בכיר בהנהלת אחד מבתי החולים הגדולים באזור המרכז קיבל לפני שבועיים הודעה כי בכניסה למשרדו ממתינה רופאה מתמחה צעירה, המבקשת להיפגש עימו. כשהגיע, מצא אותה נסערת עד דמעות. "היא סיפרה לי שכמה ימים קודם לכן, כשהייתה בתורנות, התעורר בחדר הצוות דיון בנושא השינויים במערכת המשפט והיא הביעה את דעתה, בעד הרפורמה ונגד המחאה", הוא מספר. "בימים הבאים קיבלה, לטענתה, את התחושה שחבריה לעבודה מתרחקים ממנה 'כמו מאש', ובאותו בוקר רופא אחר הטיח בה שבגלל אנשים כמוה המדינה נהרסת. הבהרתי לה שבבית החולים שלנו לא יהיו התבטאויות כאלה, ושוחחתי עם מנהל המחלקה, בבקשה שירגיע את הרוחות ויזכיר לכולם שלא משנה מה קורה בחוץ, יש לנו מטרה משותפת: לטפל בחולים".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
אין בית חולים בישראל שלא ידע בחודשים האחרונים רצף של עימותים, קטנים וגדולים, סביב אירועי ההפיכה המשטרית. אחרי הנזקים לכלכלה ולתעשיית ההייטק, לביטחון ולחיל האוויר, הגיע תורה של הרפואה ומערכת הבריאות לשלם את מחיר השסע הלאומי. הכעס, הדאגה לגורל המדינה והאמונה בצדקת הדרך של שני הצדדים, מחלחלים יותר ויותר לשגרת היום־יום של הצוותים הרפואיים. וכל זאת בשעה שציידי ראשים מחו"ל סורקים את המדינה בחיפוש אחר רופאים טובים שרק מחכים לברוח מכאן.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
גם ביטויי ההתנגדות להפיכה, כמו חולצות ומדבקות, הפכו לנקודת מחלוקת. "אין יום שאני לא מקבל תלונות בנושא", מספר בכיר בבית חולים גדול. "אתמול צילצלה אליי רופאה להתלונן על רופא אחר, שמגיע לעבודה עם חולצות נגד ההפיכה, בטענה שזה גורם אי־נוחות אצל חלק מהצוות והמטופלים. בשבועות האחרונים קילפתי בעצמי מדבקות של המחאה מהכניסה לבית החולים אחרי שמטופלים התלוננו עליהן. כולם כועסים על כולם: רופאים על רופאים, אחיות על רופאים, ימנים על שמאלנים. ובתווך נמצאים המטופלים, שזכאים לקבל טיפול ראוי וענייני".
7 צפייה בגלריה
פרופ' צמחוני: ''בטוח שההנהלה לא אוהבת שהחדר שלי הפך למטה של 'החלוקים הלבנים'''. הפגנת רופאים
(צילום: יבגני ריידר)
ההקצנה בשיח וביחסים ניכרת כמעט בכל מקום: בקבוצות ווטסאפ ובפורומים סגורים אחרים, שבהם אנשי הצוות הרפואי חולקים אידיאולוגיה משותפת ומקדמים דרכים לקידומה, בחשדנות ובתלונות הדדיות של רופאים לדרגי ההנהלה, ואפילו בסדקים ראשונים בעבודת צוות, נדבך קריטי - אולי החשוב ביותר - לצורך מתן מענה וטיפול רפואי לציבור. גם האופטימיים שברופאים שעימם שוחחתי סיפרו כי הם "כבר לא חולקים את שולחן ארוחת הצהריים בקפטרייה עם קולגות מהמחנה הנגדי". מכאן, מתריעים חלק מהם, הדרך אל הכאוס בחדרי הטיפולים והניתוחים, קצרה.
"יש לנו בעיה", מזהיר מנהל מחלקה ותיק. "הצוותים לא מדברים ביניהם על מה שקורה במדינה, כי כל פעם שזה עולה - מתחילים לריב. כשיש בעיה צריך לפתור אותה, לא לטאטא אותה מתחת לשטיח. כרגע, כל עוד העניינים לא הגיעו לקיצון ברמה הלאומית, מנסים לעבוד יחד ולהמשיך לתת את השירות בצורה טובה. אבל זה מבעבע מתחת לפני השטח". כך, למשל, קרה בחגים. "בראש השנה תמיד עושים אצלנו אירוע מחלקתי", מספר הבכיר. "השנה היו ויכוחים קשים אם זה הזמן לחגיגות. הצוות מסתובב עם האף באדמה. בסוף נכנעתי, כי אמרו לי 'חייבים לעודד את האנשים'.
"המשימה הכי חשובה שלי כרגע היא לראות איך עוזרים לצוות לתפקד. חתכתי חלק מהחופשות שלי כי אני לא מסוגל להתנתק. כרופא אתה חייב להתייעץ ולשתף פעולה עם הקולגות שלך. אבל כשאתה יודע שרופא מהמחלקה השנייה חושב מאוד שונה ממך, ואתה מתרחק ממנו ביום־יום, בסופו של דבר, גם לא תדבר איתו על המטופלים".
אולי זו טעות, לערבב את הרפואה המקצועית עם האירועים האקטואליים?
"הייתי מת להשאיר את זה בחוץ, אבל במקום שבו אני נמצא יש לי גם אחריות חברתית־לאומית. כל הדברים האיומים שהממשלה הזו עושה, מביטול המס על משקאות קלים עד חלוקת שקיות ממתקים לילדים, כרופא ותיק אני לא יכול להתעלם מזה".
לא היה צריך להרחיק השבוע עד למסדרונות בתי החולים כדי לחזות בתהום הבין־אישית שנפערה בין הרופאים. את האיבה והניכור ניתן היה לזהות בקלות אפילו בסטודיו של הצלם, יונתן בלום, שבו התכנסו חלק מהמרואיינים לצילום משותף. המילים "שנאה" ו"תיעוב" נשמעו בניסיונות לשדל חלק מהרופאים הבכירים שיסכימו להצטרף ולעמוד מול המצלמה לצד עמיתיהם. זה הצליח באופן חלקי בלבד.
השבר כבר כאן. "ייקח שנים לתקן אותו", אומר בצער מנהל בית חולים גדול. "מעולם לא הוטל צל גדול כל כך על מערכת ששיתוף הפעולה וההרמוניה בין המגזרים השונים שעובדים בה הם קריטיים".
"אני מאוד מוטרד מהמצב הזה", מודה פרופ' ציון חגי, יו"ר ההסתדרות הרפואית, שמאגדת 33 אלף רופאים בישראל. "יש מחלקות שבהן צוותים של רופאים ואחיות לא מדברים אלה עם אלה, רופאים שחלוקים אידיאולוגית לא מדברים בינם לבין עצמם. שמעתי על מקרים שלא עשו ביקור רופאים בגלל מתחים בלתי רגילים בין חברי הצוות. סכסוכים בין רופאים בכירים, שבחדר ניתוח צריכים לעבוד יחד ולנתח מקרים מורכבים בשיתוף פעולה, צריכים להדאיג את כולנו. אי־אפשר לקבל את זה שרופא לא יסייע למי שנתפס בעיניו כיריב אידיאולוגי. שיתוף פעולה הוא הדבר הבסיסי ביותר במקצוע הזה".
גם במשרד הבריאות מודאגים. "האירועים הללו פוגעים בפועל ברמת הטיפול הרפואי בבתי החולים. חייבים להשאיר את המחלוקת מחוץ למערכת הבריאות, כדי שלא תגיע למרחב הטיפולי, אבל אין ספק שזה כבר מורגש בכל פינה", אומר בכיר במשרד. "כרגע הסטטוס־קוו עדיין נסבל, אבל זה מדרון חלקלק וכל צעד קטן עלול לדרדר אותנו לתהום".
בשבועות האחרונים נערכו פגישות רבות בין מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, להנהלות בתי החולים ולרופאים בכירים במטרה לשמור את התסיסה על אש קטנה. "הולכים על התפר העדין שבין הכלה, כלומר לתת לאנשים לומר את אשר על ליבם - אבל עם גבולות", מספר גורם שנוכח בישיבות האלה.
"מערכת הבריאות פועלת בחלקה על בסיס התנדבותי", אומר ד"ר פלדמן. "הרוח הזו נשברה. כבר שמעתי על רופאים שמתפטרים מהמועצות הלאומיות, משום שהם לא מוכנים להיות גוף יועץ למשרד ממשלתי"
בפגישה שהתקיימה לאחרונה בשיבא דווח על מתח קשה בין הצוות הרפואי לסיעודי סביב נושא החקיקה. הרופאים ביקשו מהמנכ"ל להגן עליהם מול הפוליטיקאים, שלדבריהם שופכים את דמם. "כשמדברים בצורה לא יפה אל רופאים, משרד הבריאות חייב להגן עלינו", אומר אחד המשתתפים. מתחת לפני השטח, נעשים מאמצים בלתי פוסקים לפשר ולהרגיע את הרוחות ולכבות שריפות. מאמצים רבים מושקעים במקביל בשמירה על קשר עם סטודנטים ישראלים בחו"ל, כדי להחזיר אותם לארץ עם סיום הלימודים.
"השבר ללא ספק קיים ומורגש", מאשר ד"ר זאב פלדמן, מנהל היחידה לנוירוכירורגיה ילדים בשיבא ויו"ר ארגון רופאי המדינה. "יש מקומות שעבודת הצוות נפגעה בהם. באחת המחלקות אחיות כבר סירבו למלא הנחיות רפואיות על רקע המחלוקות האלה".
בדומה למשבר הטייסים, גם כאן חלק מהמתח נוצר מכך שמקצועות הרפואה מבוססים על תרבות וולונטרית. "השבר החמור, בעיניי, הוא ברוח של המערכת", מסביר פלדמן. "מערכת הבריאות בישראל פועלת בחלקה על בסיס התנדבותי. כל מה שקשור לקיום המקצוע, להכשרה, למדיניות בריאות, להוראת סטודנטים ומתמחים, לחברות באיגודים המקצועיים ובמועצות שמייעצות למשרד הבריאות - כל הדברים האלה נעשים בהתנדבות מלאה, ללא שכר. הרצון לעשות מעל ומעבר ללא תמורה, הרוח הזו נשברה. כבר שמעתי על רופאים שמתפטרים מחברות במועצות הלאומיות, משום שהם לא מוכנים להיות גוף יועץ למשרד ממשלתי בממשלה כזו.
"גם המעגל הרחב יותר, מה שקראנו פעם 'ציונות', נפגע. אני חזרתי מטקסס בהחלטה משותפת עם בת־זוגי כדי שהילדים שלי יגדלו בישראל. השבר הוא אצל הסטודנטים הישראלים לרפואה בחו"ל, שרק 30 אחוז מהם רוצים לחזור לארץ, במקום 70 אחוז, כפי שהיה עד לא מזמן".
בפברואר האחרון הצהיר יו"ר ההסתדרות הרפואית (הר"י), פרופ' ציון חגי, כי כל עוד אין פגיעה ברופאים וברפואה, הר"י לא תיקח חלק במחאה. אולם סקר שערך הארגון חודש לאחר מכן בקרב 8,800 רופאים, מצא ש־90 אחוז מהם סבורים כי מערכת בריאות מתפקדת וערכית מבוססת על קיומו של משטר דמוקרטי ושל מערכת משפט חזקה ועצמאית, שתבטיח את זכויות המטופלים. על סמך הסקר הזה, ולאור לחצים מצד רופאים, הצטרפה ההסתדרות הרפואית לכוחות הלוחמים.
הפוליטיקאים, כהרגלם, לא היססו לשפוך שמן למדורה. יריית הפתיחה בקרב המטריד הזה הייתה האמירה המחרידה של אורית סטרוק, שהצהירה בדצמבר 2022 כי אין לכפות על רופא או רופאה לתת טיפול שעומד בניגוד לעמדתם הדתית. הצהרות כאלה ואחרות, שקוראות תיגר על הדנ"א השוויוני והליברלי של מערכת הבריאות הציבורית בישראל, פרצו את הסכר גם אצל הרופאים השמרנים ביותר, שהקפידו עד היום לשמור מרחק בטוח מסדר היום הפוליטי.
"בחודשים הראשונים לא התערבנו ולא הבענו עמדה, כי הארגון שלנו הוא א־פוליטי ופלורליסטי", אומר פרופ' חגי. "ברור לנו שבקרב עשרות אלפי רופאים יהיו עמדות בעד ונגד המהפכה. אבל ברגע שהבנו את עומק הקרע בתוך בתי החולים, לא הייתה לנו ברירה. בשלב מסוים חברנו להסתדרות הכללית והכרזנו על שביתה, במטרה לעצור את החקיקה החד־צדדית ולדרוש הידברות". (הכוונה לשביתה שהוכרזה עם פיטורי גלנט, שביתה שלא יצאה לפועל בגלל הודעת נתניהו במארס על השהיית החקיקה - ש.ר).
אבל למה שארגון עובדים מקצועי כמו הר"י יתערב בכלל בוויכוח על הרפורמה?
"ההסתדרות הרפואית חרתה על דגלה לדאוג לחולים ולרופאים, להתמקצעות שלהם, לאוטונומיה של הרופא ולמערכת בריאות חזקה ואיתנה, על בסיס עקרונות של שוויון, צדק ועזרה הדדית. מאז ומתמיד פנינו לבג"ץ בנושאים מקצועיים שדרשו התערבות, כמו הפרטת טיפות החלב ועדכון סל התרופות. כשהבנו שהנושא של ביטול עילת הסבירות יפגע גם ברופאים וגם בחולים, בכך שהוא לא יאפשר לנו להעביר ביקורת על מינויים לא תקינים או על החלטות לקויות של השר, הכרזנו על שביתה. מערכת בריאות עצמאית וחזקה חייבת משטר דמוקרטי, ובית משפט עליון חזק ובלתי תלוי".
פרופ' ציון חגי, יו"ר ההסתדרות הרפואית: "יש מחלקות שבהן צוותים של רופאים ואחיות לא מדברים זה עם זה. שמעתי על מקרים שלא עשו ביקור רופאים בגלל מתחים בלתי רגילים בין חברי הצוות"
מה אתה עונה לרופאים תומכי הרפורמה, שאומרים שאתה לא מייצג אותם?
"יש ביקורת מפה ומשם. זה לגיטימי. אבל בתפקידי אני לא יכול להסתכל על האירועים האלה ולומר, 'אסור לי לגעת בזה, כי זה פוליטי'. זה לא רק פוליטי, זה מקצועי. לא יכול להיות ששר יקבל החלטות שלא נוכל לערער עליהם, או ימנה אנשים שאינם ראויים לתפקידים בכירים. אם לא היינו מתערבים בסוגיה הזו הייתי מועל בתפקידי".
בדיעבד, כשהקרע הזה רק מחריף, אולי סייעתם בעקיפין להכניס את הפוליטיקה לבתי החולים.
"נקטנו עמדה שאושרה על ידי מזכירות הר"י, זו לא הייתה החלטה של איש אחד. ברגע שהבנו שהחקיקה תפגע במערכת, לא יכולנו בשום פנים להימנע מנקיטת עמדה בגלל החשש מהעמקת הקרע הזה. זה לא מתקבל על הדעת".
לא כולם מסכימים עם הפרשנות הזו. "בחודשים האחרונים ההסתדרות הרפואית עברה שינוי ניכר", טוען ד"ר סרגיי גולדשטיין, אורתופד בכיר בבית החולים לניאדו בנתניה, ומהמעטים במערכת הרפואית שהיה מוכן להזדהות בשמו כתומך בחקיקה המשפטית. "במקום להתעסק ברפואה ובתנאי עבודה של הרופאים, יש פוליטיזציה מטורפת וגם הנדסת תודעה. תוצאות הסקר שנערך על ידי הר"י אינן משקפות הסכמה להשבתת מערכת הבריאות, או לשימוש בדמי חבר של הארגון למימון המחאה. במקום העבודה שלנו אין מקום לפוליטיקה. גם אני רופא וגם החלוק שלי לבן. אל תכתימו אותו".
מחאת הרופאים הולידה את "החלוקים הלבנים", ארגון המחאה הגדול, שמוכר דווקא בזכות החולצות האדומות שלובשים חבריו, ומאגד את כלל עובדי הבריאות בישראל המתנגדים לפגיעה בבריאות הציבור כתוצאה מההפיכה המשטרית. בקבוצה פעילים כיום כ־9,000 חברים, בהם רופאים בכירים מכל הארץ. חלקם מודים שהם עוסקים בפעילות המחאה גם במהלך שעות עבודתם בבתי החולים.
גם חלק מהמוחים הפעילים לא מסכימים עם הגישה הזו. "שיהיה ברור, אני נגד החקיקה הזו", אומר פרופ' עידו וולף, מנהל המערך האונקולוגי באיכילוב וראש בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל־אביב. "אבל את המחלוקת הזו, מבחינתי, אסור באיסור חמור להכניס לחדרי הרופאים ולמחלקות, כי אסור שאף מטופל ירגיש בהם אפילו אי־נוחות מינימלית. לכן אצלנו, במערך האונקולוגי באיכילוב, אין לא מדבקות, לא שלטים ולא חולצות. הרוב המוחלט של הצוות מתנגד לצעדי הממשלה, אבל אנחנו חייבים לעשות את ההבחנה בין המקום והזמן שבהם אנחנו פועלים כרופאים - לבין החיים הפרטיים".
"אני בטוח שההנהלה לא אוהבת את זה שהחדר שלי הפך למטה של 'החלוקים הלבנים', אבל הם לא אומרים שום דבר", אומר פרופ' אורן צמחוני, מנהל המחלקה למחלות זיהומיות בקפלן. אני הולך למרפאה עם סמלי המחאה. בינתיים רק חולה אחת אמרה לי 'אני איתכם'. יש לנו הצדקה ערכית מהמעלה הראשונה לפעול כך. אם אנחנו שובתים על תנאי שכר, אין ספק שיש הצדקה לשביתה על פגיעה אנושה במהות המקצוע שלנו".
אבל בסופו של דבר, מי שישלם מחיר על שביתות כאלו הם החולים, גם אם לזמן קצרצר.
"נכון שיש קורבן מיידי של עיכוב בתורים, אבל גם לחולי סרטן אנחנו עושים דברים לא נעימים כדי שיבריאו. אף אחד מאיתנו לא שש לשבות, ובינינו, השביתות גם לא אמיתיות. הן יותר בגדר אמירה של 'הגיעו מים עד נפש'. במקצוע שלנו אי־אפשר באמת להוריד את התריס וללכת הביתה".
ומה עם חולה מרגיש לא בנוח מול השלטים והמדבקות?
"ברמה האישית אני משוכנע במאה אחוז שאני מסוגל להפריד בין האמונה שלי והמאבק האידיאולוגי. אין לי בעיה לשים את האידיאולוגיה בצד ולטפל באנשים מצוין, ואפילו להיות חבר של מי שחושב הפוך ממני".
"הוויכוחים בין חברי הצוות מסתיימים לרוב בהסכמה שלא להסכים", מספר ד"ר טוביה בן גל, מנהל היחידה לאי־ספיקת לב בבילינסון. "הקשר המקצועי נשמר, אבל אני בהחלט חושש ממצב שבו חלק מהמטופלים יקבלו יחס מועדף על ידי חלק מהצוות, שמשתייך לאותה קליקה. אם פעם התהדרנו בכך שבמערכת הבריאות הציבורית בישראל כולם מטופלים באופן שווה ותרומות איברים ניתנות לאלו שזקוקים להן ביותר, ללא הבדל דת, גזע או מין, היום גם זה מוטל בספק. כרופאים, אנחנו חייבים להילחם בתופעות הללו".
"במצב שבו חלק מחברי הממשלה טוענים שלא צריך לטפל בכולם בצורה שוויונית, אין לנו ברירה אלא להיאבק", מסכימה פרופ' גילי רגב־יוחאי משיבא. "לצערי הרב, האופן שבו השסע הזה חודר כרגע לתוך בתי החולים הוא איום ונורא, כי הוא פוגע במערכת כל כך מאוחדת, שיש בה עובדים מכל המגזרים, שפועלים יחד במטרה לעזור למטופלים. את הדעות והעמדות שלי מכירים כולם, אני מפרסמת אותן בפייסבוק, זה לא סוד. יש מטופלים שלוחצים את ידי, ויש כאלה שלא רוצים לדבר איתי. יש מטופלים שנמצאים בחרדה או בדיכאון מהמצב, זה משפיע על כולם. לפני כמה ימים הגיע אליי מתמחה צעיר בשנה הראשונה להתמחות וביקש שאעזור לו למצוא מקום לרילוקיישן. הוא אמר לי, 'אני הומו ופוחד לחיות במדינה הזו'. במציאות כזו, זה תמים לומר 'בחדר מול המטופל הכול צריך להיות נקי'.
"יש סיפורים קשים מאוד, על חיכוכים בתוך מחלקות. יש מחלקה מסוימת שאני מכירה שהמנהל שלה מאוד תומך מהפכה, והרופאים שם לא מעיזים לומר שהם רוצים ללכת להפגנות. ויש גם ההפך. מעולם לא היו דברים כאלו במערכת הבריאות. אחד הדברים הראשונים שעשיתי במחלקה שלי היה לכנס את כל העובדים. אמרתי להם: סטטיסטית, חצי מהאנשים פה הצביעו לממשלה הזו. אנחנו לא מסכימים על הכול, אבל יש לנו לנו כמה מטרות משותפות ומספר ערכים שכולנו חולקים כי כולנו עובדי בריאות. אנחנו עובדים יחד וחייבים להמשיך לעבוד יחד. נצטרך ללמוד לדבר".
וזה עבד?
"אני חושבת שאצלי בצוות הצלחתי למנוע את השבר הזה, למרות שדעותיי האישיות ברורות".
"אי־אפשר להשאיר את המחאה מחוץ לעולם הרפואה, כי בכיוון שאליו צועדת מדינת ישראל יש חשש אמיתי שבהמשך הדרך לא נוכל להמשיך לקיים את הרפואה בארץ בסטנדרט שאנחנו רגילים אליו", אומר ד"ר בן גל. "ביחידה שלי, לאי־ספיקת לב ולהשתלות לב בבילינסון, חסרים שלושה חדרי טיפולים ואין תקציב לתת מענה רפואי מספק לצרכים של האוכלוסייה, שרק הולכת וגדלה".
זה לא חדש.
"נכון, אבל קודם אמרו לנו 'פשוט אין כסף'. עכשיו פתאום אנחנו רואים שדווקא יש הרבה מאוד כסף, אלא שהוא הולך למטרות אחרות. בגלל שהכסף הזה הולך לכולל, במקום למערכת הבריאות, חולים ימותו כי הם לא קיבלו טיפול ראוי".
"זכותה של הממשלה להשקיע את הכספים בחינוך התורני", מחדד פרופ' וולף. "אבל מנגד, חובתנו לשקף לציבור את המשמעויות של הטיית המשאבים למקומות הללו, במקום שהם יגיעו למערכת הבריאות. אפילו אם נשים את ההפיכה המשפטית בצד, הממשלה הזו גורמת נזק אמיתי לבריאות הציבור בישראל, מביטול המס על צריכת משקאות ממותקים ועד ההקלות במס על סיגריות אלקטרוניות. אלו צעדים מסוכנים ביותר, שיעלו בחיי אדם. כרופאים, אנחנו חייבים להתריע עליהם, להילחם ולא להתפשר".
מול "החלוקים הלבנים" קם לאחרונה גוף של כמה מאות רופאים מהצד הימני של המפה הפוליטית, שמכנים את ההתארגנות שלהם בשם "רפואה לישראל", ומצהירים כי מטרתם היחידה היא לדאוג לכך שהפוליטיקה תישאר מחוץ לבתי החולים. ד"ר גולדשטיין מלניאדו הוא אחד מהם.
"חשוב להבהיר לציבור שהרפואה שלנו מתפקדת ותמשיך לתפקד", אומר גולדשטיין, וטוען: "איומי הרילוקיישן הם בלוף. בישראל יש כיום כ־33 אלף רופאים. תשעה אחוזים מהם, כ־3,000 רופאים, נמצאים בכל רגע נתון בחו"ל, רובם בהכשרות מקצועיות שנמשכות בין שנה לשנתיים, שאין להן שום קשר לרפורמה. הרוב המוחלט יחזור לישראל. גם אם יש התעניינות מסוימת, יש הבדל עצום בין כוונות לביצוע. המסר שלנו פשוט מאוד: אנחנו לא נעזוב את הארץ, ונמשיך לטפל בחולים, לא משנה מה הדעות הפוליטיות שלהם או שלנו".
זה מובן מאליו, לא?
"שום דבר כבר לא מובן מאליו במציאות הזו".
"איומי הרילוקיישן הם בלוף", טוען ד"ר גולדשטיין. "בישראל יש כ־33 אלף רופאים. תשעה אחוזים מהם, כ־3,000 רופאים, נמצאים בכל רגע נתון בחו"ל, רובם בהכשרות מקצועיות. הרוב המוחלט יחזור לישראל"
לדברי ד"ר גולדשטיין, הרופאים הימנים ממעטים להתבטא מחשש שיסגרו איתם חשבונות. "הרופאים בצד שמאל של המפה מתראיינים בחופשיות וזוכים לחיבוק של התקשורת. לעומת זאת, הרופאים הימנים מאוד־מאוד חוששים להתבטא", הוא טוען. "חלק גדול נאלצים לחתום על עצומות נגד הפוליטיזציה של ההסתדרות הרפואית בראשי תיבות, מחשש שישלמו מחיר אישי גבוה מאוד. בקבוצה שהקמנו יש רופאים שמאוד רוצים לדבר, אבל אומרים 'אני לפני קידום/ קבלת פרופסורה/ אני במכרז לקבלת תפקיד מסוים'. אני מכיר באופן אישי רופאים תומכי רפורמה, שמנהלי המחלקות שלהם הכריחו אותם להשתתף באסיפות הסברה של מתנגדי הרפורמה, כי כל המחלקה הלכה".
אתה לא מגזים? ממתי רופאים פוחדים להביע את דעתם?
"המערכת הרפואית מאוד, מאוד היררכית. במובנים מסוימים אפילו יותר מאשר הצבא. אם חייל פשוט יגיד למ"מ שלו 'תפסיק לעשות תעמולה ביחידה', הוא יקבל נזיפה או ריתוק. רופא שיעז לומר למנהל שלו 'תפסיק לשבות ולעשות פוליטיזציה במחלקה', ישלם בזמן עבודה בחדר ניתוח ובמרפאות, הוא לא ייצא להשתלמויות וייפטרו ממנו מהר ככל הניתן. בפירוש יש סתימת פיות".
7 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: תומכי הרפורמה המשפטית ד''ר אבשלום ליבוביץ' וד''ר סרגיי גולדשטיין, והמתנגדים פרופ' אורן צמחוני, פרופ' גילי רגב־יוחאי וד''ר זאב פלדמן
(צילום: יונתן בלום, אביגיל עוזי)
ד"ר אבשלום (אבשי) ליבוביץ', מנהל מחלקה פנימית ויו"ר החברה הישראלית ליתר לחץ דם, מסכים: "במצב הנוכחי אנשים חוששים לומר את דעותיהם האמיתיות, כי מי שאומר משהו שלא מתאים לרוח הכללית מקבל קיתונות של רותחין. ההסתדרות הרפואית פתחה קבוצת ווטסאפ של ראשי האיגודים המקצועיים, שאני משתייך אליה, אבל הקבוצה הזו מתנהלת בצורה דיקטטורית. אחד הרופאים שתומכים ברפורמה המשפטית התראיין בערוץ 14 ואמר משהו שלא התאים לרוח הקבוצה. כמה ימים אחרי זה מצאו איזה תירוץ, וזרקו אותו ממנה. במקרה אחר הסתייגתי מהצעה לנתק מגע עם גוף מסוים. שעה אחרי זה קיבלתי ווטסאפ ממנהל הקבוצה, שבו נדרשתי להזדהות.
"הרופאים אמורים לייצג את הצד הליברלי והמכיל. אם אתה ליברלי אתה אמור להכיל את כולם. יש הרבה דברים שאני לא מסכים עליהם עם הממשלה הזו, בעיקר עם הרוח האנטי־להט"בית של אורית סטרוק. הייתי רוצה להביע את דעתי, אבל ברגע שהמחאה כל כך קיצונית ואלימה, אני פשוט נרתע".
כמחצית מבתי החולים תלויים בתקציבי הממשלה. "אם אצר להם את חופש הביטוי הרופאים יקומו עליי, ואם אתן להם לפעול - ביבי יקום עליי", הודה השבוע בגילוי לב בכיר באחת ההנהלות
לדבריו של ד"ר גולדשטיין, הפגיעה בחולים היא כבר עובדה קיימת. "יש חולים שחוששים להגיע לבית חולים. אנשים מתייעצים אם כדאי להוריד כיפה או כיסוי ראש בכניסה לתל השומר או לאיכילוב. שמעתי על מקרים כאלה באופן אישי". מנגד, רופא בכיר אחר, המתנגד למהפכה, מספר: "אנחנו מתחילים לראות סימנים שהחולה הדתי מקבל תשומת לב גדולה יותר מהאחות הדתייה". כך או כך, גולדשטיין מסביר שחשד ליחס שונה הוא שבר חסר תקדים באמון: "איך חולה יכול לבטוח ברופא, שסולד מעצם השתייכותו לקבוצת אוכלוסייה כזו או אחרת? זה פגע, וכבר פוגע, גם ביחסי מטפל־מטופל וגם ביחסים בתוך הצוותים. עבודת צוות היא מנגנון שצריך לתקתק כמו שעון שווייצרי. גם ככה האווירה בבתי החולים רוויית מתחים בגלל האופי של המקצוע, אז להכניס לשם עוד פוליטיזציה שתגרום לקיטוב וסלידה בתוך הצוות? זה הרסני".
גם בצבא ובהייטק יש ויכוחים.
"מערכת הבריאות שונה, בציפייה של הציבור ושל הרופאים עצמם ממנה לרמה מוסרית ואתית גבוהה במיוחד. אנחנו עוסקים בקדושת החיים יום־יום, שעה־שעה. צריך גם לזכור שהרופא והחולה לא נמצאים באותה עמדה. הרופא נמצא בעמדת כוח, לכן הפוליטיזציה של מערכת הבריאות היא מאוד בריונית ולא מוסרית".
מול השטח הייצרי והבוער בולטת שתיקתם של המנהלים. מי שרגילים להשמיע את קולם ולתמוך במאבקים כאלה ואחרים, מקיצור ההתמחויות עד הקורונה, מעדיפים עכשיו להחריש, אולי בתקווה שמישהו ישים ברקס והמערכת, יחד עם המדינה כולה, תירגע ותחזור לעצמה.
ויש עוד סיבה, מעשית יותר: כמעט מחצית מבתי החולים בישראל נמצאים בבעלות הממשלה ותלויים בתמיכתה ובתקציביה. מנהל שיתמוך במאבק בגלוי עלול למצוא את המוסד שלו במאבק קיומי. "אם אצר להם את חופש הביטוי - הרופאים יקומו עליי, ואם אתן להם לפעול כפי שאולי היו רוצים - ביבי יקום עליי. זו בעיה מאוד קשה", הודה השבוע בגילוי לב בכיר באחת ההנהלות.
7 צפייה בגלריה
''לגיטימי לחלוטין, כל זמן שזה לא נעשה בתוך בית החולים''. פרופ' מיכאל הלברטל
(צילום: יח"צ)
השאיפה לתת לדברים לשקוע מעצמם מבלי להחריף את המצב הקיים באה לידי ביטוי גם בהחלטת איגוד מנהלי בתי החולים שלא לנקוט עמדה ברורה בנושאי המהפכה והמחאה. "המחויבות שלנו היא קודם כל למטופלים, וכמובן לצוות", אומר פרופ' מיכאל הלברטל, מנהל בית החולים רמב"ם ויו"ר פורום בתי החולים הממשלתיים. "ברמב"ם יש היום 6,000 עובדים שחושבים לכאן ולכאן. אנחנו עושים כל מה שאפשר על מנת למנוע מתחים מיותרים. היו כמה ניסיונות להכניס את הוויכוח לתוך בית החולים. הפסקנו אותם לאלתר. אנחנו לא מונעים מאנשים להביע את דעתם במרחב הציבורי, זה לגיטימי לחלוטין, כל זמן שזה לא נעשה בתוך רמב"ם. גם כך העבודה שלנו קשה ומתוחה, הדבר האחרון שנשאר לנו הוא מערכות היחסים הטובות בתוך הצוות. אם הן ייפגעו, יהיה קשה מאוד להמשיך לעבוד".
יש לכם קווים אדומים בעניין הזה? משהו שיגרום לכם לקום ולומר "עד כאן"?
"אם מישהו ינסה להשפיע על הדרך שבה אנחנו מנהלים את המערכת, או יפגע באתיקה הרפואית בצורה כלשהי, אתייצב מיד בראש הלוחמים".
