"היה לי מאוד קשה לקבל את הבשורה שעליי לעבור ניתוח לכריתת כף הרגל. הייתי מדוכא, לא הצלחתי לדבר עם אף אחד, לא יכולתי לדמיין את עצמי בכיסא גלגלים, ואז, כמו נס משמיים, נכנס לחדר רופא צעיר, מחזיק בידיו מכשיר אולטרסאונד, ומסביר לי שהוא עומד לנסות לאתר עורקים בריאים ושיש מצב שאעבור ניתוח שירפא את כף הרגל מבלי לכרות אותה. הרגשתי כמו מי שקיבל את חייו בחזרה. לא פחות".
המונולוג המרגש הזה שייך לאבירם כסלו (74), נהג מונית זה 25 שנים, נשוי, אב לשניים, סב לשישה – וחולה סוכרת. "ירשתי את הסוכרת מאמא שלי", הוא מספר, "היא התגלתה כשהייתי עדיין גבר צעיר יחסית, וכבר 40 שנה שאני חולה".
ערכי הסוכר החריגים התגלו בבדיקת דם אקראית שעבר בשנות ה-30 לחייו. "מאז האבחון טופלתי בתרופות שונות, שפחות או יותר איזנו את רמות הסוכר, ובכל השנים האלה חייתי חיים מלאים", הוא מספר. אולם לפני כשנתיים וחצי רמות הסוכר הגבוהות יצאו משליטה למרות הטיפול התרופתי. "במקביל לסוכרת שהתחילה להשתולל הבחנתי בפצע קטן שהופיע מתחת לבוהן בכף הרגל", הוא מסביר.
כסלו מיהר לקופת החולים, שם עבר ניקוי של הפצע למניעת זיהום, ורופא המשפחה צייד אותו במרשם למשחה. "עשיתי כל מה שאמרו לי, אבל הפצע, כמו גידול פרא, רק התרחב. תוך פחות משבוע מאז שהבחנתי בו, הפצע כבר הצחין בגלל הנמק שהתפתח במקום", הוא אומר.
קראו עוד:
מחלת הסוכרת גורמת, בין השאר, לפגיעה עצבית מאחר שזרימת הדם אצל החולים אינה תקינה. אחת התוצאות היא "כף רגל סוכרתית", מצב שארגון הבריאות העולמי הגדיר כ"כף רגל שנפגעה מזיהום, כיב או הרס רקמות שנגרמו בשל הפגיעה העצבית". מסיכום מאמרים בספרות הרפואית עולים הנתונים הבאים: ארבעה עד עשרה אחוז מכלל חולי הסוכרת יסבלו מכיב בכף הרגל ו-50 אחוז מכלל קטיעות כפות הרגליים בעולם מתבצעות בחולי סוכרת.
כסלו הבין כי הסירחון שעולה מכף רגלו מסמן שמצבו מחמיר. הוא חזר לרופא המשפחה, שמיהר להפנות אותו לחדר המיון במרכז הרפואי איכילוב. "הגעתי לשם כבר עם אבחנה של זיהום מסכן חיים על רקע כף רגל סוכרתית ואושפזתי במחלקה האורתופדית", הוא מתאר. כדי להציל את חייו ולמנוע את ההתפשטות המהירה והמסוכנת של הזיהום, הוא עבר הַטְרָיָה – הסרה של הרקמות עם הנמק. הפעולה הצילה את חייו ו"קנתה" לרופאיו זמן כדי לנסות לטפל בו בסוגי אנטיביוטיקה שונים. "אבל לצערי, גם אחרי שהסירו את מרבית הנמק נשאר פצע שלא החלים בגלל היעדר אספקת דם למקום", הוא מתאר.
במשך חודשיים וחצי שכב כסלו במחלקה האורתופדית, והרופאים עשו הכל כדי להציל את כף רגלו מקטיעה. "אני אדם חושב, ועוד לפני שנאמר לי בבירור מה מצבי, כבר הבנתי לאן זה צפוי להתגלגל", הוא מספר, "ואז, באחד מביקורי הרופאים, אמר לי אחד מהם שאחרי שניסו הכל התקבלה החלטה שאין מנוס מכריתת כף הרגל".
ואז הופיע בחדרו ד"ר דניאל קידר, מנהל השירות לשחזורים מורכבים במחלקה לכירורגיה פלסטית באיכילוב. "הגעתי אליו אחרי שרופאים מומחים לכלי דם ביצעו צנתור בעורקי הרגל שמתחת לברך כדי לשחרר את החסימה שהייתה בהם, על מנת שתתחדש זרימת הדם לכף הרגל", הוא מספר, "בעזרת מכשיר אולטרסאונד נייד איתרתי את כלי הדם שניזוקו, וחיפשתי אם יש כלי דם, אפילו קטנטן, שבו זרימת הדם טובה יחסית, כדי שאקצור את הרקמה ואעביר אותה לכף הרגל".
ד"ר דניאל קידרצילום: ליאור צוראחרי שהעמיד בפני כסלו את שתי האופציות, כריתה מלאה או ניתוח מסובך לשימור כף הרגל, נבחרה כמובן האופציה השנייה. כסלו הועבר לחדר ניתוח. "תחת הרדמה כללית, שכשלעצמה עלולה הייתה לסכן את חייו, התחיל ניתוח שארך שבע שעות", מספר ד"ר קידר, "אחרי שניקיתי היטב את הפצע הסרתי ממנו כל רקמה נמקית, ומהמפשעה, שבה זיהיתי וריד ועורק תקינים, חתכתי 'טלאי' שכלל גם עור ושומן ברוחב של החור שנוצר בכף הרגל של המנותח. תחת מיקרוסקופ קיבעתי את הטלאי למיקומו החדש בחוט ומחט שדקיקים מעובי שערה".
כשהניתוח הסתיים הרקמה החדשה כבר הייתה מוזנת בדם. אחרי חודש וחצי, כשהוא עדיין באשפוז, עבר כסלו למחלקת השיקום, וחזר ממנה הביתה עומד על שתי רגליו. "היום אני הולך כאחד האדם, עושה הליכות בים ומתיחות בבית. חיים טובים", הוא מסכם.
כך תטפלו ברגל סוכרתית
אחרי שכף הרגל נפגעה ממחלת הסוכרת, במרבית מהמקרים אפשר לטפל ובכך למנוע החמרה שתביא לכריתה. כל שצריך לעשות הוא להקפיד הקפדה יתרה על טיפול רציף.
- טיפולים שמרניים.
- לבדוק מדי יום ולעיתים גם פעמיים ביום את מצב כף הרגל, ולעקוב אחרי כל החמרה של הכיב הסוכרתי.
- להקפיד על כף רגל יבשה. אחרי מקלחת, לנגב אותה היטב ולמרוח עליה קרם לחות.
- לחלק מהחולים יומלץ להשתמש בגרביים ייעודיים.
- לבחור נעליים רחבות שלא ילחצו.
- להימנע מהליכה ברגליים יחפות מחשש לפציעה.
- לקצוץ ציפורניים ולהסיר יבלות רק על ידי מי שהוסמכו לכך.
- לא לחמם את כף הרגל מחשש להיווצרות כוויות.
- להפחית משקל ובכך להקל את העומס מכף הרגל.
- כשמצב הכיב מחמיר, ימליצו לכם על חבישות הכוללות משחות אנטי־בקטריאליות.
אם כל זה לא עזר, עוברים לטיפולים כירורגיים:
- הטריה - הסרה של רקמה נמקית.
- צנתור - לפתיחת העורק החסום וחידוש אספקת הדם תוך הכנסת סטנט.
- כשהעורק אינו ניתן לפתיחה, החולה יעבור ניתוח מעקף.
המלצת הזהב היא: לאזן את ערכי הסוכרת. אחרת כל הטיפולים יהיו לשווא.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.08.23
