מיקולה חולה בסרטן ובתו חוששת שלא תוכל לאשפזו. משפחתו של ואלרי, שמתמודד עם מחלה אונקולוגית, נאבקת להשיג מימון לרופאים ולבדיקות. וקרוביה של אלה, חולת דיאליזה, משלמים סכומים גבוהים עבור תרופות. שבוע לאחר חשיפת ynet בדבר ביטול הביטוח הרפואי לכ-14 אלף פליטים אוקראינים, בעקבות החלטת משרד האוצר שלא להאריך אותו מעבר למועד שנקבע – בני משפחה של מטופלים מספרים על המצוקה הבריאותית שנכפתה עליהם.
כל זה קורה כאשר לשכת שר הבריאות משה ארבל הודיעה רק אתמול (יום ד') כי "משרד הבריאות תרם לממשלת אוקראינה תרופות וציוד רפואי בהיקף של מיליוני דולרים, ששונע וסופק דרך הגבול הפולני". בהסבר למהלך נכתב ש"במדינת ישראל קדושת החיים היא ערך עליון". ואולם נראה שעבור מדינת ישראל חייהם של האוקראינים שנותרו במולדתם שווים יותר מאלה שברחו מהמלחמה לכאן.
ביטול הביטוח שינה את המציאות של הפליטים: חלקם כבר נאלצים להתמודד עם הודעות על הפסקת האשפוז בבית החולים, היעדר ביצוע בדיקות הכרחיות וחוסר יכולת לקבל תרופות, חלקן מצילות חיים.
עוד בנושא זה:
החלטת האוצר גרמה גם לפגיעה ביחסי ישראל ואוקראינה. "אנו מאוכזבים ומודאגים מאוד מההחלטה של ממשלת ישראל לבטל את ביטוח הבריאות לפליטים מאוקראינה", אמר שגריר אוקראינה בישראל יבגן קורניצ'וק, "לא רק שישראל מסרבת למכור לאוקראינה אמצעי הגנה מפני רצח אזרחיה על ידי הרוסים – כעת היא מפסיקה את הסיוע הרפואי לפליטים שברחו מהרג אכזרי. אנו קוראים לממשלת ישראל לא להפנות גב למעשה הומניטרי בסיסי – דאגה לבריאות הפליטים שלנו".
היום תתקיים ישיבה של משרדי ממשלה בנושא, שבה צפוי להשתתף מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב. בינתיים, עתרו היום לבג"ץ עמותת רופאים לזכויות אדם בשיתוף ארגוני ארגוני סיוע לפליטים ומומחים לבריאות הציבור. העתירה נגד אי-הארכת תוקף ביטוח הבריאות, הוגשה על ידי עו"ד עדי לוסטיגמן מטעם רופאים לזכויות אדם ועו"ד נמרוד אביגל מהיא"ס, גם בשם הארגונים א.ס.ף, המוקד לפליטים ומהגרים, האגודה לזכויות האזרח, ARDC, וכן בשם פרופ' נדב דוידוביץ' ופרופ' חי לוין. לעתירה הצטרפו גם ארבע מטופלות, פליטות מאוקראינה, שהטיפול הרפואי בהן הופסק בעקבות החלטת הממשלה.
"המזכירות מתביישות"
אירינה שרינייקה, בתו של מיקולה, בן 86, שהגיע לישראל מהעיר דניפרו, אומרת ש"אבא שלי בבית עכשיו כי האריכו לו את האשפוז הביתי, אחרת אני לא יודעת באיזה מצב הוא היה. חברת הסיעוד ממשיכה את שיתוף הפעולה איתו כי לאומית החליטו להמשיך את המימון. מבחינתי זה נס שיש עדיין טיפול. האח שמטפל באבא אמר שהוא יטפל בו גם בהתנדבות אם צריך, ושיעשה את זה מהלב. בחודשיים האחרונים אבא שלי, שהוא חולה בסרטן מתקדם, הובהל כבר שלוש פעמים לבית החולים ברזילי. אם זה יקרה שוב כנראה שלא יוכלו לממן את האשפוז שם".
"בדיוק ביום שבו פקע הביטוח, 8 באוגוסט, הוא היה צריך לקבל טיפול אונקולוגי בבית החולים. היו אמורים לשאוב לו נוזלים מהבטן. הוא היה צריך לקבל התחייבות, שלא ניתנה. היינו צריכים אונקולוג דחוף אז שילמנו 400 שקלים. אפילו המזכירות בבית החולים אמרו לנו שהן מתביישות"
שרינייקה מוסיפה: "ההורים שלי נמלטו מהעיר דניפרו. היו בני 85 כשעזבו. אבא שלי נוטל תרופות וגם אמא שלי במצב לא טוב. יש להם עזרה מאוד גדולה מבחינה רפואית. הם לא מקבלים מטפלת של ביטוח לאומי, אז יש סיעוד ביתי. עם זאת, הם לא אזרחים ואני צריכה לטפל בשניהם וגם לעבוד כדי שיהיה להם בית ואוכל. אם יפסיקו את הביטוח, אני לא יודעת מה אעשה. אני חצי יום איתם ובחצי השני עובדת. אנחנו בהלם מהמצב ולא רוצה לדמיין סיטואציה אחרת, אחרי שקיבלו את ההורים שלי פה בזרועות פתוחות. אני בת 60 והמצב הזה לא פשוט. בישראל קיבלנו את הטיפול הרפואי ואת התרופות בחינם, ויש לי רק מילים טובות להגיד. עדיין, בישראל יש מלאכים".
ילנה יאסין היא בתו של ואלרי, בן 70, שהגיע לישראל מהעיר לוצק. "אבא שלי פה כחצי שנה", היא מספרת, "ואני בישראל כבר חמש שנים. עוד באוקראינה היה ברור שהוא חולה וכאן הוא קיבל אבחנה של מחלה אונקולוגית. בדיוק ביום שבו פקע הביטוח, 8 באוגוסט, הוא היה צריך לקבל טיפול אונקולוגי בבית החולים. היו אמורים לשאוב לו נוזלים מהבטן. הוא היה צריך לקבל התחייבות, שלא ניתנה. היינו צריכים אונקולוג דחוף אז שילמנו 400 שקלים. אפילו המזכירות בבית החולים אמרו לנו שהן מתביישות. בנוסף, אף חברת ביטוח לא מוכנה לבטח חולים כרוניים, אז למעשה אין לנו כרגע כלום".
יאסין מוסיפה: "היינו בשוק. אבא שלי כל כך התאכזב שכך הממשלה נוהגת בחולים. מה הוא צריך לעשות, למות? זה מה שאבא שלי חושב כרגע. רק שיחה עם אונקולוג עולה 400 שקלים. כל עירוי עולה 1,500 שקלים. אנחנו לא יכולים לעמוד בזה.
"אבא שלי הוא פנסיונר שברח ממלחמה. באוקראינה ניהל אקדמיה לשחמט. כרגע אין לו יכולת לשלם עבור הטיפול הרפואי שהוא צריך. אנחנו אנשים רגילים, איך הוא יכול לממן את זה? אנחנו עובדים, יש לנו שכירות וילד לדאוג לו. הכול כל כך יקר ואני לא יכולה לסייע לאבי עם התשלומים. אבא מרגיש מאוד רע וכל הגישה לתרופות, לבדיקות ולשאר הדברים חסומה. כרגע אנחנו לא יכולים לבקש שום דבר. אין לאבא למשל בדיקות CT. אנחנו מקווים שבממשלה לא השתגעו לחלוטין ושההחלטה תשתנה בקרוב. אני לא כל כך מבינה בפוליטיקה, אבל מאחלת לכולם רק בריאות והחלטות אנושיות".
אין חמלה
רדיק, בן משפחתה של אלה פלטקין, בת 65, שהגיעה מהעיר ויניצה, מספר: "היא חולת דיאליזה וצריכה לקבל אותה שלוש או ארבע פעמים בשבוע. בשבוע שעבר רצו להפסיק את האשפוז בברזילי, אבל היא עוד פה. אמרו לנו שביום שישי היא תשתחרר מכאן ובית החולים בינתיים סופג את עלויות הטיפול. היא לא יכולה לעמוד על הרגליים אחרי טיפולי דיאליזה. בית החולים החליט לספוג את מימון הדיאליזה, אבל את התרופות אנחנו נממן. מדובר בהרבה כסף".
רדיק מוסיף ש"אלה לא יכולה לדבר כל כך ואנחנו לא תמיד מבינים אותה. אנחנו משתדלים לא לדבר איתה בנושא הביטוח יותר מדי כדי לא לפגוע בה. אני לא יודע מה יהיה. להביא אותה כל פעם לבית החולים עם מונית זה יהיה סיוט, אבל אין לנו ברירה כי אי אפשר אפילו לפנות אותה באמבולנס. צריך מישהו שיהיה איתה כל הזמן, אבל אין לנו את היכולת לממן את זה. אומרים לנו 'זו אמא שלכם, תסתדרו איתה'. מה אני יכול להגיד כבר? קיבלתם את האנשים האלה וטיפלתם בהם, אי אפשר לחזור אחורה. הם כבר פה וצריכים כאן ועכשיו טיפול רפואי. היא לא יכולה לחיות בלי דיאליזה, ובלי ביטוח לא תהיה לנו ברירה אלא להחזיר אותה לאוקראינה".
סייעה בתרגום: לורה גויכמן
פורסם לראשונה: 00:00, 17.08.23
