב כמוה". זה יחזק את התפיסה שכדאי להיות רזה. הערה שהדודה השמינה מאז המפגש האחרון איתה תדגיש את העובדה שאתם שמים לב לשינויים האלו ולא מרוצים מהם. זה עלול להלחיץ את ילדכם ולגרום לו לדאוג: "אם אני אשמין, מה הוריי ושאר העולם יחשבו עליי?".
במי כדאי להיעזר?
כולם זקוקים לעזרה כדי להתמודד עם הפרעת אכילה, וחשוב לפנות לאנשי מקצוע. לנוכח עלייה של עשרות אחוזים במקרים של הפרעות אכילה בארץ ובעולם בעקבות מגפת הקורונה, נעשית חשיבה רבה כיצד ניתן לסייע כבר בשלבים המוקדמים של התפתחות ההפרעה. כך נולד פרויקט ייחודי במאוחדת של צוותים רב-מקצועיים שפועלים במרפאות הרגילות ונותנים מענה מיידי בנושא אכילה. מערך התמיכה כולל רופאי משפחה וילדים, אחיות, דיאטניות, עובדות סוציאליות ומטפלי בריאות הנפש. יש גם מרפאות ייעודיות לטיפול במקרים מורכבים של הפרעות אכילה.
באתר העמותה הישראלית למניעה, לטיפול ולמחקר בהפרעות אכילה ניתן למצוא רשימה מלאה של המרכזים העוסקים בתחום.
הכותבת היא דיאטנית הפרעות אכילה בקופת חולים מאוחדת
