זו אחת הבעיות המרכזיות של אוכלוסיית הגיל השלישי, שמעלה את אחוזי התמותה ומעמיסה על מערכות הבריאות ברחבי העולם. כתוצאה מהעלייה בתוחלת החיים, יותר ויותר אנשים בגיל השלישי מועדים לנפילות. בישראל כ-1,000 קשישים פוקדים מדי יום את המחלקות לרפואה דחופה עקב נפילה. ההשלכות חמורות והן עלולות לנוע בין פציעות למוות במקרים הקשים. מערכות טכנולוגיות שפותחו כבר לפני שנים באוניברסיטת בן-גוריון משפרות דרמטית את שיווי המשקל והפטנט נמכר כבר לבתי חולים רבים בעולם וגם בישראל.
"לפי נתונים שנמצאים ברשותנו מעבודות מחקריות, כל אדם שלישי בגיל 65 ומעלה יסבול מנפילה כלשהי", אומר פרופ' איציק מלצר, ראש המעבדה לשיקום ולחקר התנועה במחלקה לפיזיותרפיה בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון. "בגיל 80 השכיחות מזנקת כבר ל-50%. זהו מספר פנומנלי". צפו באחד מהפיתוחים הטכנולוגיים לאימון שיווי המשקל בגיל המבוגר:
Bumper - מערכת לאימון שיווי משקל להורדת הסיכון לנפילות בגיל השלישי
פרופ' מלצר חוקר את תחום הנפילות בקרב אוכלוסיית הגיל השלישי כבר יותר מ-20 שנה. לדבריו, מדובר במגפה של ממש, שעם התבגרות האוכלוסייה, צוברת תאוצה. "כשאתה שואל קשישים בני 80 פלוס מה הדבר שהכי מטריד אותם בגיל המבוגר, יהיו שתי תשובות: התשובה הראשונה תהיה פחד מפגיעה במצב הקוגניטיבי שלהם, והתשובה השנייה תהיה חשש מנפילות ופציעה פיזית".
הוא מוסיף: "לאחרונה סיימנו מחקר בן שלוש שנים בשיתוף מחוז הנגב של מכבי שירותי בריאות, שהתבצע במימון של האיגוד האירופי המשותף, שבמסגרתו גם סקרנו את היקף בעיית הנפילות בשמונה מדינות שונות באירופה. עקבנו באופן צפוף אחר כ-2,500 קשישים בני 75 ומעלה, בין היתר התמקדנו בנפילות: איך הם נופלים, כמה, מה הסיבות, ואיפה".
פרופ' איציק מלצרצילום: דני מכליסהנתונים היו לא-מעודדים. "אחוז הנפילות בקרב הקשישים היה 53% בשנה הראשונה, 44% בשנה השנייה, ו-45% בשנה השלישית", הוא מפרט. "למה ההבדלים? היו קורונה, סגרים, אז נופלים קצת פחות, אבל בגדול השכיחות היא של כ-50%. מעל 50% מהנפילות אירעו מחוץ לבית במהלך הליכה ואיבוד שיווי משקל פתאומי כתוצאה מהיתקלות בחפץ או החלקה.
"בדקנו גם כמה מהם נפצעים כתוצאה מהנפילה. נמצא כי 8.5% סבלו משברים: חלק סבלו משבר בשורש כף היד כתוצאה מהושטת הידיים קדימה לשם בלימת הנפילה, וחלק סבלו משבר בעצם הירך הנגרם לרוב כתוצאה מנפילה הצידה. עוד מצאנו כי שכיחות הפציעות בקרב נשים הייתה גבוהה יותר מגברים בכ-30%. נמצא קשר ברור לאוסטאופורוזיס (דלדול עצם): לנשים במחקר הייתה שכיחות אוסטאופורוזיס גבוהה פי 2.5 מגברים".
למרבה הצער, שברים אלו יביאו בהרבה מקרים להידרדרות במצב הרפואי. במקרים מסוימים זה אף יכול להגיע למוות. "שבר הוא דבר טראומטי אצל קשישים, על אחת כמה וכמה בשברים בצוואר הירך", מסביר פרופ' מלצר, "לפי נתונים, 25% מהקשישים שסובלים משבר בצוואר הירך נפטרים במהלך השנה לאחר הנפילה. אמנם לא מהנפילה עצמה באופן ישיר, אך הנפילה גורמת לסיבוכים רפואיים שסופם מוות".
כיצד ניתן למנוע?
כאן מגיע הגביע הקדוש במחקר של פרופ' מלצר. "למה חשוב למנוע נפילות או לחקור אותן?" הוא אומר, "מעבר לנפילה עצמה שגורמת להרבה סבל לבנאדם עצמו, היא משנה סדרי עולם - מערבת את כל המשפחה ומערכת הבריאות. בארה"ב למשל, למרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) יש אגף מיוחד שעוסק בנפילות. מדי שנה הסכום הכספי שמערכת הבריאות האמריקנית מוציאה על נפילות הוא 50 מיליארד דולר בשנה. באיחוד האירופי המשותף הסכום עומד על 23 מיליארד יורו בשנה".
לנוכח הנתונים העגומים האלה, נשאלת השאלה כיצד ניתן להשיב מלחמה בתופעה. פרופ' מלצר מונה כמה שיטות אפקטיביות. "אחד הדברים שמפחיתים בוודאות את מספר הנפילות הוא אימון שיווי משקל", הוא אומר, "מתברר שלא משנה מה הגיל שלך, אם אתה מבצע את האימון הזה באופן אפקטיבי, תוכל להוריד את מספר הנפילות באופן דרמטי.
"לפי מחקרים נמצא כי ביצוע של אימוני שיווי משקל ספציפיים מפחית את מספר הנפילות בסבירות גבוהה ב-23%. אימון נוסף הוא אימון טאי-צ'י, שנמצא כמפחית את מספר הנפילות ב-19%, אך בסבירות נמוכה יותר. דרך שלישית היא אימון שיווי משקל המשולב עם אימון כוח בו-זמנית, כמו למשל ביצוע של תרגיל סקוואט העובד גם על שיווי המשקל וגם מחזק את שרירי הרגליים. נמצא כי אימונים מסוג זה, ביכולתם להפחית את מספר הנפילות ב-34%".
עם זאת, בשנים האחרונות פותח סוג נוסף של אימון שביכולתו להפחית את הסיכון לנפילות באופן עוד יותר משמעותי, אף הרבה יותר מסוגי האימונים שצוינו לעיל. שמו המדעי הוא "אימון פרטורבציה בלתי צפויה, או במילים פשוטות יותר: אימון שיווי משקל שמבוסס על הפרעה בלתי צפויה לשיווי המשקל.
"מדובר בסוג של אימון שיווי משקל שבו המשתתפים נחשפים לעתים קרובות לאיבוד שיווי משקל בלתי צפוי, כמו החלקה על קרח, היתקלות באבן או בשפת המדרכה במהלך הליכה", מסביר פרופ' מלצר. "מטרתו לעורר ולשפר את התגובות הרה-אקטיביות של שיווי המשקל כדי למנוע נפילה בעת התרחשותה".
פרופ' מלצר מסביר: "מה שקורה במצבים האלה זה שהאדם מאבד שיווי משקל, וזה מאלץ אותו – אם ירצה או לא ירצה – להגיב באופן אוטומטי בתגובת שיווי המשקל, מונח הנקרא בשפה המקצועית 'תגובת שיווי משקל ריאקטיבית'. זה ממש כמו רפלקס. התגובה הזו נורמלית לכל אחד. הבעיה היא שמדובר בסוג של תגובה מאוד מהירה ודרמטית שדורשת כוח מתפרץ, ועם הגיל היא מידרדרת והופכת לפחות יעילה. על אף זאת, מצאנו שתוך אימונים בודדים ניתן להשיב אותה ולשפר אותה באופן משמעותי".
לפי פרופ' מלצר, סקירה שנעשתה בשנים האחרונות של כל העבודות המחקריות שנעשו על האימון הריאקטיבי מצאה כי ביכולתו של סוג זה של אימון להפחית את מספר הנפילות ב-46%. "מדובר במספר כפול מאימון שיווי משקל רגיל", הוא מוסיף, "זה קורה מכיוון שמעמידים אדם ממש במצב של איבוד שיווי משקל וכמעט נפילה, מצב שהכי קרוב לסיטואציה שאותה הוא יפגוש ביום-יום, בחיים הרגילים כאשר הוא מאבד שיווי משקל באופן פתאומי ובלתי צפוי".
פרופ' מלצר: "מדובר בסוג של אימון שיווי משקל שבו המשתתפים נחשפים לעתים קרובות לאיבוד שיווי משקל בלתי צפוי, כמו היתקלות באבן או בשפת המדרכה במהלך הליכה. מטרתו לעורר ולשפר את התגובות הרה-אקטיביות של שיווי המשקל כדי למנוע נפילה בעת התרחשותה
הוא מוסיף: "תרגילי שיווי משקל פחות אפקטיביים מכיוון שאתה למעשה מרוכז בשיווי המשקל ומבצע את התרגיל באופן איטי וצפוי, אך באימון שיווי משקל ריאקטיבי איבוד שיווי המשקל מגיע באופן מפתיע ומאלץ את מערכת בקרת שיווי משקל להגיב בהתאם. במציאות אף אחד לא יודע שהוא הולך ליפול. הנפילה תמיד בלתי צפויה ובלתי רצויה ודורשת תגובה סופר מהירה ואוטומטית, לכן גם האימון מצריך סימולציה כמה שיותר זהה למצב האמיתי של תגובה לאיבוד שיווי משקל פתאומי".
כיצד ניתן ליישם זאת?
במעבדתו של פרופ' מלצר ובשיתוף פעולה עם פרופ' שפירא מהמחלקה להנדסת מכונות, פותחו שלוש מערכות שמטרתן היא שיפור תגובות שיווי המשקל הריאקטיביות.
פרופ' מלצר מפרט: "המערכת הראשונה שפיתחנו נקראת BaMPer System או בשמה המסחרי Balance Tutor. מדובר בסוג של הליכון שזז בהפתעה ימינה, שמאלה, קדימה ואחורה במהלך הליכה. המערכת בנויה בצורה כזאת שניתן להתאים את האימון ליכולות של המתאמן על ידי 24 רמות אימון בעלות דרגות קושי שונות.
"המערכת השנייה פותחה יחד עם סטודנט שלי לדוקטורט שני בציר, והיא עובדת על אותו עיקרון, אך בשיטה אחרת: הפעם על אופני כושר. העמדנו אותם על סוג של במה וכאשר רוכבים, הבמה הזאת עושה סימולציה של רכיבת אופניים בחוץ. האופניים אומנם נייחים, אבל החוויה היא של רכיבה עם שינויי תזוזה באופן פתאומי, ממש כמו במקרה שבו רוכבים, נתקלים בסלע ומאבדים רגעית את שיווי המשקל, או כשיורדים מהמדרכה אל הכביש. מי שיושב על האופניים צריך להתמודד עם השינויים הפתאומיים הללו כדי לא ליפול. הוא בעצם מחזק את התגובות הריאקטיביות, בעיקר של הגב, וחגורת הכתפיים. שליטה בגב שלנו מאוד חשובה לשיווי המשקל".
הוא מוסיף: "המערכת השלישית נבנתה ביחד עם סטודנטית שלנו לתואר שני, שובל שדה. זהו מכשיר אליפטיקל דומה לסטפר. המערכת הזאת עומדת על משטח שזז אף הוא ימינה, שמאלה, קדימה ואחורה. תוך כדי שאתה מדווש על הסטפר ללא אחיזה בידיות, המערכת נעה באופן לא צפוי לכל כיוון ומאלצת אותך לשמור על שיווי המשקל".
פרופ' מלצר: "במציאות אף אחד לא יודע שהוא הולך ליפול. הנפילה תמיד בלתי צפויה ובלתי רצויה ודורשת תגובה סופר מהירה ואוטומטית, לכן גם האימון מצריך סימולציה כמה שיותר זהה למצב האמיתי של תגובה לאיבוד שיווי משקל פתאומי"
כמובן שגם בטיחות היא נדבך חשוב שעליו צוות המפתחים אינו מתפשר. "כל המערכות מחוברות למתקן רתמת בטיחות", מדגיש פרופ' מלצר. "הרתמות האלה לא אמורות לעזור לך, אבל במקרה ואדם לא מגיב היטב, אתה לא רוצה לגרום לו נזק. זה מבטיח שהאימון יהיה סופר בטיחותי. גם במקרה של אימון ברמת הקושי הכי גבוהה, הרתמה מבטיחה אפס נפילות".
שלוש המערכות האלה כבר נרשמו כפטנט. פרופ' מלצר מספר כי כרגע השאיפה היא לעבוד על מכשיר ביתי שיאפשר לכל אדם אשר חפץ בכוח להתאמן בסוג אימון זה בין קירות הבית. "הפיתוח הבא שלנו עוסק במערכת ביתית. אחד האתגרים הגדולים שלנו בהפיכת המערכות האלה למערכות ביתיות הוא מתקן הבטיחות, כי על זה אנחנו לא מוותרים".
מה זה יאפשר לנו בעתיד?
"אנחנו צופים שכל הפיתוחים האלה ייכנסו למרכזי שיקום וחדרי כושר ייעודיים בבתי אבות. השוק העולמי הולך וגדל משתי סיבות: הראשונה – אנשים חיים יותר, והנפילות לא הולכות להיעלם. ככל שהאדם יותר מבוגר, כך שיווי המשקל שלו פחות טוב, אבל מחקרים מצביעים על כך שכן אפשר לאמן שיווי משקל גם בקרב קשישים. בנוסף, גדל פה דור, במיוחד בארה"ב שאיכות החיים מאוד חשובה לו. זה דור מבוסס שרוצה לחיות טוב. הוא לא רוצה ליפול או למצוא את עצמו עם שבר בירך ומוכן גם להתאמן לשם כך. יש לו מודעות בריאות מאוד גבוהה".
ובינתיים, מה ניתן לעשות כדי לעבוד על יכולת שיווי המשקל הריאקטיבית בכוחות עצמנו? "ניתן לבצע שלוש פעמים בשבוע אימון שיווי משקל בבית, אפילו קצר", אומר פרופ' מלצר. ואלה ההנחיות: "הטיפ הראשון הוא לאחר הקימה בבוקר, לצחצח את השיניים תוך כדי עמידה על רגל אחת במשך כל שתי דקות הצחצוח, לא לוותר. יום אחד על רגל ימין, ויום אחר על רגל שמאל. אם קשה ניתן לעשות את זה בעמידה עם עקב לצד אגודל, ואם עדיין קשה ניתן לעמוד עם שתי הרגליים צמודות".
טיפ נוסף הוא לתרגל תרגילי שיווי משקל במהלך היום-יום. "למשל, בעת הליכה למטבח כדי להכין קפה, ניתן ללכת עם עקב בצד אגודל", אומר פרופ' מלצר, "או כאשר מתכופפים לקחת צלחת מארון המטבח - לעשות זאת ללא תמיכה של הידיים, רק בכוח שרירי הרגליים, תוך שמירה על שיווי המשקל. מדובר בכל מיני פעולות פשוטות לכאורה, שיכולות לאתגר את מערכת בקרת שיווי המשקל ולאורך זמן לשמרה ואף לשפרה".
