אנחנו חיים בעידן החללים המשותפים. מגיעים למקום העבודה ויושבים, כמו הסרדינים שאנחנו, בחדר פתוח לצד עשרות גברים ונשים נוספים. לא בחרנו בהם והם לא בחרו בנו. יד הגורל, כלומר מסמך קורות החיים שנפל ברגע הנכון על השולחן של האדם הנכון, הפגישה בינינו. ועכשיו אנחנו תקועים, יושבים כתף אל כתף, נושמים את אותו אוויר דחוס ובוהים במסכים. ושם, באופן-ספייס הנורא, נערך ניסוי אנושי מרתק: תוך שעה אפשר בקלות ללמוד על כל אחד ואחת מהיושבים. מי חבר של מי, מי לא סובל את מי, מי מבולגן ומי מסודר, מי מתחשב ומי אנוכי, מי סובל מהפרעת קשב ומי כבר הצליח להתארגן על ריטלין, מי נפל קורבן ללהיט התורן ומי אוהב אינדי, ובעיקר – מי בטוח שכולנו פינגווינים ומי מתלונן שקפוא גם ביוני.
כתבות קודמות ב"המדור לחיפוש":
הקרב על המזגן הוא הקרב שמוציא מאנשים הכי הרבה אמוציות. זה המקרה היחיד שבו מבוגרים מתנהגים במשרד כמו ילדים – הם מחביאים את השלט, מורידים או מעלים את הטמפרטורה כשהאויב קם לשירותים, מצווים זה על זה ללבוש עוד שכבה או לפתוח חלון ואף פעם לא מוכנים להגיע לעמק השווה. בכל מה שקשור לרפורמה המזגנית אין מקום לפשרה. בושה, בושה.
מצד אחד אפשר להבין אותם, כי קשה לתפקד כשחם מדי או כשקר מדי. מצד שני, אם זו שהכי חם לה וזה שהכי קר לו (קלטתם מה עשינו כאן?!) היו משקיעים כמה דקות כדי להבין למה ההבדלים כל כך תהומיים, אולי הם היו נוהגים במידה מסוימת של חמלה.
טמפרטורת הגוף ה"רגילה" של כל אחד מאיתנו היא פחות או יותר קבועה, ועומדת על 37 מעלות צלזיוס. זה נכון לגבי כל אדם בכל עונות השנה ובכל מקום על פני כדור הארץ, וגם לגבי יונקים אחרים ועופות. קוראים לזה הומיאוסטזיס – מצב שבו התנאים הפיזיקליים והכימיים שומרים על יציבות ומאפשרים ליצורים חיים לפעול בצורה מיטבית. לפי פרויד, אדם שנמצא באיזון נפשי נמצא למעשה במצב של הומיאוסטזיס פנימי.
טמפרטורת הגוף הקבועה של אדם כלשהו לא משתנה יותר מדי לאורך היום או במעבר בין יום אחד למשנהו. טמפרטורת הגוף היומית הגבוהה ביותר מושגת בהתאם לפעילויות פיזיות ולמצבים נפשיים אינדיבידואליים. לעומת זאת, טמפרטורת הגוף היומית הנמוכה ביותר מושגת באופן כמעט גורף בחלקו השני של מחזור השינה, סמוך לזמן ההתעוררות, ולכן היא נקראת "חום השחר".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כאשר טמפרטורת הגוף עולה יותר מדי, מדובר בתמרור אזהרה מפני הפרה של תהליך ההומיאוסטזיס. ברוב המקרים, שינוי משמעותי בטמפרטורת הגוף הוא אינדיקציה ראשונית לכך שאנחנו חווים מחלה בדמות מתקפת חיידקים, זיהום או כל טראומה גופנית, חיצונית או פנימית. בעידן המודרני, ברוב המקרים שבהם עולה טמפרטורת הגוף הקבועה במעלה או שתיים הבריאים שבינינו צפויים לשרוד. אם טמפרטורת הגוף שלנו מתקררת בשתי מעלות ומעלה אנחנו סובלים מהיפותרמיה, ובמקרים קיצוניים אנחנו עלולים למצוא את מותנו גם כיום. אלכוהול, בניגוד למיתוס, לא ממש מסייע לחימום הגוף בסיטואציה כזאת אלא להיפך – הוא בסך הכול מספק אשליה רגעית של חום, שלאחריה אנחנו צפויים לסבול עוד יותר.
מי שאחראי על איזון הסביבה הפנימית של המערכות הפיזיולוגיות בגוף האדם הוא אזור קטן בשם היפותלמוס, שממוקם בקדמת המוח שלנו. ההיפותלמוס שולט במצבים כמו תחושת רעב וצמא, תפקוד מיני, מצבי לחץ וחום הגוף. במסגרת תפקידו כאחראי על ויסות חום הגוף מקבל ההיפותלמוס מידע רלוונטי משני מקורות: הדם שעובר במוח והקולטנים שנמצאים על העור. בכל פעם שיש שינוי בטמפרטורת הגוף, בין אם מדובר בחום או בקור, ההיפותלמוס מפריש הורמונים שמשפיעים עלינו באופן מיידי.
כשחם לנו אנחנו מזיעים. נוזל הזיעה מתאדה ומסייע לנו בקירור הגוף. כשקר לנו אנחנו רועדים. רעידה היא הפעלת שרירים שמשחררת אנרגיה ומייצרת עבורנו חום. שתי התגובות האלו, הזעה ורעידה, נובעות מהניסיונות של ההיפותלמוס להחזיר את הגוף לטמפרטורה הקבועה שלו. עור ברווז, אחד החיוויים המוכרים ביותר במקרה של קור, הוא שריד אבולוציוני מהתקופה שבה היינו הרבה יותר שעירים ונעזרנו בשערות כדי להתחמם.
ההיפותלמוס לא מסתפק בהזעה וברעידה. הוא עוזר לנו לחמם או לקרר את הגוף באמצעות הרחבה או צמצום של כלי הדם. כשקר לנו הוא מאיץ את קצב זרימת הדם לאיברים החיוניים, ומייצר בכך כמות גדולה יותר של אנרגיה המסייעת להתחממות. כשחם לנו הוא מאט את קצב זרימת הדם, ובכך מפחית את כמות האנרגיה ומסייע לגוף להתקרר.
למעשה, אלמלא היה לנו היפותלמוס כל כך יעיל ומוכשר, הקרב על המזגן היה נערך בינינו לבין עצמנו – היינו מחביאים מעצמנו את השלט, מחכים לעצמנו שנלך לשירותים כדי להעלות או להוריד את הטמפרטורה בשתי מעלות מאחורי גבנו, עוקצים את עצמנו שאולי כדאי לנו בפעם הבאה ללבוש משהו קצת יותר ארוך ומסננים לעומתנו שאנחנו כבר עם גופייה, אז אין לנו יותר שכבות להוריד. אבל יש לנו היפותלמוס, ובזכותו – וואי וואי, איזה יופי היינו יכולים לחיות עם עצמנו באופן-ספייס לבד.
הבעיה היא שלכל אחד יש היפותלמוס משלו, וזה מה שיוצר את האפוס על אש ועל קרח. די בכך שחום גופו הקבוע של אדם אחד עומד על 36.7 ושל אדם אחר עומד על 37.2 כדי שייווצרו ביניהם פערים דרמטיים בדרך לקרב מזגנים פוטנציאלי. מזג האוויר באותו יום טיפוסי של ינואר או אוגוסט יכול להיות נעים עבור האחד וסיוט עבור האחר.
יש הרבה גורמים לפערים בין טמפרטורות הגוף של שני אינדיבידואלים, וכולם מתגבשים בסופו של דבר לשני מצבים – פיזי ונפשי. מצבים נפשיים כמו מתח או לחץ יכולים להשפיע על טמפרטורת הגוף. מערכת העצבים האוטומטית שלנו פועלת בדיוק כמו במקרים של סכנות חיצוניות שבהן אנחנו נדרשים להילחם, לברוח או לקפוא במקום – היא מגבירה את קצב הלב, מזרימה יותר דם לאיברים החיוניים וגורמת להזעה בכפות הידיים.
בהיבט הפיזי, טמפרטורת הגוף מושפעת כמובן מגורמים כמו מצב בריאותי, גנטיקה, איכות ומשך השינה, פעילות גופנית ותזונה. בהקשר הזה אפשר לציין לטובה בעלי מאסת שריר גבוהה וכושר גופני טוב, שמצליחים לשמור על טמפרטורת גוף מאוזנת כמעט ללא קשר למזג האוויר. לעומתם, אנשים שסובלים מעודף משקל הם גם אלה שיסבלו בדרך כלל מעודף חום, כי השומן מבודד את הקור ומקשה על הגוף להצטנן. ככל שמתבגרים קצב חילוף החומרים נעשה איטי יותר, ולכן לקשישים יהיה קר יותר בהשוואה לצעירים.
אבל מה עניין שמנופוביה, מטבוליזם, סטרס וגילנות לאופן-ספייס, הרי התכנסנו כאן בעיקר בגלל הקרב על המזגן. אז האם גם הקרב הזה הוא בעצם עוד מערכה במסגרת מלחמת המינים?
בהכללה גסה אפשר לומר שגברים רוצים להקפיא ונשים רוצות לחמם. זה נכון לגבי המשרד, חדר השינה והמכונית. או הרכבת. שבועיים בלבד אחרי כניסתה ללשכת שרת התחבורה, הבטיחה מרב מיכאלי להפסיק את תופעת הקפאת הנשים בקרונות: "לבנות קר יותר מאשר לבנים במזגן", היא אמרה בסרטון שהעלתה לטיקטוק, "זה ידוע". אז אפשר לקבוע בנחרצות שזה ידוע, אבל עדיף להסתמך על המדע. ישנם שלושה הבדלים פיזיולוגיים מהותיים בין גברים לנשים שמשפיעים על הבדלי הטמפרטורות בין המינים: אצל נשים תהליך חילוף החומרים איטי יותר, לחץ הדם נמוך יותר ומאסת השריר קטנה יותר בהשוואה לגברים, מה שגורם לטמפרטורת הגוף להיות נמוכה יותר.
לפי מחקר שנערך באוניברסיטת ברלין ב-2019 בקרב 543 סטודנטים וסטודנטיות, נשים מתפקדות טוב יותר מגברים ככל שהטמפרטורה עולה. במחקר אחר, שנערך באוניברסיטת מאסטריכט ההולנדית ב-2015, נטען כי הטמפרטורה המשרדית נקבעה בהתאם לנוחות האקלימית של הגבר, שהתבססה על קצב חילוף החומרים של גבר בן 40 במשקל 70 קילוגרם. לדברי החוקרים הנוסחה נקבעה לפני עשרות שנים, כאשר במשרדים היה רוב גברי מובהק, וכיום לא רק שהיא לא רלוונטית אלא אף מהווה אפליה בוטה כלפי נשים.
אם כן, בשם תיקון העוול ההיסטורי ולמען הדורות הבאים של האופן-ספייס, הגיע הזמן להכריז: הקרב על המזגן הוכרע, הגברים הפסידו והנשים ניצחו - עכשיו תנו להן לשלוט בשלט.
